בשבת הקרובה יציינן שבת-יארצייט של האדמו"ר הראשון לבית ספינקא בעל ה'אמרי יוסף' זי"ע במלאות 105 שנים להסתלקות, ביום שני יערכו את השולחנות לכבוד ההילולא בבתי המדרשות, ורבים יעלו לפקוד את לציון הקודש בבית החיים סגולה בפתח תקווה, לשם הובא ארונו לאחר פטירתו.
קרא עוד:
[postim]
רבינו הקדוש רבי יוסף מאיר ווייס זי"ע המפורסם ע"ש ספרו בעל ה"אמרי יוסף" אבי שושלת חסידות ספינקא. נולד בח"י אדר תקצ"ח לאביו הדיין הגאון רבי שמואל צבי ווייס בעיר מונקאטש. למד אצל דודו הגאון מסאוולייע, בישיבת מהר"ם א"ש מאונגוואר ובישיבת רבי שמעלקא קליין מסעליש.
בהיותו בן שש עשרה נשא אשה אבל יסורים רבים פקדו אותו. אשתו מתה עליו וכן אשתו שניה. הוא עצמו חלה (בשחפת) בזכות ברכת רבו מזידיטשוב התרפא ממחלתו. בשנת תר"ל נשא אשה בפעם השלישית את בתו של הנגיד ר' עזרא יעקב בש מהעיירה ספינקא, והתיישב בעירה זו. בשנת תרל"ו התפרסם שמו כאיש קדוש ובעל מופת. ורבים נהרו אליו להסתופף בצילו.
בן יחיד היה לו והוא רבינו הגה"ק בעל ה"חקל יצחק" זי"ע ו-3 בנות. רבינו התאבק בעפר רגליהם של צדיקים רבים וביניהם ה"צמח צדיק" מויזניץ. המהרי"א מקומרנא. אולם את עיקר תורתו קיבל משלושה צדיקים יסודי עולם ה"שר שלום" מבעלזא שממנו קיבל את עמוד התורה, רבינו הגה"ק מהרי"א מזידיטשוב שממנו קיבל את עמוד העבודה, והגה"ק בעל "דברי חיים" מצאנז וממנו קיבל את עמוד החסד.
חיבר ספרים בשם "אמרי יוסף" עה"ת ד' כרכים ועל המועדים ב"כ והגהות על "פרי עץ חיים" (בכת"י) נסתלק ב-ו' אייר אך למ"טמונים שנת תרס"ט ונטמן בספינקא, בשנת תשל"ב ו' אלול העלה נינו ממשיך השושלת כ"ק אדמו"ר מספינקא זצוק"ל את ארונו הק', ונטמן בחלקת ספינקא בפתח תקוה.
אישיותו:
חריף בשכלו היה רבינו זי"ע ומתמיד עצום כשרונותיו המופלאים ניכרו בו, כבר בילדותו בהיותו בעיר מונקאטש המלאה חכמים וסופרים. והתמדתו שלא ידעה גבול היתה לפלא. דודו הגאון הרי"א וייס זצ"ל אב"ד סווליווע היה מוכיח את בניו ומדרבן אותם ללמוד, בספרו על רבינו שלמד אצלו בהיותו ילד בן 13 והיה לומד יומם ולילה, ומקדיש לשינה ומנוחה לכל היותר 3 שעות ביממה.
באותו זמן למד מאות דפי גמרא מסדר נזיקין וכל שו"ע חו"מ על המסכתות שלמדו. בחור צעיר היה כשהגיע לישיבתו של המהר"ם א"ש באונגוואר ועדיין לא מלאו לו 14 שנה. ומיד בשיעור הראשון העז להתפלפל ולהתווכח עם הגאון. התלמידים הוותיקים שטרם הבינו דברי ראש הישיבה על בוריים חשבו שהבחור הקטן והחדש סתם מטריד את רבם בשאלות, ורצו להשתיקו, אבל מהר"ם שיק עכב בעדם בהוסיפו שהרי הבחור הזה שואל היטב וקירבו מאד. בדרך זו של שקידה והתמדה בתורה הלך כל ימיו.
צד אחר של אישיותו הוא צד החסד כפי שהזכרנו שקיבל זאת מהגה"ק ר' חיים מצאנז. ומופלאה מאד היתה מידת החסד שלו עד שקשה למצוא דוגמתה. הגאון מבראשוב רבי דוד שפרבר הגדיר במילים קולעות ביותר את גדלותו של רבינו במידת החסד: כשבוע לפני פטירתו אמר הגאון לסובבים אותו, בעומדי לפני בי"ד של מעלה לאחר הסתלקותי, אתבע ואעמוד בתוקף על כך שרבינו ה"אמרי יוסף" יהיה נוכח בעת שדנים אותי, היות שידעתי שבטבעו היה מרן האמרי יוסף רחום וחנון ולא היה מקרה שיהודי בא לבקש את ברכתו או עזרתו וישועתו, וישוב ריקם ממנו. הגם שהרבה דברים היו כרוכים במסירות נפש מצידו, ואני בטוח שגם כשאני אהיה זקוק לעזרתו בעולם האמת בודאי יעמוד לימיני…" ורבים מספור הם הסיפורים בדבר מסירות נפשו לעזרה ולגמילות חסד ליהודי בגופו בממונו ובנפשו.
גדלותו:
את גדלותו איננו יכולים למדוד וגם לא להעריך כי אין בידינו הכלים הראויים, לכן אפשר רק להביא פירורים להטעימנו מטעם גדלותו וקדושתו כי איש צדיק וקדוש היה. רבינו היה מפורסם בגאונותו ובלמדנותו. מחדש חידושים והיה פורה ורובה בחידושיו והעלה רבים מהם בכתב ונדפסו בספריו "אמרי יוסף". המשתרעים על למעלה מ-1600 דפים. בספריו ימצא הלומד פלפולים ארוכים בדרך סברא והגיון, עמקות ובקיאות, סותר ובונה מביא ראיות ופרכות מפוסקים וראשונים. גם אלפי פירושים בדרכי המוסר והחסידות כתב בספרו. אולם רוב הספר הינו חידושים בתורת הנסתר על פי שיטת הקבלה של רבותיו מזידיטשוב שהלכו בעקביות רק לאורו של האר"י הק'.
בשנים הראשונות להיותו אדמו"ר היה אומר בשלחנו הטהור בליל שבת דרושים בדרך פלפול וחידושים נפלאים על ש"ס ופוסקים. וכששמע שאחד החסידים בא לשבת בעיקר כדי לשמוע את הפלפולים, הפסיק רבינו מלומר חידושים ואמר התכלית שלו הוא ללמד למסתופפים בצילו יראת שמים ואוי לו למי שטועה ורק בא לשמוע חידושי.
איש קדוש ונורא היה מרן האמרי יוסף ודרכו בעבודת ד' היתה מיוחדת ע"פ מה שקיבל מרבותיו לבית זידיטשוב ע"פ דרך הקבלה. בכל מעשיו דיבוריו ומחשבותיו היתה דרכו בקודש לייחד יחודים גדולים, היתה תקופה שנהג לבדח חתן וכלה ע"פ קבלה וייחד יחודים במה שאמר להם בדרך הסוד להשפיע עליהם משמים שפע רב. ואם קרה שלמחרת שבידחם לא היה לו זמן לטבול במקוה לפני התפילה, אמר שאינו צריך ללכת כי העבודה הזו השפיעה עליו קדושה וטהרה, ומי אנו שנבין זאת?! קדוש וצדיק זה לא הכיר את צורת אשתו והיה הולך ברחוב בעינים עצומות לגמרי. כשאחד מגבאיו מוביל אותו בדרכו. וכן לא היה המביט בצורת רשע שהבטה בו מטמאת.
לדרגות עליונות של קדושה הגיע ועד למעלת רוח הקודש. ולאותות ולמופתים התעלה, היו פעמים רבות שגילה לאנשים מהמתרחש בביתם מתוך שצפה ברוח קדשו גם צפה בעיניו הטהורות פטירתם של צדיקים, וכשהרבי מבעלזא הרה"ק ר' יהושע נפטר אמר באותו לילה קטעים ממגילת איכה והוסיף כי הוא רואה חשכה גדולה בעולם וכן כשנפטר בעל ה"צמח צדיק" בליל שבת הורה לחסידיו להפסיק בריקודים.
כוח הקדושה שלו פרץ החוצה בצורה של "מופתים". מופתים רבים שהתרחשו על ידו עקרות נפקדו, חולים התרפאו ע"י תפילתו וישועות מישועות שונות השפיע לכל איש קשה יום שבא אליו, היה ידוע בקרב חסידיו כמי שמסוגל להמית גוי שהציק ליהודי- בהבל פיו. ומפורסם ביהודי אחד שבא להתלונן אצלו על גוי שמציק לו, ורשם על הקוטיל שנתן לרבי את שם הגוי ושם אמו, רבינו שרף את הקויטל ובאותו יום הגוי נשרף…
סיפורים רבים ונפלאים מסופרים עד היום בין חסידיו אודות יהודים שנושעו לאחר שפקדו את קברו. היה ידוע כמי שתיקן בחייו נשמות רבות והביאם למקום מנוחה בגן עדן.
יסודות בשיטתו החסידית:
עמוד התפילה היה העמוד המרכזי בדרכי החסידות. כתלמידו של רבינו המהרי"א מזידיטשוב הקדיש מרן זמן רב לתפילה, הפתרון לכל צרה וצוקה. היה תפלה לשפוך שיח בתחנונים ולהתפלל. רבינו ערך תפילות רבות בנוסח שלו ובאידיש כמו שהרבי מזידיטשוב גרס שמכיון ש"אין תפלה עושה אלא מחצה" מתפללים זמן רב. ובכח כפול עד שהתפלה עושה את פעולתה בשלימות. כך היה נוהג רבינו האמ"י שתפילתו היתה בהתלהבות אש ובכח גדול כח לא טבעי עד שכל בגדיו היו נרטבים מהזיעה שהזיע בזמן התפלה.
דוגמא אופיינית לצורת התפילה שלו הוא הסיפור הבא. שנה אחת אחרי הימים הנוראים נחלש רבינו בגופו מאד, והלך לרופא היהודי שבעיר שיבקרו, הרופא שהיה נוכח בתפלה בימים נוראים, סרב לבדקו ואמר לרבנו שאחר תפילות כמו אלה שהרבי התפלל בכוחות על אנושיים הוא מתפלא בכלל איך הרבי חי, וא"כ למה לו לבקרו? הרי בין כה הרבי חי שלא בדרך הטבע (ע"פ ההבנה הרפואית של אותו רופא).
כפי שכבר הוזכר, שיטתו בחסידות היתה מבוססת בעיקר על דרך הקבלה. אולם עם כל גדלותו היה ענו ושפל רוח. וכחוט השני עוברת בכל מעשיו דיבוריו וחיבוריו מידה זו. פעמים אין ספור מעורר רבינו בספריו למידת הענוה. בצעירותו נתן לו רבו המהרי"א מזידיטשוב קונטרס ובו חידושי תורתו והורה לו לעיין בדף מסוים למחרת כשרבינו החזיר לו הקונטרס שאלו רבו מהרי"א אם ראה גם את הדף הבא וענה רבינו בשלילה, שאל אותו המהרי"א מזידטשוב מדוע לא הסתכל גם מעבר לדף? ענה רבינו שמכיון שהרבי הראה לו לעיין בדף זה הבין שאין הוא ראוי להסתכל בדף הבא.
יסוד בשיטת החסידות של אדמו"רי זדטשוב וספינקא היה "קטנתי מכל החסדים" ככל שקב"ה מרבה טובותיו ליהודי הרי הוא נהיה קטן ושפל. בגלל שאינו ראוי לכל זה. וכך נהג רבינו האמ"י לקבל כל טוב שהושפע עליו. כמו שארע פעם בעת שערך תיקון חצות כמנהגו מדי ליל, ובכה בכי רב. השמש שהיה פתי לא יכל לישון מפני הבכי ושאל את הרבי מדוע הנך בוכה? הרי אינך חסר מאום? בית הרי יש לך, כסף החסידים מביאים ילדים יש גם לרבינו, א"כ הבכי לשם מה?! ענה לו הרבי מפני שאינני ראוי לכל זה, וזו היתה תמצית הענוה שלו.
יסוד אחר בעבודת ד' שלו היתה מידת השמחה הנפלאה שלו, פניו של רבינו האירו תמיד באור של שמחה, הגם שיסורים רבים פקדו אותו. שהתאלמן פעמיים ובנשואיו השניים היה עני ודל עד שבער"פ לא היה לו יין לד' כוסות, ובגיל 20 פקדה אותו מחלת השחפת באופן כזה שהרופאים קבעו שיש לו רק ימים ספורים לחיות וכמו שנכתב לעיל שנתרפא בזכות ברכתו של מהרי"א מזידטשוב. ועם זה לא סר מאור פניו. שמחה מרובה שמח בכל מצוה וזה היתה שמחתו העיקרית.
לכל מצוה ומצוה ניגש ברגשי גיל וחדוה עד שהיה ממש מרקד מתוך השמחה, כמו בחג הסוכות או בלילה נוכה שהיה רץ לביתו מתוך שמחה מרובה לקיים מיד את המצוה. הבסיס של שיטתו ודרכו בחסידות היתה מסירות נפשו המוחלטת למען כל אחד ואחד מישראל. אין לתאר את גודל הצער שהצטער עם יהודי נדכא וסובל, ומאידך השתתף ושמח שמחה אמיתית עם כל אחד. לא היה ההולך לישון עד שלא חילק לצדקה את הפרוטה האחרונה שנשארו בכיסו.
באחד הבקרים בא אליו יהודי נצרך ולרבינו לא הי סכום נכבד לתת לו, הצטער רבינו עד מאד שאין לו מה לתת לעני, הרגיע אותו בנו במאמר חז"ל "חישב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה- מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה" אמר לו הרבי בזה אפשר להרגיע יהודי המבקש חלק יותר גדול בעוה"ב, אבל כשאין לי מה לתת ליהודי, הרי ליבי נשבר לרסיסים ודם רב מטפטף ממנו, איזו תועלת תצמח לעני המבקש לחם אם לנו יחשבו משמים "כאילו עשאה?!"
מנהג היה לו שבכל יום רביעי היה צם בכדי שילדי ישראל לא יחלו במחלת האסכרה (כמובא בחז"ל) וגם על הרשעים שבגהנום התפלל הגם שהשר של גהנום מזהיר את הצדיקים שלא יתפללו וכל זאת מתוך מסירות נפש של ממש למען עם ישראל.
אחרי כל זאת מי אנחנו שנערוך גדלותו ואישיותו של רבינו? אשר כל אלה שהסתופפו בצילו ראוהו כדמות מלאך אלקים פורש כנפיו. עד היום 102 שנה מהסתלקותו מזכירים צאצאיהם של חסידי ספינקא אלה אשר "לא ידעו את יוסף" את שמו "דער הייליגער אמרי יוסף" בחיל ורטט וזיע קודש- וכל דמותו כאיש קדוש זי"ע.
מעשיות וישעות מרבינו זי"ע
בחודש אלול בשנת תשל"ב כשהחילה השלב הביצועי להעביר את גופו הקדוש של רבינו האמרי יוסף זי"ע הפגינו תושבי העירה שהם לא מסכימים שיעבירו את הצדיק מאיזורם שזכותו מגינה עליהם, והרבה מהוריהם נתברכו בברכתו, אבל המשטרה שהיתה נוכחת במקום הודיעה להם, ששום דבר לא יועיל להם, כי ליהודים רשיון מהשלטון, והדבר גמור וחתום וכך גויים רבים השתתפו בהלוויתו בעירה ספינקא.
בשנה אחרונה לחייו של רבינו האמרי יוסף היה רבינו חולה וחלש, לכן לא שימש כש"ץ בתפילת הימים הנוראים אולם אמר כמה קטעים בקול רם ובין הקטעים היה גם הקטע בכל מאמינים וכשהגיע וכל מאמינים שהוא דיין אמת אמר במקום דיין אמת דיין חזק ביקשו לתקנו חזר ואמר ובדגש וכל מאמינים שהוא דיין חזק אזי ראו כולם שהוא אומר כך במתכון.
רבינו בעל השיחות יעקב יוסף זי"ע ביקר בפעם ראשונה בארץ ישראל היה אצל הרה"ק בעל הבית ישראל מגור זי"ע, וסיפר לרבינו אדמו"ר מגור שאביו השיג בפולין את הספר האמרי יוסף על דברים, ובסוף פרשת דברים עה"פ אכל תשברו מאתם בכסף ואכלתם מביא בשם הקדוש מו"ה מנחם מענדיל מפרימשלאן זללה"ה שמסביר את ענין סיגוף הראב"ד ועיי"ש, והגרא"ם כראה דבר זה אמר לבנו דבר זה ראיתי בספר ישעות יעקב והתפלאתי שאיך מגיע שחסידיש ווארט לליטוואך, אבל כעת מצאתי שהקדימו הקדוש הנ"ל ניחמתני.
הרה"ח ר' שלמה זלמן מוזס ז"ל מי שהיה מזכיר מועצגה"ת בא"י היה תמיד מספר על ישעוה מיידית שהקב"ה זימן לו לאחר שהשתטחות על הציון רבינו האמרי יוסף זי"ע, וכך ארע הדבר בהיותו בחור למד בישיבת בית ישראל בוישוא, השנים נקפו עברו הבחור התבגר אולם חסר כל היה, ואפי' כסף כדי לקנות בגדים נאים לא היה לו, היה זה מצב קשה ולא נעים היות שהוא כבר הגיע לפרקו, ואפילו להוצאות קטנות התקשה להשיג את הפרטוה, וכך ארע שיום אחד היה זה בדיוק ו' אייר עבר בככר העיר והבחין באנשים רבים המצטופפים מסביב לעגלות ומתכוננים לנסיעה, התברר לו מיד שפניהם מועדות לספינקא לציון של רבינו האמרי יוסף זצ"ל מיד החליט להצטרף לנוסעים ולבקש על צרכיו, כמובן שבהיות באהל הצדיק נפתחו שערי לבו והוא שפך את נפשו כמים בבקשו מהצדיק שיסייע לו להגיע להרחבת הדעת, לאחר התפילה יצא לשוטט מעט בעיירה ולהכירה, כמובן שלא ציפה לישועה מיידית, אולם מה הופתע ואף נרעש, כאשר מצא כמעט באקראי סכום כסף מכובד, שאפשר לו לרכוש לעצמו בגדי שבת נאים מכף רגל עד ראש ואף בגדי חול מתוקנים ועוד נותר בידו סכום כסף כדמי כיס.
פעם בא אל רבינו יהודי אחד עם קויטל, הסתכל רבינו בקויטל ואמר לו רבינו, מכיר אני את הוריך ויודע אני את יום הולדתך, התפלא החסיד על רבינו מאיפה הוא מכיר ויודע את זה, אמר לו רבינו על תחשוב שזה מופת, את הוריך אני מכיר מהקויטל, ואת יום הולדתך אני יודע כי ידוע שכשיהודי עושה מצוה אז כל שנה כשמיגיע זמן המצוה מאירה עליו המצוה, וראיתי עליך הארת מצות מילה ותיארתי לעצמי ששמונה ימים לפני זה נולדת.
הרה"ח ר' ישראל פרל מרוזוולייא הסתכסך עם שכינו בקשר לשטח מסוים שבין שדותיהם ולא ידעו למי שייך השטח. הגוי הזמין את ר' ישראל למשפט. יום לפני המשפט נסע ר' ישראל לרבינו ה"אמרי יוסף" ורשם את שם הגוי ושם את שם הגוי ושם אמו בקוויטל. רבינו הק' גלגל את הקוויטל כמו סיגר ובמקטרת שעישן (לילקע צובך) הכניס את קצה הקוויטל המעוגל. כמובן והקוויטל התלקח עד שנשרף כולו. בירך רבינו את ר' ישראל לשלום ושילחו לביתו. למחרת עם שחר השכים הגוי לקום כדי להתייצב למשפט, אולם לפני כן יצא אל הרפת כדי לתת מספוא לבהמות. הוא לקח פנס שהיה מורכב מנר להאיר לו את דרכו והניחו על התבן. תוך כדי עבודה – התהפך הפנס ובתוכו הנר והצית את כל מחסן התבן (המחסן היה בעליית הרפת) האש התפשטה במהירות ובהיות הרפת בנויה מעץ היא הפכה למלכודת אש. הגוי נלכד בה בלי יכולת להמלט וכך עלה בסופו כמו שעלה בגורל ה"קוויטל" שלו.
סיפר הישיש המופלג הר"ר משה אהרן מרמלשטיין ז"ל, שהיה מתלמידיו ומשמשו של זקני הרה"ק רבי אהרן ווייס זצוק"ל מבנעדיקאוויץ וראב"ד מונקאטש (אחיו של מרן ה"אמרי יוסף" זצוק"ל), כי לפני שנים מועטות חלה מאוד והרופאים הפחידו אותו כי מחלה מסוכנת מקוננת בקרבו והוא חייב לעבור טיפולים, כשחזר לביתו, בטרם התחלת הטיפולים, פרץ בבכי מר ותוך כדי כך נרדם. והנה נגלה אליו בחלום רבו זצוק"ל ושאלו: "משה אהרן, מדוע אתה בוכה"? הישיש ענה לו וסיפר את אשר אמרו לו הרופאים. אמר לו רבו: "משה אהרן, סע לפתח תקווה שם נמצא אחי מרן ה"אמרי יוסף" ואמור לו כי אני שלחתי אותך אליו שיתפלל עליך לרפואה שלימה". כשהקיץ משנתו זכר את החלום והביע מיד רצונו לנסוע לציונו הק' של ה"אמרי יוסף" על מנת לעשות את מה שציווה לו רבו בחלום. לאחר התפילה, שנעשתה בבכיות נוראות ובדמעות שליש הוא יצא מהציון בהרגשת הקלה. כשהגיע לאחר מכן לבדיקות בבית החולים התברר כי הרופאים הפחידוהו לשווא וכי לא נמצא כל זכר למחלה. ויהי לפלא.
המשכו של הסיפור התרחש ביום י"ט ניסן תשס"ג (יומא דהילולא של מוהרי"י מספינקא זצוק"ל) פגשתי את ר' משה אהרן ז"ל על ציון רבנו ה"אמרי יוסף" (היה זה בעת הלוויתה של מרת רבקה אדלר ע"ה, נכדת זקנינו ונכדת ה"אמרי יוסף". ור' משה אהרן לא ידע בכלל מהלוויה זו) ושאלתי אותו מה הוא עושה בחולו של מועד בבית הקברות?! ענה לי ר' משה אהרן, כוחה הרב של ברכת ה"אמרי יוסף" נמשכה שנים רבות. מאז שהתברכתי על ידי ה"אמרי יוסף" הייתי כל הזמן בבריאות יוצאת מן הכלל. לאחרונה חשתי שלא בטוב ובאתי עוד פעם לציון הקדוש לבקש על עצמי רפואה שלימה כפי ששלחני בזמנו רבי הרה"ק רבי אהרן ווייס זצוק"ל.
כשבא בעל "ערוגת הבושם" רב עיירת חוסט זצ"ל ללוווית של רבנו, כבר יצאה ההלוויה מהמקום, והוא נעמד במקום והספיד את רבינו בזה הלשון: כשה"אמרי יוסף" נעמד להתפלל הרגישו את תפילתו שמונה עשרה קילומטר סביב עיירת ספינקא, לאחר זמן מה היתה אסיפת רבנים קם אחד הרבנים ושאל את בעל ערוגת הבושם, רב של חוסט, הרי אתה יודע כדובר אמת איך יכלת לומר כאלו מילים על רבי יוסף מאיר מספינקא, ענה לו בשאלתך ענית תשובה שזה אכן אמת ומדדו בקו אווירי מספינקא לחוסט ומצאו שזה שמונה עשרה קילומטר.
כמו כן מסופר על זקני הקדוש מרן ה"אמרי יוסף" זיע"א שפעם אחת בא לפניו חבר נעורים ותמה, האיך זה שנהיה ראש לישראל והוא נותר כאחד הפשוטים, שבנעוריהם היו בשוה, והשיב לו זקני הקדוש זיע"א שהחילוק בינינו הוא שישנם מקומות בשולחן ערוך שלמסקנא נפסק "שהמקיל לא הפסיד והחמיר תבוא אליו ברכה", אתה היית נוהג לנקוט כ"המקיל שלא הפסיד", ואני נהגתי כ"המחמיר תבוא עליו ברכה", וממילא זכית לזכיה זו, והיינו החומרות שנהג שהיה מחפש בכל דבר למצוא את השי"ת ולזכרו תמיד, הם שעזרו לו וסייעו לו, סיפר לי יהודי שאבי כשהיה הולך ברחוב כל פסיעה שפסע היה מחושב, שכל דבר עשה עם חלק הפנימי ולא רק החיצוני.
והנה ידוע מה שאמר הרה"ק רבי מרדכי מנדבורנא זצוק"ל "ווען איך גיי ארויף אין די הימלען ברענגען יודען ישועות באגעגין איך שוין "מאיר יוסף" (כידוע מתלמדי הבעש"ט שהיו מהפכים את השם מחמת חביבות) טלאפעט מיט די גרויסע שטיוואלעס מיט פילע שאקוועס מיט ישועות פאר יודען" ("מאיר יוסף צועד כבר עם המגפיים הגדולות עם שקים מלאות עם ישועות לכלל ישראל). הרי ידוע לנו כמה גדול היה ה"אמרי יוסף", וכמה פעל ישועות לכלל ישראל בתפילותיו.
מספר החסיד הר"ר אלכסנדר ווייס ז"ל בהקדמה לספר הק' "פאר יוסף" לרבינו הק' בעל ה"אמרי יוסף" זיע"א: בהיותי אברך עול-ימים, סמוך על שולחן חותני הרה"ח ר' מאיר הירש סגל ז"ל מכפר מיידאן, שהיה מחסידי אטיניא, ולבי השתוקק כים להסתופף פעם אחת בצל הרבי מספינקא בעל ה"אמרי יוסף" זי"ע, ולא הנחני חמי לנסוע בשום פנים ואופן.
אך שיניתי, איפוא, מפני השלום ואמרתי לו שאני מתגעגע מאוד לבית הורי ואסע אליהם לביקור לתקופה קצרה, אך במקום לנסוע אל הורי קמתי ונסעתי לעיירת ספינקא להסתופף בצל ה"אמרי יוסף" בשבת קודש.
ויהי בסעודה שלישית אחרי שגמר רבינו לומר את דברי התורה על פרשת השבוע, כשהעלו אור בבית המדרש, (כידוע שהאורות היו כבויים בשעת אמירת רבינו את דברי התורה). פנה רבינו זי"ע אלי ושאל אותי בנוכחות כל הציבור, אם יודע אני את פשר הכתוב (משלי, ל) "לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב". שתקתי כי לא ידעתי את פירוש הפסוק. והרבי ציטט באוזני את דברי התוספתא (בבא קמא פ"ז) שהכתוב מדבר במי שמתגנב על חברו והולך ושונה פרקו.
ורק מאוחר יותר, כשחמי בחר לו חתן לבתו השניה את הגאון רבי יעקב גוטליב זצ"ל (גאב"ד מישקולץ, בעל "יגל יעקב"), שהיה מקושר מאוד עוד מימי נעוריו לרבינו ה"אמרי יוסף" זי"ע. ואף לבתו השלישית זימנו לו חתן הנמנה על חסידי ספינקא, והוא הרה"ח ר' חיים יהושע רייזמוביץ ז"ל, שינה חותני הרה"ח ר' מאיר הירש סגל ז"ל את טעמו שלא לנסוע לספינקא, ולבסוף קרה פעמים רבות שהוא עצמו קם ונסע לספינקא לרבינו להתברך ולהוושע מפיו.
זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל
