קשה למצוא מתחרים לכשרון הפוליטי של אובמה.
במערכת הבחירות הראשונה שלו, לא היה עליו להתאמץ יותר מדי. הוא פנה לבוחרים, הצביע על המצב הכלכלי והמדיני הקשה של ארה"ב, האשים את בוש והימין, והבטיח "כן אנחנו יכולים". הוא זכה בנצחון קל ובאהדה שרק נשיאים מעטים השיגו עם כניסתם לבית הלבן.
קרא עוד:
[postim]
כעת, לאחר כמעט ארבע שנים, לאובמה יש מעט מאד השגים והרבה מאד בעיות להתמודד עמהן. הכלכלה האמריקנית לא יצאה מן המשבר. יש בעיות גם בתחום מדיניות החוץ, למשל מול הגרעין האירני, וחוסר התמודדות עם האביב הערבי שמעלה בדרך כלל את האיסלם הקיצוני. אבל הבעיות האלו פחות מעניינות את הבוחר האמריקני. הוא רוצה לדעת איך הנשיא שלו מתכונן לשים קץ למשבר ולהחזיר לאמריקה את מעמדה כמעצמה הכלכלית הגדולה בעולם.
מה לעשות וזה בלתי אפשרי.
בלית ברירה, מצא אובמה פתרון מקורי, אם כי הוא אינו הראשון שמיישם אותו. מצד שני, כפי שיתברר, איש באמריקה מעולם לא הרחיק לכת כמוהו, גם אם הנשיא נזהר להפקיד את המלאכה המכוערת בידי אחרים, פירסומאים, עיתונאים ואגודות מתנדבות שאין לו שום אחריות למעשיהן…
להשמיץ את רומני. וזה עובד.
ואולי לא? נדמה היה שהשבוע הושג שיא חדש בהתקפות על רומני. אפשר כמעט לחשוב שהמועמד הרפובליקני החליט לשמור על עדינות נפש ולא לתקוף בחזרה, כמעט, בתקוה שהבוחר יסיק מסקנות לגבי אישיותו וסגנונו החדשים והמכוערים שמגלה פתאום היושב בבית הלבן…
רומני כרוצח
ה"לוס אנג´לס טיימס" מעולם לא היה ידיד של המפלגה הרפובליקנית. אבל גם הכותבים שלו הזדעזעו מן התוקפנות נגד רומני.
דן הילי כתב: "לפעמים יש תחושה שהקמפיין לנשיאות חובר בידי סופר שמתאר עולם מרושע.
השבוע מיט רומני הרפובליקני פירסם מודעה שמאשימה את הנשיא אובמה בפגיעה בסיעוד ובעובדים…
אבל העיוות של המודעה נראה כמו שיא האמת בהשוואה למודעה חדשה שמפרסמת אגודת אוהדים של אובמה.
הכותרת שלה היא "מבינים" והיא כמעט במפורש מאשימה את רומני בכך שהרג את אשתו של עובד מפעל מתכת לשעבר. עובד שלרוע מזלו המפעל שלו נרכש בידי החברה של רומני, ביין קפיטל.
המודעה הזו התפרסמה בכל רחבי התקשורת הממוחשבת, כותב הילי. כיון שהקורא הישראלי אינו מכיר אותה, ואולי גם לא כולם בארה"ב שמעו עליה, הוא מסכם את תוכנה.
הפועל לשעבר, ג´ון סופטיק, מאשים את רומני ואת חברת ביין בסגירת מפעל המתכת שהיה בקנזס סיטי, שבו עבד. וכך בא הקץ על ביטוח הבריאות המשפחתי שלו.
"זמן קצר לאחר מכן חלתה אשתי", הוא מספר בפירסומת. בגלל הבעיות הכלכליות, ניתן להבין, היא לא פנתה בזמן לייעוץ רפואי. כאשר הגיעה לבית החולים, סוף סוף, גילו אצלה סרטן. במצב סופני.
"לא היה שום דבר שאפשר היה לעשות", אומר הבעל. "היא נפטרה תוך 22 יום".
והוא מסיים: "אני חושב שרומני לא מבין מה הוא עושה לכולם. אבל אני חושב שבכלל לא אכפת לו".
שמאלנים מזועזעים
הילי אינו מהסס לבקר את הפירסומת. ובצדק.
יש כה הרבה דברים בעייתיים בפירסומת הזו", הוא כותב. "קשה לדעת היכן להתחיל".
אולי כדאי לצטט?
ויש הרבה שהצטרפו לרגשותיו, אז קל למצוא מקורות לציטוט.
ה"וושינגטון פוסט", ה"ניו יורק טיימס", רשת הסי.אנ.אן. כולם גילו חורים בסיפור.
למשל, זה לא נכון שלא היה ביטוח רפואי למשפחה. היה גם היה. האשה קיבלה ביטוח משלה מן המעביד שלה לאחר שהמפעל שבו עבד בעלה נסגר.
ובכלל, בשעה שהמפעל פשט רגל ונסגר, רומני בכלל כבר לא היה מנכ"ל ביין. הוא היה בתפקיד אחר לגמרי.
אבל גם אם הסיפור של הפירסומת היא "האמת לאמיתה", כותב הילי, עדיין יש כאן טענה שאינה מתקבלת על הדעת.
תעשיית המתכת של ארה"ב החלה לסגור משרות כבר בשנות הֿ80, והמשיכה לעשות זאת עד סוף המאה הֿ20. התחרות מצד מדינות זרות היתה קשה מדי עבור הייצור האמריקני.
מנהלי המפעל שבו עבד סופטיק המסכן החליטו לסגור אותו בשנת 1993 מפני שהם הפסידו 641 מיליון דולרים. במקום זה, הם מכרו אותו לביין.
אולי ביין לא ניהלה את המפעל בצורה המיטבית, כותב הילי, אבל זה כבר לא אמיתי לומר שהמפעל היה שורד בלי ביין או שלעובד המסור היתה מובטחת משרתו אילולא התערבותה של החברה שרומני עמד בראשה.
ועזב לפני שהסיפור התרחש…
אחריות של עשירים
מאחורי הפירסומת מסתתרת דילמה מוסרית לא קלה. וכאן, למרות רצונו הטוב של הילי לזכות את רומני מהאשמות לא הוגנות, אי אפשר שלא להזדהות עם הצד החלש.
נכון, הבעלים המקוריים היו סוגרים את המפעל אילו לא מכרו אותו. נכון, ביין אינה אמורה לקחת אחריות לעובדים שלא יכלה להחזיק במשרותיהם.
"האם היה חיוב מוסרי לביין לשמור את העובדים הקודמים בעבודה?" שואל איש ה"לוס אנג´לס טיימס". ועונה: "אני חושב שלא".
והוא צודק בדבר אחד אבל לא בכל. כפי שהוא כותב, לביין לא היתה ברירה. המנהלים שלה לא יכלו להמשיך לייצר את מוצרי המתכת שלהם באותה כמות שיוצרה בעבר. לא היתה הצדקה להחזיק כה הרבה עובדים. לא היתה אפשרות כלכלית לעשות זאת.
אילו זה היה אפשרי, הם היו עושים זאת, או מוכרים שוב את המפעל, מסביר הילי שיעור פשוט בכלכלה. אבל זה לא קרה, וזה בגלל המצב הכלכלי, ולא בגלל ביין.
"כולנו היינו רוצים שהמעבידים יהיו נאמנים כלפי המועסקים שלהם וימשיכו לספק להם ביטוח בריאות גם כשאינם יכולים להרשות לעצמם להריץ את המפעל. אבל זה דמיון", מסביר הילי את עובדות החיים.
עד כאן הוא צודק. אבל איך יראה זאת הבוחר?
הבוחר, שאולי הוא מתפרנס בקושי במצב הכלכלי העולמי, או שהוא בכלל מובטל, אינו יכול שלא לקנא באלו שסוגרים את המפעל הכושל והולכים הביתה, לוילה המפוארת שלהם. הולכים? נוסעים במכונית המפוארת שלהם.
זה נכון שאי אפשר לדרוש מאיש עסקים לזרוק כסף על מפעל כושל, אבל אם יש לו הון כה רב, מדוע שלא ימשיך לחלק ממנו לעובדים שסייעו לו להשיג את הכסף?
מבחינה זו, העולם הכלכלי מתחלק לשנים. השכבה הקטנה של העשירים והשכבה הגדולה של המתפרנסים מעמל כפיהם. האחרונים אינם יכולים שלא להזדהות עם המפוטרים.
והם אלו שהצבעתם תקבע מי ינצח בנובמבר.
האם אובמה ישלם?
כריס סטיירוואלט, מעורכי רשת "פוקס ניוז", סבור שהצד הדמוקרטי הגזים, וזה עלול להתחיל לעלות לאובמה באהדת הציבור.
הוא מזכיר ציטוט של אובמה מן הבחירות הקודמות, מן הקמפיין שלו לזכיה במועמדות המפלגה הדמוקרטית. גם אז היו תומכים שפירסמו מודעות שליליות, אם כי היעד אז היה יריבים מתוך המפלגה עצמה. ולגביהם התלונן מי שהיה אז סנאטור, ברק אובמה, שפשוט לא מקשיבים לו ומריצים מודעות שליליות על אפו ועל חמתו.
זה עבד אז. והיום?
היום, טוען סטיירוואלט, "הנשיא אובמה מתחיל לשם את המחיר על הקמפיין המאד אישי והשלילי בצורה קיצונית נגד המועמד הרפובליקני מיט רומני."
עוד בהתחלת השבוע החלו לטעון פרשנים שהטינה האישית שמקרין הקמפיין של אובמה נגד רומני תתחיל לגרום צרות לנשיא. למרות שאובמה מקפיד לשמור מרחק מן הלכלוך, "הסכנה היא שאם מי שעומד בראש ממש מתעב את היריב, הכפופים לו ירחיקו לכת בהתקפותיהם", הוא כותב.
ואז, ביום שלישי, לאחר תחזית פוליטית זו, הוכח עד כמה היא נכונה. אז הופיעה הפירסומת שמאשימה את רומני באחריות למות אשתו של פועל פשוט…
מי שעומד בראש הקבוצה הוא אחד מאנשי אובמה לשעבר, "שנהנה מברכתו של הנשיא" וגם מקבל תקציבים מראשי הקמפיין של אובמה. גם מנהל הקמפיין הדמוקרטי, בכבודו ובעצמו, מסייע לו.
הפירסומת החדשה ממשיכה למעשה התקפה ששימשה באחת המודעות הראשונות של פתיחת הקמפיין. כבר אז הואשם רומני שהוא "מוצץ דם" בגלל סגירת מפעל מתכת בקנזס סיטי, וגם בה הופיע אותו פועל שמצוטט גם היום.
הסיפור החדש "ממשיך את הקודם ומאשים את רומני במות אשתו של הפועל מסרטן לאחר חמש שנים", מזכיר סטיירוואלט.
הסיפור הזה לא היה חדש והיה מוכר היטב למנהלי הקמפיין של אובמה. ג´ו סופטיק, בעל הסיפור, פירסם אותו לעיתונאים כבר בפעם הראשונה שנחשף לתקשורת, בחודש מאי.
אפילו עיתונאים צייתנים שמשרתים בדרך כלל את אובמה, טוען הכותב, כבר "זוקפים גבה" לנוכח ההתקפות הפרועות נגד המועמד הרפובליקני. מה גם שהסיפור מעלים את העובדה שרומני כלל לא היה בחברת ביין כאשר המפעל נסגר. אדרבה, חברת ביין הצילה זמנית את המפעל ואיפשרה לעובדים להתפרנס עוד כמה שנים!
לפיכך, גם המודעה הראשונה ש"רק" האשימה את רומני בסגירת המפעל, כבר חרגה מן האמת. אבל, מצין סטיירוואלט, זה עדיין מקובל בפוליטיקה, "לשנות קצת מן האמת".
אבל מה שקרה הפעם, להאשים יריב ברצח של אשת פועל, זה יותר מדי גם עבור קמפיין של נשיא מכהן, גם אם אותו נשיא ידוע בכך שהוא מסוגל להיות "מרושע".
האם ייתבע אובמה לשלם את מחיר המודעות המרושעות שאנשיו מפרסמים, או שהוא יוכל לשמור על התדמית האלגנטית שלו?
רומני הכריז רשמית על ראיין כסגנו
המועמד הרפובליקני לנשיאות ארצות הברית, מיט רומני, הכריז במסיבת עיתונאים בוירג´יניה באופן רשמי על פול ראיין כמועמד לסגנו ואמר כי "הוא מנהיג בעל אופי וערכים".
לדבריו: "אני לא מכיר אדם אחד שלא מכבד את אופיו ואת שיקול דעתו, גם מקרב אלה שלא מסכימים איתו. הוא לא בפוליטיקה כדי לקדם את עצמו".
ראיין אמר בתגובה: "לפני שאבי מת כשהייתי צעיר, הוא אמר לי ´או שאתה חלק מהפתרון, או שאתה חלק מהבעיה´. הנשיא אובמה הוא חלק מהבעיה. אני מאמין שאין אדם יותר מתאים להנהגת ארצות הברית בתקופה זו של ההיסטוריה מאשר מיט רומני".
יצויין, כי רומני, התבלבל בדבריו כשהציג את פול ראיין וקרא לקהל לקבל "את הנשיא הבא של ארצות הברית, פול ראיין". לאחר מכן תיקן עצמו ואמר "אכן התבלבלתי, קבלו את סגן הנשיא הבא של ארצות הברית, פול ראיין".
מדוע רומני שותק?
רונלד קסלר, כתב בכיר בוושינגטון, ניסה לענות על השאלה המסקרנת. מדוע שותק רומני לאובמה על ההשמצות הפרועות? האם הוא באמת "חלשלוש" כפי שטען ה"ניוזוויק" בפירסום שנועד לסייע לאובמה, והציג את רומני בצורה הגרועה ביותר האפשרית על גבי עמוד השער?
לרומני, טוען קסלר, אין ברירה. הוא אינו יכול לצאת נגד אובמה, מפני ש"למרות כל כשלונותיו כנשיא, בכל זאת מחבבים אותו. הוא הנשיא הידוען. הוא נראה תמיד קר רוח ואצילי."
מה יקרה אם רומני יסיר את הכפפות ויחשוף את אחריותו של אובמה ללכלוך של הפירסומות של אנשיו? ובכן, אם רומני ינסה לצאת נגד אובמה אישית, הוא רק ירחיק בוחרים רבים.
והוא גם יקלקל את הדימוי שלו בתור אדם בוגר, יעיל, מנוסה וטיפוס שלא ניתן לזעזע בנקל, כותב הכתב הותיק.
ובכלל, רומני עוצב במסגרת חינוכית שתבעה ממנו לשמור תמיד על שפה נקיה. הוא רפובליקני, שמרן לפני ולפנים. הוא אינו משתמש במילים הגסות שארה"ב התרגלה אליהן כאילו אין בהן שום דבר רע. והוא אפילו אינו משתמש בהגזמות ככל הפוליטיקאים האחרים.
הדימוי הזה משקף אותו אבל גם הפך לסמל המסחרי שלו. האם עליו לקעקע אותו?
בניגוד לטענתו של ה"ניוזוויק", כותב הפרשן, רומני אינו חלשלוש. הוא תחרותי מאד. הוא מספר על ראיון אישי עם רומני שבו הבין כי רומני מעדיף לתת לעובדות לדבר בעד עצמן.
או לפירסומות שהיו במירוץ הפנים דמוקרטי לפני הבחירות הקודמות. כגון הפירסומת של קלינטון, לימים מזכירת המדינה, שהאשימה את אובמה ב"הפצת שקרים".
זה היה בשנת 2008, אבל לאנשי הפירסומת שעוסקים בקמפיינים של בחירות יש זכרון ארוך, והם שומרים פירסומים כאלו לשימוש מאוחר יותר.
לדברי קסלר, עוזריו של רומני מגיבים בחדות עבורו. הם הסתערו על המודעה שהאשימה את רומני באחריות למוות של אשת הפועל.
הם חשפו את העובדה המוצנעת היטב, שרומני מזמן כבר לא היה בחברת ביין כאשר המפעל של סופטיק נסגר.
עוד מתברר שסופטיק מצא עבודה חדשה, אבל לא חידש את ביטוח הבריאות שלו אשתו. ועוד בניגוד לדברי הפועל, לאשתו היה ביטוח בריאות משל עצמה, מטעם המעביד שלה (אולי בגלל זה הוא חס על הכסף שהיה לו בצמצום?).
לפיכך, הפירסומת "מסתמכת על שקרים" וזה איפשר לאנשי רומני לצאת למתקפה.
רומני עצמו מוכן היה לתרום משחק מילים שמקשר, באנגלית, בין שמו של אובמה לבין "סיפורי בדיות". אבל המשפט החריף ביותר שהוא יאמר אישית על יריבו חסר המעצורים הוא:
"הוא אומר דברים שאינם מדוייקים".
האם הציבור האמריקני יתרשם מן הסגנון של פעם, שאיפיין את הנשיא החביב על כל ארה"ב רונלד רייגן, או שהוא יאפשר לאובמה להמשיך לתעתע ביריבו, להשמיץ אותו בשקרים ובאי דיוקים, בלי לשלם מחיר?
