לפני כמה שנים הציפיה הייתה שבשנת 2021, כבר תוצג תמונת מצב עדכנית של סוגיית הרכבים האוטונומיים בכבישי ישראל, והציפיות היו כי בשלב זה, מכונית נטולת נהג שעוצרת לידנו ברמזור תהיה מחזה נפוץ.
למעשה, בכל מה שקשור למדע וטכנולוגיה, המציאות לגמרי הדביקה את הפער מהחזון. בנקודות ספציפיות בארצות הברית ואירופה הרעיון של מכונית שיודעת לנתח את הדרך שלפניה או סביבה, משקללת את הנתונים במהירות משוגעת, ומייצרת את הפעולה הנכונה – כבר הוכיח את עצמו בעשרות אלפי שעות נהיגה של יצרניות שונות מסביב לגלובוס.
לצד זאת, כדי להפוך את המכונית האוטונומית לדבר הגדול הבא בענף הרכב העולמי בכלל ובזה הישראלי בפרט, יש לא מעט סוגיות רגולטוריות שצריך לפתור וביניהן גם אלו הקשורות לביטוח הרכב והאשמה במקרה של תאונת דרכים.
בשנתיים האחרונות, מדי כמה חודשים מהדורות החדשות מדווחות לנו על מכונית אוטונומית נוספת שהייתה מעורבת בתאונה קשה, אבל חשוב לדעת שמבחינה סטטיסטית מדובר בחלק קטן מאוד מסך התאונות הכולל. למעשה, בדיוק לשם כך פנה עולם הטכנולוגיה מלכתחילה לרעיון האוטונומיה: כדי לנטרל ככל הניתן את "הגורם האנושי", אותו צמד מילים שאחראי ללא מעט הרוגים ופצועים בתאונות הדרכים המתרחשות מדי שנה.
אז למה בכל זאת כל המכוניות סביבנו עדיין נהוגות בידי בני אנוש?
במציאות הנוכחית, ביטוחי הרכב מחשבים את הסיכוי לתאונה גם על פי נתוני הרכב, אך בעיקר על פי נתוני הנהג. גילו, הוותק שלו בנהיגה והיסטוריית התאונות שלו. במכונית אוטונומית הנהג הופך לא רלוונטי, ובעצם גם במקרה של תאונה לא בטוח שניתן יהיה להאשים אותו. כך שסוגיית הביטוח כולה עדיין לא בשלה למכוניות אוטונומיות. כמו כן ישנה בעיית הגנת הסייבר שעשויה למלא את הכביש בסכנות במידה והכל יסעו במכוניות כאלה. גם זו סוגיה שצריך יהיה לספק לה מענה. השורה התחתונה היא שהמצאת הרכב האוטונומי לא מספיקה כדי להעלות אותו על הכביש המדינות והעולם העסקי שסביב עולם הרכב יצטרכו להבשיל ולהכין את השטח לקראת העידן הזה.
כתבה רדודה