"דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה" (תרומה כה' ב')
מענפי התרומה והצדקה היא גם מצוות המעשרות, שנאמר בתורה "עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה" (דברים יד' כב'). ודרשו חז"ל אף למעשר כספים.
ובגמ' תענית (ט.) "ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמיים והריקותי לכם ברכה עד בלי די, עד שיבלו שפתותיכם מלומר די"
אומר הקב"ה לעם ישראל בחנו אותי בנתינת מעשר כספים, שכל התורם מעשר – מובטח לו שפע פרנסה. וכן כתב ה'אור זרוע' בהלכות צדקה "כל המרבה במעשר מרבה בעושר".
וכתבו הפוסקים: אין אדם רשאי לקנות את מצוותיו בכספים של מעשר כספים (רמ"א יו"ד רמט ס"א). במה דברים אמורים – במצוות שהם בחובה, אבל מצוות שברצונו עושה ברצונו אינו עושה – יכול לקנותם ולשלם ההוצאות ממעשר כספים.
ולכן הוצאות של טלית, תפילין, אתרוג, מצה, מזוזה, סעודת שבת, מחצית השקל וכדו' אינו רשאי להוציאם מכפי מעשרות. כי הן מצוות חיוביות.
אבל מצוות אחרות כגון קניה של עליה לס"ת, הכנסת חתן וכלה, וכדו' – מותר.
פרנסת בניו ובנותיו מכספי מעשר:
ונחלקו הפוסקים אם רשאי אדם לפרנס בניו ובנותיו ממעשר כספים:
בגמ' (כתובות נ.) "עושה צדקה בכל עת, זה הזן את בניו כשהם קטנים" והיינו מעל גיל שש שכבר לא חייב לזונם מעיקר הדין, וקרי ליה צדקה. וכ"פ השו"ע (יו"ד רנא ס"ג) דחשיב צדקה.
וכן פסקו להלכה החפץ חיים באהבת חסד, והיביע אומר (ושוב בספרו יחוה דעת ח"ג סימן עו), שיכול אדם לשלם כל הוצאות בניו ובנותיו שמעל גיל שש מכספי מעשרותיו, דהוי צדקה, וקרוב קודם.
ויש חולקים (חזו"א, מנחת יצחק), ודעתם שדברי הגמ' נאמרו על דרך הדרש, שאם לא כן לעולם לא יגיע לעניים אפי' פרוטה אחת (ערוך השולחן), ולכן אין לשלם הוצאת הבנים מכספי מעשרות. אולם אם פרנסתו דחוקה רשאי לחשב פרנסתם מכספי המעשר (שבט הלוי, מנחת יצחק).
אולם לכל הדעות רשאי לפרנס את נכדיו אף הפחותים מבני שש מכספי מעשרות (שבט הלוי).
וכן רשאי אדם לזון בניו הנשואים, וחתניו מכספי מעשר, וכ"ש אם הם ת"ח עמלי תורה שמצווה גדולה לפרנסם בכבוד, וצדקה גדולה היא, וקרוב קרוב קודם. (יחוה דעת, שבט הלוי).
וכן הוצאות נדוניה לבתו רשאי לשלם מכספי מעשר, וי"א שטוב שיאמר קודם שמתחייב – שישלם מכספי מעשרות.
שכר לימוד בניו ובנותיו מכספי מעשר:
לדעת היחוה דעת הנזכר לעיל, כמובן שיכול לשלם גם את כל הוצאות הלימוד של בניו ובנותיו מכספי מעשרות, כשאר הוצאות הילדים.
אולם יש חולקים, וטעמם, מכיוון שאדם חייב ללמד את בנו תורה (קידושין ל.), אינו יכול לשלם שכר לימוד של ילדיו מכספי מעשרות, דהוי כמצווה שאינו רשאי לשלמה מכספי מעשרות. (וכ"כ באהבת חסד, ובשבט הלוי).
ושכר לימוד של ילדים אחרים בני עניים שאינם שלו מותר, כיון שאינו מחויב ללמדם תורה ומצוה רבה יש בזה.
ומ"מ לכו"ע יכול לשכור מלמד פרטי שילמד עם בנו מחוץ לשעות הלימודים, וישלם לו מכספי מעשרות, ואם המלמד הוא אברך שזקוק לכסף עדיף טפי. (מנחת יצחק).
ושכר לימוד של בנות בבית יעקב – כתב הגר"מ פיינשטיין שמכיוון שהחוק מחייב לשלוח הילדים לבית הספר, ואם לא ישלח לבית יעקב יצטרך לשלוח לבתי ספר חילוניים, ומזה וודאי שחייב להציל – הוי דבר שבחובה ולא יכול לשלם מדמי מעשר. ויש אחרונים שחלקו עליו, ואם זה שעת הדחק יכול להקל בשופי (מנחת יצחק).
אולם שכר לימוד לסמינר מותר לכו"ע (אורחות רבינו בשם הסטייפלער).
