פנינה יקרה בכתרה של תורה בארה"ב, היא הישיבה הגדולה "בית מדרש עליון", אשר נוסדה על ידי גדולי התורה בארה"ב, ובראשם הגאון רבי ראובן גרוזובסקי זצ"ל – יו"ר מועצת גדולי התורה בארה"ב וחתנו של הגאון רבי ברוך בער ליבוביץ זצ"ל בעל "ברכת שמואל", והגאון רבי שרגא פייוויל מנדלוביץ זצ"ל – מקים עולה של תורה בארה"ב.
גם מי שנכנס פעם לשערי בני ברק, עיר התורה והחסידות, בודאי שם לב לבנין הגדול של ישיבת "בית מדרש עליון" העומד על תילו בפאתי העיר, ונראה היטב מכביש גהה.
בראש ממלכה של תורה אדירה זו עמד הגאון רבי דן אונגרישר זצ"ל, זקן ראשי הישיבות בארה"ב וחתנו של הגר"ר גרוזובסקי, שנודע מכבר כגאון אדיר ובקי בכל מכמני תורה, ונחשב לאחד מגדולי התורה בארה"ב, שדעתו חשובה ומכרעת בכל עניין הנוגע לכלל היהדות החרדית, ומכהן כחבר במועצת גדולי התורה זה שנים רבות.
בחודש מנחם-אב, ביקר הגר"ד זצ"ל בארץ ישראל, ונענה לבקשת העיתון, לקבל את שלוחי 'המחנה החרדי' במעונו שבבני ברק, ולהעלות מאוצר זכרונו רישומי הוד מימים עברו, עת שהה בחצר הקודש בעלזא, בימי חורפו, בצלו של כ"ק מרן מהר"א זי"ע.
עוד בנושא:
שעה של התרגשות הייתה השהות במחיצתו של ראש ישיבת בית מדרש עליון, הזמן עצר מלכת, וכאילו חזרנו במכונת זמן לעבר של יותר משבעים שנה. בעיניים עצומות ובחרדת קודש החל לספר את סיפורו, כשהוא מתאר בערגה את השתלשלות העניינים באותם ימים.
הגר"ד זצ"ל נולד בעיירה ברזשאסטיק שבגליציה, לאביו הרה"ח ר' ירחמיאל ז"ל, שהיה חסיד קאפיטשניץ, ונודע בחסידותו ובצדקתו. לימים גלה ועבר לעיר הבירה וויען שבאוסטריה, כרבים אחרים מבני ישראל, וכן מורו ורבו הרה"ק מקאפיטשניץ זצ"ל התגורר שם החל ממלחמת העולם הראשונה.
את בנו זה הורה ר' ירחמיאל להתקרב לחבורת צעירים חסידיים, שקידשו שם שמים והתנהגו בדרך ישראל סבא, וביניהם היו גם כמה בחורים חסידי בעלזא מובהקים, והם הגו יחד בתורה ובחסידות בשטיבל אחד בעיר.
וכה סיפר הגר"ד אונגרישר זצ"ל:
לקראת חג השבועות של שנת תרצ"ז, בהיותי כבן ארבע עשרה, ארגנו חסידי בעלזא, הקטנים והגדולים, 'אוטובוס' לעיר בעלזא, להסתופף בצל קדשו של כ"ק מרן מהר"א זי"ע. כמובן שדבר זה היה משום חידוש גדול, שמעיר וויען יסע אוטובוס לאחד מן האדמו"רים שבדור, וכמובן שבקרב ציבור החסידים עורר הדבר התרגשות גדולה, ורבים וטובים ביקשו להשתתף ולהצטרף לנסיעה מרוממת זו, אף כאלו שלא נמנו על חסידי בעלזא לא נמנעו להירשם לכך.
אף אני, שכמה מחברי היו מן המארגנים ומן המשתתפים בנסיעה, חשקה נפשי להצטרף עימהם ולבקר בבעלזא, לראות במו עיני בצדיק נשגב זה שהאיר את העולם כולו בקדושתו, ולחזות בעבודתו הקדושה שיצאה שמעה זה עידן ועידנים.
פניתי לאבי ז"ל, והבעתי בפניו את משאלתי לנסוע לבעלזא, יחד עם חברי לספסל הלימודים, ואכן אבי ז"ל לא מנע זאת ממני, אלא הלך מיד וביקש מאת אחד ממכריו, ששם משפחתו היה בארטפעלד, הוא היה חסיד בעלזא ובעל בעמיו, שהוא ישים עלי עינא פקיחא בימים אלו, וידאג עבורי למן העת שאצא מוויען, ועד אשר אחזור מבעלזא לביתי.
ואכן, ביום המיועד, שהיה כמה ימים קודם חג השבועות, יצאנו לדרך, אולם, כאשר נכנסנו לתחומי מדינת גאליציא, שם היו לא היו הכבישים סלולים, התקלקלו צמיגי האוטובוס, והאוטובוס נתקע על אם הדרך. רוב רובם של הנוסעים נשארו שם בדרך, אך האיש שפרש עלי חסותו והבטיח לשמור עלי, החליט לנסוע ברכבת עד לבעלזא, וכיוון שכן לקח אותי עמי, וכך שפר עלי גורלי להגיע בסופו של דבר לבעלזא.
אין לתאר את תחושת ההתרוממות שהורגשה בבעלזא, החל משלשת ימי ההגבלה, בהם ישבו מאות רבות של חסידים ואנשי מעלה, והגו בתורה בהתמדה עילאית בבית המדרש הקדוש שבבעלזא, שקול התורה בקע ממנו ונשמע למרחקים. כאשר אך נכנסו לבית המדרש באותם ימים, התעורר מאליו החשק ללימוד התורה, וגם לב של אבן היה נימוח ממחזה נהדר בקודש זה.
מתוך אלפי החסידים שהגיעו לבעלזא, בלטה בחג השבועות במיוחד דמותם של רבנים ואדמו"רים, צדיקי עולם ומאורי הדור, שבאו לחסות בבעלזא ולעשות את חג השבועות במחיצת הקודש, והם התהלכו בין החסידים בענווה יתירה, והשתעשעו עימהם בדברי תורה. מהרבנים נבצר לנסוע לרבותיהם בימים הנוראים, כיון שבני קהילותיהם היו זקוקים להם, לכן השלימו את חובת קבלת פני רבם בחג השבועות. סיבה נוספת לכך הייתה כנראה, כי בימי החורף היה הטלטול בדרכים קשה מאוד, ולכן מטבע הדברים היה חג השבועות הזמן הכי מתאים לנסוע לבעלזא.
התפילות בבית הכנסת הקדוש היו בהתרוממות ובהתעוררות עצומה, בבית הכנסת הורגשה היטב הקדושה הגדולה שהשקיע בה מקימו ומייסדו, כ"ק מרן מהר"ש זי"ע, והוא היה מלא מפה לפה ע"י אלפי החסידים שהגיעו לבעלזא.
עדיין חקוק בזיכרוני שירת 'ובאו כולם' בעריכת השולחן הטהור, קודם שר כ"ק מרן מהר"א זי"ע לבדו, ואחריו כל הקהל יחד, ולעולם לא תישכח ממני ההתעוררות הגדולה ששררה באותה עת.
לאחר החג זכיתי להיכנס אל הקודש פנימה, והגשתי 'קוויטל' כנהוג, בו הזכרתי את שמי בצירוף בקשה להצלחה בתורה וביראת שמים.
זכיתי שכ"ק מרן מהר"א זי"ע בירכני אז בברכה נפלאה ונדירה, ברכה שליוותה אותי בכל ימי חיי, ועמדה לי מאז ועד היום הזה.
וכה היה דברו: "דער אייבישטער זאל העלפן זאלסט קענען אלעמאהל לערנען מיט הרחבת הדעת" – השי"ת יעזור שתוכל תמיד לעסוק בתורה מתוך הרחבת הדעת.
חושבני שהכוונה בזה היא, ללמוד "מיט א קלאהר'ן קאפ", בהבנה ברורה ובדעה צלולה, וב"ה שעמדה לי ברכת הקודש.
זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל, אמן.
(הראיון באדיבות 'המחנה החרדי' – פורסם בערב חג סוכות תשע"ב)
