השבוע, בחצות הלילה שבין יום שלישי לרביעי, פג תוקפו של החוק שהסדיר את דחיית גיוסם של תלמידי הישיבות, אשר כונה "חוק טל". למעלה מ־10 שנים החזיק החוק הזה מעמד, עד אשר בא בג"צ, ובמחי החלטה נמהרת ואנטי דתית מובהקת, הניף את חרבו על החוק והרגו.
קרא עוד:
[postim]
כשחוקק החוק, היה ברור לכל שיש לנסח חוק שיעמוד במבחן בג"צ. הבעיה היא, שגם גאוני ואמני הניסוח הטובים ביותר, התקשו ככל הנראה לצפות את כמות ועוצמת הרוע והרשע הקיים כנגד לומדי התורה, עד שגם חוק שכזה לא עמד בסופו של דבר במבחן ונגזר דינו להתבטל מן העולם.
כבר ביום שלישי בבוקר, עוד בטרם פקע החוק באופן רשמי, הודיעו גורמים אנטי דתיים שונים כי יעתרו לבג"צ בדרישה לגייס את תלמידי הישיבות, מאחר ואין עוד חוק המעגן את הסדר דחיית הגיוס של מי שתורתו אומנותו. אף אחד לא הופתע ולא יופתע במיוחד מהעתירות הללו לבג"צ, שכן מגישיהם עמלים כל יום, כל שעה, כל דקה, 24 שעות ביממה 7 ימים בשבוע, כיצד לפגוע בעולם התורה ואיך לקעקע כל סממן יהודי ותורני מארץ הקודש.
ברור גם שאין לאף אחד תוכנית אמיתית או רצון לגייס כ־50 אלף לומדי תורה בישיבות ובכוללים. הצבא לא ערוך לזה, לא רוצה את זה, ועם כל הכבוד ל"מאהל הפראיירים" או לגורמים אחרים שמסיתים לגיוס בני ישיבות, מי שצריך להתמודד עם העניין זה הצבא ולא הם, ולצבא אין שום כוונה או רצון לבצע גיוס בכפיה.
לכאורה, אף אחד אינו יכול לחזות, לצפות או לנחש את התנהגות שופטי הבג"צ. בכל הקשור לנושאים דתיים ולציבור הדתי והחרדי, ההתנהגות וההחלטה די צפויים מראש, אך בכל זאת הם הפתיעו לא אחת. ולמרבה הצער, תמיד לרעה. לכן, ההנחה הרווחת היא שגם לבג"צ אין עניין להנחות את צה"ל לבצע גיוס בכפיה, אבל לך תדע. במקום הזה, כל הבלתי צפוי, כשמדובר בציבור החרדי בכלל ועולם התורה בפרט, יכול בהחלט להיות צפוי.
ואולם, סביר כאמור להניח שבג"צ לא יקבע גיוס בכפיה ולא יורה לצה"ל להקים יחידות מיוחדות שיפשטו על הישיבות ויוציאו מהספסלים בכוח את הלומדים. אך באשר לעתירה אחרת, זו בהחלט עלולה להתקבל על ידי בג"צ, והיא עלולה להנחית מכה קשה ביותר על הישיבות והכוללים.
המדובר בעתירה שתדרוש להפסיק מיידית את תקצובם של הישיבות והכוללים, בטענה שמדובר בחייבי גיוס שלא יכולים ליהנות ולקבל כספים מן המדינה על עיסוק אחר, גם אם הצבא החליט מנימוקיו שלו שלא לגייסם לעת הזאת.
שופטי בג"צ, שאולי לא ירחיקו לכת עד כדי הוראה לגייס את כל תלמידי הישיבות בכפיה, בהחלט יכולים לקפוץ על עתירה כזו כמוצאי שלל רב, ולהורות למדינה להפסיק לתקצב את הישיבות והכוללים.
כלי התקשורת, כמובן, שאינם חשודים כלל באהבת התורה, רק יריעו להם בקול גדול וימחאו כפיים. שונאי ישראל יבואו על סיפוקם, גם אם לא במאה אחוזים, ואפילו באוצר יהיו רבים שלא יצטערו על כך ש"בזכות" בג"צ יכולה המדינה לחסוך תקציב של כמיליארד שקל בשנה.
זו הסכנה האמיתית והממשית הקיימת כעת בגין העובדה שלא נחקק חוק חדש במקום "חוק טל" שנפסל. זה המחיר הכבד והאדיר שעולם התורה עלול לשלם בגלל טעויותיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, והליכתו שבי אחרי קדימה, מופז ופלסנר. הטעות הראשונה היתה בעצם צירוף "קדימה" לקואליציה, כשכל מה שעניין אותה והופיע בראש ההסכם הקואליציוני ביניהם זה הנושא של גיוס בני הישיבות (או במילים היפות והמכובסות: שוויון בנטל). הטעות השניה היתה במינויו של ח"כ יוחנן פלסנר ליו"ר הוועדה שעסקה בנושא, למרות שכל נציגי הציבור החרדי והתקשורת החרדית התריעה והזהירה אותו מפניו. מפני האיש שכל האג'נדה שלו, מראשית הקדנציה של הכנסת הנוכחית, זה להחריב את עולם הישיבות, בעידודם של מהרסי ומחריבי היהדות, בדמותם של הרפורמים והקונסרבטיבים.
עיתוי נפלא ומדויק
ביום שלישי, עת נטו הצללים, התאספו המונים בירושלים לחגוג את סיום הש"ס. אט אט הם הגיעו למתחם המיוחד בו התקיים האירוע, המוני לומדי התורה לשמוח בשמחת התורה. השמחה האמיתית כמובן, לא היתה בעצם החגיגה, אלא בכך שרבבות ומאות אלפי לומדים בארץ ישראל ובעולם כולו זכו לסיים את הש"ס. מי בפעם הראשונה, מי בשניה, בשלישית, ברביעית וכן הלאה.
אך סמלי היה הדבר, ואנו הרי מאמינים בני מאמינים שאין מקרה בעולם, שהאירוע הענק התקיים בדיוק שעות ספורות טרם פקיעתו של "חוק טל", ובשעת הפקיעה בדיוק התפזרו להם לביתם אחרוני החוגגים. ממש עיתוי נפלא ומדויק.
אלפי בני התורה, מכל הגילאים, שגדשו את האירוע, כמו הכריזו בנוכחותם שם קבל עם ועולם: אין לנו שיור אלא התורה הזאת, ואף אחד לא ינתק אותנו ממנה. לא בג"צ, לא שונאי ישראל מבית, וגם לא הצבא. דבוקים ודבקים אנו בד' ובתורתו, וזו נשמת אפינו ומקור חיותינו.
שירה אדירה פרצה מפי ההמונים לאחר אמירת הקדיש דרבנן על סיום הש"ס. שירה וריקודים, כאשר הכל שרים בדבקות ובעוצמה "מה אהבתי תורתך". את השירה הזו שום חוק לא יוכל להפסיק או לבטל, ושום בג"צ לא יקטע. עם תקציבים מהמדינה ובלעדיהם.
נכון, סאת הרוע והרצון לפגוע בבני התורה מלאה וגדושה, ולא באה עדיין על פורקנה. אולם כדאי מאד שיידעו להם כל מתכנני התוכניות, חורשי הרעות וחושבי מחשבות הזדון: עולם התורה ימשיך לשגשג ולפרוח, על אפם ועל חמתם. עולם הישיבות יגדל וימשיך לצמוח, למרות כל מבקשי רעתו.
אומנם, שלילת התקציבים עלולה חלילה להקשות מאד על הישיבות והכוללים. על כתפיהם של ראשי הישיבות והכוללים תיפול מעמסה כבדה מאד, הרבה מעבר לזו המוטלת עליהם כיום, אך לא אלמן ישראל. רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר. ספר התקציב של מדינת ישראל לא יקבע את עתידו של עולם התורה. ספר זה הוא רק האמצעי, לא המטרה. המטרה היא לימוד התורה, ואפילו שערה קטנה לא תיפול מראשה של מטרה זו. מי ששלח את המדינה לממן את לומדי התורה במשך שנים רבות, ימצא שליח נאמן אחר לכך. כי לו הכסף ולו הזהב. וכשם שכל הגזרות הרעות שהונחתו בעבר על ראשם של האברכים היקרים המסולאים מפז, כמו הקיצוץ האכזרי בקצבאות הילדים לפני כ־ 9 שנים, שפגע בהם קשות אך בניגוד לתוכניתם של מבצעי הקיצוץ, הצעד לא הקטין אפילו במעט את מספרם של האברכים השוקדים ולנים באוהלה של תורה, אלא להיפך. המספר הולך וגדל, הולך ומתרבה משנה לשנה, ועיניהם כלות ומשתאות. כך גם יהיה במקרה ובג"צ יחליט להורות על הפסקת תקציבי הממשלה לישיבות ולכוללים. התוצאה תהיה בדיוק הפוכה. הסיעתא דשמיא תגדל, מסירות הנפש תגדל גם היא, ומעז ייצא מתוק כשמספרם של הלומדים רק יעלה מעלה ויתעצם עוד ועוד.
החשבון של בר־און
כדי להבין עד כמה גדולה ועצומה היא רדיפת עולם התורה והציבור החרדי, די היה לשהות במשך זמן קצר בדיון בוועדת הכספים ביום רביעי, על ההחלטה להעלות את המע"מ ולהטיל גזרות כלכליות נוספות. חברי הכנסת של קדימה, מרצ ואחרים, בזה אחר זה הטיחו שוב ושוב כי הציבור החרדי מסודר עם תקציבים, ומי שישא בנטל הגזרות הכלכליות זהו כלל הציבור.
מדובר כמובן בגיבוב של שקרים ובדותות. משום שהקיצוץ שיחול במשרד החינוך יחול על כל המגזרים, הקיצוץ במשרד הבריאות יפגע בכל האזרחים, וכן הלאה. גם את תוספת האחוז במע"מ ישלם האזרח החרדי בדיוק כמו יתר אזרחי המדינה. אבל זה לא מנע מחברי קדימה להשמיע שוב ושוב את אותם דברי הסתה הגובלים באנטישמיות, מהם עולה שלכאורה אם יעלימו את הציבור החרדי מן הארץ, יפתרו כל הבעיות הכלכליות של המשק.
הגדיל להפגין את שנאתו לתורה וללומדיה, שר האוצר לשעבר וכיום יו"ר ועדת חוץ וביטחון, רוני בר־און. מדובר בח"כ בכיר מאד בקדימה, שבראיון שהעניק לתקשורת, ללא כל בושה תמה מדוע אין מקצצים 320 מיליון שקלים מתקציב הישיבות. כן, מאותה כבשת הרש שמקבלים לומדי התורה. וכל זאת מדוע? משום שכאשר שר הביטחון, אהוד ברק, ויתר שרי סיעת "העצמאות" הצביעו בממשלה נגד הגזרות הכלכליות, החליט שר האוצר שטייניץ להענישו ולקצץ 100 מיליון שקלים במשרד הביטחון (אגב, קיצוץ זה בוטל כעבור יומיים). לפי החשבון הזה, טען בר־און, מכיוון שהרב גפני סרב להביא מיידית את ההחלטה להעלות באחוז את המע"מ לדיון בוועדת הכספים, בטענה שעל צעד כזה יש לדון במתינות וכובד ראש, והדבר גרם לדחיה בחודש של העלאת המע"מ ולהפסד של 320 מיליון שקלים לקופת המדינה, יש לקזז את הסכום הזה מן הישיבות.
הבנתם את הרשעות הזו? כאילו שהישיבות הן של הרב גפני? כאילו שהכסף הולך לכיס שלו? וכאילו שמן העובדה שהעלאת המע"מ נדחתה בחודש, לא יהנו כל אזרחי המדינה ללא יוצא מן הכלל, כולל בר־און עצמו ובני משפחתו.
שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו והקב"ה מצילנו מידם.
