שנה להסתלקותו של האדמו"ר מנדבורנה • על אלה אני בוכיה

בחצר הקודש מציינים היום (ראשון) שנה להסתלקותו של כ"ק אדמו"ר מנדבורנה זיע"א, היום לפני שנה – ז' אדר תשע"ב כבה אורו של האדמו"ר לאחר מחלה קשה, כשהוא בן 82 עלתה נשמתו בסערה השמימה, כשהוא מותיר אחריו חלל של אובדן, מנהיג, צדיק אמת ועובד השי"ת מאהבה ומיראה.

קרא עוד:

[postim]

המונים ביכו את לכתו, עין לא נותרה במסע הלוויה שממילא היה רטוב לכל אורכו, גם השמיים בכו והורידו גשמים,  אך המזג האוויר הסוער לא מנע מאלפי חסידיו ואוהדיו שנהגו להיוועץ עמו ולהנות מזיו חכמתו, לבוא ממרחקים כדי לחלוק לו כבוד אחרון, כשבידם האחת הם אוחזים את המטריה ובשנייה ממחטה למחות את הדמעות החמות שלא היה ניתן לעצור.

הבכי והכאב היה גדול, הקשר ששרר בין האדמו"ר לבין כל חסיד נדבורנה באשר הוא קטן כגדול, בלתי ניתן לתיאור, הוא היה אביהם במלוא מובן המילה, בכל עת צרה וצוקה היה נכנסים אל הקודש פנימה כשפניהם כבושים ובוכיים, אך בצאתם יצאו מחוייכים, זה לא היה מעשה קסמים, האדמו"ר היה מדובב במילין יקירין, מבטיח וגוזר והקב"ה מקיים.

היום, שנה אחרי הפצע עדיין פתוח, והדמעות עדיין זולגות, למרות שחלפה לה שנה ומצווה על המת שישתכח מן הלב, אך לא, הלב ממאן לספוג את האובדן הגדול ולהשלים עם המציאות כי 'האדמו"ר' 'האבא' איננו, ורק ביאת משיח צדקינו תשיבו אל כסאו ואל ממלכתו.

בכל שעות היממה עולים היום – ז' אדר אלפים לציונו הקדוש באהל אדמו"רי בית נדבורנה בהר הזיתים ושופכים את צקון לחשם כשהם עומדים בתפילה ובתחנונים מה כאן היה עומד ומשמש אף שם יעמוד ויהיה מליץ יושר למען קהל עדתו הממשיך לדבוק במשנה ובדרך שסלל להם עשרות בשנים.

יהי רצון שזכותו הגדולה תגן בעדינו להיוושע בדבר ישועה ורחמים.

לפניכם גלריה מחייו, באדיבות: ה. לזר – כל העולם כולו