חודש יולי 2014 מצטרף כעת לינואר 2009 בתור החודש שבו המלחמה בין ישראל לחמאס גרמה לאנטישמיות להתפרץ ברחבי בריטניה. אם הסיבוב האחרון הזה של האלימות במזרח התיכון יסתיים כעת, ניתן לצפות להפחתה הדרגתית באנטישמיות: אך שנאה זו נחשפה פעם נוספת, גם אם ברוב הזמן היא שוכנת מתחת לפני השטח.
אחד היהודים בבריטניה הסביר את הקושי ואמר כי השנאה מגיעה "מהאנשים הרגילים, לא משהו או מישהו שהיינו מצפים לו… זוהי האנטישמיות המוסתרת, וכעת לאחר שהם הוציאו אותה החוצה, כיצד אנו אמורים להחזיר אותה חזרה לשם?". יהודים רבים מתנתקים מחבריהם לשעבר, דבר זה קורה שוב ושוב, בשעה שיהודים מודאגים עמוקות ממה שהסכסוך הזה חשף לגבי אלה שאותם הם ראו בתור חבריהם.
הסטטיסטיקה היבשה אינה מסבירה, ואינה יכולה להסביר, את הרגש שאנשים רבים חשים כעת: אך היא חמורה. ארגון CST הפועל נגד האנטישמיות בבריטניה תיעד עד כה 200 תקריות אנטישמיות שהתרחשו בחודש יולי 2014, דבר שהופך אותו בבירור לחודש השני בחומרתו מאז תחילת התיעוד בשנת 1984. (החודש החמור ביותר היה ינואר 2009, שבו תועדו 288 תקריות. החודש השני בחומרתו היה פברואר 2009, עם 114 תקריות. בחודשים אלו אירע מבצע 'עופרת יצוקה'). עדיין אין סיכום סופי לגבי חודש יולי 2014, מאחר שלוקח זמן לנתח ולסווג כהלכה את כל הדיווחים הזורמים כל העת לארגון מכל רחבי בריטניה, כך שהנתון של 200 הוא מינימום אבסולוטי.
אלפים בלונדון מפגינים נגד מבצע 'צוק איתן'. צילום: רויטרס
כמובן, תקריות אנטישמיות מתרחשות בכל יום, שבוע וחודש בשנה. CST תיעד 304 תקריות אשר התרחשו בין ינואר ליוני 2014 (דבר המהווה עלייה של 36% משנת 2013). אנו עדים כעת ליותר מ-200 תקריות במהלך חודש אחד, כך שהחשבון הוא פשוט. לא כל תקרית בחודש יולי קשורה לסכסוך בין ישראל לחמאס, אך מרבית התקריות אכן קשורות אליו. מבלי לערוך רשימה של כל אחת מהן, כמעט בלתי אפשרי להמחיש את קנה המידה ואת ההשפעה של המילים הפוגעניות, אך כל אחת מהתקריות כוללות לפחות קורבן אחד ולפחות תוקף אחד. הן מתחוללות באופן אקראי כנגד יהודים ואתרים יהודיים בכל רחבי המדינה. נראה כי רבים מהם נופלים קורבן למוסלמים צעירים ומבוגרים, אך בהחלט לא כולם. העובדה שהגזענות הזו מתבצעת בשם זכויות האדם (של הפלסטינים) היא ביזארית, אך שום דבר אינו חדש.
השנאה מראה מגמות ברורות. הקריאה "לשחרר את עזה" בהפגנה פרו-פלסטינית איננה אנטישמית, אך אין ספק שהיא אנטישמית כאשר היא מופנית כלפי יהודי שעבר במקרה ברחוב, או כאשר היא נכתבת על גבי קיר של בית כנסת. אותו הדבר תקף לגבי הקריאות "רוצחי ילדים", אשר מופנות כלפי יהודים או מודבקות על גבי בית כנסת. בנוסף, ישנו הקיבעון האנטישמי אשר קיים תמיד לגבי הנאציזם. דבר זה מגיע בשתי דרכים, או שנאמר ליהודים שהם הנאצים החדשים, או שנאמר ליהודים ש"היטלר צדק".
לאמונה בדבר רוצחי ילדים יש היסטוריה ארוכה במסגרת האנטישמיות, והיא ארוכה כמעט ב-2,000 שנה מהנאציזם, מהיום בו האשימו הנוצרים כי היהודים הרגו את מייסד דתם ועד האשמתם של היהודים בעלילות הדם של ימי הביניים. ישנם יהודים אשר סבורים כי ההתמקדות של חלק מכלי התקשורת בבריטניה במידה כה רבה בקורבנות מקרב הילדים העזתיים בסכסוך הנוכחי ממחישה כי עלילות הדם הללו עדיין אורבות במקום עמוק כלשהו. מנגד, אחרים יטענו כי סוג זה של טיעון בדבר 'אנטישמיות שנמצאת בתת-ההכרה' הינו מגוחך, וכי התקשורת לא הייתה מתמקדת בילדים מתים ופצועים אילו הם לא היו קיימים במציאות, ובמספרים כאלה. העובדות נותרות בעינן: היהודים בבריטניה מכונים רוצחי ילדים.
"עלילות הדם עדיין אורבות במקום עמוק כלשהו" ערבים שורפים סמל מגן- דוד בלונדון. צילום: רויטרס
ההשמצות והאיומים הנאציים אינם מופיעים בזרם המרכזי של התקשורת, אך השאלה 'מדוע היהודים / ישראל לא למדו את לקחי השואה?' כן מופיעה. אין ספק שדבר זה מעורר שאט נפש במרבית היהודים. אמנם היא מוצגת כשאלה, אך למעשה זוהי דרישה. יהיו מניעיה אשר יהיו, היא מריחה כמו משוואה של יהודי-ישראל-נאצי, ומאמירה של 'אנו קדושים יותר מכם'. הטיעונים הלוהטים בדבר האופן שבו התקשורת מסקרת את ישראל אינם בדיוק המקור לאנטישמיות כמו גם ההחרמות על ישראל שאינן מניעות את התהליך אך עוזרות לו להתקדם. שני הדברים הללו משפיעים על האנטישמיות, על האופן שבו היהודים נתפסים, ועל תחושותיהם של היהודים עצמם.
בארגון משיבים מלחמה כנגד הטענות האנטישמיות ואומרים כי אין צורך להיחשב למי שמגנים על ישראל או לציונים, על מנת להעלות את החשד שאף מדינה אחרת בעולם אינה מעוררת תשוקה ושנאה במידה שכזו.
"איננו צריכים להזכיר כרגע את סוריה, וגם לא את סרי לנקה ב-2009" אומר נציג הארגון, ומציב מראה אל מול החברה הבריטית הצבועה "משום שבריטניה עצמה הרגה אזרחים במזרח התיכון בשנים האחרונות, וביניהם ילדים. ועדיין, רק חלק אחד בחברה הבריטית מכונה "רוצחי ילדים", או "נאצים", או שנאמר לאנשים המשתייכים אליו שהיטלר היה צריך לחסל את כולם".
קרא עוד:
[postim]
בארגון מודעים לכך כי עם שוך המבצע ילך ויפחת מספר התקריות האנטישמיות, אך הנזק ארוך הטווח ליהודים מהחרמות כנגד ישראל ימשיך לשרור. הסטטיסטיקה היבשה עוזרת למדוד את ההשפעה הגולמית שיש לכך. אם אדם כלשהו מותח "ביקורת על ישראל", אזי 6% מהיהודים בבריטניה סבורים שאותו אדם "בהחלט אנטישמי", ו-27% עונים כי הוא "קרוב לוודאי אנטישמי". אם אותו אדם תומך בחרם על ישראל, אזי 34% מהיהודים בבריטניה סבורים שהוא "בהחלט אנטישמי", ו-33% סבורים שהוא "קרוב לוודאי אנטישמי". אם כך, החרם על ישראל מהווה נקודת מפנה עבור מרבית היהודים, בהתייחס לשאלה האם הביקורת היא אנטישמית או לא. תוצאה אחת של המלחמה האחרונה בין ישראל לחמאס עתידה להיות הרבה יותר חרמות, בין אם באמצעות בחירה (למשל של איגודים מקצועיים ואירועי תרבות) או באמצעות הפחדה (למשל של עסקים מסחריים). ככל שישראל מופלית ומסומנת לצורך חקירה וחרמות, יהודים רבים עתידים להרגיש באותו האופן.
כאשר איגוד הסטודנטים הלאומי בבריטניה (ה- National Union of Students) מחליט להטיל חרם על ישראל, דבר זה מבטיח כי לא יהיה קץ לצרות ולהפחדה שחווים סטודנטים יהודים. בנוסף, ישנן ההפחדות ההמוניות של סופרמרקטים אשר מעזים למכור מוצרים ישראליים, ושחלקם אפילו אולצו להפסיק לזמן קצר את המסחר כתוצאה מכך.
