"ויסע משה את ישראל מים סוף ויצאו אל מדבר שור וילכו שלושת ימים במדבר ולא מצאו מים. ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם על כן קרא שמה מרה. וילונו העם על משה לאמר מה נשתה" (שמות טו, כב)
ברש"י למדנו שבאותו מקום הנקרא מרה, קיבלו עם ישראל מקצת מפרשיות התורה שהם שבת קודש, פרה אדומה ודינים – כדי שיתעסקו בהם, בני ישראל.
משה רבינו הודיע להם את החוקים ההם, ולימד אותם שעתיד הקב"ה לצוות אתכם בכך, "והיה זה כדי להרגילם במצוות ולדעת אם יקבלו אותם בשמחה ובטוב לבב".
עוד אנו למדים ברש"י, שהניסיון במרה היה, לראות מה יהיה כשהעם הולך שלושה ימים במדבר והוא צמא מאוד למים, האם יבקשו ממשה מים בלשון יפה ומעודנת שיבקש עליהם רחמים שיהיו להם מים לשתות, או יתלוננו ויתרעמו על מצבם.
ברצוננו לעמוד על שתי נקודות.
האחת, מהי המטרה שעם ישראל קיבל הוראה להתעסק וללמוד את המצוות הנ"ל, לפני שנצטווה על קיומן המעשי של המצוות?
הנקודה השניה היא: נס המים שנעשה לעם במרה, והעובדה שניתנו להם מצוות התורה כדי ללמוד אותן, דווקא באותו מקום שנעשה להם נס המים, נראה שיש קשר בין הדברים.
כך גם מורה לנו לשון הפסוק "שם שם לו חוק ומשפט", משמע דווקא שם. ואנו מבקשים להבין, מדוע דווקא שם?
למה שום דבר לא 'חלק'?
מעיון בפרקי המסע של עם ישראל בדרך לארץ ישראל, ובפרט בפרשתנו, אנו מגלים את העובדה שכמעט שום דבר אצל עם ישראל לא הלך 'חלק', והדברים הבסיסיים ביותר שהאדם נצרך להם למחייתו, כמו מים, לחם ובשר, אמנם הגיעו בסופו של דבר לעם, אך בדרך קשה של צמא בתחילה למים ורעב ללחם ובשר.
רק אחרי שהעם התלונן והתרעם על מצבו ו'זכה' לביקורת ממשה על כך "מה תריבון עמדי מה תנסון את ה'", רק בסופו של תהליך אירעו הניסים של המים, הבאר, המן והשליו.
ואנחנו שואלים, מדוע? מדוע שהדברים הדחופים וההכרחיים של בני ישראל לא יגיעו אליהם בצורה נורמלית וטבעית, ללא רעב וצמא, וללא התרעמות ותלונות חוזרות ונשנות?
הרי, כיון שהכל מגיע להם בדרך ניסית, מדוע שלא ייעשו להם הניסים בצורה חלקה ופשוטה, לפני שהעם יוצא מכליו ומתרעם על ה' ומשה עבדו?
הטבע – יצירה אלוקית
כאן, בפתחו של המסע אל הארץ, מגלה לנו התורה יסוד חשוב מאוד שאנחנו חוזרים ושונים אותו בבית מדרשנו.
אנחנו כולנו, ממשיכי דרך האבות הקדושים, הגענו לעולם בשליחות קודש. מטרתנו היא להאיר את העולם בלפיד האש של התורה הקדושה ולגלות את האמונה בבורא העולם ובהשגחתו המיוחדת על כל ברואי עולמו.
תפקידנו המרכזי הוא להראות לכל העולם שהאלוקים קיים, משגיח ורואה, ואנו עם סגולה מתקשרים איתו ע"י קיום מצוותיו, לימוד תורתו, והתפילה אליו.
אצל היהודי ש'בתפקיד' אין שום דבר בעולם המובן מאליו. גם הדברים הבסיסיים ביותר, ניתנים לו כדי שיגלה דרכם את מציאותו והשגחתו של הבורא על ברואיו.
הטבע כולו הוא יצירה אלוקית ועל היהודי לספר זאת לכל העולם.
יהודי שמתפלל לגשם מגלה בכך שהמים הם פירותיו של אלוקים וברצונו ייתן זאת וברצונו ימנע מים. יהודי המברך ומודה לה' על הלחם הניתן לו, מראה בזה שוב את אמונתו בהשגחתו של ה' וטובו הגדול הזן את העולם בחן בחסד וברחמים.
יהודי המקבל בשר למאכלו ושוחט אותו כדין ושומר על כשרות מאכליו, שוב מצביע ואומר, "ה' הוא האלוקים", וקיום המצוות האלו במאכלים וטעם המצוות מראות את אמונתנו הגדולה, ויהודי קדוש שלומד תורה מראה בכך שהאלוקים גילה לעולמו, מה רצונו ואיך הוא מבקש שיתנהגו בו בדיוק.
חיבור הבריאה אל הבורא
זהו הלימוד שלימד הקב"ה את העם בצאתם ממצרים. יהודים יקרים, אין דבר בעולם שניתן לכם בחינם, ועליכם לחבר את כל העולם אל בורא העולם, בתפילות, במצוות, ובלימוד תורה.
לו רק הייתם מבקשים את המים הלחם והבשר בצורה טבעית ומכובדת, ומראים בכך את החיבור הטבעי שלכם עם האלוקים ואת האמונה הטבעית שלכם בו, או אז הייתם עומדים בניסיון ומראים שכאשר יהודי רק מבקש הוא כבר מקבל, כי האלוקים ממתין לבקשותיו ומחכה לתת לו מטובו, ואם הוא אינו מקבל זאת בוודאי יש לכך סיבה ועל האדם ללמוד ולמצוא אותה.
כשהתלוננו והתרעמו בני ישראל על ה', היה בכך – לפי מדרגתם כמובן – חוסר אמונה יסודי בתפקידו של היהודי וביחסיו עם בורא עולם, מפני שאדם שמאמין שכל העולם מתנהל בהשגחה פרטית מדויקת אינו מתרעם אף פעם וכל דיבוריו אל ה' הם בנחת ובכבוד, כתלמיד הדן לפני רבו ומבקש לדעת מה עליו לעשות ולתקן כדי לקבל את צרכיו הכלליים.
קשר, חוק, יושר
נבין מעתה את הסיבה שמיד לאחר שלא עמד העם בניסיון קיבלו עם ישראל דווקא שם את ההוראה ללמוד תורה, עוד לפני הקיום המעשי של התורה. מפני שרק בלימוד התורה הקדושה יכול היהודי למצוא פשר וסיבה לכל מאורע שקורה לו, ורק ע"י לימוד תורה בצורה אמיתית ונכונה, יכול היהודי לדעת את גודל תפקידו בעולם, ואת הצורה המעשית שיעמוד בשליחות הקודש שהוטלה עליו.
שלושת המצוות שנצטוו עם ישראל ללמוד, שבת, פרה אדומה והדינים, לא נבחרו באקראי. פרשיותיה של שבת קודש מלמדות את היהודי על הקשר העמוק שלו עם האלוקים ואת האמונה הגדולה בו, פרה אדומה מורה ליהודי להמשיך ולדבוק באלוקיו למרות שהוא אינו מבין את חוקיו עד הסוף, והדינים והמשפטים מלמדים אותנו את הסדר התקין שבו יתנהל העולם כדי שנצליח למלא בו את תפקידנו.
זוהי כוונת התורה האומרת בסמוך לניסיון המים "ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלוקיך והישר בעיניו תעשה, והאזנת למצוותיו, ושמרת כל חוקיו, כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך וכו'", כאן מגלה להם הקב"ה שאם רק ישמעו בקול ה', ויתנהגו בישרות (אלו הדינים) ויטו אוזניים לדקדק במצוות ה' (זו מצוות עשה של שבת) וישמרו את החוקים שאינם אלא גזירת מלך בלא טעם (פרה אדומה), או אז, יתנהלו חייהם על מי מנוחות, כיון שבכל אורחות חייהם יהיו קרובים אל ה' וזכאים לשמירתו הטבעית.
[המאמר מתפרסם בביטאון תלמידי הישיבה 'זו דרכנו']
