יום שישי האחרון, היום השני ללימודים בגני העיריה של בנותיי.
הזאטוטה, עוד לא סגרה שלוש שנים, מביאה הזמנה מהגננת אהובה לאסיפת אמהות שתתקיים ביום שני בערב.
השתתפותכן חשובה מאד! הדגישו האותיות.
ואנוכי אתמהה.
בקושי תחילתה של שנה, בסך הכל ילדות בנות שלוש. מה יכולה להיות הסיבה לאסיפה שכזו?
ישבנו שם על הספסלים הנמוכים סביב שולחנות מזעריים. עליהם היו מונחים פנקסים שכריכתם מעוצבת בטוב טעם, לצידם עט וחוברת הנושאת את הכותרת:
"תחל שנה וברכותיה" אסיפת הורים – גן אהובה
את האמת נאמר, כולנו היינו מסוקרנות. מעטות מאיתנו הכירו אחת את השניה וזה לא מנע מאיתנו לפתח שיחת נשים ערה עד שפתחה הגננת אהובה בדבריה.
ראשית היא הודתה לנו מאד ובכנות שפינינו מזמננו ובאנו.
שנית, היא אמרה דברים כל כך פשוטים, וכגודל פשטותם כך גודל גדלותם וזוהרם.
"יש לכן ילדות טהורות. לבבות נקיים וזכים. אוצרות מתנת חינם. אני אוהבת אותן בכל ליבי."
וכאן היא פתחה את הדף הראשון בחוברת והקריאה בקול נרגש את המילים הבאות:
כשאדם בא לעולם הוא מקבל "ארגז כלים"
ואם יידע לנצל אותו היטב
יזכה לאושר ושלווה בלב.
סרגל – כדי שתמיד ילך בדרך הישר.
עיפרון – לרשום את רעיונותיו.
מחק – כדי למחוק את המיותר.
פטיש – "להלום" בו כאשר הוא חסר אמונה.
מסמר – לקבוע את שאיפותיו ולדמיין את כל התמונה.
מקדחה – לקדוח בחוזקה עד אשר יראה את האור בקצה המנהרה.
צבת – לצבוט בלחי בחיבה כשהוא משיג עוד מטרה.
זכוכית מגדלת – להעריך גם את הדברים הכי קטנים.
מפתח – לפתוח את הדלת כשבאמת מוכנים.
לכל אחד יש כלי שונה או נוסף.
אך כדאי לזכור שכל כלי נותן ערך מוסף.
וכך נזכה בעזרת השם לשנה טובה עוד יותר.
בדף הבא יש מספר נקודות לתפקוד הנכון של הגן. כך אמרה הגננת אהובה.
היינו בהקשבה מלאה. ניכר עליה שהיא דורשת את טובת הבנות. היה בה מן קסם של ארבעים ושתים שנות חינוך. וליבי אומר לי שהעניינים שהעלתה יביאו תועלת לאימהות וזאטוטות נוספות.
(ויקיפדיה)
להלן:
– תשלחי את הילדה לגן אחרי אכילת "פת שחרית" כלשהי. עוגיה, חצי פרוסה, פרי או מה שאוהבת.
– אל תשלחו עם הילדה שקיות אוכל בבוקר! את דגני הבוקר, הקורפלקס, או מה שזה לא יהיה יש לגמור עד שער הגן. (שער, לא דלת!). יש לכך הסברים פשוטים:
– ארוחת הבוקר בגני העיריה נאכלת רק בשעה 10:30. (גם לזה יש סיבה, כבר תראי). ילדה ממוצעת מתעוררת איפשהו בים שש לשבע בבוקר. שלוש-ארבע שעות ערנות + שעות השינה בלילה = ילדה מורעבת, לא רגועה, לא קובה ואולי אף מציקה.
– אז למה לא שקיות, את שואלת? שתאכל בגן… מנסיונה של הגננת, רוב תכולת לא נאכל על ידי הבנות. הרבה פעמים נשפך על הרצפה, מרמס לרגליים הקטנות…("היום נהיה שטיח מכריות בגן. רק תדמיינו את השוקולד המרוח…) ומהר מאד מתגלה "סחר חליפין" בין הילדות, על כל מגרעותיו.
– לגן לא מאחרים! הביאו את הילדה לא יאוחר מ 8:30. כשילדה מגיעה לגן ב 9:30, ("כי הגן בגיל הזה הוא רק בייביסיטר…" מיתוס שבטעות יסודו). היא מפסידה את שעת המשחק החופשי (היוצרת אינטרקציה חברתית, פיתוח מוטוריקה, הרגעות והתכוננות ליום, ושאר מעלות) ונוחתת ל"שעת המפגש" או ה"ריכוז", איך שתקראו לזה.
אז למה אוכלים רק בעשר וחצי? כי יש כמות לא מבוטלת של ילדות שמגיעות באיחור לא מבוטל והגננת מאריכה את שעת המשחק לטובתן. ורק אחר כך "שעת מפגש". תעשו טובה לילדה, לחברותיה ולצוות הגן, תשלחו את הילדה בזמן!
– מה אוכלים בגן? מגמת בריאות נפלאה מחוללת אהובה. כל יום גבינה וירקות. יש גם חמאת בוטנים טבעית (אחרי וידוא שאין ילדה אלרגית בגן), חומוס, טונה, סלט ביצים וממרח חרובים (ולא שוקולד) בימי שישי.
– מחברת קשר – חשובה מאין כמוה ומיועדת להורים (ולא לילדה, כפי שטעינו לחשוב!). הילדה לא ספרה פרשת שבוע? תכתבו שהורידה את הצלחת מהשולחן/שרה לתינוקת ושאר מעשים טובים. "כך אני רואה טוב יותר שמשהו התייחס אל הילדה ואל מה שלמדה ואיפה היא אוחזת", כך אהובה.
– אוטוטו חורף. תרשמו שם על מעילים-סוודרים-מטריות-צעיפים. חבל על הכסף. אל תסמכו על הזיכרון של הילדה.
– הטלפון בגן נועד למקרי חירום בלבד! נושא חשוב? התייעצות? תקבעי פגישה מראש או צלצלי הביתה בשעות שנוחות לגננת. (בררי מראש, כמובן). כך תרוויחי אוזן קשבת רגועה ומתעניינת.
– ממתקים? מקומו בימים מיוחדים בלבד! בתיאום מראש.
– נקיון – ילדה מסודרת ונקיה מרוויחה כפליים.
– צניעות – גם בגיל הזה יש דברים שכדאי ורצוי לשים לב אליהם.
– יום הולדת? לאהובה יש רעיון חדשני. יום אחד במהלך השנה יש יום הולדת לכוווווווווולן! חתונה של ממש, אושר צרוף ומי שנולדה באב מרוויחה כמו כולן. ו(לא) כפי מילות השיר : "כולן נולדו ביום אחד… רק ביום הולדת"…
– עובדת חמישה ימים בשבוע, תשע שעות? בכל זאת, תמצאי את הזמן לבוא לגן. פעם בשבועיים. פעם בחודש. תציצי למגירה. ועל המגלה, שוחחי עם הגננת והיי שותפה.
– ראש חודש? חולצה לבנה.
ישבנו שם, אימהות בסוף יום, מוקסמות ומרוגשות.
היתה לנו תחושה שדברה ללא מילים: תודה לה' ששם את ילדתי בידיים כל כך טובות. אצל גננת עם נשמה שאוהבת את עבודתה ואת היהלומים שאותם היא מלטשת ברוך ובאמונה.
וואו ממש מרגש! נעים לחוש ששמים את הילדים בידיים טובות!