לאחר הודעת היועץ היועץ המשפטי לממשלה על הכוונה להגיש נגדו כתב אישום, שר העבודה והרווחה חיים כץ הגיש את התפטרותו לראש הממשלה. "בכל פעולותיי במסגרת מילוי תפקידי כשר וכחבר כנסת, פעלתי באופן ענייני ונטול פניות לטובת הציבור"" כתב כץ והוסיף כי, "השליחות הציבורית היא משימת חיי, ולכן אמשיך לפעול למען האזרחים בכל דרך אפשרית".
כץ התייחס במכתבו לנתניהו לחשדות נגדו, "הניסיון להטיל דופי בניקיון כפי, ו"להלביש" מניעים שאינם טהורים על פעילות שבלב מילוי תפקידי כחבר הכנסת, שבוצעה בתום לב מלא ובאמונה, כשליח ציבור – הוא חסר יסוד ונועד לכישלון. מדובר בהאשמה על חוק שנחקק בתקופת ה"תספורות" שהייתה קשה לציבור, והוא נועד לתקן עוול, ולהגן על האינטרסים של משקיעים מפני מניפולציות שעלולים ליזום בעלי שליטה בחברות".
זמן קצר לאחר ההתפטרות כבר נפתח קרב על הירושה, כשבאופן חריג סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי דרשה בפומבי את התפקיד שהתפנה, "עם התפטרות השר חיים כץ, אני מצפה מראש הממשלה למנות אותי לשרה. זהו רגע מבחן מול הציונות הדתית שהיא חלק מהליכוד. הציבור האיכותי הזה רוצה לראות ייצוג הולם סביב שולחן הממשלה משורות מפלגת השלטון. אני מאחלת לשר חיים כץ שיצא זכאי במשפט ושיעשה עמו משפט צדק".
כזכור, היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, אישר השבוע להגיש כתב אישום נגד השר כץ בגין עבירה של מרמה והפרת אמונים. עוד הודיע היועץ המשפטי לכץ, כי החליט שלא להעמידו לדין בעניין אחר בו הוא נחקר כחשוד, פרשת עובדי התעשייה האווירית. בכתב האישום נאשם גם חברו של השר כץ, איש שוק ההון מרדכי (מוטי) בן-ארי, בעבירות של מרמה והפרת אמונים בצוותא ושימוש במידע פנים. הודעה על כך נמסרה לבאי-כוחו.
בכתב האישום, נאמר כי במקביל לכהונתו כחבר כנסת, שימש השר כץ גם כיו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, ומתוקף תפקידיו אלו היה בעל השפעה על קידום הליכי חקיקה ונושאים שונים בעלי היבטים ציבוריים. במקביל, פעל השר כץ רבות בשוק ההון ותיק ההשקעות שלו גדל במיליוני שקלים בתקופה הרלוונטית. בן-ארי הוא איש שוק הון מנוסה, שהחל משנת 1999 שימש יועץ כלכלי של אקוויטל, חברת החזקות ציבורית דומיננטית במשק הישראלי השולטת בחברות שונות ובהן איירפורט סיטי, נצבא, ישראמקו ויואל.
תפקידו של בן-ארי כלל מתן ייעוץ פיננסי לקבוצת אקוויטל, ניהול המזומנים ותיק ההשקעות הפיננסיות של חברות הקבוצה, גיוסי הון וכו'. מתוקף תפקידו, עסק בן-ארי במסחר בני"ע בחשבונות החברות בקבוצה, והיה "איש פנים" בהן. בצד זה, הוא ניהל את תיק ני"ע הפרטי שלו שכלל, בין היתר, החזקות באג"ח.
לפי כתב האישום, עם השנים התפתחה בין השר כץ לבן-ארי מערכת יחסים שהפכה לקשר חברי קרוב ביותר, כשבמקביל אחזו השניים באינטרסים כלכליים הדדיים: במסגרת זו השר כץ עמד על הפוטנציאל הרב הגלום במיומנותו הגבוהה של בן-ארי בהפקת רווחים כתוצאה מהמסחר בשוק ההון ועל הפוטנציאל הכלכלי הגלום בכך עבורו.
על פי האישום הראשון, בשנת 2010, ביוזמתו של בן-ארי, הניח השר כץ על שולחן הכנסת הצעת חוק פרטית מטעמו – תיקון 44 לחוק ני"ע – שנועדה להביא לשינוי בסדר הנשייה של חברות המצויות בחדלות פירעון, כך שבעלי אג"ח "רגילים" יקדימו בסדר הנשייה את בעלי השליטה בחברות. הדבר עשוי להביא לכך שבאופן מעשי, בעלי השליטה לא יקבלו בחזרה את כספי חובם. השר כץ ידע שבן-ארי אחז באינטרסים כלכליים מובהקים בנוגע לקידום הצעת החוק, הן מתוקף תפקידו בקבוצת אקוויטל, והן באופן אישי, ולמרות זאת החליט לקדם את הצעת החוק שיזם בן-ארי. באותה עת החזיקה קבוצת אקוויטל אג"ח של חברות הנתונות בקשיים בהיקפים גדולים. תיקון 44 עשוי היה להביא יתרון כלכלי משמעותי אקוויטל, לבן-ארי ולשר כץ, שהחזיק אף הוא באג"ח של חברות בקשיים.
במקביל לקידום תיקון 44, המשיכה להתפתח מערכת היחסים החברית ההדוקה שבין השר כץ לבן-ארי, וזאת בין היתר, על רקע ההערכה הרבה שרחש השר כץ ליכולותיו וכישוריו של בן-ארי בשוק ההון (אותו כינה "מסי של שוק ההון", "גורו", "גאון" ומי ש"ניחן מאלוהים"), ועל רקע רצונו של השר כץ לנצל יכולות אלה לשם הפקת תועלת כלכלית לחשבונו. במסגרת זו איפשר בן-ארי לשר כץ לבוא באופן תדיר למשרדי אקוויטל, לעתים מספר פעמים בשבוע, לצפות בו סוחר בני"ע ולהעתיק את הפעילות לחשבונו, תוך שהוא נותן לשר כץ טיפים בנוגע למסחר.
בנוסף לכך, השר כץ ובן-ארי תיאמו ביניהם הזרמת עשרות הוראות מסחר בני"ע של קנייה ומכירה, וכתוצאה מהתיאום נקשרו עשרות עסקאות, בהיקפים של מיליוני שקלים, לאורך ימים רבים ובמגוון ניירות ערך, באופן שהניב לשר כץ תועלת כלכלית. בניגוד לחובה המוטלת עליהם על פי כללי הבורסה לניירות ערך, נמנעו השר כץ ובן-ארי מלסמן את העסקאות כמתואמות, וכך יצרו בפני המשקיעים מצג כאילו מדובר בעסקה מקרית ואקראית בין קונה ומוכר אנונימיים.
כאמור, למרות היחסים ההדוקים ביניהם – החבריים והכלכליים – קידם השר כץ את הצעת החוק שיזם בן-ארי. לאחר אישור הצעת החוק בקריאה טרומית, פעל השר כץ לניתוב הדיון בה לוועדת הרווחה שבראשותו, כדי להבטיח לעצמו שליטה בהליכי קידום הצעת החוק. לאחר שהצעת החוק אכן עברה לוועדה שבראשותו, זירז השר כץ את ההליכים, תוך שהוא הודף במהלך הדיונים חלק ניכר מהערותיהם של גורמי המקצוע.
ע"פ כתב האישום, למרות שמערכת היחסים החברית והכלכלית ההדוקה של השר כץ ובן-ארי, והאינטרסים בהם אחזו השניים בקידום תיקון 44, העמידו את השר כץ בניגוד עניינים בין ענייניו הפרטיים לבין תפקידו הציבורי, הוא נמנע מלגלות אינטרסים אלה לוועדת הרווחה בעת הדיונים על תיקון 44. השר כץ הזמין את בן-ארי להופיע בוועדה כמומחה אובייקטיבי לתחום, תוך שהוא נמנע מלספר לוועדה כי בן-ארי הוא יוזם הצעת החוק, כי יש לשניהם אינטרס כלכלי ברור בקידום הצעת החוק וכי בין שניהם יש מערכת יחסים הדוקה, חברית וכלכלית. הצעת החוק אושרה בוועדה בתום שלושה דיונים, אשר התפרשו על פני חודש וחצי. בהמשך, משנחשפה מערכת היחסים החברית ביניהם והוגשה תלונה לוועדת האתיקה של הכנסת, מסר השר כץ מצגים כוזבים בעניין זה לוועדת האתיקה, שעל בסיסם דחתה קובלנה אתית שהוגשה נגדו, הגם שקבעה כי קיים טעם לפגם בכך שלא יידע את חברי הוועדה על החברות בינו לבין בן-ארי, על הקשר של בן-ארי לקבוצת אקוויטל ועל ההשפעה הפוטנציאלית של הצעת החוק על חברות הקבוצה.
גם לאחר העברת תיקון 44 הוסיף הקשר החברי והכלכלי בין השר כץ לבן-ארי להתקיים, ובן-ארי המשיך להעניק לשר כץ טובות הנאה כלכליות שונות, כדוגמת המלצה על רכישת ניירות ערך בשעה שהוא מחזיק בידו מידע פנים, והדבר הניב לשר כץ תועלת כלכלית ניכרת, כמפורט באישום השני
לאחר שהשר כץ מונה לתפקיד שר, היתה עליו חובה להעביר את תיק ניירות הערך שברשותו ל"נאמנות עיוורת", שתיעשה ע"י חברת נאמנות ציבורית בלתי תלויה, ולהעביר את שטר הנאמנות לגורמים המוסמכים. השר כץ פתח חשבון נאמנות במשרד רואי חשבון שטראוס-לזר, אך בפועל החשבון נוהל ע"י בן-ארי בניגוד לכללים.
"במעשים המתוארים לעיל, קרי בכך שבעת שכיהן כחבר כנסת במסגרת תפקידו כיושב ראש ועדה מוועדות הכנסת, נהג השר כץ במרמה והפרת אמונים – בכך שבמסגרת תיקון 44 פעל בניגוד עניינים בין תפקידיו הציבוריים לבין האינטרסים הפרטיים המשמעותיים שלו ושל בן-ארי, עימו קיים באותה עת מערכת יחסים חברית וכלכלית הדוקה שהניבה לו תועלת רבה; בכך שהציג מצג שווא מרמתי בפני ועדת הרווחה וועדת האתיקה, שהתבטא בכך שבן-ארי הוצג על ידו כמומחה אובייקטיבי נטול אינטרסים; ובכך שהסתיר את ניגוד העניינים האמור, את טיבם האמיתי של קשריו עם בן-ארי ואת העובדה שבן-ארי הוא שיזם את תיקון 44 מהכנסת, מחברי הכנסת ומהגורמים הרלוונטיים בוועדת הרווחה ובוועדת האתיקה; בכל אלה נהג השר כץ במרמה והפרת אמונים" – נאמר בכתב האישום.
נחמד להכיר מה הם השיקולים שמובילים את המחוקקים.