הלכה א'
צריך לכרוע ולהשתחוות ארבע פעמים בשמונה עשרה: בתחילת ברכה ראשונה, ובסופה, ובברכת מודים, בתחילתה ובסופה.
קרא עוד:
[postim]
כשאומר "ברוך", כורע בברכיו. וכשאומר "אתה", משתחוה כל כך עד שהקשרים של חוליות השדרה בולטים, וגם ראשו יכוף. וקודם שאומר את השם, זוקף בנחת על שם שנאמר: "ה' זוקף כפופים". וכן במודים כורע ומשתחווה, וקודם שאומר את השם, זוקף.
לא ישתחווה יותר מדיי, דהיינו עד שיהיה פיו כנגד החגור, כי זהו דרך יוהרא. וזקן וחולה שמצטער בכריעה, כיוון שהרכין ראשו, דיו.
אסור להוסיף השתחוויות ביתר הברכות, לא בתחילתן ולא בסופן.
הלכה ב'
לאחר השמונה עשרה אומרים "אלהי נצור" וכו'. וקודם "עושה שלום" וכו' כורע ופוסע כך שלוש פסיעות, כעבד הנפטר מרבו.
הפסיעות יהיו בינוניות, ולכל הפחות כדי שיתן אגודל בצד עקב. ולא יפסע פסיעות גסות, ולא יפסע יותר משלוש פסיעות.
פוסע תחילה ברגל שמאל, ואחר כך ברגל ימין, ושוב פוסע ברגל שמאל.
ועודהו בכריעה, הופך פניו לשמאלו, שהוא ימין השכינה, שהיא כנגדו בשעת התפילה ובצאתו מן התפילה, ואומר: "עושה שלום במרומיו"; והופך פניו לימינו, שהוא שמאל השכינה, ואומר: "הוא יעשה שלום עלינו"; ואחר כך משתחווה לפניו ואומר: "ועל כל ישראל ואמרו אמן".
אחר כך זוקף ואומר: "יהי רצון" וכו' "שייבנה בית המקדש" וכו'; כי התפילה היא במקום העבודה, ולכן אנו מתפללים על בניין בית המקדש, שנוכל לעשות את העבודה ממש במהרה בימינו.
והטעם שפוסעין תחילה ברגל שמאל, לפי שדרך הליכות האדם הוא לעקור רגל ימין תחילה; ולכן עוקר כאן שמאל תחילה, להראות כאילו כבד עליו ליפטר מלפני המקום ברוך הוא. ולכן איטר רגל, עוקר תחילה שמאלו, שהוא ימין כל אדם.
במקום שכלו הפסיעות, יעמוד ברגליים מכוונות כמו בתפילה. ולא יחזיר פניו למערב. ולא יחזור למקומו, עד שיגיע הש"ץ לקדושה. וכן כשמתפלל ביחידות, יעמוד כשיעור זה.[דרכי הלכה 16] ואם המקום צר ודחוק, וכן כשאומרים פיוטים, חוזר כשמתחיל הש"ץ התפילה.
בושה תכסה פניכם כאשר אינכם מפחדים להכניס פרסומת בניגוד לדעת כל גדולי ישראל אשר אסרו את הלימודים בכל מכוני ההכשרה למיניהם וזה גם הי'ה המכתב האחרון שהגרי"ש אלישיב זצוק"ל חתם ע"ז בדם לבו.
אינכם רשאים להיקרא עוד אתר חרדי.
לא נשב שאננים למול פירצה זו.