2018 הייתה שנה מעולה לכלכלה הישראלית, התעסוקה בשיא ושיעור האבטלה נמצא בשפל היסטורי. אך כאשר מתחילים להתבונן במחירים שאנו משלמים על הדברים, כמו גם המיתון בצמיחה, האבטלה הסמויה והצניחה בפריון העבודה, מתגלה תמונה קצת מדאיגה, בפרט לאור הכוונה להגדיל את תקציב הבטחון ל-6% מהתל"ג ולהצמידו למדד, דבר שיגרע תקציבים מאין ספור מקומות אחרים. כך עולה מדו"ח מצב המדינה של מכון טאוב למחקרי מדיניות.
על פי הדו"ח, שנערך על ידי פרופ' אבי וייס, נשיא מרכז טאוב ופרופסור לכלכלה באוניברסיטת בר-אילן, בשנים האחרונות נרשם מיתון קל בעליה במחירים.
כך למשל, מ-2014 ירדו מחירי הצריכה בישראל בכ-5.2 אחוזים ביחס לממוצע ב-OECD. אך למרות זאת, רמת המחירים בישראל נותרה גבוהה באופן מובהק מזו הצפויה במשק ברמת הכנסה דומה, דבר שגורם למחאות ולירידה כוללת בכוח העבודה.
לפי הלמ"ס, יהוו החרדים שיעור של שליש מהאוכלוסיה בשנת 2059, אך במרכז טאוב חולקים על הקביעה הזו. במסגרת המחקר שערך המכון, באמצעות בדיקת מגמות בניידות הדתית בקרב יהודים כפי שהיא משתקפת במעבר של תלמידים בין בתי ספר בסוגי פיקוח שונים, עולה כי עיקר המעבר בין בתי ספר דתיים שונים, מתרחש במעבר לבתי ספר דתיים פחות, ולא לדתיים יותר. בנוסף לכך, מספר התלמידים בחינוך הכללי גדול מכפי שהיה צפוי על בסיס שיעור הפריון במגזר הכללי, ואילו מספר התלמידים בחינוך הממלכתי-דתי ובמערכות החינוך החרדיות קטן מהצפוי לאור שיעור הפריון של המגזרים.
חשוב לציין, כי רוב הירידה נרשמת במגזר הדתי לאומי, שם ישנה כמות גדולה של תלמידים העוברים מהחינוך החמ"ד למערכת החינוך הכללית, אך בציבור החרדי הגדילה הקבועה בתלמידי כיתות א' נמשכת כתמיד.
כאמור, מספר התלמידים שנכנסו למערכת החינוך החרדית גדל בקצב המהיר ביותר: מכ- 16,700 תלמידי כיתה א' בשנת 2001 לכ- 28,000 תלמידי כיתה א' בשנת 2015. בחינוך הממלכתי-דתי הגידול באותן שנים היה מכ- 15,000 תלמידים לכ- 21,000 תלמידים, ובחינוך הממלכתי – מכ- 45,000 לכ- 62,500.
למרות זאת, בשנים 2013-2015 מספר התלמידים בזרם החינוך החרדי היה נמוך בכ-7.5 אחוזים מהצפוי, בהתחשב בשיעורי הפריון במגזר.
הגידול במספר התלמידים בחינוך הממלכתי, עלה בשיעור של שני אחוזים – עלייה גדולה במעט מהצפוי על פי שיעורי הפריון בקרב האוכלוסיות החילוניות והמסורתיות. החינוך הממלכתי שומר על יציבות. כך לדוגמה, כמעט 98 אחוזים מהתלמידים שהחלו את לימודיהם בכיתה א' בבית ספר ממלכתי למדו בסוג פיקוח זה גם בכיתה ח'.
בציבור הממלכתי-דתי נרשמה קטסטרופה: כ -20 אחוזים מקרב הבנות וכ -25 אחוזים מקרב הבנים עברו לפיקוח הממלכתי, ורק מעטים למדו בבית ספר בפיקוח חרדי בסוף תקופת המחקר.
ומה בנוגע למגזר החרדי? כאן מדובר על אחד עשר אחוזי נשירה אצל הבנות, וכשלושה עשר אחוזי נשירה אצל הבנים. מקרב העוזבים, שישה וחצי אחוזים עברו לבתי ספר בפיקוח ממלכתי-דתי, וכארבעה וחצי אחוזים לבתי ספר בפיקוח ממלכתי.
למעשה, יש כיוון של מיתון בדתיות של ישראל. אם פעם היה לנו את גל החזרה בתשובה הגדול, הרי שהיום מסתמנת מגמה הפוכה ועל קברניטי הציבור החרדי לעשות בדק בית על מנת לדעת איך לעצור את הנשירה מהמגזר.
בשורה התחתונה: המגזר החרדי ממשיך לגדול בצורה טבעית, אך בקצב איטי מאוד מכפי שאומרת תחזית הלמ"ס. אם המגמות האמורות לעיל יימשכו, הרי שתהיה להן השפעה חשובה על הרכב החברה העתידית בישראל. בשונה מהלמ"ס שצופה כי 33% מאזרחי המדינה ב- 2059 יהיו חרדים, הרי שלפי הנתונים הקיימים כיום, ב- 2059 המגזר יעמוד על כ- 25% מכלל אזרחי המדינה.
עד כמה קשה לרכוש דירה בישראל?
הדו"ח מתייחס גם למחירי הדיור, וממנו עולה כי משנות התשעים עד 2007 חלה עליה במחירי הדיור במרבית המדינות המפותחות. המשבר הכלכלי העולמי שהיה ב-2008 גרם לירידה מועטת במחירים, אך אל דאגה, עד 2017 המחירים עלו חזרה לרמתם הקודמת. זה ברוב העולם, אבל בישראל? אנו נמצאים בעליה מתמדת במחירי הדירות, עליה שלא רואים כדוגמתה מחמת העקביות והקצב המטורף שלה. מה שעולה (תרתי משמע) לכולנו.
עח פי הדו"ח, גם השכר הממוצע במשק לא עלה ריאלית בשנים האחרונות. מדי פעם אנו שומעים על עליה של כמה מאות שקלים בשכר המינימום או תקנה כזו או אחרת שמביאה הטבה נקודתית, אך באופן כללי, יחסית לזינוק במחירי הדירות, כמעט ואין זוג (גם אם שניהם מרוויחים יותר מהשכר הממוצע במשק) שיכול לרכוש דירה מכספו הפרטי.
כך למשה, נוצר מצב שבו מרבית רוכשי הדירות לוקחים הלוואה (משכנתה) לשנים רבות, על מנת לממן את הדירה. היכולת לרכוש דיור ירדה במידה הרבה ביותר בתל אביב, בירושלים ובמחוז הדרום. במחוזות הצפון, השרון וגוש דן (ללא תל אביב) היכולת לרכוש דיור פחתה במידה הדומה לממוצע הארצי.
לגבי המגמות באשראי שניתן למשקי בית, קובע הדו"ח כי האשראי לדיור כאחוז מהתמ"ג ירד מעט בין השנים 2000 ל-2007, והתחיל לעלות שוב באיטיות בסביבות 2013. האשראי שלא לדיור עלה מ-10.1 אחוזים מהתמ"ג בשנת 2000 ל-13.4 אחוזים בשנת 2009, נותר יציב עד 2013 ואז החל לעלות שוב וניצב על 15.4 אחוזים ב-2017.
האשראי נטו (הלוואות בניכוי חסכונות), צנח בחדות מ-27.1 אחוזים מהתמ"ג בשנת 2000 ל-10.7 אחוזים בשנת 2009, אולם לאחר מכן המגמה התהפכה והאשראי נטו זינק שוב ל-23.4 אחוזים מהתמ"ג בשנת 2017.
למעשה, מאז סוף 2007 יש עליה ביחס בין מחירי הדיור לבין ההכנסה הפנויה, מה שאומר שכיום קשה הרבה יותר לרכוש דירה מאשר בשנת 2007, כאשר בציבור החרדי המצוקה קשה שבעתיים. מה שגורם להרבה פתרונות דיור נקודתיים שמציעים יזמים כשרוניים, אך לא יכול לפתור בצורה כוללת את הבעיה.
מקור: http://bizzness.net/
