'כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף'. הנשר, כאשר הוא מגיע לקן שלו, אינו נוחת באופן פתאומי בכדי שהאפרוחים הרכים לא ייבהלו. אלא מקשקש ומרעיש קצת בכנפיים שלו עד שהם מבחינים שהוא כאן. מסביר רש"י שכך גם בורא מתנהג עם בניו ברחמים ובחמלה.
בספר ישמח ישראל מפרש האדמו"ר מאלכסנדר את הפסוק על ימים אלו. בורא עולם ברוב רחמיו, אינו נוחת פתאום על עם ישראל עם היום בו יעמוד כל אחד לדין על מעשיו. אלא מגיע אליהם לאט לאט, שולח להם תזכורת ועוד תזכורת. חודש אלול, ראש השנה, עשרת ימי תשובה. ורק אז מגיע יום הכיפורים בו נחתמים כבר כולם.
אנו נמצאים בימים הנעלים ביותר בשנה.
הנביא ישעיה אומר לעם ישראל: 'דרשו ה' בהימצאו קראוהו בהיותו קרוב'. על איזה זמן נאמר הפסוק? איך נדע מתי הקב"ה קרוב ונמצא לידינו? אומרת הגמרא שזה נאמר על ימים אלו, עשרת ימי תשובה שאז הקב"ה נמצא ממש כאן איתנו.
וכפי שכותב הרמב"ם: 'אע"פ שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרה ימים שבין ראש השנה ליום כפור היא יפה ביותר ומתקבלת מיד'.
בגין קדושתם המיוחדת כתב האר"י הקדוש זי"ע להתנהג בימים אלו כמו בחול המועד, שלא לעבוד רק אם יש לו הפסד גדול. בכדי שזמנו יהיה פנוי לצרכי שמים.
מסופר על האדמו"ר רבי ישכר דוב מבעלזא זי"ע שהיה אומר בשבת שובה בקול בוכים את הפסוק בהפטרת 'שובה ישראל', בו אומר הקב"ה לעם ישראל: 'ואני כברוש רענן ממנו פרייך נמצא', רש"י מפרש את הפסוק: אני כברוש רענן, אני נכפף לעם ישראל להיות אוחז ידו בי כברוש רענן הנכפף לארץ שאדם אוחז בענפיו כלומר אהיה מצוי לו.
האדמו"ר היה נרעד כולו וקורא לקהל חסידיו 'בורא עולם מתכופף אלינו, מושיט לנו את ידו ואומר: בניי היקרים הנה אני כאן לידכם, רק הושיטו יד והחזיקו בי'…
האפשרות להתקרב ולחזור בתשובה היא מתנה טובה ומיוחדת שנתן בורא עולם לעם ישראל, מתנה שניתנה לנו עוד לפני בריאת העולם (פסחים נ"ד). כדברי רבינו יונה ז"ל בהם פותח את ספרו 'שערי תשובה' וזו לשון קדשו: "מן הטובות אשר היטיב ה' יתברך עם ברואיו, כי הכין להם הדרך לעלות מתוך פחת מעשיהם ולנוס מפח פשעיהם, לחשוך נפשם מני שחת ולהשיב מעליהם אפו, ולמדם והזהירם לשוב אליו כי יחטאו לו, לרוב טובו וישרו, כי הוא ידע יצרם, שנאמר 'טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך', ואם הרבו לפשוע ולמרוד ובגד בוגדים בגדו, לא סגר בעדם דלתי תשובה".
אם נתבונן לרגע נראה את החסד העצום הטמון במצות התשובה, על פי כל דין ומשפט הקיים בעולם, כשאדם עובר עבירה כלשהי, הוא נדרש לשלם על כך, לפעמים בעונש גופני, ישיבה במאסר, עבודות שירות, לפעמים בעונש כספי. אך אין מצב שאדם מגיע לשופט ומצהיר שהוא מתחרט ושוב לא יעבור, אף שופט בעולם לא יסתפק בכך, כל אדם צריך לשלם על מעשיו. כאן קיבלנו מהבורא אפשרות נפלאה, עברנו עבירה, לא התנהגנו כראוי, ואז אנו מגיעים ומתחרטים מכל הלב, מבטיחים ומקבלים על עצמנו ששוב לא נחזור על כך, וזהו!
החסד מתעצם שבעתיים שלא זו בלבד שנתן לנו הזדמנות לתקן את אשר חטאנו, אלא אף קבע את עבודת התשובה כמצוה בין שאר כל המצוות, כך שהשב בתשובה אף מקבל שכר על כך.
אם לא די בכך, הקב"ה בעצמו פותח לנו שערי תשובה ושואל ומבקש ומכניס בלב האדם התעוררות לחזור תשובה. כל זה מרוב אהבתו וחיבתו אלינו.
ספרי החסידות מבארים שכאשר אדם חוטא הוא גורם צער כפול לקב"ה, מעבר לחטא עצמו שהמרה את פיו של הקב"ה כאשר עבר על ציוויו, יש כאן עוד חטא כבד. כי הקב"ה חפץ חסד, שכל מטרת בריאת העולם הייתה כדי שיוכל להטיב לנבראים, לשם כך ברא את העולם וכל היצורים בו. הנאה מיוחדת יש לבורא כאשר הוא משפיע טוב רוחני וגשמי לאדם. כמו אבא שנהנה לתת לבנו את כל צרכיו ברווחה גדולה.
בספר באר מים חיים מסביר שכאשר האדם חוטא הוא עוצר את השפע וגורם לקב"ה ששוב לא יוכל להשפיע לו כל טוב. צער גדול נגרם מכך לקב"ה שהוא כ"כ רוצה לתת עוד ועוד ואינו יכול, עקב מעשיו של החוטא.
וזה גלגל חוזר, כאשר נעצר השפע, האדם מצטער שחסר לו בריאות, שמחת חיים, פרנסה. ואז שוב הקב"ה מצטער בכפלים, כיוון שבכל צרה של יהודי הבורא מצטער יחד איתו. זוהי סיבה נוספת לעונש שמגיע לאדם זה שעצר את התענוג המיוחד הזה, ובנוסף גם גרם צער לבורא שמצטער יחד עם היהודי. מכאן החוב הכפול והמכופל על האדם לשוב בתשובה שלימה על חטאיו, שגרמו לצער הגדול בשמים.
כאשר האדם חוזר בתשובה הוא גורם לקב"ה ששוב יוכל להשפיע כרוב רחמיו וחסדיו, אשר לשם כך ברא את העולם. או אז חוזרת להתגשם המטרה אשר לשמה נברא העולם כולו, להיטיב לנבראים.
ימים אלו הם בשבילנו הזדמנות מיוחדת שלא תחזור במשך כל השנה. הבה ננצל כל דקה מהם כראוי.
