ביום שני, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, הצטרפתי לח"כ דוד אזולאי מסיעת ש"ס. ח"כ אזולאי נשלח על ידי הממשלה לייצג אותה באזכרה הממלכתית שבבית העלמין בכפר מרר שבצפון. מרר היא מועצה מקומית המונה כ-23,000 תושבים. במקום חיים זה לצד זה דרוזים, מוסלמים ונוצרים. בבית העלמין התאספו כל נכבדי היישוב. אזולאי הקדים לבוא על מנת לחזק את המשפחות ולדבר איתם בטרם החל הטקס הרשמי. הציבור העניק לו חום ואהבה, הודה לו על בואו והורים שכולים נגשו אליו על מנת ללחוץ את ידו והוא מצידו הפגין כלפיהם אהבה וחיבה.
קרא עוד:
[postim]
אזולאי לא נפגש בפעם הראשונה עם המגזר הדרוזי, השיח' של המקום אומר: "הוא כאן בן בית ואישיות מכובדת". את חלקם הגדול של האנשים הוא מכיר אישית, חלקם הגדול נעזר בו בפתרון בעיות ומצוקות ברמה האישית.
אולם המחזה בבית העלמין עורר בי מספר שאלות המעסיקות כרגע את הציבור בישראל. על אף גודלו של היישוב מתברר כי רובם של התושבים משרתים בצה"ל. התשתיות ביישוב זקוקות באופן דחוף לשיפור. לתושבים יש בעיות רבות ובשעה שאני מטה אוזן לשיחות שנערכו בין אזולאי לבין התושבים אתה שומע מצוקה. יש להם בעיות מול מספר משרדי ממשלה והם זקוקים לאדם שיתווך ביניהם לבין אותם משרדים. הם פנו לח"כ אזולאי שעד כה הביא למספר רב של פתרונות ביישוב.
על דבר אחד אין חולק: הם שרתו בצה"ל, תרמו למדינה וחלקם אף שילמו בחייהם אבל עדיין המדינה רואה בהם אזרחים סוג ב'. שאלת השוויון בנטל עולה כל העת באשר למגזר החרדי. הנה דוגמא חיה לחוסר השוויון. הוכחה שהטענות הם פופוליסטיות, ציבור שתורם למדינה נהנה מאפליה מתמשכת. גם אם הציבור החרדי יצא בהמוניו לשירות צבאי משמעותי, גם אם כל בחורי הישיבה ילכו לצבא, לא תעצר ההסתה. יש כאן ציבור שמכה וציבור מוכה זהו השיח הדו סטרי של החברה הישראלית והוא לא השתנה ב-65 שנות הקיום של מדינת ישראל. ישראל של שנת 2013 תמשיך במסע בשם הצדק והשוויון, מעצבי דעת הקהל ימשיכו בניסיונות לגייס את הציבור החרדי 'ולדאוג לו', בשם אותה 'דאגה' הם רוצים להוציא אותנו ממעגל העוני.
אז בטרם ננסה לטפל בציבור חדש, נבדוק מה עשה ציבור אחר שכן תרם, שכן נתן, שהלך עם הקו של אותו שיח ציבורי, שהלך לצבא, ששילם מגופו ולמרות הכל ממשיך להיות אזרח סוג ב'. כיצד נאמין לאותם ממשלות המבקשות לדאוג לנו בטרם הם סיימו את הטיפול בפתרון הבעיות של המגזר הדרוזי/ ערבי? יתכבדו אותם דורשי שוויון, יראו כיצד הם הצליחו מול מגזר אחד ויציגו מודל זהה למגזר החרדי. עד אז הניחו לציבור המבקש לתרום בדרכו הייחודית לחברה בישראל ולעם היושב בציון.
הכותל המערבי
דבר נוסף שצד את עיני הוא ההפרדה שבין גברים לנשים באותה אזכרה. לא מדובר בציבור חרדי, מדובר בציבור דרוזי. הגברים ישבו במקום אחד והנשים קיבלו מקום אחר המסתיר אותם, מחיצה של ממש בדוגמת קיר אבנים הפרידה בין הגברים לנשים. שוטר של המשטרה הצבאית לא נתן לאיש לעבור לעזרת הנשים. אפילו ילדים נשלחו אחר כבוד לעזרת הגברים. מפקד הטקס, קצין בדרגת אלוף משנה הסביר לחיילים שביצעו במקום את משימת האבטחה כי עליהם לכבד את המקום ואת הרגשות של הציבור על פי הדרוזים דורשים הפרדה בין גברים לנשים ואנחנו נבצע זאת. החיילים כיבדו את הבקשה וביצעו את הפקודה מבלי שאיש יספר על הדרת נשים. מאוחר יותר שאל ח"כ אזולאי האם קבורים כאן כל חללי הכפר? נכבדי הכפר השיבו לו שבמקום קבורים רק דרוזים. "על פי ההלכה שלנו", הסבירו הנכבדים, "אסור לנו להיקבר בבית קברות מעורב עם דתות אחרות".
בעוד נושא קבורה של חללים יהודים לצד כאלו המוגדרים חסרי דת, טרם יבשה העט מהעיסוק בנשות הכותל ובישראל של 2013 מכבדים דתות אחרות, כאשר אתה בן לעדה אחרת, ללאום אחר, אתה תזכה להבנה. רק שאתה מגיע לציבור מאוד מסוים – הציבור החרדי, כאן הכל מותר. בכח נדאג לכם שבמקום הקדוש ביותר לעם היהודי ידאגו לחלל אותו. דווקא במקום בו אנשים קברו את בניהם שנעקדו על קידוש ה' בקרב, דווקא באותו מקום ידאגו להעמיד אותם במבחן בו ימדדו עד כמה הציבור הזה מגיע לקצה הסיבולת שלו בו הוא מסוגל או יכול להכיל כל קפריזה המתרגשת במוחו של מאן דהוא.
חברות הכנסת שהגיעו לתפילה בכותל אינם פוקדות את בית הכנסת השכונתי. באותם שכונות של צפון תל אביב, רמת אביב, תוכנית ל', ביקשו לפני כשנה קבוצה של חסידי חב"ד להתפלל ולהעמיד בית כנסת. תושבי השכונה הקימו וועד לסילוקם של אותם חרדים מהשכונה. מדוע אנחנו חייבים לקבל את השונה? מדוע אנחנו חייבים להכיל קפריזה שבאה לבדוק עד כמה הציבור החרדי עמיד בפני שינויים? למה כשאותם חרדים מחליטים לגור בשכונות החילוניות אותו ציבור שרץ עד הכותל לא מוכן לאפשר להם להתפלל ולהקים בית כנסת? האם הכבוד לערכי השני הוא חד כיווני? האם הרגישות היא רק כלפי ציבור מסוים, מזערי, מועט ושולי?
על רב הכותל היה לדחות כל פשרה. כשם שאיש לא יעלה על הדעת לערוך שינויים בהר הבית ולגרור תגובות עולמיות, כך צריך לדעת גם יו"ר הסוכנות שנשות הכותל היא קבוצה זניחה פרועה שלא מייצגת אפילו פרומיל מכלל האוכלוסייה בישראל.
הכותב משמש כסגן עורך ופרשן פוליטי של עיתון 'יום ליום'.
בא'נה אתה ענק!!!
היטבת לכתוב ולחדד את השקר והעיוות.
כל מילה שלך זהב.
רואים שכתבת מילה מילה מלב בוער ואמת זועקת.
נהניתי מאוד, עד כמה שניתן לומר זאת בסוגיה כל כך כאובה.
אני חושב שמאמר זה חייב להיות בפי כל חרדי מבחינת דע מה שתשיב.
חבל רק שיאיר לפיד לא יקרא את המאמר המחכים הזה,
ואפילו אם יקרא, הוא ימשיך ללכת ראש בקיר!