זהירות בכבוד תלמידי חכמים
על ההרים אלו ת"ח אשא בכי ונהי
הנביא ירמיה אומר (ט ט): 'על ההרים אשא בכי ונהי ועל נאוֹת מדבר קינה', ומסיים (שם): 'מעוֹף [השׁמים] ועד בהמה נדדו הלכו. הנביא ירמיה שחזה את החורבן, וראה איך שהאויב הרג וְלֹא חָמָל (איכה ב יז), גדולים וקטנים סנהדרי גדולה סנהדרי קטנה, פרחי כהונה (ע' תענית כט: וסנהדרין צו:), כל הקרוב קרוב קודם (קידושין כא:), על זה הוא אומר (ירמיה ט ט): 'על ההרים' אלו גדולי ישראל, 'אשׂא בכי ונהי' . וכשראה את חורבן ירושלים, ואת חורבן ערי ישראל שהיו דומים לנאות מדבר, ארץ ישראל, 'יפה נוף משׂוש כל הארץ' (תהילים מח ג), 'מציון מכלל יֹופי' (תהילים נ ב), עליהם הוא אומר 'ונהי ועל נאות מדבר קינה', ועל הגלות וריקנות ושוממות ארץ ישראל מסיים הנביא: מעוף [השׁמים] ועד בהמה נדדו הלכו, כמו שהגמרא אומרת במסכת שבת (קמה:): חמישים ושתים שנים היתה ארץ ישראל שוממה, אפילו עופות ובהמות לא היו בארץ ישראל, 'נדדו הלכו'.
סילוקן של צדיקים גדול מחורבן בית המקדש
ויש לנו להבין: כשהוא מדבר על גדולי ישראל, הוא אומר 'אשׂא בכי ונהי', כשהוא מדבר על ירושלים וארץ ישראל, הוא אומר 'קינה', שהמשמעות הוא, שבעיני הנביא, סילוקן של צדיקים, הרבה הרבה יותר חמור מחורבן ירושלים ובית המקדש ושוממות ארץ ישראל, ששם הוא אמר רק 'קינה', לא אמר 'בְכִי וָנֶהִי'. ואכן, רבותינו אמרו (ע' ר"ה יח:): גדול סילוקן של צדיקים יותר מחורבן בית אלהינו, ולכן, גם כאן הנביא אומר על סילוקן של צדיקים, 'על ההרים אשׂא בכי ונהי', ואילו על ירושלים וארץ ישראל הוא אומר 'ועל נאות מדבר קינה'.
מה ההבדל בין חורבן בית המקדש לפטירתו של הצדיק?
בחורבן ירושלים, אנחנו יודעים, שיש לנו הבטחה, שאכן ה' יתברך יקים שכינתא מעפרא, ויבנה בית המקדש במהרה בימינו [אמן], 'מקדשׁ ה' כוננו ידיך' (שמות טו יז), אז עם הצער של החורבן, הרי הגאולה והתקומה והקמת השכינה אכן באופק, וזה 'פתאום יבוא, האדון אשר אתם מבקשים, אל היכלו' (ע"פ מלאכי ג א) . אבל פטירתן של צדיקים, האומנם, כתוב (קהלת א ה): וזרח השמש ובא השמש', לא שקעה שמשו של עלי עד שזרחה שמשו של שמואל הנביא (יומא לח: קידושין עב:), וככה בכל דור ודור. ולכאורה אם כן, גם כאן הנחמה היא מיידית?
עד שזורחת שמשו של צדיק אחר לוקח זמן רב
אבל התשובה היא: שיש הבדל הוא גדול, בית המקדש והישועה יכולים להיות בתכף, כמו שבצאת ישראל ממצרים, כי בחפזון יצאת מ[ארץ] מצרים' (דברים טז ג), היה זה מיד. אמנם, הגלות היתה גלות ארוכה, 00 שנה משנולד יצחק ועד שיצאו ממצרים 'בארץ לא להם' (רש"י בראשית טו, יג) ו-0 שנים במצרים (רש"י בראשית מב, ב) ו- עבודת פרך בפועל, אבל הגאולה הייתה מידית בגדול, וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ, זה לא בא מיד, לא שקעה שמשו של עלי עד שזרחה שמשו של שמואל אבל זה לקח זמן, וביותר, בשאר הצדיקים, שזה לא הולך מיד, שמואל הנביא הוא נולד והוא גדול, בן שנתים הוא היה כבר גברא רבא (ע' ברכות לא:), אבל בדרך כלל זה לוקח זמן (ע' תנחומא פר' לך לך סי' ה, "כך אם אבד צדיק מן העולם מי יוכל לעמוד במקומו מיד? אלא לשנים הרבה!" ע"ש) .
ועל זה הנביא אומר, 'על ההרים אשׂא בכי ונהי', זה לא נשלם מיד, זה לוקח זמן, מה שאין כן בחורבן בית המקדש, נְאוֹת מִדְבָּר, זה רק קִינָה, כמו שאמרנו, לכן קשה סילוקן של צדיקים יותר מחורבן בית אלהינו!
כל רודפיה השיגוה בין המיצרים
וכל זה ב'סטנדרט' של כל השנה כולה, על אחת כמה וכמה כאשר 'כל רודפיה השיגוה בין המיצרים (איכה א ג), כאשר בימים הקשים שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, וכאשר סילוקן של צדיקים בצורה טראגית וקשה, שבני אדם המומים, ולא מעכלים עדין אם זה אמת אם זה לא אמת, המכה, היא מכה קשה מאוד, ואין זה, אלא שמדת הדין (בר מינן) הייתה קשה מאד – מאד!! וכשהאדם ישן, ובאים להעיר אותו, קוראים בשמו, אם הוא מתעורר, אז טוב, לא מתעורר מוסיפים לקרוא בשמו, לא מתעורר, מזיזים אותו, לא מתעורר, מנענעים אותו, וככל שהוא רדום מנענעים אותו יותר חזק, אין לך נענוע, ואין לך זעזוע יותר קשה ממה שקרה בשבוע האחרון!
גדולי ישראל העריצו והעריכו את רבי אלעזר זצ"ל
קשה לדבר, אבל גם קשה לשתוק, כשמדובר באדם גדול, שקידשוהו שמים (ע' ר"ה כד.), שגדולי ישראל העריצו והעריכו, מיום היוולדו, ועד יומו האחרון.
עדות הגרב"צ אבא שאול זצ"ל על רבי אלעזר זצ"ל
זכורני, לפני שנים, עשיתי ביקור חג ביום 'הושענה רבה' אצל הגאון מורנו רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל, גאון הגאונים, שהיו כל דבריו ב'שקל הקודש', חכם, גאון וצדיק, וכפי שהעיד לי אחד מגדולי הדור שהיה בעל רוח הקודש! ברור, שרבי בן ציון אבא שאול היה אחד מן ה-ל"ו צדיקים שבדור . אמר לי רבי בן ציון (בערך בזה הלשון): 'אני יודע שיש לך קשרים עם רבי אלעזר, אתה מכיר אדמו"ר מסוים בהר נוף?', הוא הזכיר לי את שמו, אמרתי לו: 'לא!'. השיב לי: 'כדאי שתכיר גם אותו'. אחר כך הוסיף ואמר לי: 'זכינו ב"ה יש לנו שני צדיקים בדור: רבי אלעזר, והאדמו"ר הזה מבית וגן' (האדמו"ר מאמשינוב שליט"א) . הוסיף ואמר: 'הם עדיין צעירים, אבל הם שני צדיקי הדור'. אני ציטטתי את לשונו של הגאון רבי בן ציון אבא שאול, זצוק"ל. הגיל של המנוח הצדיק שאנחנו עוסקים בכבודו, היה אז ארבעים ומשהו שנים בסך הכל!
הגרב"צ אבא שאול זצ"ל דחה שיעור כדי לקבל ברכה מרבי אלעזר זצ"ל
ורבי בן ציון נפגש עמו פעמיים: בפגישה אחת נכחתי, היה זה כאן בירושלים, היתה ברית אצל אחד האברכים שלמד אצלי בכולל, ורבי אלעזר היה צריך להיות סנדק, שמע רבי בן ציון שרבי אלעזר יבוא לירושלים, הוא בא לברית, הברית היתה אמורה להערך בשעה תשע בבוקר, רבי בן ציון היה כבר בשעה רבע לתשע והמתין, הגיע שעה תשע, ורבי אלעזר לא הגיע, היה קשר טלפוני, יש פקק בדרך, רבי בן ציון אמר: 'יש לי שיעור, אני לא יכול לבטל, אני חייב ללכת'. יצא, וירד, היה קשה לו ללכת, זה היה תקופה שכבר היה חולה, עד שהגיע רבי בן ציון למטה, רבי אלעזר הגיע, הרכב הגיע, ראה שרבי אלעזר הגיע, עלה בחזרה, והוא נשאר עד סוף הברית, ואחר כך ביקש ברכה מרבי אלעזר, שיברך אותו!
רבותי: מי שלא הכיר את חכם בן ציון קשה לדבר, אבל כל מעשיו היו בדקדוק, כל מעשיו היו בשקל הקודש, לבטל שיעור לעכב שיעור עד שתגמר הברית, זה משהו נדיר! זה אומר יותר ממשהו!
הפעם השניה שהגרב"צ אבא שאול זצ"ל פגש את רבי אלעזר זצ"ל
ופעם שניה, נפגש עם הרב, בבית עלמין בהר הזיתים, כשרבי אלעזר עלה להשתטח על קבר אביו, נודע הדבר לרבי בן ציון, והלך עם כל הקושי, ונפגש עמו בציון של רבי מאיר אביו ע"ה.
איבדנו אחד משנים מצדיקי הדור!
כשאנחנו מדברים על אחד משניים מצדיקי הדור, אז אנחנו נבין, מה איבדנו, ומה היה לנו, ולאן הגענו. כפי שאמרתי, מדת הדין היתה קשה, כזו מכה, היינו רדומים, היינו ישנים.
* * *
שאלת הכתב סופר לאביו החתם סופר
הגאון חתם סופר, נשאל על ידי בנו הכתב סופר : אבא, באים אליך כל כך הרבה אנשים, בשאלות משאלות שונות, במשך היום הזה ראיתי קרוב למאה איש, שנכנסים כל אחד והבעיה שלו, אם בפסקי הלכה בטהרה, אם בדיני ממונות, אם בהלכות שבת, אם בהלכות תפלה, בהלכות תפילין, משיב לזה מותר לזה אסור לזה חייב לזה זכאי. אבא: אתה לא מתיירא שאתה טעית באיזה הלכה?
המורה הוראה יש לו סייעתא דשמיא
חייך החתם סופר והשיב לבנו: בני, תדע לך שה' יתברך אוהב עמו ישראל, והוא שומר אותם מכל מכשול וטעות, והמורה הוראה, מן השמים משמרים אותו שלא יטעה, יש לו סיעתא דשמיא.
אם כולם באים לשאול ממנו אות הוא שה' בחר בו
הוסיף הכתב סופר ושאל אותו שאלה קצת נועזת: אבא, ומי אמר לאבא שאתה כזה? היינו שאתה זכית לסייעתא דשמיא שלא תטעה? השיב לו החתם סופר: בני, אם אתה רואה שכל כך הרבה מעדת ישראל, פונים למורה הוראה מסוים, הרבה רבה שואלים אותו, אות היא, שה' יתברך בחר בו, שהוא יהיה המורה הוראה, והוא נותן לו את הסייעתא דשמיא, שלא יכשל. והוסיף החתם סופר ואמר: וגם אם יקרה, והראיה שתהיה למורה הוראה, יש עליה פירכא, ההלכה תהיה נכונה, ההוראה תהיה נכונה, מראיה אחרת שהמורה הוראה לא עלתה על דעתו. ואכן, זה גמרא מפורשת, תשובת החתם סופר האחרונה זה גמרא מפורשת, שאפשר לטעות בטעם, אבל לא טועים בהוראה. מה 'אֶבֶן הבֹּחַן' (ע"פ ישעיה כח טז) ? אם אתה רואה שהרבה אנשים משכימים לפתחו לשמוע בפסקו ובהוראתו.
לרבי אלעזר זצ"ל פנו מכל קצוות תבל
מורי ורבותי! אם ראינו אדם שפנו אליו ממזרח וממערב מצפון ומים, מכל הזרמים ומכל הסוגים, והלכו בעצתו והצליחו, וברכותיו אכן התקבלו – זה רבי אלעזר זצ"ל.
***
מעשה עם רבי אלעזר זצ"ל
עד הייתי, במעשה שהיה לפני מספר שנים, כאשר אחד מגדולי רבני ירושלים, צדיק וחסיד, בנו היה מאושפז בבית חולים, באופן מפתיע, במחלה קשה (בר מינן), שהרופאים נתנו לו יומיים, זהו, אין מה לעשות, זו היתה האבחנה, שהרופאים אמרו. אני הגעתי לבאר שבע, אני פוגש אחד מגדולי הרבנים מירושלים, פנה אלי, אומר לי: 'רבי יצחק, אני מבקש ממך, אני יודע שאתה מקורב, תדבר עם הרב, בנו של פלוני כך וכך'. אני נפגשתי עם האבא של הפלוני הזה, יומיים קודם, לא ידע מכלום, הבן היה רגיל. 'אני מבקש ממך', אומר לי אותו תלמיד חכם גדול, 'בבקשה תכנס תבקש מהרב בכל לשון של בקשה שיעתיר אליו'. אני ממשיך אני פוגש את האבא, לא הכרתי אותו, היה ממש חיוור כסיד, האבא של הבחור, עודדתי אותו מה שיכולתי ונכנסתי אצל הרב ע"ה, אני נכנס והרב אומר לי: 'מה אגיד לך, בעוונות הרבים, מה שקורה בעולם אנחנו צריכים לבקש רחמים, עכשיו היה אצלי פלוני אלמוני, האבא של הבחור, וכך וכך המעשה'.
אמרתי לו: הרב למען ה', הרב יתפלל עליו, אבא יקר, תלמיד חכם מופלג, ומזכה הרבים הרבה, ראוי הוא לברכה! אמר לי: 'אמרתי לו, בזכות אבותי, הקב"ה יעזור לי, ישלח לו ה' יתברך רפואה שלימה'. זה מה שענה לי אז.
עברו מספר ימים אני נסעתי עוד פעם לרב, אני נכנס, הוא אומר לי: 'רבי יצחק, 'הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו' (תהילים קז א), כשהיה האבא אצלי', – זה הוא לא סיפר לי בפעם הראשונה – 'אני אמרתי לו: לך לבית חולים, תאמר לרופאים, שאתה רוצה בדיקה חדשה, אבחון מחדש, ואתה במקביל, לך תפרסם, שבנך, יש לו דלקת, הוא סובל מדלקת, ובעזרת ה', עוד כמה ימים הכל יהיה בסדר, ועשיתי לו פדיון נפש'. הוא הוציא מגירה, פתח מגירה, והראה לי את המטבעות, מאשה ושישים מטבעות מזהב. אמר לי: 'באלה המטבעות עשיתי לו פדיון נפש, ואני תקוה להקב"ה, שילך ויתחזק, אני מבשר אותך, שהרופאים אמרו שיש לו רק דלקת, באבחנה השניה, רק דלקת, זה מה שיש לו, ובעזרת ה' הוא ילך ויחלים'. אחרי שלושה-ארבעה ימים הבחור יצא מבית החולים בריא ושלם! היום הבחור הזה נשוי, יש לו ילדים ברוך ה', בריא ושלם!
זה דוגמא, מיני מאות שאני יודע, על אחת כמה וכמה מה שאני לא יודע. נאמר באיוב (כב כח): 'ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור', הכח הזה ישנו רק לצדיקים. מי שאינו צדיק, לא יעזור הדיבורים שלו והברכות שלו.
עדות הבבא מאיר על בנו רבי אלעזר זצ"ל
אביו ע"ה, בבא מאיר, אמר עליו (בזה הלשון): "בני אלעזר, קדוש! קדוש" (על פי ישעיהו ו ג).
כי נח נפשה דרבי זירא
רבותינו אמרו בגמרא (מגילה ו.) : כי נח נפשיה דרבי זירא, פתח עליה ההוא ספדנא: 'ארץ שנער הרה וילדה, וארץ צבי גידלה שעשועיה, אוי נא לה אמרה ריקת, כי איבדה כלי חמדתה'. רבי זירא, כידוע, הוא היה חכם מבבל, שעלה לארץ ישראל (ע' ברכות נז. ובבא מציעא פה.) . והוא אחד מגדולי חכמי התלמוד. ורבי זירא ע"ה, היה בודק את עצמו, לא פעם אחת – כל שלושים יום! – אם האור ישלוט בו או לא ישלוט בו, היה נכנס לתנור מוסק, והיה יוצא חי ובריא אולם. לאמר: צדיק גמור הוא. פעם אחת, ראו אותו חכמים שעשה את המעשה הזה, ובעין פגעו בו, ונחרכו שוקיו קצת, מחמת עינא בישא (בבא מציעא פה.) . 'עינא בישא' זה התפעלות, כאשר רואים בן אדם ומתפעלים ממנו יותר מדאי, עלולים לפגוע בו, להזיק לו על ידי העין, לכן תמיד צריך לברך אדם מוצלח, לתת לו ברכה, כדי שהעין לא תשלוט בו . נחרכו שוקיו, וקראו לו מאז ואילך 'קטינא חריך שקי' כי הוא היה נמוך בקומתו, היו קוראים לו קטינא ששוקיו חרוכים.
רבי זירא היה מקרב את הרחוקים
רבי זירא, היה מקרב גם את האנשים הרחוקים לעבודת ה' וליראתו. היו בסביבתו בריונים, אנשים ריקים לכאורה, ופוחזים (ע' רש"י גיטין נו ד"ה בריוני) . כשנפטר רבי זירא, התכנסו אותם ריקים, ואמרו עד עכשיו זכותו של רבי זירא הגינה עלינו, עכשיו רבי זירא נפטר מי יגן עלינו? וחזרו כולם בתשובה שלמה, בזכותו של רבי זירא (סנהדרין לז.) .
רבי זירא התעלה בתורה בארץ ישראל
עליו הספדן אמר: 'ארץ שנער הרה וילדה' בבל נולד רבי זירא, 'וארץ הצבי', בארץ ישראל, 'גדלה שעשועיה', כאן עלה ונתעלה רבי זירא במעלות התורה. הגמרא מספרת (בבא מציעא פה.) שהוא התענה מאה תעניות כדי לזכות ללמוד את תלמוד ארץ ישראל, כדי ללמוד את שיטת הלימוד בארץ ישראל, רבי זירא עלה ונתעלה, 'ארץ צבי גידלה שעשועיה'.
אפילו ריקנים בטבריה מלאים תורה
'אוי נא לה אמרה ריקת', ריקת זו טבריה, היא נקראת רקה, למה היא נקראת רקת? והרי טבריה שמה? אומרת הגמרא: מפני שאפילו ריקנים שבה, היו מלאים מצות כרימון (מגילה ו.) .
שאלת הטורי אבן
מקשה ה'טורי אבן' במגילה (ו.) : מה זאת אומרת? הרי 'כפלח הרמון רקתך' (שיר השירים ו ז), זה שבח כללי על אותם ריקנים שבישראל בכל מקום ומקום (ע' ברכות נז. עירובין יט. חגיגה כז. סנהדרין לז.), מה שבחה של טבריה באופן מיוחד?
מעלת עיר טבריה בצניעות
אומר ה'טורי אבן': שאכן טבריה היתה מיוחדת, למה? מפני שבאמת טבריה, כתוב (מגילה ו.): למה נקרא שמה טבריה? מפני שהיה שם גנות ופרדסים, 'טובה ראייתה', על שם שהייתה טובה ראייתה, ובדרך כלל, איפה שיש גנות ופרדסים, יש בעוונות גם עוונות של צניעות, שם מסתובבים ומטיילים ארחי פרחי, ונכשלים בכל מיני מכשולים .
אנשי טבריה יראת ה' על פניהם
ובאמת יש גמרא (ב"ב צא:), שרבי יוחנן אומר: נהירנא, אני זוכר בצעירותי, בטבריה, היו טליא וטליתה, בחור צעיר ובחורה צעירה (כני ט"ז-י"ז) בנים ובנות, היו מטיילים בפרדסים בטבריה, ושום אחד לא היתה חוטא, טבריה היתה עיר של קודש, יראת ה' היתה על פניהם ולא היה שום ענינים של מכשולים.
אפילו ריקנים שבה אם היה דבר הדורש תשובה שבו בתשובה
אז זה מה שאומרת כאן הגמרא (מגילה ו.): אוי נא לה אמרה ריקת, הריקנים שבך בטבריה זה משהו מיוחד, יותר עולה על שאר מקומות, וזה בכח של מי? בכח הצדיקים שהיו בה, כמו רבי זירא, הגמרא מדגישה, שאפילו ריקנים שבה, היו מלאים מצות, כמו שראינו, שאכן הם שבו בתשובה, אם עדיין היה בהם דברים שהיו צריכים לתקן, שבו בתשובה.
***
קירוב רחוקים של רבי אלעזר זצ"ל
מורי ורבותי, כשהייתי בא לבאר שבע, והייתי רואה, איזה סוג אנשים היו מגיעים, היו חוזרים אחר שנים, אנשים אחרים לגמרי, אנשים יראי שמים, אנשים בעלי מצות, אנשים אחרים!
***
קירוב רחוקים אצל הבבא סאלי זצ"ל
אני זוכר, שהיתי אצל הבבא סאלי זצ"ל, לפני כמו שלושים שנה, והיה איתי יהודי צדיק ירא שמים, מסר נפשו על התורה ברוסיה, הוא היה כבן , וביקש ממני הרבה להכניס אותו לבבא סאלי. הגענו לבבא סאלי, מצאנו לידו ישב בחור עם שערות ככה, וישב לצד ימינו של הבבא סאלי, מדבר עמו, לא היה מבני המשפחה, אני מכיר קצת את בני המשפחה, היה נראה אדם זר, ישב ליד הבבא סאלי, מדבר איתו, דיברנו עם הבבא סאלי כמה וכמה ענינים.
גדלותו של הבבא סאלי
גמרנו יצאנו, אמר לי אותו יהודי צדיק (אשכנזי רוסי): 'הייתי אצל הרבה אדמו"רים, לא ראיתי כזה אדמו"ר, לא ראיתי כזה צדיק, אני התרגשתי!', כך הוא אומר, 'אבל דבר אחד אני לא מבין: איך ישב כזה אדם לידו?'. אתם יודעים, אצל אחינו האשכנזים, אין דבר כזה, שאחד כזה יכנס ל'קדש הקדשים' (על פי שמות כו לג), לדבר עם אדמו"ר ככה, בצורה כזאת? 'לא יראה' (שמות יג ז) ו'לא ימצא' (שמות יב יט)! אמרתי לו: זה הגדלות של הבבא סאלי, שגם אדם כזה יכול לשבת לידו, ויכול לשוחח איתו.
עוד על מעלת קירוב הרחוקים אצל רבי אלעזר זצ"ל
כאלה, לאלפים ולרבבות היו מגיעים לבאר שבע, פושטים צורה ולובשים צורה, והכל בנועם, והכל בחביבות, והכל בנחת, איזו נשמה כללית היתה, איזה דולה ניצוצות של קדושה, אצל כל אחד ואחד ומסייע לו, בברכה, בעצה, בהדרכה, מכל מיני בעיות קשות שהיו מגיעים לשם, נכנסים עצבים ויוצאים שמחים.
***
נולד לך בן..
ביום האסון, סיפר לי יהודי, שפגש אדם אחד בבאר שבע, וסיפר לו היהודי הזה, סיפר לו, שהוא לקח את אשתו לחדר לידה בבאר שבע, ובא לרב לקבל ברכה, שתלד לחיים טובים. כשהגיע אליו אמר לו הרב: "מזל טוב, יש לך בן זכר, מזל טוב". נולד לך, יש לך, לא זוכר את הלשון. ההוא רץ לבית יולדות, אמרו לו: נולדה לך בת. נדהם, הרב אמר בן! אמרו: מה נעשה לך? יש לך בת! חזר לרבי אלעזר, לפעמים אתם יודעים אדם מקבל את הדברים בלי הרהור, חזר לרב אומר לו: הרב, הייתי בבית חולים אמרו לי בת. אמר: 'אני אמרתי לך בן, הם יאמרו לך בת? בן נולד לך!'. חזר לבית החולים, התברר, שהתחלף להם הבן שלו בבת של מישהי אחרת, וטעו, אבל זה היה בן, כמו שהרב אמר!
הפעם הראשונה שהכרתי את רבי אלעזר זצ"ל
פעם ראשונה שנפגשתי איתו, זה היה בחיי אביו ע"ה, בבית אביו ע"ה, הייתי עם אברכי הישיבה שלנו, לקבל ברכה מהבבא מאיר ע"ה, וכאשר נכנסתי, נודע לי שהבן רבי אלעזר נמצא אצלו, לא ראיתי אותו אף פעם עד אז, ביקשתי מהאבא: הרב מרשה לי? אני עוזב את האברכים עם הרב, אני רוצה להכיר את הבן. אמר לי: 'כן, תכנס, הוא נמצא בחדר הסמוך, תכנס אליו תדבר איתו'. התפעלתי מאוד, עשר דקות דיברתי איתו, כולו קודש, הוא היה אז בסיגופים מה שראיתי עליו, צנום, ואיזה ענותן, ואיזה דרך ארץ ואיזה הנהגה. משהו מיוחד! עשר דקות היה לי שיחה איתו, ונקשרתי לחיים טובים וארוכים, זה היה משהו מדהים. אני לא מתפעל מעצם הידיעות, הידיעה שהיתה לו ידיעות, אני מתפעל מהקדושה, מהטהרה.
שפלנו עד עפר
מורי ורבותי! מה שאני רוצה לעורר, רבותי, 'שפלנו עד עפר' (על פי ישעיה כה יח), הגענו למצב כזה, שאדם מישראל, ישלח את ידו ב'משיח ה'!' (איכה ד כ), יעיז לעשות מעשה נפשע כזה!
מורא רבך כמורא שמים!
מורי ורבותי, סימן שהיראה שלנו, והכבוד שלנו, לתלמידי חכמים וצדיקים, חלש מאד, ירוד מאד. אם התנא באבות (פ"ד מי"ב) אומר לנו: יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך, וכבוד חברך כמורא רבך, ומורא רבך כמורא שמים. מה זה 'רבך'? לימד אותך דבר אחד (אבות פ"ג משנה ו), דוד מלך ישראל למד מאחיתופל סך הכל שני דברים בלבד!, וכבר הזכרנו: שני דברים בלבד פירושו שאין בהם שום ילפותא נוספת, עקרים. הלומד מחבירו פרק אחד, או הלכה אחת, צריך לנהוג בו כבוד. כמו מה? כמו מורא שמים! וכמעט מכל חכם לומדים משהו, שומעים משהו, אין דבר כזה סתם. מורא רבך כמורא שמים, צריך יראה גדולה, צריך יראה גדולה! וכבוד לבן אדם, כבוד באשר הוא בן אדם, כל שכן כשהוא ישראל!
צריכים להתעורר מהמצב השפל שדורנו הגיע
הדרך המושפלת שבה אנחנו נמצאים: בן קם באביו, בת באמה, כלה בחמותה (ע' סוטה מט: וסנהדרין צז.), זה חזון נפרץ, כל אחד יודע את זה, אסור להשלים עם זה, אסור להסכים עם זה, זה איבוד צורה של 'בן אדם', איך דבר כזה שבן מתווכח עם אביו על דא ועל הא? בת מתווכחת עם אמה על דא ועל הא? אדם מדבר בפני מי שגדול ממנו בחכמה ובמנין? (ע' אבות פ"ה משנה ז). כל אלה דברים שהיו יסודות שלנו עם ישראל במשך שנים! הדבר הזה בדורנו נפרץ! אין שום הערכה מתאימה והולמת.
הקלקול על ידי התקשורת
מורי ורבותי, 'כלי התקשורת', מנעו הטוב ממנו, העיתונים נעשו ה'פרשנים' ונעשו ה'מדריכים' ונעשו ה'קובעים' את חיינו, וחיי היום-יום. לצערינו הרב: לא הרבנים, ולא ראשי הישיבות, ולא גדולי ישראל מתווים לנו את הדרך (לצערינו). מה כן? ה'חדשות'. מה אמרו על פלוני, ומה אמרו על אלמוני!
צריכים להתחזק ביראת ה'
אנחנו מושפלים, אין לנו מושג מה הפשט מושפלים שפלנו עד עפר, דבר כזה שיקרה?! לא היה דבר כזה בשום פנים דבר כזה יכול להיות אם היתה יראה גדולה אמיתית! לא אינטרסית, אמיתית, יראת כבוד אמיתית ללא כחל ושרק, זה מה שצריך לנו, ולחנך את בננו בדרך הזאת.
לכבד את התלמידי חכמים!
יהושפט מלך יהודה, מלך היה, וצדיק גדול היה, כשהיה נכנס תלמיד חכם, היה קם לכבודו מלא קומתו, מחבקו ומנשקו ומושיבו לימינו, "שב לימיני!", הוא מלך, הוא צדיק, הוא אדם גדול, והוא היה מחבקו ומנשקו ומושיבו לימינו וקורא לו 'רבי' (ע' כתובות קג: ומכות כד.), כך ההדרכה, כך ההנהגה! בדוגמא אישית!
את ה' אלהיך תירא – לרבות ת"ח
הרבה הדרכות לימדונו רבותינו: איך צריך להתנהג עם חכמים, איך צריך לירא, 'את ה' אלהיך תירא' (דברים ו יג, ושם י כ) – לרבות תלמידי חכמים (פסחים כב:). רבי עקיבא דרש את זה, רבי עקיבא דרש לרבות תלמידי חכמים אחרי: 'את ה' אלקיך תירא', תירא גם מתלמיד חכם, וזה חלק מכבוד שמים.
* * *
לאן יפנו כעת?
מורי ורבותי, צר לנו, איבדנו את כלי חמדתנו, תלמיד חכם, צדיק, ירא שמים, בעל חסד, 'תל תלפיות' (שיר השירים ד ד), תל שכל הפיות היו פונים אליו (ע' ברכות ל.), מי בברכה מי בעצה מי בהדרכה, לאן ילכו האנשים? הוא הקדיש את חייו שעות רבות לעזור לאנשים, על כל בעיה ובעיה, לאן יפנו?
עוונותינו גרמו!
אבל, כפי שאמרתי, אנחנו צריכים לדעת, כי 'עונותינו הטו אלה' (ירמיה ה כה), ופשעינו האריכו קיצנו, וזה מנע הטוב ממנו, למרבה הצער.
כאיש אשר אמו תנחמנו
עלינו כדרך, 'כאיש אשר אמו תנחמנו' (ישעיהו סו יג), מה האמא אומרת כאשר אביו של הבן הלך לבית עולמו? בני, עד כאן היה לך אבא, מכאן ואילך, תהיה אתה האבא, תקח את עצמך לידים, אתה, אתה תהיה, אתה תעשה כחכמתך, ותלך בדרך הטובה והישרה .
בן אדם לחבירו
ה' יתברך יהיה עמנו כאשר היה עם אבותנו אל יעזנו ואל יטשנו (מלכים א ח נז), נלך באורחות אשר סלל מורנו ורבנו [הגאון רבי עובדיה יוסף] [זצ"ל], נלך בדרך התורה והיראה, נעריך את ערך האדם באשר הוא אדם, תורתנו הקדושה רובה ענינים של בין אדם לחבירו, כמו שאמר הלל לפי פירוש רש"י במסכת שבת (לא.), 'ואהבת לרעך כמוך' (ויקרא יט יח), זה כל התורה כולה, ולפחות כמו שהמהרש"א מסביר, דעלך סאני לחברך לא תעביד . ונלך ונעלה, לכבד את החכמים כמו שצריך, לירא מן החכמים כמו שצריך, כפי שהתורה מורה לנו.
ודברת בם ולא בדברים בטלים
לא נתחכם, ולא נשתה את מים המרים של העיתונים והעיתונאים והפרשנים, לא נשמע את הדיבורים שלהם, נחרים את הדיבורים האלה, 'ודיברת בם' (דברים ו ז), ולא בדברים בטלים (ע' יומא יט:), מה לנו לעסוק בהבלים שלהם? נדריך את בנינו שלא יתעסקו בדברים הללו בשום פנים! רק 'ודברת בם', כפי ההוראה שתמיד מורנו ורבנו [רבי עובדיה יוסף זצ"ל] מדריך אותנו, ואנו רואים את הדוגמא האישית במורנו ורבנו: הרב העיד, אני שמעתי באזני מהרב [רבי עובדיה יוסף זצ"ל], לפני קרוב לארבעים שנה, שעד גיל שלושים הרב לא ראה מה זה עיתון!
כי הם חיינו ואורך ימינו
כמה אנחנו צריכים להתרחק מהדברים האלה ולעסוק בתורה, כי הם חיינו ואורך ימינו, ובהם נהגה יומם ולילה. וזכותו של הרב המנוח תעמוד לנו, ויעמוד בתפילה על מורנו ורבנו [רבי עובדיה יוסף זצ"ל], ועל כל חכמי ישראל, לקיים לנו את כל חכמי ישראל הם ובניהם ונשיהם ותלמידיהם, וכל אשר להם. ושיזכנו האל יתברך, לשמועות טובות, לבשורות טובות, ונשמע מכאן ואילך גאולה וישועה, אמן ואמן.
מתורתו של הצדיק על פרשיות מטות מסעי.
פרשת מטות
מעלת השתיקה
"וידבר משה אל ראשי המטות.. איש כי ידור נדר לה' או השבע שבועה לאסור איסר על נפשו,לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה" (במדבר ל, ב-ג). ואמר רבינו זצ"ל לבאר דרך הלצה, מה שנאמר, "לא יחל דברו, ככל היוצא מפיו יעשה", דהיינו שאם מקפיד שהדברים היוצאים מפיו לא יהיו סתם דברי חולין, דברים שאין צורך בהם, "לא יחל דברו", יחל מלשון חולין, אז "ככל היוצא מפיו יעשה", כל מה שיבקש מהקב"ה יתמלא. [וכאשר ידוע על רבינו זצ"ל שהיה בתענית דיבור במשך חמישה שנים (כעדות אחיו שליט"א בשעת ההספד בלויה), ועל כן זכה ונתקיים בו ככל היוצא מפיו יעשה].
עיקר העבודה מתחילה בבית פנימה
ורבינו זצ"ל דיבר על מעלת השתיקה, ואמר כי על מידה זו צריך להתחיל לעבוד בתוך הבית, כי משם מתחילה העבודה על שמירת הפה. שאם בביתו מרשה לעצמו לדבר דברים בטלים, לא יוכל להשתלם במידת השתיקה גם מחוץ לבית. ולכך אף בהיותו בבית לא ידבר אלא מעניני הנהגת הבית הנחוצים בלבד, ולא ידבר יותר מזה.
מדוע יצא הבבא סאלי זצ"ל ללות את המנוח הזה?
וסיפר רבינו זצ"ל כי פעם יצא הבבא סאלי והבבא מאיר, זיע"א, להלוויתו של אדם אשר לא היה ידוע כצדיק, ובקושי ידע הוא לקרוא, וכנשאל על זה הבבא סאלי מה ראה לחלוק לו כבוד, אמר, כי הוא מכירו כשישים שנה ומעולם לא שמע ממנו דיבור מיותר שאינו במקומו! ובאותו מעמד העיד כן הבבא מאיר, שיודע הוא כן לפחות בשלושים שנה האחרונות. (פקודת אלעזר עמוד צח).
לא מצאתי לגוף טוב משתיקה
ורבן שמען בן גמליאל, העיד ואמר, כי כל ימי גדלתי בן החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה. (אבות פרק א משנה יז). רבן שמעון בן גמליאל, התנא הקדוש, כל ימיו גדל בן החכמים, שימש את רבותיו, ולא מצא לגלות לנו יסוד עיקרי ויסודי ממשנתם של רבותיו, רק דבר אחד: שתיקה. לא מצאתי לגוף טוב משתיקה.
מעשה שהובא במדרש
ומסופר במדרש על שני יועצים שעמדו לפני אדריינוס, אחד היה מלמד על הדיבור שהוא יפה, ואחד מלמד על השתיקה שהיא יפה. אמר המלך לאותו שהיה מלמד על הדיבור שהוא יפה, מדוע סובר אתה שהדיבור הוא טוב. אמר לו, אדוני המלך, אלמלא הדיבור היאך המלכים מתמלכים בעולם, היאך הספינות פורשות לים, היאך המתים נגמלים חסד, היאך הכלות משתבחות, היאך משא ומתן בעולם. מיד אמר לו המלך אנדריינוס, יפה דברת.
אמר לו למלמד על השתיקה שהיא יפה, היאך שיבחת את השתיקה. מיד בא לדבר, עמד אותו שהיה מלמד על הדיבור שהוא יפה וסטרו. אמר לו המלך, למה סטרת אותו. אמר לו, אדוני המלך, אני למדתי משלי על שלי, כי למדתי מן הדיבור על הדיבור, וזה בא ללמד משלי על שלו, לכן סטרתי אותו.
השיבו ואמר לו, שהרי אמר החכם מכל אדם שלמה המלך ע"ה, כי לא ציוה ה' שתהיה יושב ושותק כחרש, אלא אמר "ברוב דברים לא יחדל פשע וחושך שפתיו משכיל" (משלי י, יט), דהיינו חושך ומונע מלדבר בחבירו. (ילקוט שמעוני פרשת בהעלותך רמז תשלז). להיזהר מלפגום בלשונו, שלא לדבר לשון הרע על חבירו וכיוצא בזה.
ישים עצמו כאילם
והנה חכמינו דרשו על הפסוק 'האמנם אלם צדק תדברון מישרים תשפטו בני אדם' (תהילים נח, ב). מה אומנותו של אדם בעולם הזה? ישים עצמו כאילם. יכול אף לדברי תורה, תלמוד לומר, 'צדק תדברון'. (חולין פט.).
מה הפירוש "אומנות" בשתיקה?
ושאל רבינו זצ"ל כי לכאורה לשון "אומנות" הוא להיפך מהשתיקה, כי "אומנות" משמעותה פעולה שעושה ועובד, ואילו שתיקה הוא חוסר עשייה, להיות יושב ושותק.
לדעת מתי לשתוק זה "אומנות"
ואמר רבינו זצ"ל כי השתיקה הינה בגדר אומנות ממש, שהרי אי אפשר לאדם שישתוק כל היום כולו, שהרי יש מצבים המחייבים את האדם לדבר, אלא צריך שיהיה מלומד באומנות הדיבור, מתי לדבר ומתי לא, וממילא שאר הזמן יהיה הוא בשתיקה. (פקודת אלעזר עמוד צד). לדעת: אין איסור לדבר, צריך לדעת איך לדבר. צריך ללמוד היטב את הלכות לשון הרע כדי לדעת, זה דבר יום יומי, שעה שעה, וצריך הרבה התבוננות ולימוד שלא להיכשל חלילה בעוון המר והנורא של לשון הרע.
כתרה של תורה נקנה על ידי השתיקה
ורבינו חיים פלאג'י זצ"ל לימדנו: מי שרוצה לזכות בכתרה של תורה, יהיו דבריו מועטים וירבה בשתיקה, חוץ מעסק התורה, שכל המרבה לספר בה הרי זה משובח. (כף החיים פלאג'י סימם כ אות יח).
עדות הגר"ח פלאג'י זצ"ל על עצמו
וראויים הדברים למי שאמרם, כי רבי חיים פלאג'י העיד על עצמו לאמר: ומעיד אני עלי שמים וארץ כי מיום דעתי עד יום היותי בן עשרים שנה, הייתי שוקד על למודי ביום ובלילה בלתי שום ביטול כלל, כי לא הייתי מתעסק בשום ענין מעניני העולם כלל. (עכ"ל בספר צוואה מחיים אות יב). והוא אשר יכול להדריכנו בדרך לזכיה בכתרה של תורה.
מתוך חומרת וסכנת הדיבור הוה אמינא שאסור לדבר כלל
נסיים בדבר נוסף שאמר רבינו זצ"ל, שיש להתבונן בדבר הגמרא (חולין פט.) ששאלה: 'יכול אף בברי תורה'? תלמוד לומר, 'צדק תדברון'. דהיינו שהיה הוה אמינא שמתוך החשש והסכנה שמא יגרר על ידי הפה לדבר דיבורים אסורים, יהיה אסור לדבר אפילו דברי תורה! ומכאן למדים עד כמה יש לשמור את הפה.
פרשת מסעי
הכרת הטוב ועבודת התפלה
"דבר אל בני ישראל.. והקריתם לכם ערים, ערי מקלט תהיינה לכם, ונס שמה רוצח מכה נפש בשגגה.. וישב בה עד מות הכהן הגדול.." (במדבר לה, י-יא-כה). והנה הרוצח שגולה לעיר מקלט, זהו דבר שמגיע בהסח הדעת, על ידי שהרג בשוגג, וזה יכול לעכב לו את כל חייו. ותקוה אחת יש לו: אם ימות הכהן הגדול.
התקוה היחידה של הרוצח לצאת מגלותו היא מיתתו של הכהן גדול
מה עושה הוא? יושב ומתפלל לקב"ה שהכהן הגדול ימות, וכך ישתחררו הם מערי המקלט. ולזה חששו אימותיהן של כהנים, ולכן היו מספקין לרוצחים אלו מחיה וכסות בכדי שלא יתפללו על בניהם שימותו.
איך הרוצח מסכים עבור לחם ומים לוותר על הסיכוי האחרון שלו?
ותמה רבינו זצ"ל, היאך הרוצח מסכים לוותר על הסיכוי לשחרורו בעבור לחם ומים. הרי הרצון לצאת הוא כאין וכאפס לעומת הטובה שעושה לו אימו של הכהן הגדול בכדי שלא יתפלל.
מידת הכרת הטוב מחייבת!
אלא למד והוציא מכאן רבינו זצ"ל יסוד גדול: היות ונתנו לו אכול ושתיה, אינו יכול להתפלל נגדם. הרי בזה הוא כפוי טובה. מכאן אנו למדים כי יש לאדם להכיר טובה, אף שזהו כנגד רצונותיו, כיון שמחויב הוא להכיר טובה על חסד שעשו עמו, ואינו יכול לכפר בטובת חבירו. (פקודת אלעזר עמוד יח).
ממהרים להפרע על חוסר הכרת הטוב
ורבינו יהודה החסיד כותב, כי לעולם יהיה אדם זהיר שלא להיות כפוי טובה, כי ממהרים להיפרע ממנו על זה. (ספר חסידים סימן קפה). כי אם הוא כופר בטובתו של חבירו, סופו שכופר בתורתו של מקום, ועדיף יהיה שיפרעו ממנו על מה שלא הכיר טובה, כדי שילמד להכיר טובה, ולא יבוא ח"ו לכפור בטובתו של מקום.
מעשה נורא עם הרי"ף
ועל מה שאמרו בתלמוד (בבא קמא צב:), כי בור ששתית ממנו מים, אל תזרוק בו אבן, הובא בשיטה מקובצת מעשה עם הרב יצחק אלפסי, הרי"ף. שארע לו והיה נצרך לדון אדם שעשה לו טובה, ולא רצה לדון אותו כלל, כדי שלא ידון אותו ולבסוף עלול הוא לחייבו, ועל ידי זה יבוא לו ממנו הפסד.
וגוף המעשה היה, כי חלה הרי"ף ונפל למשכב, ונכנס אצל אותו אדם במרחץ שהיה לו בביתו, ונהנה מהמרחץ. ואחר כך זימנו האיש שישב אצלו עד שיבריא, וכיבד אותו הרבה, ועשה עמו טובה והבריא. ועברו הימים והאיש ההוא מטה ידו וירד מנכסיו, ונתחייב לתת ממון לבעלי חובות, וכל כך ירד מנכסיו עד שהוצרך למכור המרחץ ולשום אותו לבעלי חובותיו.
בור ששתית ממנו מים אל תזרוק בו אבן
"ואמר רבנו יצחק [הרי"ף] ז"ל, לא אדון ולא אורה במרחץ הזה, לא במכר ולא בשומא, ולא בשום דבר המתייחד בו, לפי שנתהניתי ממנו". (שיטה מקובצת שם). הכרת הטוב גם לבור, ולדומם. (וכמו שהארכנו בזה בפרשת תזריע).
ובאופן אחר אמר רבינו זצ"ל לתרץ מה שאמרו בתלמוד כי אימותיהן של כהנים מספקות לרוצחים אוכל ומים (מכות יא.), וכי מה יועיל זה? והרי סוף כל סוף הוא כלוא בתוך העיר, והאפשרות היחידה שתצילהו מן גלות זאת הוא מה שיתפלל שימות הכהן הגדול?!
תפלה מעומק הלב!
ואמר רבינו זצ"ל לבאר בזה, כי הנה לכאורה ממה חששו כל כך מפני תפלתם של רוצחים אלו, הרי תפלה זו אינה כדין, כי כל תפלתם שימות הכהן הגדול היא לרצונם, אבל מכל מקום אנו חוששים שמא מתוך צערם הרב, והתפלה שתבוא בעומק הלב, שהרי נשארו הם בודדים ורחוקים מכל בני משפחתם, ואין מי שמתייחס אליהם.
אבל לאחר שבאה אימו של הכהן הגדול, ונותנת להם יחס לכל אחד ואחד, ומבקשת ממנו שלא יתפלל על בנה, ובזה מרגיש הרוצח בעצמו שמתייחסים אליו ואל תפלותיו, ולכן אף אם יתפלל שימות הכהן הגדול, אין זה מתוך אותו שברון לב לפני שבאו אליהן אימותיהן של הכהנים הגדולים. (פקודת אלעזר עמוד קטו).
עדות הגרב"צ אבא שאול זצ"ל: שנים בדור שתפלתם מתקבלת
ונזכיר עדותו של הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל, כי ישנם שניים בדור אשר תפילותיהם מרקיעות שחקים, ואלו הן: רבינו זצ"ל, ויבלחט"א כ"ק אדמו"ר מאמשינוב שליט"א. שנים בדור! והדברים ידועים עד כמה היו תפלותיו של רבינו מרקיעות שחקים, ועובדות ומעשים לאלפים.
[נכתב מתוך ספר תנא דבי רבי אלעזר פל' 0548542164]
צריך להוציא ספר עם תמונות ויותר סיפורים
אשרי יולדתו