1) מי לא הזכיר בשבוע האחרון בכלל, ולאחר הטבח המחריד במתחם שרונה בפרט, את הבטחתו של ליברמן לחסל את אסמאעיל הנייה תוך 48 שעות? ליברמן עצמו כנראה לא התכוון למה שאמר, כי אחרי הכל, אצלו מילה זו מילה. היא אינה מחייבת מעשים.
ליברמן עומד כעת בפני הזדמנות היסטורית מבחינה פוליטית. אם יוכיח שהוא עושה מעשה, קטן כגדול, על מנת להביא למיגור הטרור – יהפוך להיות הליצמן של הבריאות והכחלון של הסלולרי. אחרת, אין לו ולמפלגתו יותר זכות קיום במפה הפוליטית של ישראל.
2) אי אפשר בלי מילה על הסערה שעוררה ההתבטאות אשר יש הטוענים כי רמי סדן אמר אותה. הוא עצמו מכחיש, כמו גם מרבית הנוכחים בישיבה בה הדברים לכאורה נאמרו. אך בעוד ליברמן בינתיים מחמיץ את ההזדמנות להפוך לאהוד הקהל בישראל, חברו הטוב, יו"ר ש"ס אריה דרעי יודע לנצל הזדמנויות.
רמי סדן עובר מסע שיימינג אכזרי, בהובלת עיתונאי ערוץ 10 אשר אינו מעוניינים במינויו של האיש הנחשב למקורב לראש הממשלה בנימין נתניהו. דרעי, אשר הבין כי הוצאת השד העדתי מהבקבוק רק תעשה טוב למפלגתו, מיהר להצטרף לחגיגה. כל השאר היסטוריה.
3) אם כבר הזכרנו שיימינג, ביוש בשפה העברית התקנית, השבוע, בצל הפיגוע המחריד בתל אביב, אירעו שני סיפורים מעניינים אשר מרוב כותרות זכו לפחות סיקור. שתי הסיפורים מעידים על פזיזות מצידם של אנשים. סוף מעשה במחשבה תחילה? הצחקתם את האנשים שמתעניינים רק בצהוב.
הודעות בזמן הפיגוע ספרו על מוזיקאי חילוני שנרצח בפיגוע. תארו לעצמכם מה חלף בראשם של בני משפחתו עד שהתברר להם שהוא חי. בנוסף, שני ישראלים מגלים לפתע כי תמונותיהם מתנוססות בכלי התקשורת כביכול הם המחבלים שביצעו את הפיגוע. כאשר מדובר בתמונה מתוך חגיגה שערכו עם שחרורם משירות צבאי.
וזה עוד לפני שדיברנו על הפצת הסרטונים המזעזעים של רגעי הרצח במתחם שרונה. מדובר בהחלט בסיבה בשבילי לגאווה על כך שאני עובד באתר החרדי היחיד שמעדיף לוותר על אייטמים בשביל להביא בפניכם, קהל הקוראים רק תוכן המתאים לבית חרדי.
4) מה עושים שהגבילו אותי לשש הערות? לסעיף ארבע אתן ברשותכם את הכותרת "דגל התורה", כך אוכל להתייחס לכל חבר כנסת מהסיעה בנפרד, תחת אותו הסעיף.
משה גפני: אין הרבה חברי כנסת שהיו מסכימים לוותר על השררה בשביל העבדות. השבוע זה קרה. גפני סירב להצעה לשדרג עצמו לתפקיד שר הכלכלה בתמורה לעזיבת תפקידו בראשות וועדת הכספים, זאת, בשל רצונו להמשיך לעבוד למען הציבור. דוגמה לאיש ציבור למופת.
אורי מקלב: השבוע התבשרנו על שיתוף פעולה בינו לחבר כנסת מיש עתיד. על הפרק: הצבת קלפיות במוסדות בהם לומדים מעל חמש מאות תלמידים. האם המפלגות החרדיות ירוויחו מכך? קשה להאמין. אחרי הכל, כל הבחורים והאברכים יוצאים להצביע כפי הוראת גדולי ישראל.
מנגד, דווקא במפלגת יש עתיד, שלפי הסקרים נהנים מאהדת הצעירים החילונים ירוויחו מהצבת קלפיות באוניברסיטאות, שכן הדבר יביא להגדלת אחוז מצביעיהם. מצד שני: מה עם לחסוך ביטול תורה ללומדי התורה?
יעקב אשר: על פועלו הרב אין צורך להכביר. מדובר באיש עשייה ותשאלו את הבני ברקים. אך מתברר כי נואם טוב חזר השבוע לכנסת. בלי יותר מידי דימויים מההיסטוריה, הצליח אשר לשלוח את נשות הכותל להקים להם כותל חדשני בתל אביב. מגיעה מילה טובה לסגן שר החינוך מאיר פרוש שבזכותו חזר אשר לקדמת הבמה הפוליטית.
5) כמו בסעיף ארבע, גם כאן ארצה לחלק לתתי סעיפים. סיפור של ראש עיר ששבר ימינה מול ראש עיר ששבר שמאלה ובעצם הם מספרים את הסיפור של של מדינת ישראל מול מדינת תל אביב.
ניר ברקת: השבוע פורסם על אישור בנייה בשכונת רמת שלמה החרדית. רגע לפני הסערה הבינלאומית הבאה, הוציאו בעירייה תגובה המדברת על כך ש"הבנייה בירושלים היא הכרחית, חשובה ותימשך בכל הכוח והעוצמה – העירייה לא תתן את ידה להקפאת בנייה ליהודים בבירת ישראל".
ברקת רואה את עצמו מתמודד בעתיד על מקום בהנהגת הליכוד. אך למרות הצהרותיו אלו, בכיר במפלגת השלטון מזכיר כי הימנים אינם שוכחים וכי לעד יזכרו לו את התבטאויותיו בעבר, בזמן שחשב שעדיף לו פוליטית לתמוך במפלגת קדימה ובראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט.
רון חולדאי: בעוד ברקת זיהה כי הציבור בישראל צעד ימינה ומנסה להתאים עמדות, חולדאי חי במדינת תל אביב ורואה את עצמו מתמודד על ראשות המפלגה המובילה בבועה מנותקת זו. בראיון לאחר הפיגוע אתמול בתל אביב, בחר להאשים את 'הכיבוש הישראלי' באחריות לטבח. כביכול היה ראש עיריית רפיח.
כאשר אדם כזה נחשב לתקווה הגדולה של השמאל, כאשר רבים מאיצים בו להתמודד על ראשות מפלגת העבודה בראותם בו את האדם שיצליח להביא אותם לשלטון, מנהיגי מפלגות הימין יכולים להיות רגועים. השמאל לא ישוב עוד לשלטון בישראל. אולי ינצח את אבו מאזן. לא את נתניהו.
6) בליל חג השבועות, כבר התפשט המנהג בכל ישראל להיות ניעורים כל הלילה ועוסקים בלימוד התורה. נוהגים רבים שלא לשוחח כלל כל הלילה עד לאחר אמירת קדושת כתר בתפילת מוסף של בוקר חג השבועות.
אודות קדושת כתר, שמעתי מהמשפיע הגה"ח חיים שלום דייטש שליט"א, באמירת הפסוק "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", אנו מקבלים על עצמנו עול מלכות שמיים בדרגה הגבוהה ביותר. משם אנו ממשיכים: הוא אלוקינו, שמעלתו בכך שהוא האלוקים שלנו. הוא אבינו, הוא מלכנו, הוא מושיענו. הכל ביטויים המעידים על עוצמת הקשר בין הקב"ה לעם ישראל.
בהמשך אנו אומרים "הן גאלתי אתכם אחרית כבראשית, להיות לכם לאלוקים". שם האלוקים מראה על מידת הדין, ולכאורה קשה: לאחר כל הביטויים הנפלאים על הקשר בין עם ישראל לקב"ה, מהי הבשורה הגדולה בגאולה, "הן גאלתי אתכם", "להיות לכם לאלוקים"? בדרגה הפשוטה ביותר.
התשובה לכך היא: דבר ראשון וכלל גדול צריך להיות קבלת עול מלכות שמיים. להיות לכם לאלוקים. מדרגות גבוהות? ימים בהם מרגישים 'אורות'? מעולה. קיבלת מתנה משמיים, אך חלילה ליפול בימים האפורים והשגרתיים. חייבים לזכור שגם בדרגה הפשוטה ביותר צריך לקיים את כל המצוות ולעבוד את ה' בשמחה.
שנזכה לקבל את התורה בשמחה, שבת שלום וחג שמח.
