שבוע הפוליטי הסוער עם סיום מושב הקיץ של הכנסת, עלול להשפיע באופן אירוני דווקא על יחסי מדינת ישראל עם סין. והכל בגלל ח"כים ממפלגת קדימה. וזה סיפור המעשה.
קרא עוד:
[postim]
השבוע אמורים לצאת כמה ח"כים מקדימה לפגישות עבודה, שתוכננו להם זה מכבר בסין. אלא שהמצב הפנימי בקדימה והתחושה כי המפלגה עומדת בפני פילוג, גרמו לח"כים להודיע כי הם מבטלים את השתתפותם. "אין לנו מצב רוח לנסוע, גם אם מדובר בפגישות רשמיות", אמר אחד מהח"כים.
במשרד החוץ תפסו את הראש והבינו כי ביטול הפגישות יעליב מאד את הסינים, ואפילו יפגע ביחסים המדיניים בין שתי המדינות. הטלפונים הבהולים לח"כים, גרמו להם לשקול מחדש את ביטול הנסיעה, והכל למען שלום היחסים האסטרטגיים עם המעצמה הסינית.
"אנו צריכים לשים הכל בצד ולהוציא את הנסיעה לפועל", נשמע אחד הח"כים אומר. "כשנחזור לארץ נמשיך להתעמת"…
הסינים "יזכו" איפוא לראות את חברי הכנסת של קדימה אצלם. נתניהו עדין מצפה לראות (את חלקם) אצלו בקואליציה ובממשלה. בינתים זה לא קורה. הניסיון לפלג את קדימה – משאת נפשו של נתניהו – לא צלח השבוע, למרות שהדבר היה קרוב מתמיד.
ראש הממשלה נאלץ אפוא לסיים את מושב הקיץ עם הרבה כאבי ראש פוליטיים, גזירות כלכליות בדרך, ועם סוגיית התקיפה באיראן, הקרובה מאד להכרעה.
המהלך המפתיע
מושב הקיץ שהסתיים השבוע, היה גדוש באירועים, כפי שבאמת צפו בתחילתו. יש הטוענים כי מדובר באחד המושבים הטעונים ביותר מבחינה פוליטית שידעה הכנסת בשנים האחרונות.
הנתונים מדברים בעד עצמם. המושב נמשך 12 שבועות בלבד, במהלכם ביקש ראש הממשלה להקדים את הבחירות ולקדם את החוק לפיזור הכנסת. ברגע האחרון ביטל את בקשתו, הקים ממשלת אחדות, שהיתה הממשלה הקצרה אי פעם בהיסטוריה – 70 יום בלבד. ואם כל זה לא הספיק, ניסה ממש בסיום המושב, לפרק כליל את קדימה. ניסה ונכשל.
במבט לאחור, מושב הקיץ כלל לא היה אמור להתקיים. יו"ר הכנסת ראובן ריבלין, הבהיר בנאומו הראשון שנשא בכנסת, כי היא עומדת לפזר עצמה כדי ללכת לבחירות. ריבלין היה נחרץ אז בדבריו ואמר כי הקואליציה והאופוזיציה מסכימות על כך.
אלא שמאחורי הקלעים התנהל לו משא ומתן חשאי, הרחק מעיני התקשורת ומעיני כולם. נתניהו ומופז רקמו באמצעות מקורביהם תרגיל פוליטי בעיצומו של ליל הדיונים על פיזור הכנסת. בשעה 2 בלילה, רגע לפני ההצבעה, פרץ הכל החוצה. נתניהו ומופז הודיעו על הקמת ממשלת אחדות והותירו את כולם עם פה פעור. קדימה שהבינה כי היא הולכת לאבד את עצמה פוליטית, חברה לממשלה וניצלה (לזמן קצר) מאובדן. המהלך הפוליטי זיכה את נתניהו בהרבה מחמאות והפך את הקואליציה שלו לאחת מהגדולות והיציבות שהיו אי פעם. באופוזיציה נותרו 26 ח"כים בלבד. אולם השותפות הזו לא הצליחה להחזיק מעמד זמן רב.
ביקורת מימין ומשמאל
בתחילת מושב הקיץ, עמדו על הפרק שני נושאים מרכזיים: פינוי מגרון ובית האולפנה. ח"כים מהימין תכננו לגבש מהפכה חוקתית שתמנע את הגזירה, אך המליאה דחתה את כל הניסיונות הללו. גם חוק ההסדרה להכשרת בנייה יהודית על קרקע פלשתינית לא עבר.
נתניהו הצליח לפנות את גבעת האולפנה ללא זעזועים מימין, אך מבחינה פוליטית לא הצליח לשמור על הקואליציה הגדולה שלו. הוא החמיץ את ההזדמנות מבחינתו ללכת לבחירות כשהוא בשיא כוחו ובשיא הפופולריות שלו.
הטעות שלו היתה בעצם הכנסת קדימה לממשלה, כשחשב כי יוכל להיענות לבקשתה בעניין חוק הגיוס. נתניהו כשל בכך שלא הבין כי קדימה מנסה לבנות לעצמה סדר יום משלה, באמצעות העמדות הבלתי ניתנות ליישום, שהפגין ח"כ פלסנר בעניין.
גם בעניין העברת התקציב, כשל נתניהו. כזכור ערב כניסת קדימה לממשלה, אמרו בקואליציה שהסיבה העיקרית לממשלת האחדות, היא העברת התקציב. בפועל: קדימה בחוץ, אין דיונים על התקציב ובשבוע הבא יש כבר גזירות כלכליות חדשות.
ואם לא די בזה, כשל נתניהו בניסיון שלו לצרף שבעה מאנשי קדימה בראשות צחי הנגבי לליכוד. נתניהו נתפס כשהוא מנסה לגייס ח"כים אלמונים באמצעות הבטחות לתפקידים מיניסטריאליים. הביקורת עליו היתה מימין ומשמאל, וגם במפלגתו שלו.
מופז מאבד אחיזה
ח"כים ושרים בליכוד הודו השבוע, כי מצבם הפוליטי הורע באופן ניכר, יחסית למצבם לפני חודשיים וחצי. יש מהם התולים את האשם ביו"ר הקואליציה, ח"כ זאב אלקין. לטענתם, מעורבותו הרבה בכל הענינים שעל הפרק, גרמה לו לסחרור אישי. חלקם מפחדים מכוחו הרב בתוך הליכוד, דבר שיצניח אותו לשולחן הממשלה בקדנציה הבאה.
בליכוד היו השבוע די מבולבלים, בדיוק כפי שהיה כאשר מופז הצטרף, בלי שידעו על כך דבר. הדיבורים השונים כי נתניהו מוכן לבחירות בזק תוך 90 יום הוסיפו לבלבול. בפועל – נתניהו לא מעוניין בכך, אבל עצם הדיבורים כבר משפיעים עליהם. הם אינם מתגעגעים לפרימריז, ויעשו הכל כדי להגיע אליהם כמה שיותר מאוחר.
הנחמה היחידה של הליכוד וכמובן של נתניהו, היא המצב הפנימי בקדימה. מופז שכינה את נתניהו שקרן, וחזר בו, ושוב חזר בו (עד החזרה הבאה) מאבד את האחיזה במפלגתו. בעבר, כאשר נעשה ניסיון לפלג את קדימה מבפנים, קרא ללבני להתפטר, בטענה שאינה שולטת במפלגה. היום כשזה קורה לו, הוא אינו נוהג באותו אופן. דברים שרואים משם לא רואים מכאן (אמר שרון – מקים קדימה).
ניסיון הפילוג השבוע אמנם כשל, אבל הוכיח כי למופז אין אחיזה ממשית במפלגתו שלו. כאשר הבין מופז ביום שני בבוקר כי ניסיון העריקה של חברי הכנסת אבי דואן, יוליה שמאלוב ברקוביץ', אריה ביבי ועתניאל שנלר – כולם אנשי מחנהו, נכשל, הגיעה תגובתו. מופז פנה לועדת הכנסת וביקש להוציאם מהמפלגה. אך גם כאן כשל.
מה שפגע בו יותר מכל, הוא הניסיון של ח"כ דואן לעזוב אותו. מדובר באיש שנכנס זה לא מכבר לכנסת, והיה מקורב אליו מאד. דואן ניהל את מטה הבחירות שלו ולא הסתיר את אהדתו לרמטכ"ל לשעבר. והנה ברגע אחד ניסה לעבור לליכוד, תוך שהוא שם את כל הידידות שלו עם מופז מאחוריו. עיניו הכבויות של מופז במסיבת העיתונאים בה התייחס לניסיון הזה, העידו כי הוא לקח את זה קשה מכל.
מפקד ללא חיילים
מופז הצליח לפי שעה למנוע את פילוג מפלגתו, אבל מדובר בעניין של זמן בלבד. המושג: "מפלגה על זמן שאול", מקבל משנה תוקף. השר לשעבר חיים רמון, ימשיך לגבש את שבעיית־שמונת הח"כים ("מקור נאמן" בהרחבה) בדרך לפילוג, וינסה להוכיח, כי הוא מצליח בדיוק היכן שצחי הנגבי נכשל.
רמון הולך צעד אחר צעד ולא יכריז על הפילוג, אלא לאחר שיהיה בטוח בנכונות של חבריו ללכת עימו למפלגת המרכז, ולהמתין שם לשובה של לבני. אחד מהח"כים שאמור להצטרף לרמון, צוטט השבוע באומרו, כי "הדבר היחיד שיכול למנוע את הפילוג, זה אם מופז יתפטר".
יו"ר קדימה אינו מתכוון לתת את ראשו בחינם, והשבוע השיקה מפלגתו קמפיין מגוחך לעידודו של מופז ("מצדיעים לך מופז"). הרמטכ"ל לשעבר שהיה רגיל לקבל הצדעות, נוכח לצערו לראות כי נותר כמפקד ללא חיילים. לפיכך יאלץ להסתפק רק בקריאת המודעות על גבי האוטובוסים, ביודעו שאיחר את התחנה. קדימה נותרה בשלב זה עם 28 מנדטים – המפלגה הגדולה בכנסת, אבל מדובר במפלגה פיקטיבית, שסיימה את תפקידה.
מי שזיהה זאת הוא צחי הנגבי, שלא היסס לחזור לביתו המקורי בליכוד. התקשורת מיהרה לסנוט בו על החזרה שלו ולהזכיר לו את עברו כאיש ימין קיצוני בהיותו באגודת הסטודנטים ובעת אירועי פינוי ימית. אבל הנגבי הוא פוליטיקאי חד וממולח, והבין כי הישארותו בקדימה לא תקדם אותו לשום מקום.
בליכוד הוא יזכה לכבוד רב, וישתלב ללא קושי בקדמת הרשימה. יש המדברים בו נכבדות כמי שעשוי בשלב הבא להחליף את נתניהו, מה שגורם לשורה של שרים בכירים לחשוש ממנו.
בחירות או תקיפה
פגרת קיץ יצאה השבוע לדרך והיא תהיה ארוכה. עוד כחודשיים וחצי ישובו חברי הכנסת לעבודתם, ויתכן כי יגלו שהם כבר נמצאים בעיצומה של מערכת בחירות. בפני נתניהו עומדים אתגרים בלתי פשוטים, ובעיקר הנושא הכלכלי והגזירות הצפויות.
נתניהו שתמיד מפתיע, מסוגל להחליט לקראת דיוני התקציב, שאמורים להיערך במושב החורף, כי הוא מקדים את הבחירות רגע לפני הצורך לגזור גזירות כלכליות נוספות על הציבור.
בדיונים פנימיים עם ראש הממשלה, עלו לאחרונה שלוש אפשרויות: קיום בחירות בזק בתוך 90 יום, הקדמת הבחירות לתחילת החורף – בעוד חצי שנה – בשל קשיים באישור תקציב המדינה החדש. או קיום בחירות במועדן בעוד כשנה וחצי.
במהלך הפגרה צפויות עוד התפתחויות פוליטיות רבות שודאי ישפיעו על הקדמת הבחירות. בתווך יעמוד העניין האיראני. ההתבטאות השבוע של שר הביטחון, אהוד ברק, בנוגע לתקיפה אפשרית באיראן, העלו מחדש את הנושא לכותרות, דווקא לאחר שתיקה ישראלית ארוכה.
גם הרמזים של מופז כי פרש מהממשלה בגלל שהוא מתנגד ל"הרפתקה צבאית", והפרשנות שניתנה לכניסתו הצפויה של הנגבי לממשלה, בהיותו תומך בפעולה התקפית באיראן, העלו את העניין לכותרות. התקשורת והכותרות על "התרגיל האיראני" ועל "דואן תמורת איראן", רק העצימה את העניין.
מה שברור הוא שהויכוח הפוליטי הפנימי ישפיע רבות גם על הסוגיה הביטחונית הרגישה ביותר העומדת על הפרק. בישראל הכל קשור וכרוך זה בזה.
