במשרד הבריאות מפרסים הנחיות מיוחדת ל'בעל תוקע'. במסמך מוסבר כי "תקיעת השופר מתבצעת על ידי נשיפת אויר בכוח מהפה דרך השופר. האוויר נדחס בכניסה לשופר ואז יוצא בחוזקה מהצד השני, הרחב. לכן, יש מקום לחשוש לפיזור טיפתי ואף ארססי (רסס דק באוויר) בעת התקיעות".
"בשל העובדה שתתכן הדבקה ללא תסמינים, יש חשש שבעל התקיעה יפיץ למרחקים את הנגיפים במצויים בדרכי הנשימה שלו, ואלו עלולים לשהות באוויר לאורך זמן ולסכן את שלום המתפללים האחרים. אי-לכך, יצאו מספר הנחיות מגופים רבניים ומדענים סביב לעולם שנועדו למזער את סכנת פיזור הנגיף".
במסמך ההמלצות שנכתב על ידי ראש שרותי בריאות הציבור ד"ר שרון אלרעי-פרייס מובאים מספר ההמלצות לשמירה על בריאות הציבור בעת תקיעה בשופר, אך מודגש כמובן כי אינן באות להתערב או להחליף את הוראות ההלכה.
1. על בעל התקיעה להקפיד ביתר-שאת על שמירה על כללי הריחוק החברתי ועטיית מסכה בכל יציאה למרחב הציבורי, וכן להקפיד לרחוץ ידיים עם סבון או אלכוג'ל באופן תדיר במהלך כל חודש אלול ועשרת ימי תשובה.
2. על בעל התוקע להתרחק מהקהל מעבר לשני המטרים המקובלים. מומלץ להתרחק כ-4 מטרים מציבור המתפללים.
3. הבעל מקריא יכול לעמוד במרחק קרוב יותר לשם ביצוע תפקידו אך עליו להקפיד על מרחק ומסכה.
4. בהעדר שמירת מרחק, מומלץ לכסות את הפתח הרחב של השופר כדי למנוע יציאת רסס טיפתי לחלל החדר ע"י מסכה. מומלץ כי כיסוי השופר יעשה עם מסכה אשאר תהודק הדק היטב בגומייה.
5. יש להחליף את המסכה אם היא נרטבת, מתלכלכת או נקרעת.
6. על בעל התקיעה לנסות את השופר "המוגן" לפני ביצוע התקיעות בפועל בבית הכנסת, כדי להבטיח שהכיסוי מחזיק מעמד כנגד האוויר הננשף ושקול השופר נשמע טבעי.
7. מומלץ ככל הניתן לתקוע שופר במקום פתוח ולא בתוך בית הכנסת.
8. אם תוקעים בתוך בית הכנסת, יש לפתוח חלונות בעת התקיעות.
9. יש לכוון את פי השופר הרחב לכיוון חלון פתוח, ולא לכיוון אנשים. אם הדבר לא מתאפשר, ניתן לשקול לעשות זאת לפני ארון הקודש ולתקוע לכיוון הפרוכת של הארון, כך שהמתפללים לא ייחשפו ישירות לזרם האוויר.
10. אין לתקוע בשופר של בית הכנסת; על כל בעל תקיעה להביא ולתקוע בשופרו האישי.
11. לאחר התפילה מומלץ לנקות רסיסי הרוק מהשופר עם בד נקי ויבש או כלי ניקוי המיוצרים לניקוי צינורות דקים.
מה אם רוצים עוד?