כמידי שנה מיד לאחר תפילת שחרית יצאו קהל המתפללים בבית הכנסת המרכז לצעירים 'ילדי שגיא ויעקב' ברובע א' באשדוד למעמד ברכת האילנות ברוב עם.
בראש המברכים הגיע האורח הדגול הרה"ג רבי יצחק ברדא ראש ישיבת 'יצחק ירנן' שלאחר שמצאו את הפריחה באילנות באזור, בירכו יחד בקול רם. לאחר אמירת המזמורים ערך הגר"י ברדא ברכת מי שבירך לקהל.
משם פנו המתפללים לבית הכנסת, שם התקיים סעודת מצוה מכובדת בשילוב עם סיום מסכת. לאחר אמירת ה'הדרן עלך' נשא דברים לכבוד המעמד הגר"י ברדא שיחד את דבריו בהילולת הצדיק המקובל רבי משה חדד בורתא זצ"ל שהיה מורו ורבו והעלה על נס מתורתו והנהגויו בקודש. בדבריו דיבר במעלת סיום מסכת כפי שמובא בגמרא שיום שבו עורכים סיום מסכת – נקרא יום טוב ושיבח בהתפעלות רבה על שיעורי התורה והפעילות התורנית המתקיימת באופן קבוע ב'ילדי שגיא ויעקב' בסיום דבריו, בירתך את רב המרכז לצעירים הרב אילן גוזל שימשיך להרבות חיילים לתורה.
הרב אילן גוזל רב בית המדרש קידם בברכה את הגר"י ברדה אשר באופן קבוע מגיע לערוך את מעמד ברכת האילנות יחד עם מתפללי בית הכנסת מזכה אותנו מדברי תורתו גם בשאר ימות השנה. בדבריו הזכיר בשם מרן הראשון לציון הגר"ש עמאר רבה של ירושלים שסיפר את מה שראה אצל בעל ההילולא המקובל רבי משה חדד בורתא זצ"ל.
זה היה בזמן מלחמת לבנון הראשונה והרב המקובל זצ"ל היה מרבה בתפילות ותעניות כל אותם הימים, והיו עושים תיקון כרת בכל ליל ששי, במשך שבעה שבועות, באחת הפעמים בחצות הלילה היינו עומדים על רגלינו ופותחים את ההיכל, וקוראים תיקון מיוחד עם שבע הקפות כמו ביום הושענא רבא, כשכל ספרי התורה עומדים על התיבה, ובכל הקפה מחלקים את כל ספר התהלים, ומוסיפים תפלות שונות, בזיע וברתת, ועם קריאת שלוש עשרה מדות של רחמים מלווים בחצוצרות וקול שופר, והרב המקובל זצ"ל היה כבר זקן מופלג וחלוש מאד, והיה עומד על רגליו מחצות הלילה עד לתפלת שחרית, וכמה פעמים ביקשנוהו שישב וימשיך התיקון בישיבה, והיה משיב עם ישראל בצער ואני אשב? בחורי ישראל בסכנות ואני אשב? ולא שמע לנו.
והיה מבקש שנביא בחורים מהישיבה שיצטרפו לבני החבורה, ועוד היו מצטרפים מהמתפללים שם, והרב זצ"ל היה מתכנן את סדר הלימוד והתפלות בסדר מתוקן ומדוקדק היטב, והכל כתוב על הדף, ואחר התפלה היו סועדים במיני תרגימא ושתיה חמה, והיה אומר היום יהיו בשורות טובות וכו' ומדי פעם היה מפרט בדבריו איזה פרטים שיהיו באותו היום בפירוט גמור באר היטב, והכל היה אומר כלאחר יד ומסיח לפי תומו, ודבר אחד מדבריו לא נפל ארצה. וידוע שהיה שתקן גדול, ובדרך משל, יום אחד בזמן שהיינו שותים כוס תה אמר היום צריך שישחררו השבויים, והיה נדמה לכל שאמר את הדברים רק מתוך תקוה ותפלה, אך באותו היום ראינו שנעשתה עיסקת חילופי שבויים ושבו בנים לגבולם, ואז לאט לאט ראינו שאין שיחתו שיחה בעלמא, כי כל היוצא מפיו יעשה, ואנו היינו עדים ועינינו ראו ולא זר.
