בעקבות דו"חות ביקורתיים על מערכת החינוך של סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם (אונר"א), דוברים של האונר"א יזמו מסע עולמי בארץ ובחו"ל כדי לשדר את המסר שיש ספרי לימוד חדשים שאונר"א מקבלת מהרש"פ שאינם עוסקים בהסתה. המסע הצליח לשכנע את השדולה של ישראל בוושינגטון באיפאק להוריד את הנושא של אונר"א מסדר יום שלהם בכנס השנתי לפני חודש.
בנוסף משרד החוץ הישראלי הודה אף הוא כי שוכנע ע"י האונר"א שחל שינוי במערכת החינוך שלהם.
גם בכירים בקונגרס האמריקאי פרלמנט הבריטי, פרלמנט הקנדי ובפרלמנט האוסטרלי, שוכנעו ע"י אונר"א שאכן אין בעיה עם הספרי לימוד החדשים שהוכנסו למערכת החינוך של שנת תשע"ד.
אך מהי האמת?
כדי לבדוק את המצב לאמיתו, שכר 'המרכז לחקר מדיניות במזרח התיכון' את ד"ר ארנון גרוס בעל תואר שלישי בלימודי איסלאם ועיתונאי וותיק של המחלקה הערבית בקול ישראל כדי לבדוק ,לתרגם ולהעריך את 150 ספרי הלימוד החדשים של רש"פ שהוכנסו למערכת החינוך של האונר"א.
בעקבות השיתוף פעולה של המשרד לעיניינים אסטרטגים הושגו ספרי לימוד, והד"ר גרוס הכין דו"ח מקיף,
המרכז ליווה את ד"ר גרוס כאשר הוא הציג את הממצאים שלו בכנסת ישראל בתאריך 24/2/14 , בוועדת החוץ של הסנט ב10/3/14 ובפרלמנט הבריטי בתאריך 13/3/14
מהו יעודה של אונר"א
אונר"א – כפי שמבוטא באנגלית צירוף ראשי התיבות של המלים "United Nations Relief and Works Agency", דהיינו, סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטים הפלסטינים במזרח התיכון – מספקת שירותי חינוך לילדי הפליטים הפלסטינים בגדה המערבית ורצועת עזה וכן בירדן, סוריה ולבנון. בשנת הלימודים 2011/12 היו לאונר"א 245 בתי"ס ברצועת עזה עם 225,098 תלמידים ו-99 בתי"ס בגדה המערבית עם 51,695 תלמידים. בתיה"ס של אונר"א בשטחי פעילותה מלמדים עפ"י תכניות הלימודים המקומיות ומשתמשים בספרים שמוציאות הממשלות המארחות.
איפה מתחילה הבעיה?
לרוע המזל, הספרים שבהם משתמשים בבתיה"ס של אונר"א קוראים לעיתים קרובות למאבק מזויין נגד ישראל שממנה נשללת כל לגיטימיות כמדינה ריבונית ונעשית לה דמוניזציה חמורה.
דבר זה עומד בניגוד גמור למחויבותה המפורשת של אונר"א לאידיאל השלום ולמטרת ארגון האו"ם עצמו בדבר פתרון של שלום לסכסוך במזרח התיכון. הדבר גם סותר את חובתה של אונר"א כגוף של האו"ם להתייחס אל כל המדינות החברות ביחס שווה ולעולם לא לעודד נגד אף אחת מהן גישה של אי-הכרה, דעה קדומה והצגה סטריאוטיפית, שלא לדבר על דמוניזציה (השטנה).
ממצאי העבודה של ד"ר גרוס העלו שלושה עיקרי יסוד בתחום זה:
1. שלילת לגיטימיות: מהיהודים נשללות כל זכויותיהם בארץ, ואפילו זכויותיהם במקומות הקדושים להם בה; הם אינם נמנים על התושבים הלגיטימיים של הארץ; השם "ישראל" כמעט שאינו מופיע על המפה ולעיתים קרובות הוא מוחלף בשם "פלסטין"; אזורים וערים בתוך ישראל שמלפני 1967 מתוארים בלעדית כפלסטיניים; המונח "שטח ישראל" מוחלף לעיתים קרובות בביטויים לשוניים עוקפים.
2. דמוניזציה: נאמר על ישראל שהיא המקור לפגעים רבים שבאו על הפלסטינים ועל ערבים אחרים. ספרי הלימוד של הרש"פ הנלמדים בבתיה"ס של אונר"א מלאים בהאשמות נגד ישראל בתחומים שונים, ללא כל מידע אובייקטיבי על ישראל והיהודים שעשוי היה לאזן את התדמית השלילית שלהם.
3. קריאה למאבק אלים לשחרור במקום לשלום. מאבק זה, שלעולם איננו מצומצם לשטחי הגדה המערבית ורצועת עזה לבדם, מקבל אופי מחייב ע"י השימוש במושגים האסלאמיים המסורתיים של ג'יהאד ומות-קדושים (שהאדה) במסגרתו. ההגשמה בעלת האופי האלים של מה שמכונה "זכות השיבה" משתלבת היטב עם רעיונות אלה. הנושא האחרון הזה מודגש מאד בספרים שבשימוש בבתיה"ס של אונר"א וממלא תפקיד בולט בחזון הפוליטי הפלסטיני של מאבק מתמשך נגד ישראל – לה נעשית דה לגיטימציה ודמוניזציה – עד החרבתה הסופית.
הפצה מתמשכת כזאת של התנגדות לשלום בקרב מאות אלפי בוגרים של אונר"א במשך ששת עשורי פעילותה הוא תרומתה להנצחת הסכסוך במזרח התיכון. הגיע הזמן שאונר"א תשנה את הקו הזה ועל המדינות התורמות הדמוקרטיות לעודד אותה לעשות כן. ישנם דברים שאסור לאונר"א ללמד!
