לאידך גיס(א): הרב חיים אטיאס והרב חננאל סהר בזויות שונות

הרב חיים אטיאס – הלכות המצויות בסופגניות

מנהג ישראל לאכול סופגניות המטוגנות בשמן, והוא זכר לנס פך השמן שהיה בבית המקדש (רבינו מימון אביו של הרמב"ם). וטעם נוסף הובא בהליכות שלמה בשם הגרש"ז אוירבעך, כי לאחר הניצחון על היוונים טיהרו בית חשמונאי את כלי הקודש, ואילו את אבני המזבח ששקצום היונים לא ידעו לטהרם, וגנזום (כמבואר בגמ' ע"ז נב:), ונצטערו על כך, ולכן נהגו במאכלים שמברכים עליהם ברכת מעין ג' שמזכירים בה 'ועל מזבחך' – זכר למזבח, משא"כ בברהמ"ז (לנוסח האשכנזים) שאין מוזכר בה המזבח ביחוד.

טיגון סופגניות בשעה שהנרות דולקין

נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה במשך חצי שעה מעת ההדלקה של הנרות, כדי שיהא היכר שאין להשתמש לאור הנרות. אולם בישול ואפיה וצרכי אוכל נפש – מותר, ולכן יכולות הנשים להכין ולטגן סופגניות בעת שהנרות דולקים (חזו"ע).

ברכת הסופגניה

ברכת הסופגניה לפניה היא 'בורא מיני מזונות', ואחריה ברכת 'על המחיה'.

ואפי' אם אכל כדי קביעות סעודה (216 גרם) יברך לאחריה 'על המחיה'. אולם טוב ליזהר לא לקבוע סעודה על הסופגניות כדי לא להיכנס בספק ברכות (חזו"ע). וי"א שטוב ליזהר לאוכלו בתוך הסעודה (ודינו יבואר בהמשך) (אבני ישפה).

אכילת סופגניות בתוך הסעודה

נסתפקו הפוסקים האם צריך לברך על סופגניות שבאות באמצע הסעודה, או שנפטרים מדין הסעודה. דעת הגרשז"א שהמנהג לא לברך עליהן באמצע הסעודה, ובהליכות שלמה הוסיף שאף אם באו בסוף הסעודה לקינוח – ג"כ לא יברך עליהן. וכ"כ בחזו"ע שאין לברך עליהן באמצע הסעודה, והוסיף שטוב להניחן עד אחר ברכת המזון ואז יברך עליהן.

ויש שכתבו שכדי לצאת מן הספק טוב שיכוין לפני ברכת 'המוציא' שבדעתו לפטור את הסופגניות, ואז לא יצטרך לברך עליהם (ביה"ל). או שיכוין שאין בדעתו לפוטרם בברכת 'המוציא', וכשיגיעו בתוך הסעודה יברך עליהן (אורל"צ). וכן יכול לפני נטילת ידיים של הסעודה לברך על מעט מזונות, ויכוין בדעתו לפטור את המזונות שבסעודה (חיי אדם).

הפרשת חלה בסופגניות

כידוע עשיית הסופגניה היא ע"י הכנת בלילה עבה, וטיגונה בשמן עמוק.

ופסק השו"ע על עיסה כזו שעיסה שבלילתה עבה וגלגלה על דעת לבשלה או לטגנה או לעשותה סופגנין פטורה מהפרשת חלה. וטעם הדבר – מכיון שהתהוות הסופגניה היא ע"י טיגון ולא אפיה – פטורה היא מהפרשת חלה. וכתב הש"ך על דבריו שיש חולקים ומצריכים הפרשת חלה. ועל כן הטוב והנכון שיפריש חלה בלא ברכה.

בישולי עכו"ם בסופגניות

סופגניה שטוגנה על ידי גוי – יש לשים לב, אם המאפיה או המסעדה הם של ישראל, והגוי הוא רק שכיר ועובד אצלו – אין בזה משום בישולי עכו"ם, ויאכלו ענווים וישבעו. אולם במאפיה או מסעדה של גוי, צריך שלכל הפחות יהודי ידליק את הטיגונית, ואז יכול הגוי להמשיך את פעולת הטיגון (יבי"א).

נטילת ידיים על סופגניה

סופגניה המטוגנת בשמן, ונרגש לחות השמן בידיים, אם טיגונה הוא בשמן זית (שהוא אחד משבעת המשקין) דינה כדבר שטיבולו במשקה שצריך נטילת ידיים, אולם אם טוגנה בשמן סויה וכדו' – אין צריך נטילה.

חימום סופגניה בשבת

מותר להניח בשבת סופגניות על גבי הפלטה כדי שיתחממו, אף שיגיעו על ידי זה לחום של יד סולדת. ואע"פ שהריבה שבתוכן היא דבר לח – מ"מ מבטלה היא ברוב הסופגניה שהיא דבר יבש (הגרש"ז אוירבעך, חזון עובדיה). ובפסקי תשובות כתב שריבה נחשב לדבר יבש, וא"כ וודאי שאין איסור בחימום הסופגניה.

והראשל"צ הגאון ר' יצחק יוסף שליט"א, העיר בשיעורו השבועי שכיום הרבה מן המאפיות מדללים את הריבה עם מים שלא בושלו מעולם, ולכן אין להתיר לחמם סופגניות אלו אם יגיעו ליד סולדת, אולם אם שם אותם רק כדי שיפשירו ולא יספיקו להגיע לכדי לחום של יד סולדת – אפשר להקיל.

להערות והארות ניתן לפנות כאן

הרב חננאל סהר – מאי חנוכה

ישנם כמה הבדלים בולטים בין חנוכה לשאר חגי ומועדי ישראל,

ונמנה ארבעה עיקריים מהם:

א. כל החגים חלים הם בתחילת החודש(ראש השנה, שבועות) או באמצעו (פסח, סוכות, פורים),

ואילו חנוכה חל ממש בסופו של החודש.

ב. כל החגים על אף שמתחילים בלילה עיקר מצוותן ביום וכלל גדול הוא לנו ׳כבוד יום עדיף׳,

ואילו חנוכה עיקר מצוותה- ההדלקה, בלילה ובחשיכה. 

ג. כל החגים מצוותן ביין, בקידוש ובהבדלה, ואף פורים מצוותו לביסומי עד דלא ידע,

ואילו חנוכה אין בו יין כלל, ואת מקומו מחליף השמן בהדלקה ובאכילת מאכלים מטוגנים ורבוכים בשמן.

ד. כל החגים יש בהם עניין של ביטול מלאכה לאורך היום כולו מן הדין או מן המנהג,

ואילו חנוכה אין בו עניין של ביטול מלאכה כלל.

(אמנם יש בהלכה שנשים נמנעות מעשיית מלאכה בזמן שהנרות דולקין,

אך אין זה מעניין מניעת מלאכה מעיצומו של יום. ודוק.)

הלא דבר הוא ומה נשתנה?!

ונשתדל לבאר:

כל חגי ומועדי התורה, מסמלים ומזכירים השראת השכינה בגילוי בפומבי ובפרסום!

פסח- יציאת מצרים 

שבועות-מתן תורה

סוכות-ענני הכבוד 

יום הכיפורים-שובה של השראת השכינה לאחר חטא העגל

אלו הם זכרון לתחילת התהוות אומתנו לאומה,

בהגלות לנו מלכנו ובהראותו לנו ידו הגדולה טרם ותחילת היותנו לעם.

חכמינו ז״ל חדשו לנו שני חגים בעומק חשכת ימי הגלות וכששלטון זר הכביד ידו עלינו,

וכשנדמה שנשכחו אותם ימים רבי תהילה – יציאת מצרים והשראת שכינת עוזו.

פורים וחנוכה.

פורים נעסוק בו בזמנו אי״ה.

חג החנוכה,

עמוק הוא וסוד גדול בא לבשרנו- כוחה של הרוח הזכה במעמקי החשיכה,

חשכת החומר, וחשכת התרבות שנדמית היא לרוח אך באמת אין היא אלא חומר עכור בלבוש דק.

בימי יון שררה חשכה גדולה ונוראה שלא הייתה כמותה מעולם,

המלחמה כנגד עם ישראל בכל דור הייתה במישור הגשמי,

הגוף עמד בסכנה אך הנפש נותרה זכה ובת חורין.

בני יון שינו את הכללים, שדה הקרב עבר מהגופני אל הרוחני -תרבות יון. 

הם הציגו אלטרנטיבה כביכול לחכמת התורה- חכמת יון.

היונים לקחו את החומר זככו אותו עד דק וחשבו אותו לרוח,

ואת הרוח – אליליהם הפכו לחומריים יצריים ומלאי תאוה.

החומרי הפך לרוחני, והרוחני לחומרי, נעלם מקומה של הטהרה ואבדה הקדושה.

ועל כן חז"ל ברוח קדשם קבעו ואמרו:

׳וחושך על פני תהום׳ זו גלות יון שהחשיכה עיניהם ולבם של ישראל!

אין לך חשיכה גדולה משעבוד הנפש והשׂבעתה בפירורי רוח, 

בהפיכתה לדלה ואביונה, אשר רגש חיצוני ויופי אסטטי מעמידים אותה על סיפוקה.

הט אזנך לדברי ר יהודה הלוי: 

׳אל תשת לבך אל חכמת יון אשר אין בה פרי כי אם פרחים׳

יופי נאדר ואסתטיקה מרשימה יש בה.

אך מהות הנכנסת בך, מתעכלת בתוכך, והופכת להיות חלק מישותך אין בה כלל וכלל.

ובאותה שעה קשה וחשוכה נתאספו קומץ בני חשמונאי וזעקו מי לה׳ אלי!!

אל נא תסתפקו בדלי דלות, ברוחניות מדומה, ובהרגשים חיצוניים,

בני אלוקים אתם תורתו מסר בידכם וחיי עולם נטע בכם, האירו אורה אמיתית כי נר מצוה ותורה אור!

מקומו של החומר חשוב ומכובד הוא, חיוני הוא ונצרך לקיום העולם, 

נברא הוא העולם בכלים וחוקים גשמיים, ופועלים בו בני האדם אך ורק על ידי ובאמצעות  אותם כללים,

אך אבוי אם נשכח שעל גבי החומר שוכנת לה הרוח, 

והגשמי מרכבה הוא לרוחני- לרוח אלוקים החופפת עליו כל היום ובין כתפיו שכן.

ומשום כך: 

חל חג החנוכה בסופו של החודש, כשהלבנה במיעוטה בעיצומם של ימי החורף החשוכים והקצרים, ובשעת שקיעת החמה -חושך על גבי חושך, ומעומק אותה החשיכה בוקעת לה שלהבת הרוח,

קטנה אך יציבה, דקיקה אך מיתמרת ועולה!

ומצוותה דווקא בשמן אשר צף הוא על גבי שאר הנוזלים ומסמל הוא את עליונות הרוח על החומר.

(ונתבאר בארוכה בפרשת וישלח)

ואף ביטול מלאכה אין בו בחנוכה שהרי המלאכה קיומית נצרכת וחשובה היא, כאמור,

ואין אנו מבטלים מערכה כלל, אך זאת בתנאי שאין היא אלא מרכבה לרוח ועונדת אותה עטרה לראשה!

וכבר המליצו החסידים:

׳מצוותה משתשקע החמה ועד שתכלה רגל מן השוק׳ (שבת כ״א:)

שקיעת החמה זה הוא הזמן החשוך, רגל זה הוא החלק הנמוך באדם. ושוק זה הוא החלק הנמוך בעיר,

מצוות הדלקת נר החנוכה להאיר ולבקוע בזמן החשוך, במקום החשוך, ובחלקים החשוכים כולם!  

״כי באור פניך נתת לנו תורה וחיים״

דחה אדמון בצל צלמון הקם לנו רועים שבעה!

שבת שלום!! 

להערות והארות ניתן לפנות כאן