הלכה א'
כיון שהבחירה בידו, נמצא זה החוטא הוא הפסיד לעצמו, ולפיכך ראוי לו לבכות ולקונן על מה שעשה לנפשו, וגמלה רעה. הוא שכתוב אחריו "מה יתאונן אדם חי, גבר על חטאיו". וחזר ואמר הואיל ורשותנו בידנו, ומדעתנו עשינו כל הרעות, ראוי לנו לחזור בתשובה ולעזוב רשענו, שהרשות עתה בידינו. הוא שכתוב אחריו, "נחפשה דרכינו ונחקורה, ונשובה עד ה'"
קרא עוד:
[postim]
ועיקר זה הוא עיקר גדול, והוא עמוד התורה והמצווה שנאמר "ראה נתתי לפניך היום, את החיים ואת הטוב, ואת המוות, ואת הרע" וכתוב "ראה, אנוכי נותן לפניכם היום: ברכה, וקללה" כלומר שהרשות בידכם, וכל שיחפוץ האדם לעשות ממעשה בני האדם עושה, בין טובים בין רעים. ומפני עניין זה נאמר "מי ייתן והיה לבבם זה להם" כלומר שאין הבורא כופה בני האדם ולא גוזר עליהן לעשות טובה או רעה, אלא ליבם מסור להם.
אילו היה הא-ל גוזר על האדם להיות צדיק או רשע, או אילו היה שם דבר שמושך את האדם בעיקר תולדתו לדרך מן הדרכים, או למדע מן המדעות, או לדעה מן הדעות, או למעשה מן המעשים, כמו שבודים מליבם הטיפשים כופרי שמיים היאך היה מצווה לנו על ידי הנביאים עשה כך ואל תעשה כך, הטיבו דרכיכם ואל תלכו אחרי רשעכם, והוא מתחילת ברייתו כבר נגזר עליו, או תולדתו תמשוך אותו לדבר שאי אפשר לזוז ממנו. ומה מקום היה לכל התורה כולה, ובאיזה דין ואיזה משפט נפרע מן הרשע או משלם שכר לצדיק "השופט כל הארץ, לא יעשה משפט"
הלכה ב'
ואל תתמה ותאמר היאך יהיה האדם עושה כל מה שיחפוץ, ויהיו מעשיו מסורים לו, וכי ייעשה בעולם דבר שלא ברשות קונו ובלא חפצו, והכתוב אומר "כול אשר חפץ ה', עשה בשמיים ובארץ" , דע שהכול בחפצו ייעשה, ואף על פי שמעשינו מסורים לנו. הכיצד: כשם שחפץ היוצר להיות האש והרוח עולים למעלה, והמים והארץ יורדים למטה, והגלגל סובב בעיגול, וכן שאר בריות העולם להיות כמנהגן שחפץ בו, כך חפץ שיהיה האדם רשותו בידו, וכל מעשיו מסורים לו, ולא יהיה לו לא כופה ולא מושך, אלא הוא מעצמו ובדעתו שנתן לו הא-ל עושה כל שהאדם יכול לעשות.
לפיכך דנין אותו לפי מעשיו: אם עשה טובה, מטיבים לו; ואם עשה רעה, מריעים לו. הוא שהנביא אומר "מידכם, הייתה זאת" לכם, "גם המה, בחרו בדרכיהם". ושלמה אמר "שמח בחור בילדותך… ודע, כי על כל אלה יביאך האלוקים במשפט," כלומר דע שיש בידך כוח לעשות, ועתיד אתה ליתן את הדין.
