עושים סדר: מצות יד או מצות מכונה?

מצות יד או מכונה? רשם: הרב יוסי שטיינברגר.

האוסרים:
מראשוני האוסרים היו רבי שלמה קלוגר רב העיר בראד.
חריף ביותר היה האדמו”ר בעל ‘חידושי הרים’ שכותב: “על דבר שאלתם אודות המצות לחג הפסח על ידי מכונה וכו’ הנני מסכים לאסור…  וה’ יציל את עמו מאותן אנשים שלוחי היצר הרע תלמידי ירבעם בן נבט המתחכמים לנשל מכל מצווה מעט מעט. וכוונתם לעקור את הכל כנראה בעליל מעשיהם. ה’ יפר מחשבתם ועצת ה’ היא תקום.”
הגאון רבי אברהם לנדא מטשעכנוב כותב: “בדבר המתפרצים לעשיית המצות לחג הפסח בכלי מכונה…הזיקו מצוי, לצאת ממנו חורבה ומכשלה באיסור חמץ בפסח”.
החכם הספרדי רבי חיים חזקיהו מדיני בעל “שדי חמד” הצטרף גם הוא לאיסור.
ה’דברי חיים’ מצאנז היה מן החריפים ביותר עד כדי כך שכתב כי מצות מכונה הינם חמץ. וזה לשונו: “מצות לפסח על המשינען [מכונה], בדרך החלט אומר לכם כי העושה מצות על כלי זה, הוא חמץ גמור …”
הרש”ב מליובאוויטש כותב: “בדבר המאשין [=מכונה] לאפיית מצה…הרבנים הגדולים … אשר לא רצו לגלות הטעמים שלהם, בכדי שלא יסתרו אותם, אבל פסקו בתוקף לאיסור. ומהם שכותבים שהוא חמץ גמור…”

חלילה מלהוציא לעז:
מספרים בשם הרב הקדוש רבי אהרן מבעלז זצ”ל, שבהיותו בארץ ישראל אחרי מלחה”ע השנייה, כשעוני רב שרר בארץ, והיה חשש שיהיו אשר יתירו לאכול מצות מכונה עקב עלותם הזולה יותר. וביקשו ממנו שיאמר שזה חמץ, והסכים לכך. אך בכל פעם שביקשו שיפרסם זאת, אמר ‘הרי יש עוד זמן’… בהגיע שבת הגדול [הסמוכה לפסח] אמר: ‘יש זמן בסעודה שלישית’. כשגם אז לא דיבר על כך, ונכנסו אליו העסקנים אמר להם: כיצד אוכל לומר שזה חמץ, הרי יש יהודים שיוצאים בזה בכזית מצה…?

המתירים:
לעומת המתנגדים, נמצאו רבים שלא רק שהתירו את מצות המכונה אלא שראו במצות אלה הידור מצווה. כגון:
בעל “הכתב סופר” שכתב: “והסכמנו לאפות עליה כי הכול בזריזות ביותר מעל ידי עוזרים אדם”.
הגאון הנודע רבי יוסף שאול נתנזון – רבה של לבוב, ומחבר “שואל ומשיב”. רבי יוסף שאול יוצא בחריפות רבה נגד האוסרים ופירסם חוברת מיוחדת בשם “ביטול מודעה” כנגד “מודעה לבית ישראל” של רבי שלמה קלוגר ובזה ביטל את כל נימוקי האיסור.
בלט בפסיקתו הגאון רבי שלום מרדכי הכהן שבדרון מברז’אן, אשר על אף שהשתייך לעדת החסידים בהיותו חסיד צ’ורטקוב, התיר את מצות המכונה.

הסיבות לאיסור ולהיתר:
בתחילה טענו שיש במצות המכונה חשש חמץ. כפי שכותב רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם משיניווא: שהמצות שנעשים במכונה ניתז עליהם שמן, והרי השמן הוא מי פירות וכידוע שכאשר מתערבים מי פירות עם מים, הבצק ממהר להחמיץ. אולם במשך השנים המכונות שוכללו, עד שכבר אין טוענים לחשש חימוץ בהן. ואדרבה ייתכן שהמכונות של ימינו כשרות לא פחות ממצות עבודת יד. וכפי שכתב רבי אברהם יענער, מרבני קרקא, כי: “לו ידעו גאוני זמננו מהמכשלות הרבות בעשיית המצות פה בעירנו, וראו עשית המצות במכונה, כבר גזרו גם הם לעשות מצות רק במכונה”.

מצת מצווה:
כיוון שצריך לאפות את המצות בכוונה מיוחדת לשם מצוות אכילת מצה בפסח, ומצה שלא כיוונו בעת הכנתה, אפילו אם היא כשרה ואינה חמץ – אין יוצאים בה ידי חובת מצוות מצה! כפי שנפסק בשולחן ערוך, שמצה שאפה גוי או קטן אפילו באם איננה חמץ, ומותר לאכלה בשאר ימי הפסח, בכל זאת אינה מצה כשרה למצוות אכילת כזית מצה בליל הסדר, וכיוון שהמכונה אינה יכולה לכוון, לא ניתן לקיים מצוות אכילת מצה בליל הסדר במצות מכונה.
למעשה, רבים פוסקים שמצות מכונה כשרות לפסח, ואפשר גם לצאת בהן לכתחילה ידי מצוות מצה בליל הסדר, מפני שגם מה שמכוונים בעת שלוחצים על הכפתור המפעיל את המכונה לשם “מצת מצווה” הרי זה נחשב שעשו את המצות לשם מצווה. ועוד, שלדעת כמה ראשונים אין צורך בכוונה מיוחדת בעת עשיית המצות, אלא המצווה היא לשמור על המצות שלא יחמיצו.
רבי אברהם הכהן קארעפלוס תלמידו של “הכתב סופר” ורבי מרדכי ליב מחבר הספר  “לבושי מרדכי” ועוד, אף שהתירו מצות מכונה, פסקו שאת כזית מצת המצווה יש לאכול ממצת עבודת יד דווקא. על כן רבים מהדרים לקיים לכל הפחות את מצת המצווה בליל הסדר במצות עבודת יד. ואילו בשאר ימי הפסח אוכלים מצות מכונה.

בשאר ימי הפסח:
כאמור יש אשר מקפידים אשר רק עבור מצת המצווה לאכול ממצת עבודת יד, ובשאר ימי הפסח אוכלים מצת מכונה. אך רבים ובעיקר בקהילות החסידים והספרדים מקפידים לאכול  מצות עבודת יד במשך כל ימי הפסח. במענה לאחד שחיפש דרכים להקל באכילת מצות לנכדיו בשעת הדחק, כשאין הילדים יכולים לאכול מצה עבודת יד כמות שהיא, השיב כ”ק האדמו”ר מליובאוויטש כי עדיף שיאכלו מצה עבודת יד שרויה, מאשר לאכול מצת מכונה שאינה שרויה, כי יש להקפיד ולאכול כל שבעת ימי הפסח רק מצות עבודת יד (שערי הלכה ומנהג ב,קפ).