וכל מאמינים
נכנסנו אל תשע"ג מהוססים, לא בטוחים היכן ניתן להציג את כף רגלינו. והאדמה רעדה. היכן שניסינו לעמוד, אש בערה תחתינו. דבר לא היה יציב בשנה זו. לא בארץ, לא בעולם, ולא בתוך המחנה.
והלב, הלב רק מביט לבורא בתחינה, שופך דמעה שירים אותנו, לשנה אחרת, שונה, נקייה. שמשהו חדש יתחיל. באמת.
כי אם נביט על דפי לוח השנה החולפת, נמצא שם רגעי חסד כה מרובים, הארות פנים פעם אחר פעם, חיבוקים קטנים וגדולים מלמעלה, חיוכים משמחים. כי מישהו שמר עלינו.
כדרכו של עולם יביטו אלינו הרגעים המשמעותיים, הדרמאטיים, כאלו הצובעים יומנו של עולם, מכתימים את דפי ההיסטוריה, מכתיבים את הזיכרון המחזיק בחידלון שכחת הטוב.
קרענו את הלב בפתח השנה שתבוא. כל כך ביקשנו שיורעף עלינו אך טוב וחסד. שתרדפנו השלווה והשפע.
אנו עומדים בסיומה נכלמים, דוויים ומאמינים.
פעמי הגאולה קרבים. סימניה עומדים על כל קיר.
עוד מעט, עוד קצת זה בא.
וכל מאמינים – שהוא הממליך מלכים ולו המלוכה
מערכת הבחירות שהתרחשה אי שם בקדמת השנה, הייתה הדבר שהכניס לסחרור את הארץ כולה.
בתום מערכת בחירות סוערת במרכזה הועמדה שאלת גיוס בני התורה והסתה רמאית אקטיבית לפיה את כספי המדינה חומסים שומרי המצוות בארץ – הגיעה תוצאה שאינה בהכרח מפתיעה. מפלגת הטרנד הפעם הייתה זו שחרטה על דגלה רדיפת חרדים במסווה של דאגה לאנושות, זכתה במושבים רבים, הביסה את מפלגת השלטון ותפסה בתפקידי שלטון נחשקים. כל זאת עם הבטחות גדולות וקהל פתי ומאמין שעד לרגע זה מדמיין את הכספים הרבים המוזרמים אליו. מי שניתן לקנות אותו במילים, שנאת החרד והופעה טובה על מסך – שלא יבכה. אין צורך להחליף את העם, הוא יעשה זאת לבד.
תנועת יהדות התורה, שיכולה הייתה למצוא עצמה בנחיתה מעודנת מטה, בשל פילוגים פנימיים כאלה ואחרים, או בגלל יהודים חרדים על גווניהם שחשו חוסר שייכות לתנועה – הביאה לתוצאה מרשימה של הוספת מנדט דווקא בשנה בה נראה כי תמו ימי כוחו של ה'קול קורא'. ברגע האמת, הייתה זו שעתו היפה של עם שומרי המצוות הנאמן לתורה ולמנהיגיה. בין אם תוספת הכח הזו ניתנת לידי מימוש מלא, ובין אם באופוזיציה הכח דל ופחות משמעותי על אף הגדילה, הרי שאת ההשג הזה לא ניתן לקחת לעולם. אנחנו על המפה שעל הסטנדר, ושם נישאר.
כך גם בתנועת ש"ס, שהראתה כי מנהיג פוליטי כזה או אחר, אינו בהכרח מדד להצלחה. מרן הוא זה שמחזיק את צאן מרעיתו ולפיו יסורו. במקום שבו ניתן לצפות לאש המחלוקת הגדולה ביותר, קיים שלום, גם אם חלקי, גם אם מעושה. לא בכל מקום זה יכול לקרות.
מלך העולם שאין עוד מלבדו, הוא הממנה והמחליט. ברצותו מנהיג בפעם השלישית להיותו ראש ממשלה יכול להגיע לשפל הצלחתו. ברצותו ניסיון למינוי לנגיד בנק ישראל ייכשל בביזיון מוחלט פעם אחר פעם. שר אוצר מוציא עצמו כזבן ושקרן יום אחר יום מבלי יכולת לעצור את שקריו שלו עצמו אל הציבור ועל עצמו. שר חינוך יכול לפרוץ בצחוק מגוחך קבל מליאה. יש יד מכוונת. רק נאמין.
וכל מאמינים – שהוא זוכר הברית
שנים רבות זה היה נלחש, כעת זה נאמר בקול. המייצגים הרשמיים של הציבור הדתי-ציוני, חברו בקול מצהלות אל שונאי הדת עם התנייה ברורה ללא ספיקות ופינות לפיה הם ישבו בממשלה אך ורק בתנאי להדרת חרדים מוחלטת. בתחילה ניסו לתרץ עצמם בדרכים שונות ומשונות. כיום רבים בציבור שבו קיימים גם יראים ושלמים, נרתעים בגלוי ממפלגת הבית היהודי שהביאה במזיד לרדיפת עולם התורה ובניסיון להרסו. ניתן לעדן זאת במילים, לפצוח בניסיונות ייפוי, להביט אל הרהורי תשובה מאולצים. המציאות אינה כזו. מפלגת הציונות הדתית, הפכה לחילונית למחצה במוצהר, וחברה בברית איומה לגרועה שבמפלגות. כל מה שלא יקרה מעתה, גם לטוב, לא ישנה את המציאות העגומה שנחתמה בתולדות ימיו של עם ישראל ועולם התורה בכלל, ובדברי ימי הדתיים הלאומיים בפרט. הם ניתקו את התורה והם עדיין שם לשם כך. הפילוג והקרע שנוצר, ספק אם וכיצד יתאחה.
וכל מאמינים – שהוא הדן יחידי לבאי עולם
גלגלי המטוס הנשיאותי עצרו הישר לצד גרם המדרגות המובילות אל השטיח האדום. נשיא ארצות הברית של אמריקה ירד מנופף לשלום. עבר בזה אחר זה. הגלותיות הישראלית ציונית הביאה לרטט של התרגשות בלתי פוסק, מלווה בהערצה ובמעקב משעשע אחר כל תנועה ותג שיוצא מפיו של השליט. דומה כי אזרחי ישראל שוברים בכל פעם את שיאי הרגש של עצמם בעת ביקור של נשיא מעצמה עולמית, בשר ודם, שככל הנראה גם לא האוהד הגדול ביותר של מדינת ישראל והעומדים בראשה. במהלך ביקור שכלל את הסיור הקבוע בצל חיילי צה"ל, בית הנשיא ו'יד ושם', כנהוג לא החמיץ הנשיא ביקור חיבה גם בצד הישמעאלי. נאום לאומה שהתקיים בבנייני האומה, נתן אפשרות לסטודנטים ישראלים רבים לחוש אמריקה ולבוא להקשיב לכל רחש שאומר הנשיא וללוותו במחיאות כפיים סוערות גם כשבטעות כחכח, עוד יותר כשהצהיר בעברית מוכתבת: "אתם לא לבד". אנחנו יודעים זאת, יש אתנו מדינות רבות שמבקשות להשמידנו. לכשעזב, עם אישור הקונגרס או בלעדיו, נשמו ירושלמים רבים לרווחה. הכבישים נפתחו.
התהפוכות בעולם המוסלמי טרם נרגעו. ישראל הופכת לפתע למקום השליו ביותר כאשר המדינות השכנות רבות בתוכן אלו את אלו. יכה אחמד את אחמד. מוחמד את מוחמד. מצרים מחליפה נשיא אחר נשיא, משחררת את הקודם מן הכלא ומכניסה את הקיים. בסוריה האכזריות הבלתי אנושית חוצה גבולות במעשי טבח הדדיים חסרי צלם, עד כדי ספק התערבות עולמית. ואנו במרכז הכל, כבשה בודדה, נתונה לאיומם של זאבים מכל כיוון, מואשמת בהכל – שורדת בנס. כתמיד. כנצח.
וכל מאמינים – שהוא נוהג בחסדו בכל דור
שמחות הענק להן הציבור מורגל, הגיעו השנה לפסגות אחרות עם נישואיו של ממשיך השושלת הבעלזאית, נכד כ"ק אדמו"ר מבעלזא. רבבות שמילאו את האולמות והשאטערים הענקיים, הצהירו בעצם נוכחותם על ניצחון הרוח על הגשם. על קיומו של ציבור ענק, שומר תורה, שלא שינה. כך גם בשמחות נישואין בחצרות השונות כצאנז וויזניץ'. פרחי החסידים הכינו עצמם לחתונות בלימוד רצוף ובטהרת הלב. היו אלו כמו תזכורות למי אנחנו באמת, למה כוחנו, לעצמה רוחנית שלא ניתן לנצחה. כי התורה היא חיינו – לא יצליחו לנתק אותנו.
וכל מאמינים – שהוא דיין אמת
לא רק שמחות ענק היו מנת חלקה של השנה החולפת. היגון הגדול בשנה זו ניבט מעיני המלווים בהלוויות הגדולות של תלמידי חכמים טהורים מפז, בהם הגאון הגדול רבי יעקב בלוי, הגאון רבי יעקב יוסף והגר"א גניחובסקי. זכר צדיקים לברכה. עלינו להעריך את הקיים. לנצל ממש כל תלמיד חכם שזכינו לחיות עמו באותו הדור. כי הם כל מה שיש לנו.
בו בזמן גם נישא תפילה להחלמתם של רבים ממגפות וצרות לאין שיעור. כי כל ראש לחולי גם בלי להכנס לדיון האם, למה ומדוע יש לחסן מפני פוליו בשלל זריקות וטיפות.
וכל מאמינים – שהוא עינו אל יראיו
הרבנות הראשית, גוף שהיחס אליו טרם ברור דיו בימינו, נערכה לבחירת הרבנים הראשיים לישראל. עשרות מיליונים הושקעו במועמדים שונים. גם כאן היה מי שהפך את שאלת הטיפול במוסדות הרבנות לקמפיין זול ואולי אף טיפות הסתה בעזרת גורמים מבית ומחוץ. ניסו להעביר חוקים שונים, לבצע דילים, לשכנע, להצית דמיונם של מרשיעי ברית על שינויים מפליגים. כל מה שלא נעשה, נותר מחוץ לקלפי שבמלון השוכן בגבולה של ירושלים המזרחית בואכה רחוב שמואל הנביא. כפי הכרעת גדולי ישראל בראשות מרן הגראי"ל שטיינמן ומרן הגר"ע יוסף [יאריך ד' הטוב את שנותיהם בנעימים ותמשיך ממלכתם ביתר זאת ועוז, ללא דווי ומכאוב], נבחרו בדיוק ניכר של המצביעים לשניהם הגר"י יוסף והגר"ד לאו לכהונה הבאה ברבנות הראשית. ההבטחות על יהדות חדשה, רבנות מחודשת וכל אלו, נותרו בידימי שלא מאמין בכוחם של גדולי ישראל. שוב, כמערכת הבחירות הכללית, נוכחנו לראות כוחם של רועים.
וכל מאמינים –שהוא זוכר למזכירו טובות זיכרונות
כמו לאורך תולדותיה של מדינת ישראל, לא ניתן לנסות לסגור את היכלי התורה, לעצור את לומדיה ולהמשיך הלאה. ציבור חילוני ענק מאמין ברצינות לכך שבשנה הבאה לומדי התורה כולם יגוייסו מגיל , ואין הם יודעים מה זורם בעורקי אלו שכבר מורגלים לוותר על הכל למען לימוד התורה. הסתה מכוערת הפכה את האברכים ובחורי הישיבות לבטלנים, נצלנים, פרזיטים, תוך ביזוי מוחלט של תפקידם המורם מעם. סיסמאות נבובות על "שיוויון בנטל" לא קיים, הכניסו אור חשוך בלבים של רבים. הכפייה הלזו רק הובילה להקצנה ושנאת כל דבר הקשור בצה"ל. יושב בשמיים שם בזיכרונו את עמל התורה הענק, שרק מקבל תאוצה. המילגות ירדו לעיתים לפרוטות עלובות – והלומדים עדיין מתנועעים ברגש. זו גם ההזדמנות לראות את אלו שמשקיעים במצוקה זו את כוחם להעניק לאברכים עוד יותר מתמיד. כבר דורות בלי סוף שלימוד התורה היה משאת נפשו של כל יהודי. אין כח בעולם שיכול לשנות או לשבור רוח. מדינה קמה, מדינה נופלת, ולומדי התורה לעולם נשארים. פעם ראשונה לאחר שנים רבות ומלחמות עולם, שיש ללומדי התורה, לשומרי המצוות – הזדמנות אמיתי להראות נאמנותם. לעמוד מול כל הרוע הממשלתי הזה ולחייך. מבצרי התורה רק גדלים וגדלים. דידן נצח.
וכל מאמינים – שהוא ואין בלתו
שומרי התורה, החזיקו בעור שיניהם בשנה זו פעמים רבות את השמירה על התורה בשלימותה, ללא פניות ועיוותים. אם זה בהחלטות של שר החינוך לרדיפת החיידרים והסמינרים, או בנשות הכותל שבחוסר גבולות מבזות את התורה הקדושה ודיניה בשם עוקרי הדת והמסורת לדורותיהם כהרפורמים והקונסרבטיבים, שזוכים לעדנה וחיבוק – שאינו מחדש דבר – ממנהיגי ה'בית היהודי' ו'יש עתיד'. אנחנו, תמיד נהיה שם כדי לשמור על אלפי שנות תורה מושלמת.
וכל מאמינים – שהוא פתוחה ידו
השנה הזו הוכיחה אחת ולתמיד שהכסף אינו אצל החרדים. קיצצו בכל מקם אפשרי לכל חובש כיפה שחורה. הסיתו ושיסו בם כל דבר אפשרי. ועדיין מיליארדים אינם. כל מצביעי העתיד, גילו לתדהמתם כי הם משלמים יותר על כל מוצר אפשרי. מע"מ שמטפס. מיסים שונים שמושתים, כמעט גם על מתים. ועדיין, יש בהם כאלה שבטוחים כי בעוד רגע, הכסף החרדי יוזרם לכיסם. אך לעת עתה רק הוויסקי היקר של השר – הוזל.
אז הקצבאות ירדו, המלגות קוצצו, ילדים רבים עלולים להכנס לרעב נורא ואיום בשל גחמות מטופשות של איש ריק, אבל כשם שהתקיימנו מניסים עד היום, אנו מאמינים בני מאמינים כי רק בורא עולם הוא הזן ומפרנס ומכלכל. הוא ימציא לנו לחם חוקינו. הוא ולא אחר. עובדה.
וכל מאמינים – שהוא גואל צדק
אנו פוסעים אל מול ארון הקודש בדממה. פותחים את הנפש בשאגה גדולה, חשים את הבורא, את אבינו שבשמיים.
בראשיתה של ה' אלפים תיו שין עין דלת – אנו ממששים אמונה. דמיונות האנוש והביטחון בנדיבים נסדקו, נהרסו, אינם.
אנו כאן. אנחנו. והוא.
עם ישראל והבורא.
מביטים נכוחה אל כל חבלי הגאולה שהתרגשו והתגברו בשנה הזו. הנה, ניכר כי זה ממש כאן קרוב. אנו כאובים מן החבלים המייסרים, אבל בפתחו של אור גדול.
הפעם, נקרע שערי שמיים. תן לנו תשע"ד טובה, מלאה בטוהר ונתינה מאוצר מתנת חינם. שלח רפואה שלימה לחולי עמיך, תן לנו כבר את מה שציפינו לו שנים בנה ביתך.
הבנו!
חדש עלינו, טאטע, שנה טובה!
מכניס אמונה בעינים