בפרשתנו כי תשא (פרק לב, פסוק טו) נכתב…'וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיָדוֹ לֻחֹת כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים'
הפירוש הפשוט הוא שמכל כיון שרק תסתכל ציוויי התורה בעינם עומדים!
כפי המעשה שהיה עם הגאון רבי חיים אלעזר וואקס בעל 'נפש חיה', כאשר סוחר עשיר הגיע אליו וגילה את אוזנו שהוא יכול להרוויח רווח עצום מעסקה שהוא עתיד לעשות, אילו יבצע תחבולה מסוימת שאינה כשרה. הוא הצהיר בפני הגאון כי אף אחד לא ידע על כך והוא יכפיל את הרווח במאות אחוזים.
אמר לו הגאון – לכך נאמר בלוחות 'מזה ומזה הם כתובים',
להודיעך, שככל שתסובב את הלוחות לכיוונים שונים – הלאו 'לא תגנוב' נותר בעינו ואינו משתנה…
בחייו הגשמיים איש עסקים פוגש כמה מציאויות, פעמים שמוצעת לו עסקה ע"י איש פשוט והוא מתמודד עם הערך הלא נכון אותו הוא נותן לאיש ולהזדמנות, ובמקרה זה הטבע האנושי נוטה לזלזל כי כמה רווח יכול לצאת מאיש פשוט ומשיגרה רגילה, ומאידך פעמים שמוצעת לו עסקה על ידי איש עסקים מכובד והוא מדמיין שכסף גדול מגיע מאנשים חכמים ומהזדמנויות שנמצאות בכל מיני מקומות מסתוריים, הוא כבר חולם על העסקה הגדולה אך יש בעיה אחת שהוא צריך קצת לעקם ולהתעקם ובחלומו המיליונים יזרמו לכיסו.
בכל הפעמים שפורטו לעיל הוא מתמודד עם זלזול, מול האיש הפשוט הוא מזלזל באיש ובעסקה ומול האיש החכם והעסקה המשובחת הוא רוצה לזלזל בהלכה.
בעיניי הפתרון לזלזול הטבעי טמון בשיח חברים, פשוט לספר למישהו נוסף על העסקה ולקבל מבט נוסף ברוב הפעמים המבט הנוסף יכול להאיר את החלקים הטובים ולהזהיר מפני סכנות בעסקה. כמובן שבכדי לקבל את המבט הנוסף בצורה תקינה חובה להעביר את הדברים כהווייתם ללא מלח ופלפל.
ונעבור לבעייתיות שבזלזול בהיבט הרוחני כפי שהרב שרגא סימונס מאיר את הדברים.
וכה דבריו בפרשת ויקרא ישנה פרשה העוסקת ב 'קרבן עולה ויורד', שנקרא כך משום שיש בו שלוש רמות הנקבעות על פי יכולתו הכלכלית של האדם הבא להקריב את הקרבן: אדם עשיר יביא בן בקר; אדם בינוני יביא עוף; ואדם עני יביא סולת. אדם עשיר לא הורשה להביא קרבן בעל ערך נמוך יותר.
מכאן אנחנו רואים שהקב"ה לא שופט את כולם לפי אותם קריטריונים.
ממי שזכה ביכולת טבעית גדולה יותר, הוא מצפה ליותר. שהרי אם לא כן, לשם מה העניק לו ה' את המשאבים האלה? מהצד השני של המטבע – אדם עני לא הורשה להביא קרבן יקר. מכאן אנו גם לומדים, שלמרות שאנחנו שואפים להתקדמות, אנחנו חייבים להיות ערים למגבלותינו, ולא לדחוק את עצמנו באופן לא ריאלי. כדי להדגיש את הרעיון הזה, מתאר הפסוק את מי שמביא קרבן סולת בביטוי 'ונפש כי תקריב'. התלמוד מסביר שלמרות שקרבן הסולת הוא זול, עבור העני הוא משמעותי בהחלט – והקב"ה מחשיב זאת כאילו הקריב את נפשו! אסור לנו להביט בזלזול על הישגיו של הזולת, ככל שהם נראים בעינינו קטנים, מכיוון שבכל רמה שבה אנחנו נמצאים, האלוקים מצפה מאיתנו רק…לעשות כמיטב יכולתנו.
תמיד נזכור שגם עט של שקל חותם על עסקאות של מיליונים, ככל שלא תזלזל בערכו של איש ופריט כך ערכך יעלה!
ושיקויים בנו תפילת הרה"ק רבי אלימלך מליזענסק זיע"א שהיום כ"א באדר מציינים את יום פטירתו – אדרבה, תן בלבנו שנראה כל אחד מעלת חברנו ולא חסרונו וגו', ונזכה יחד עם זאת להכיר מעלותינו כפי מאמר הבעל התניא זיע"א 'כשם שאדם צריך להכיר את חסרונותיו, כך עליו להכיר מעלותיו'.
בברכת שבת שלום,
צבי סילבר.
על העריכה:
נָתַלֶ'ע הולצמן
מעורר מחשבה ומוסר השכל אל תסתכל בקנקן אלא במה שבתוכו.תודה רבה על התוכן ובעריכתו
מיוחד מאוד ישר כח