הגה"ק רבינו סיני מז'מיגראד, בן החמישי לאביו הגה"ק ר' ברוך מגארליץ זצ"ל שבעת ההוא כיהן ברבנות בעיר רודניק, ר' ברוך רצה לקרוא את שם הילד כשם חותנו זקינו הרה"ק ר' אלעזר ניסן טייטלבוים זצ"ל מדרוהוביטש אבי חמיו הרה"ק ה"ייטב לב" מסיגעט זצ"ל, אבל היות שהרה"ק ר' אלעזר ניסן לא האריך ימים ל"ע, לכן נסע ר' ברוך לאביו הקדוש ה"דברי חיים" מצאנז זצ"ל להתייעץ אתו בענין זה, ואמר לו ה"דברי-חיים" שיקרא לילד בשם "סיני" שיש בו האותיות של "ניסן", והוסיף ה"דברי חיים" לברכו שיזכה הילד לאריכות ימים, ויגדל לגאון בתורה, סיני ועוקר הרים, ברכה שנתקיימה במלואה.
כל ימיו של רבינו סיני היו חטיבה אחת של דביקות בתורה, היה מתמיד עצום ועסק בתורה ועבודה כל הימים לרבות הלילות בדביקות עצומה בקדושה וטהרה עד שיצא שמו לתהילה ונתפרסם לגאון מופלא היודע את כל התורה בע"פ, ועוד בצעירותו החל לכהן כרב הצעיר בעיר גארליץ ליד אביו הק', כן עמד בקשר מכתבים עם גדולי דורו, לדוגמא: ע' בשו"ת מהר"ש (ענגיל) ח"ב סי' נ"ה וס"ז, ח"ג סי' מ"א ועוד.
בד בבד התעלה גם בעבודה ויראת שמים וחסידות ושאב מלא חפניים ממעיינות החכמה של אביו הקדוש מגארליץ, כן נסע לעתים קרובות לשינאווא להסתופף בצל דודו הגה"ק ה"דברי יחזקאל" משינאווא זצ"ל והתקשר בו בקשר אמיץ וחזק, הגה"ק משינאווא שידע את גודל ערכו של רבינו סיני חבבו מאוד וקרבו בהתקרבות נפלאה.
האברך סיני זכה לכוין את דעתו ורצון קדשו האחרונה של דודו הקדוש משינאווא ומעשה שהיה כך היה, כידוע שהגה"ק משינאווא נחלה בשיתוק ל"ע כמה ימים לפני הסתלקותו ולא היה יכול לדבר, וכל מה שרצה היה מרמז בידיו הק', כמה דקות לפני הפטירה רמז הגה"ק משינאווא שרוצה משהו אבל מקורביו לא ירדו לסוף דעתו ועל כל מה שהביאו רמז שלא לזה התכוין, ועמד שם בן אחיו, ר' סיני, ורץ והביא לדודו את הספר "מעבר יבוק" ובזה השביע את רצון קדשו, ובעוד הגה"ק משינאווא מעלעל בדפי הספר עלתה נשמתו למרום, וכל ימיו השתבח רבינו סיני בהאי זכיה נפלאה שזכה לכוין את רצון קדשו האחרונה של הגה"ק משינאווא זצ"ל.
בשנת תרס"ז נתקבל רבינו סיני לכהן כרבה של העיר ז'מיגראד, ומאז נקרא שמו בישראל "הרב מז'מיגראד", כאן נתגלה רבינו סיני במלא הדרו ותפארתו, והוגדר כ"איש האשכולות", הוא כיהן הן כרבה של העיר שדאג לכל צרכי העיר והתפרסם מאוד בפקחותו וישרות מוחו ולהדיני – תורות ובוררות שלו יצאו מוניטין עד שממקומות רחוקים התבקש לשמש כבורר מומחה, בד בבד התחיל לנהוג גם באדמורו"ת כממשיך לאביו הקדוש מגארליץ, והיה בו כעין מיזוג נפלא של צאנז, ראפשיץ סיגעט, ונתפרסם כצדיק תמים עובד ה', והיה לו קול ערב ותפילותיו היו במתיקות נפלאה ובהשתפכות הנפש, לדוגמא: סיפר הרב החסיד המפורסם ר' ברוך גרינפלד ז"ל מב"ב, שזכור לו מילדותו שזכה לשמוע את קריאת המגילה מפי הרב מז'מיגראד, וסיפר שבמשך כל זמן הקריאה היו עיניו הק' יורדות דמעות כנחל וב' עיניו כשני ברזים מרוב התרגשות להמצוה. שהי' אצלו עבודה מיוחדת, וזכרני בקטנותי עוד מקראקא את זעקותיו המחרידות בעת קריאת המגילה, " אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק" ולא ימוש מזכרונו איך שתפש באמצע קריאת המגילה באחד שגילח את זקנו רח"ל וטלטלו בזעקו "מדוע אתה עובר את מצוות המלך". והוא נחרד והבטיח מהיום לגדל זקנו.
למעלה משלשים שנה ישב רבינו סיני בעיר ז'מיגראד ונהל את עדתו על מי מנוחות. לעת זקנותו פקדו את גופו הטהור חולאים שונים והזדקק לטיפולים רפואיים ולהשגחת רופאים מומחים, שבעירו ז'מיגראד לא היו מצויים, לכן העביר את הרבנות לבנו הגה"צ ר' אהרן זצ"ל, רבה של אושיעק והוא עצמו עבר להתגורר בשנת תרח"ץ בעיר קראקא, שם נתקבל בכבוד מלכים כראוי לו ואף פתח את ישיבתו לבחורים חסידיים נבחרים ומצויינים.
בעת ההוא היה קראקא עיר ואם בישראל מלא וגדוש בחסידים ואנשי מעשה, וכשבא צדיק זה לעירם הקיפוהו בהערצה, והמונים המונים הסתופפו בצילו והתחממו לאור קדושתו, כבר בימים הראשונים שהשתכן בעיר כבר רעשה כל העיר ממנו בתפלותיו ובשולחנות – טישין בהמון חסידים, ומעשה שהיה כך היה: בעיר קראקא היה בחור אחד שהיה אילם כל ימיו ל"ע, ובדרך הטבע – ע"פ דעת הרופאים – לא היה לו שום תקוה שיוכל לדבר פעם ר"ל. ויהי כשבא רבינו סיני לעיר ונתפרסם בעיר לצדיק מופלא, בא אביו של הבחור עם קוויטל ולהתברך לישועה והביא את בנו לרבינו סיני שיושיעהו מצרתו, וצווה רבינו סיני שבשבת זה בבוקר יבוא עם בנו להתפלל בבית מדרשו אצלו וכן עשו, בשעת קריאת התורה צוה רבינו סיני להגבאי שיקרא את הבחור הנ"ל לעלות לתורה, אבל הבחור לא רצה לעלות בידעו שאינו יכול לברך אבל רבינו סיני ניגש ותפשו ואמר לו שיעלה, ועלה הבחור על הבימה ועמד אצל הספר תורה בפחד, אמר לו הרה"צ רבינו סיני תגיד, "ברכו", ולהפתעת כל הנוכחים התחיל הבחור לומר "ברכו את ה' המבורך" ומאז היה יכול לדבר כאחד האדם, ויהי לנס שרעש בכל העיר קראקוב,
אחרי השואה הגיעו לארה"ק שנים מבניו של רבינו סיני הלא המה הגה"צ הרב ישראל זצ"ל ובנו הגה"צ ר' אריה לייבוש זצ"ל מזמיגראד, והיו עדיין בחורים, והגיעו בעירום ובחוסר כל ובקושי מצאו להם איזה מקום לגור, והתארסו שניהם בשעטו"מ, בירושלים אבל עדיין לא ידעו, כסף מנלן?!…
באחד הימים נכנס לחדרם יהודי נגיד מתל אביב בשם ר' שמואל זיס ע"ה והניח לפניהם על השולחן סכום גדול מאוד של כסף, ממש הון רב, לצרכי נישואיהם, והיה ר' שמואל בוכה בדמעות שליש מבלי יכולת להרגע, המה ראו כן תמהו ולא ידעו מה מתרחש לפניהם, עד שנרגע ר' שמואל וסיפר לפניהם את הסיפור הבא:
כשברחתי מפולין הייתי רגיל לנסוע להרה"ק רבינו סיני מז'מיגראד, והנה אתמול בלילה ראיתי בחלומי את רבינו סיני עומד בבית הכנסת ודורש בפני קהל רב ואני עמדתי סמוך לו, ואח"כ התחיל רבינו סיני לדבר אלי ואמר לי, תדע שאיננו כבר בסיביר אני נמצא כבר בארץ ישראל (ידוע מספה"ק שהמלאכים מעבירין את הצדיקים מחו"ל לא"י), ועוד אמר לי, הנה שני בניי הגיעו לארה"ק ובאו בברית הארוסין ואין להם כלום אבקש ממך שתעזור להם ותבטיח לי בתקיעת כף על זה, והבטחתי לו בתקיעת כף שכן אעשה, בבוקר כשקמתי התחלתי תיכף לברר אם הגיעו בניו של הרבי מז'מיגראד, והיכן הם נמצאים, ועתה הנה הכסף לפניכם כמו שהבטחתי לאביכם הקדוש, ויהי לפלא.
(הסיפורים והתמונות באדיבות ניניו הרב חיים יודל וצבי יעקב רייך שיחי')
נשמח אם מישהו יכתוב מי בבתמונה במפורט