קדורני. זה מצב הרוח ששורר ביממה האחרונה בבית-אל. היום ניסינו ליצור קשר עם לשכת ראש המועצה, משה רוזנבוים, אך נענינו בטריקת טלפון בלתי-מוסברת. בבית-אל, שם בהתחלה חיממו את עצמם לקראת קרב, כנראה היו מנומסים, דיפלומטיים ואופטימיים מידי. התחולל כאן פליק-פלאק של 180 מעלות, כאשר בתחילה כל השרים התגייסו לטובת חמשת בתי האולפנה בצורה חד-משמעית, ולפתע נסוגו וכאילו בלעתם האדמה.
מפנים את בתי האולפנה, צילומים [פלאש 90]
משפחות צדוק, כהן, ועוד מערימות את פצי ביתם בדרך לקראווילות שנמצאים בתחתית היישוב. "המצב כאן מאוד רגוע. אין אלימות, ולא נראה שהיא מתקרבת לעברנו בכלל. הצלמים גם עוזבים השטח לקראת המחר שאולי יהיה סוער יותר", אומר לנו עידו, כתב גל"צ לענייני התיישבות.
קרא עוד:
[postim]
ר' אבי שימשי, מתפנה מחר מביתו כאן באולפנה. שוחחנו עימו על התחושות של הימים הללו.
מה התחושה היום, אחרי המלחמה הגדולה, רווית האמוציות, שהתנהלה בחודשים האחרונים להצלת בתי האולפנה?
"התחושה היא קשה ולא פשוטה. אנשים יוצאים מהבית בו גידלו את הילדים וכל חייהם היו שם. אנחנו אישית כבר 8 שנים בבית. אנחנו אחרי שנת מאבק בתקווה שכן נצליח ולא יהיה פינוי והנה קמנו לבוקר שהמציאות טופחת על הפנים. היום הזה שלא רצינו, הגיע..", אומר שימשי כשהוא נשנק מדמעות.
תתאר לנו, אם תוכל, את המצב. אנשים כאן בוכים..
"אכן. אנשים בוכים. אין אפס. לעזוב בית מתוך תחושה של פינוי מרצון זה קשה. נכון שעדיין נהיה באותו יישוב. אבל זה עדיין לא הבית שלנו".
מי הולך לגור שם? זה נשמעת שאלה מעט אירונית..
"איש לא הולך לגור שם", חורץ שימשי בחצי-זעם. "זה סתם להעיף. זה הרי בתוך היישוב עצמו. המצב בכלל לא פשוט".
התחושה שהובסתם?
תושב האולפנה, העשוי להתפנות מחר, עדיין מאמין שהכדור נמצא במגרשו. "לא הובסנו", הוא מגביה קול. "אנחנו יוצאים מהבתים עם ראש מורם. הרי ייבנו כאן ביישוב עוד 300 יחידות דיור, אנחנו נבנה ויהיה בסדר", אומר שימשי באופטימיות זהירה.
אתם באמת מאמינים שיבנו לכם 300 בתים חדשים? הרי בתחילה גם האמנתם שלא יפנו אתכם בכלל..
"אף אחד לא יודע. הבטיחו גם לתושבי גוש קטיף שייבנו להם, ואחרי שבע שנים הם עדיין בקראוילות. אנחנו לא מפתח ציפיות".
אז למה אתם כן מבכרים להתפנות "מרצון"?
"אין לנו ברירה".
אתם לא תתנגדו "פאסיבית" לפינוי?
"ידוע לי שחלק כן וחלק לא. אנחנו לא נבחר בדרך הזו".
נקווה לבשורות טובות.
"בעזרת השם".
• • •
עכשיו, העבודה של מתיישבי האולפנה. זה לצרוב את הדמעות בנאד של "מוזיאון גוש קטיף". צלמי ההתיישבות יעמדו היום וימקדו את המצלמות. כל פאזה תהיה מונצחת לטובת ההיסטוריה המכוערת של בנימין נתניהו. כל פאזה תהיה עוד כתב תבוסתנות של ראש ממשלת ישראל שכמו תמיד, מכזב בבוחריו.
הבעיה הגדולה, זו סאת ההיתממות של אנשי האולפנה. הם שכחו שפוליטיקאים וכז זה שם נרדף. שאמת ופוליטיקה הם שני ערכים (למרות שפוליטיקה איננה "ערך", אבל רק לשם העניין) סותרים בעליל.
אולי אולי, מכאן תבוא התובנה שהחרדים השכילוה להבין זה כבר זמן רב: המדינה היא בכלל לא "אתחלתא דגאולה". הגיע הזמן להיגאל מהאידיאות הגבוהות. אנחנו בכלל לא שם. חבל לקבל כל פעם מכה בראש כדי להבין זאת. אם יורקים עליך, מתיישב יקר, זה לא גשם. בכלל לא.
שכונת הקראווילות בהם ישוקמו המפונים (פלאש 90)
קראוילות? קראונים!