בשבוע שעבר הבאתי את דברי הגאון רבי אברהם דוב אוירבך זצוק"ל – 'אתה רואה, כשהולכים אפילו לאט, בסוף מגיעים. אם לא היינו הולכים, לא היינו מגיעים'.
קיבלתי תגובות נלהבות מהקוראים ועל כך תודתי נתונה למגיבים.
תגובה מיוחדת קיבלתי מאיש עסקים שפשט רגל ולאחרונה ב"ה חוזר לעצמו, להלן דבריו בשינויי עריכה קלים:
דבריך הינם חיזוק משמעותי עבורי אחרי פשיטת הרגל שעברתי ועודני סוחב על עצמי מנזקי הפשיטת רגל.
וכך היה אצלי, לאחר הפשיטת רגל הגעתי למצב שלא היה לי חשק לקום מהמיטה ולצאת מהבית, בושתי ונכלמתי מפני בעלי החובות וגם סחבתי את העלבון האישי שבאי ההצלחה.
באחד הימים הייתי צריך להגיע לפגישה אצל העורך דין שטיפל לי בעניין הפשיטת רגל כמובן שמחוסר חשק לזוז הגעתי באיחור לפגישה…
בסיום הפגישה עורך הדין שואל אותי אם אני מוכן לעשות עבורו שליחות? הסתפקתי בעצמי – עד לאחרונה הרווחתי מדי חודש כמה עשרות אלפים ועכשיו אני צריך להזדקק ל 50 ₪ עבור כל שליחות ועוד לנסוע באוטובוס כי הרכב שלי עוקל ע"י הוצאה לפועל ורישיון הנהיגה שלי גם כן כנ"ל.
בסייעתא דשמיא אספתי את שברי ואמרתי לעורך דין – כן, אני מוכן!
מאותו יום התחלתי לעשות שליחויות לעורך דין וכמובן שזה התרחב לעוד צורכי השירות ולאט לאט ביססתי את עצמי בתחום עד שלאחרונה חזרתי לתחום אותו עזבתי בפשיטת הרגל.
והכל התחיל בס"ד מההחלטה ללכת למרות שהרגשתי עם זה מאד מאד לא נעים!, ע"כ.
אני ברמה האישית קיבלתי חיזוק מיוחד מתגובת הלקוח ואני חושב שאין הוכחה חזקה מזה לכך שצריך פשוט לקום וללכת!
יעזרנו הבורא ית"ש שיהיה לנו תמיד את הכוח לעשות רצונו והנדרש מאיתנו.
בברכת שבת שלום,
צבי סילבר.
על העריכה:
נָתַלֶ'ע הולצמן.
