הילולת מרן הקהלות יעקב זצוק"ל – שלושים וחמש שנים להסתלקותו – כ"ג אב תשמ"ה
באדיבות הסופר ברוך הכשרונות רבי יעקב הייזלר שליט"א
לקראת יומא דהילולא השלושים וארבע של רשכבה"ג, מופת הדור והדרו, ציס"ע, מרן ה"קהלות יעקב" זי"ע שוחחנו עם נכדו חביבו, המגיד מישרים הגה"צ רבי יצחק קולידצקי שליט"א חדב"נ מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א ושמענו ממנו סיפורי מופת על עוצם יגיעתו בתורה, על תוקף קדושתו הנוראה ויראת חטאו, לצד ענוותנותו הנדירה.
חיל ורעדה אחזתנו, בבואנו לכתוב ולשרטט דברים עלי גליון על אותו ענק שבענקים, מופת הדור, ציס"ע, קודש הקדשים, שר התורה ועמוד העבודה אשר כל בית ישראל נשען עליו, איש האמת, פאר הענווה, רשכבה"ג, מרן הגרי"י קנייבסקי זי"ע בעל ה"קהלות יעקב" זי"ע, לרגל יומא דהילולא קדישא השלושים שיחול ביום השבת.
ידענו גם ידענו, כי אין לאנשים כערכנו את היכולת לבטאות ולו במקצת את מסכת חייו הנאדרים בקודש ותוקף צדקותו, תורתו העמוקה וקדושתו הנוראה אשר נשגבה היא מבינתינו ורחוקה היא מהשגתנו.
ואכן במאמרינו זה אין אנו מתיימרים כלל להקיף את מסכת חייו הפלאית, באנו בזה רק לנגוע באי אלו נקודות זעירות ממסכת חייו, כפי ששמענו בשיחה מקיפה ומיוחדת עם נכדו חביבו הגה"צ רבי יצחק קולידצקי שליט"א חדב"נ מרן הגרח"ק שליט"א ובעהמח"ס "לשכנו תדרשנו".
האמת ניתנת להיאמר, כי השיחה עם הגר"י שליט"א לא היתה קלה עבורנו. הגר"י שליט"א נחשב כהיום לאחת הדמויות המרכזיות והמפורסמות ביותר בעולם המוסר ומי שבדרשותיו סוחף הוא עמו המונים רבים מכל החוגים והעדות הנוהרים תמידין כסדרן לשמוע את דרשותיו המאלפות הגדושות והמלאות בתורה ויראת ה'.
הגה"צ רבי יצחק שליט"א בשיחותיו המאלפות בז לכל חיי החומר ותענוגי העוה"ז החודרים למחנינו ה' ירחם, מתק אמרין ונועם דברותיו לצד משליו המתוקים משכענים רבים מאחינו בני ישראל להצטרף לחיי התורה והמצוות ולהתמסר לה' ולתורתו.
ואכן סדר יומו של הגר"י שליט"א עמוס למכביר במסירת שיעורי תורה ושיחות מוסר לקרובים ולרחוקים המתענגים על צוף נועם דבריו, הגר"י שליט"א מכתת רגליו בכל רחבי הארץ להביא את דבר ה' להמונים הצמאים לדבר ה'.
בין שיעור אחד למשנהו תפסנו אותו, אז נעתר לספר לנו מאוצר זכרונותיו הרבים על זקה"ק רשכבה"ג, מרן הסטייפלער זי"ע אליו היה קרוב ביותר במשך שנים רבות מאז שנכנס לבית חותנו הגדול שליט"א.
בשיחתנו עמו סיפר לנו הגר"י שליט"א רבות על מסכת גדלותו הפלאית כפי שחווה מקרוב במחיצת קדשו, וזאת לצד רוח קדשו כאשר בקדושתו הנשגבה והנוראה פעל ישועות לרוב בקרב הארץ ורבים המה שנושעו על ידו ברבות השנים ונתקיים בו "צדיק גוזר והקב"ה מקיים" פשוטו כמשמעו ללא כל גוזמא ומליצה.
וראשו מגיע השמימה
בפתח השיחה שאלנו את הגה"צ רבי יצחק שליט"א: "זכיתם להיות קרובים לקדוש ישראל מרן הסטייפלער זי"ע, מה לדעתכם הנקודה שאפיינה ביותר את אישיות הגדולה כפי שראיתם מקרוב בקודש פנימה?
הגר"י שליט"א: "קשה מאוד לענות על שאלה מעין זו, שכן כל מי שרק התקרב ולו במקצת למחיצתו הק', ראה לפניו במוחש שרף נורא, ענק שבענקים שהתהלך עמנו בארץ אשר נשלח ממרום ברוב חסדי ה' לאחר החורבן הנורא להאיר הדרך לבני עם סגולה בחשכת התקופה הקשה.
"במחיצת קדשו ראו כולם ואני בתוכם, צדיק נורא ומופלא וכחד מקמאי ממש, אשר היה בבחינת "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה". במחיצתו ראו ילוד אשה שאין לו כל שייכות עם עניני העולם החומריים, כל כולו היה 'שטיק רוחניות', אמנם הוא התהלך עמנו כאחד האדם, אבל רוחו הק' ונשמתו הטהורה העפילה ונסקה גבוה בשמים.
"אך בכל זאת מה שבלט ופרץ החוצה באופן בולט ביותר לעין כל, היתה ענין יגיעת התורה שלו שהיתה לאו בגדר אנוש ואשר לאו כל מוחא סביל דא, עד לזקנותו ממש למרות שכוחותיו לא עמדו לו ראו כולם בחוש את יגיעתו הנוראה בתורה, כאשר היה רכון על תלמודו עד לשעות הקטנות של הלילה ביגיעה נוראה ולא עזב את תלמודו עד שנרדם מרוב עייפותו, אז נח קימעא ומיד תוך שעה או שעתיים כבר היה ניעור וחוזר לתלמודו מלא חיות והתלהבות וכבחור צעיר לימים.
"כן ראו עליו באופן בולט ביותר את יראת חטאו הנוראה, כאשר עליו ראו במוחש את הענין של "עבד ה'" בשלמות העובד את קונו כ"ד שעות ללא כל פניות וביטל כל כולו לעשות רצון קונו עד כדי מסירות נפש ממש.
העניו מכל אדם
ממשיך הגר"י שליט"א בנועם שיחו: "דומני, כי מעל הכל ראו עליו באופן בולט את מידת ענוותנותו הפלאית שהיתה לאות ולמופת, עד כי לא יאומן כי יסופר עד היכן הדברים הגיעו.
"מאי משמע", שאלנו את הגר"י שליט"א, המשיב על אתר לדברינו ואומר לנו בהתלהבות ובנחרצות: "מי שמע על ענווה פלאית שכזו, זקה"ק הסטייפלער שכל העם כאחד חרדו למוצא פיו וענו אחריו מקודש מקודש, עוד בהיותו אברך צעיר לימים ממש התבטא עליו גיסו מרן החזו"א שהוא גדול הדור. ספריו המפורסמים "קהלות יעקב" על מסכתות הש"ס התקבלו בהערצה שאין למעלה הימנה בכל תפוצות ישראל מכל החוגים ללא יוצא מן הכלל, כאשר בכל עולם הישיבות נעשה ספר זה לאחד מספרי היסוד על סוגיות הש"ס, וכמעט שאין לך ר"מ ומרביץ תורה ברחבי העולם היהודי שאינו משתמש בדרך קבע בספרים יחודים אלו ומנחילם לתלמידיו, המונים נהרו אליו מכל קצווי תבל לשמוע בעצת קדשו ולהתברך הימנו וכולם פה אחד האמינו כי "כל היוצא מפיו יעשה". גדולי הדור לא הכריעו בכל מערכה ציבורית מבלי להימלך בדעת קדשו תחילה, ואילו זקה"ק אחז את עצמו לאדם פשוט ממש כאחד האדם ועד יומו האחרון לא הבין כלל לשם מה נוהרים כולם אליו, עד שהתבטא על עצמו לא אחת בכינויים חריפים של גנאי, ואף היה בטוח ללא כל צל של ספק כי העולם טועה בו באשר נוהרים אחריו.
"הג"ר יהודה שפירא זצ"ל היה מרגלא בפומיה לומר שמעולם לא ראה כזו ענוה – יהודי זקן שכל העולם מצפה למוצא פיו והוא פשוט לא מבין מה רוצים ממנו.
לאלו דברי ענווה הנכם מתכוונים?
"ניתן לשבת לילות על גבי לילות ולספר עובדות מאלפות מעוצם ענוותנותו הטהורה שהפליאה גדולים וטובים כאחד ולא אסיים בזה לספר.
"זקה"ק בלט מאד במידה זו וכל כמה שהוסיף לו הקב"ה גדולה וכבוד הרגיש את עצמו פשוט יותר ונבזה יותר, הוא ממש לא הבין כלל מה רוצים ממנו אנשים ולמה מכבדים אותו והיה נדמה לו כי מבזים אותו בזה שנותנים לו כבוד, בכל רמ"ח אבריו חש בושה אמיתית כשכיבדוהו ובעיניו ראה תמיהה ופליאה טבעית כשנתכבד באיזה כבוד שהוא.
"כל הנהגתו בקודש בימי חייו, היתה בשפלות. בתקופה בה היה דר עם החזו"א ראו את ההתבטלות הגדולה, הענווה וההכנעה בלי גבול שלו אל החזו"א אף שכבר בעצמו היה גדול בתורה. תמיד ישב בקרן זוית, לא נזקק למשרתים ולעוזרים, ואף לא לבש אצטלת רבנים, רק מעיל ארוך וקפוטה שבתית. ידוע שגדולי עולם קבעו שזכה לפרסום ספריו בכל העולם מחמת מדת ענוותנותו העצומה.
עובדות וסיפורים
"לשם המחשה אביא בזה מס' דוגמאות מהם תוכלו להבין על עוצם ענוותנותו.
"בעת ההלויה של רעייתו הרבנית ע"ה, ביקש זקה"ק אחר מישהו שיספידה וכולם פחדו עד שנמצא ת"ח שהסכים, אז ביקשו זקה"ק שיאמר: "שהזכות הגדולה אשר כ"כ הרבה שנים שמשה את אחיה החזו"א, תעמוד לה שתכנס מיד לגן עדן"… זקה"ק לא חשב לרגע אחת להזכיר את זכות היותה אשת חבר לגדול הדור, אלא רק זכות השימוש לפני החזו"א.
"כך גם כאשר צעד בהלוית אדם נכבד ומישהו העיר לאברך שהלך לפני זקה"ק שיפנה הדרך לסטייפלר, זקה"ק הרגיש בדבר ואמר: "מה אתם רוצים מאברך זה וכי מה אני חשוב יותר ממנו?…
"עובדה נוספת: בביהכ"נ לדרמן המתינו לו לחזרת הש"ץ, עד שיגמור תפלת שמו"ע. לא אחת היה מתבטא ואומר: "מחכים לי, וכתוצאה מכך איני יכול להאריך בתפלה ואיני יכול לקצר", אם יאריך – יבטל את זמנו של הציבור שסיים להתפלל, ואם יקצר יגרום רעה לאלו העומדים עדיין בתפלתם, שלא יוכלו להצטרף ל"קדושה". שבת אחר שבת התכבד לעלות ל"שלישי". הוא עמד והצביע על גדולי תורה שביהמ"ד לדרמן מבורך בהם, שראוי היה שיקבלו אף הם "שלישי", וכראיה סיפר שבמנינו של החזו"א היתה גם תורנות: פעם החזו"א ופעם הוא… משהגבאים לא חדלו ממנהגם התנחם ואמר: "אני הכי זקן כאן… ובכל פעם שקראוהו לעליה היה נראה כמופתע מחדש. בסיום התפילה בשבת היה ממהר ועובר בברכת "גוט שבת" תוך כדי הליכתו כדי שלא יעברו לפניו להתברך.
"פעם התבטא ואמר: "אם הייתי לוקח כסף פדיון, היו ממעטים לבוא אלי, ומה שההמונים באים אלי הוא משום שאינני נוטל כסף.
"על סיבת ריבוי המשתתפים בשיעור ביום היא"צ של החזו"א, היה אומר: השיעור הוא פעם בשנה, אילו הייתי אומר פעם בשבוע מסתמא לא היה מנין אחד לומר אח"כ קדיש דרבנן…
"פעם אף התאונן שאנשים קוראים בסיפורי צדיקים על מופתים ופלאות ובאים אליו בתקוות שווא, בדבריו הוסיף ואמר שלא יתכן שכ"כ הרבה אנשים באים להתברך מפיו, כי מי הוא ומה ערך תפילתו ולבטח זהו קומץ אנשים שבאים וחוזרים ובאים כמה פעמים ביום. ואירע שצעק לפעמים על אנשים כבר הייתם כאן וממש היה בטוח שחוזרים ובאים.
"באחד ממכתביו אף ציוה לכתוב עבור פלוני בכהאי לישנא: "הרב ביקש להודיע שאין אמת כלל במה ששמעת עליו, רק גם באיש פשוט והדיוט לפעמים מועלת ברכותיו ועל פי רוב לא". (קריינא דאיגרתא, ח"א סי' ל"ח)
"כך גם בייחס לחידושיו התבטא בענווה. אירע פעם שאמר שעל כל סימן בספרו חשש אם אין לזה סתירה מגמרא אלא שאינו יודע אם הוא בקי בש"ס. וכשהוציא את ספרו עמ"ס ערכין ותמורה התבטא שאינו יודע אם מותר לו להוציא היום ספרים כיון שזכרונו נחלש וחושש הוא אולי יש סתירה לדבריו ממקום מסוים בש"ס ושמא הוא מוציא ספרו זה משום שהוא בעל גאוה שחושב שדבריו חייבים להיות אמת.
"גיסי הגראי"ש שליט"א סיפר עובדה נפלאה. היה אברך אחד שלדברי הרופאים היה אצל אשתו חשש למחלה קשה ר"ל. אותו אברך נכנס לזקה"ק להשיח צרתו. נענה ואמר לו זקה"ק שאינו מבין ברפואה, שוב עיין זקה"ק בפתק וכקורא מתוכו התבטא: "נראה לי שזה נסיון הרופאים תוציאו אותה מבית החולים ותתנו לה תרופה". וזקה"ק רשם התרופה על פתק. כעבור שבועות אחדים בא לפניו האברך וסיפר שב"ה התרופה הועילה והיא נרפאה. זקה"ק חרד שיחשבו זאת למופת ואז אמר לו: "היודע אתה מה הוא דעת תורה, הרי אין לי כל שייכות לזה, אינני אלא זקן עובר בטל". וחזר על כך שוב ושוב כאשר כל כולו היה שרוי בבכי כבוכה על עצמו. כשהלה פנה לילך קרא אחריו בקול ואמר לו: "שומע אתה אברך לעולם אין לסמוך על דברי".
"פעם שוחח בד"ת, ותוך דבריו אמר שהוא זוכר שיש איזה תוספת בנידון וחיפש ולא מצא. תוך כדי כך נכנסו אנשים לקבל ברכתו, וזקה"ק אמר לחברותא: הרי אתה רואה שאיני זוכר כלום, תאמר להם שאני כבר עובר בטל ושילכו למישהו אחר לקבל ברכה.
"שמעתי ממקור נאמן כי לא אחת היה מתבטא ואומר: "אנשים באים אצלי לברכות. אחד הראה לי שכתוב 'צדיק גוזר והקב"ה מקיים', היה פעם בביאלסטוק משוגע אחד ששמו היה מיכאל והיו הילדים רצים אחריו ומלגלגים עליו, יום אחד הגיע ואמר שהוא מיכאל המלאך, שאלוהו מנין לך ואז פתח והראה להם פסוק בתנ"ך שכתוב בו המלאך מיכאל, השיבו לו הילדים הן אמת שכך כתוב, אבל איפה כתוב שאתה הוא זה מיכאל המלאך. והיה צועק עליהם ואומר אתם כופרים ואפיקורסים אינכם מאמינים בתנ"ך והם משיבים: אנו מאמינים שמיכאל הוא מלאך אבל מנין שאתה הוא זה. כך המשיך זקה"ק בענוותנותו ואמר: "נכון שכתוב צדיק גוזר והקב"ה מקיים, אבל וכי כתוב שאני הוא הצדיק?
"פעם אף אמר: "הדור צריך מנהיג, מחפשים את מי לשאול ומצאו יהודי זקן שחיבר ספרים וחושבים שמצאו את האדם הנכון". בהזדמנות אף אמר: "הציבור חושב שהואיל ואני גיסו של החזו"א אז גם אני יודע.
"גיסי הגראי"ש שליט"א סיפר, כי כשנתיים לפני פטירתו חלה מאד. הוא שכב קודח מחום וכל גופו היה מלא ייסורים. כשירד חומו שאל אותו גיסי אם רוצה שילך להתפלל לרפואתו בקברו של החזו"א, זקה"ק השיבו: "אין לך מה ללכת היום כי היום ר"ח והנשמות עולות למרומים ואינם נמצאים כלל על הקבר. אני יודע למה באו עלי הייסורים האלו, יש רב אחד באמריקא ת"ח גדול ומחבר ספרים, לאחרונה הו"ל ספר ובו הוא כותב עלי תארים מופלגים ומזכיר את שמי הרבה, עד עכשיו לא ידעו ממני כ"כ, אבל הוא הלך ועשה לי פרסום גדול כאילו אני רשכבה"ג ובגלל הפרסום הזה נענשתי, כי חז"ל אמרו א"ר אלעזר לעולם הוי קבל וקיים ופירש"י תהי' אפל ונחבא ותחיה. אני ביקשתי ממנו הרבה שלא יפרסמני אך הוא חושב שעושה עמי חסד שכותב עלי כך ועכשיו אני סובל ונענש בגלל זה". כך חי זקה"ק וכך הרגיש.
במדת הענוה
"כך היה סולד ממה שכתבו לו תוארים גדולים. באחד מכתביו נמצא כתוב: "הלא די שיכתוב כנהוג הרב הגאון וכו', ובכלל תיבת וכו' יכולים לפרש כל מה שרוצים. (קריינא דאגרתא ח"ב סי' ר"ס), במכתב נוסף כתב זקה"ק: "שלא יועיל מה שיכחיש את התוארים עליו כי יאמרו שהוא אוחז במדת הענוה"… והוא מבקש ומפציר מאוד לעשות עמו חסד: כשידפיס הדר"ג אחד מהמכתבים דשדר לן, שישמיט כל התוארים הנוראים שכתב עלי (שם סי' רס"ג אני עני נהנה יותר כשאין בהמכתבים תוארים מופלגים שם סי' ע"ח) ובמקום אחר הוא מבקש "נא שלא לכתוב עלי תואר רשכבה"ג, אשר זה מנקר את העינים, ואיזו כבוד הוא לכתוב תואר שמזוייף מתוכו לגמרי. די שיכתוב הרב הגאון, או כמנהג הזמן לכתוב הגאון בלבד – חה די לכל היותר" (שם סי' רס"ב)
היטב לבטאותו אחד מתלמידי החזו"א באמרו: "אם רצית לצער את הסטייפלער היית נותן לו הרבה כבוד!
מוסיף לנו הגר"י שליט"א בנועם שיחו: "זכרוני, כי בשנה האחרונה בחייו בליל ר"ה התפלל בביתו במנין, ולאחר התפילה באו המונים להתברך בשנה טובה. זקה"ק יצא אז לפתח חצרו וישב שם, והעם עברו לפניו ובירך את כולם בסבר פנים יפות. אחר כשעה ומחצה חשב זקה"ק כי לא יכול להיות שכ"כ הרבה אנשים באים להתברך מפיו והחליט שכפי הנראה זה אותם אנשים שבאים שוב ושוב, או אז קם ממקומו ואמר: "מה אתם מצערים אותי והולכים הלוך ושוב, קשה לי מאד לשבת שיהיה שנה טובה לכולם", ואז נכנס לביתו ואלפי אנשים עדיין נותרו בלא להתברך מפ"ק???? איך נשאר?.
שלא להטריח חלילה
כך לרוב ענותנותו גם לא הסכים שיטרחו סביבו יותר מאדם אחר, ורבו הסיפורים על כך.
"ארע פעם שאחד הזמינו לסנדקאות בירושלים ושלח עבורו נהג, בעת שירד מהרכב בירר את עלות הדלק, השיב לו הנהג כי בעל הבית כבר שילם, אך זקה"ק התרעם ואמר לו, לא די שהלה כיבדני בסנדקאות עליו עוד לשלם את דמי הנסיעה?! ואכן הוא לא הסכים בשום אופן שהנסיעה תהיה על חשבון בעל השמחה, הנהג נקב בסכום של חמישים ל"י וזקני שילם לו מיד. יש לציין שמעשה זה היה בשנת השמונים לחייו שהיה מתכבד בסנדקאות תמידין כסדרן. וכאלו סיפורים היו למאות ולאלפים.
"בכלל, מעולם לא ביקש שיעזרו לו, ואפילו מבני משפחתו הקרובים ביותר, לכל היותר היה אומר: "אם אתה עובר פה הואל נא להיכנס אלי".
"עובדה מעניינת שמעתי מאחד אחד ממקורביו, כי פעם לאחר תפלת מנחה בישיבה יצא זקה"ק ללכת לביתו והלך בהליכתו הקשה כמאה מטר, לפתע שב על עקבותיו וחזר לישיבה, הסתכלתי לראות מה מעשהו וראיתי שהולך למקומו ולוקח הגמרא שלמד בה לפני מנחה והחזירה לארון הספרים ויצא והלך לביתו.
"לרוב ענותנותו לא היה שולח לקרוא אליו שום אדם ואפילו לצורך גדול והיה אומר "אינני רב, הרב יוכל לקרוא שיבואו אצלו ואני אינני רב". סיפר ת"ח אחד שפעם הגיע אליו זקה"ק שיתקן לו ס"ת, וזה היה בזמן שההליכה כבר היתה קשה עליו ביותר, וכבר לא הלך אפילו לביהכ"נ. אמר לו הסופר: מדוע לא שלחתם לקרוא לי והייתי בא, השיבו זקה"ק: "אני צריך אתכם ואתם תבואו אלי?
"כמו"כ מסופר, כי פעם כשהיה סנדק בברית בת"א, אחרי הברית בקשו ממנו שימתין מעט, היות והלכו להזמין מונית עבורו, אולם זקה"ק סירב ואמר אני הרי יכול לנסוע באוטובוס ואינני זקוק למונית, כשאמרו לו שאחד מן הנוכחים לוקח מונית לעצמו והוא יכול להצטרף… הסכים. כשהגיעו לב"ב שאלו אותו לאן הוא צריך להגיע, לבית או לכולל חזו"א ששם למד, ענה ואמר אני ארד היכן שאתם תרדו, ולא הסכים בשום אופן שיסיעו אותו למקומו.
"עובדה פלאית נוספת אספר בזה. ת"ח גדול מחו"ל היה רגיל לכתוב לו מכתבים ובו שאלות בלימוד ובבעיות העומדות על הפרק. זקה"ק היה כותב לו בחזרה, במכתב האחרון ששלח לו באיחור זמן התנצל זקה"ק על כך ששולח באיחור את תשובתו משום שאין לו שלוחים לשלוח את המכתב לתיבת הדואר והוא עצמו קשה עליו ההליכה ויוצא מביתו רק לעתים רחוקות ולכך איחר את מכתבו… זקה"ק היה אז כבן 79 וכבר התפרסם אז לגדול צדיק הדור אשר המונים צבאו על פתחיו, ולא רצה להטריח אפילו את בני ביתו לשלוח מכתב לתיבת הדואר ונאלץ לשלוח בעצמו מכתבים, כמובן שאותו ת"ח הפסיק לשלוח לו מכתבים שלא להטריחו.
"כך גם בהדפסת ומכירת ספריו השתדל לסדר לבדו את כל הענינים מבלי להטריח אחרים, ואפילו לעת זקנתו היה בעצמו אורז את הספרים וקושרם. זכרוני כי פעם הגעתי אליו עם אאמו"ר זצ"ל לקנות ספרי קה"י, ואמרתי לו שיכול אני לעזור לו לארוז את הספרים, על אתר ענה לי זקה"ק: "אני כבר רגיל להיות אורז ספרים עוד בבית החזו"א", ולא הסכים שאעזור לו.
מציין הגר"י שליט"א: "אני עוד זוכר איך שהיה מגיע ללדרמן לתקן כסאות, וכן לשמן את החלונות בכדי שיפתחו במהירות ללא שום גינוני כבוד ההולמים את גדול הדור.
אפילו בשנותיו האחרונות כאשר קשתה עליו ההליכה, הוא התפלל ביחידות, ועל אף שהסבירו לו כי יוכלו לארגן עבורו מנין שכולם ישישו וישמחו על הזכות הגדולה שנפלה בחלקם להתפלל במחיצתו, הוא סירב בתוקף כי פיחד להטריח אנשים חלילה. להגר"י שפירא זצ"ל אף התבטא ואמר: "מי כבר יגיע אלי, ומדוע בכלל שיגיעו לאדם זקן ופשוט כמוני"?
"אני זוכר כי גם כאשר היה לו יא"צ ונאלץ לעשות מנין בביתו, הקפיד שהמתפללים יהיו מבני ביתו ואו מהשכנים בבנין ולא הסכים להטריח אנשים מבחוץ.
ועמלו בתורה
הזכרתם מקודם את עוצם יגיעתו בתורה שבזה התייחד ביותר, מה נוכל לשמוע על כך?
"התמדתו הייתה מבהילה, בתור בחור צעיר נהג ללמוד 36 שעות רצופות! כשהוא היה מפסיק למעט מזון בלבד. אם האוכל בישיבה לא היה מוגש בזמן הוא פשוט חס על זמנו ועזב ללא שטעם גם מן המעט הזה. כששכב לנוח לפנות בוקר לאחר שלושים ושש השעות היה נשכב ליד הדלת כדי שהמתפללים הראשונים המגיעים לביהמ"ד יעירוהו וכך לא יפסיד את זמן ק"ש הראשון.
"מהגר"י גלינסקי זצ"ל שמעתי מה ששמע מהגר"א יפהן זצ"ל ר"י נובהרדוק שאמר באחד מדרשותיו ברבים האם אתם יודעים מיהו הסטייפלר? אני אומר לכם. הוא היה אוכל כל שבת אצלנו וכמובן שתמיד בשעת האוכל היה יושב עם ספר. ה"עולם" סיים לאכול והוא עדיין היה רכון על ספרו והוגה בהתמדה. לאחר הסעודה התפתחה שיחה ואמרה הרבנית ע"ה שהיתה בתו של הסבא מנובהרדוק: "צאו ולמדו מיעקב ישראל קנייבסקי שלא פסיק פומיה מגירסא, והתחילו הבחורים לשוחח אודותיו, ואמרה להם: מיד אראה לכם מיהו. הרבנית ילדה בת זמן קצר קודם, והיא ניגשה לשאול אותו: יעקב ישראל, מדוע לא היית בברית? כזה ידיד טוב? והתחיל להתנצל: לא היה לי זמן. ואמרה להם – אתם רואים מיהו. ילדתי בת וכל הישיבה רעשה והוא אפילו לא ידע כי בת ולא בן ילדתי. והוסיף הגר"י גלינסקי בהספדו, כי כל מי שלמד בביאלסטוק ידע זאת, כי בית ראש הישיבה היה פתוח ומעורה עם הישיבה, אולם הסטייפלר לא ידע מכלום לרוב שקידתו בתורה.
"אחד מבני משפחתו דיבר פעם עמו אודות אותם המרבים בצומות. נענה לו זקה"ק: "היום עושים מזה ענין גדול, בצעירותנו הינו מתיישבים מיד אחר תפלת שחרית בהתמדת התורה עד לאחר תפלת ערבית, ורק אז היינו אוכלים "פת שחרית", בלי שום ענין או כוונה של תעניות וסיגופים, לא היה צורך באכילה במשך כל שעות היום מרוב תשוקת התורה".
"כך גם שמעתי שאחד העסקנים, ששאל פעם את מו"ח שליט"א, על הזמן המתאים ביותר, להתייעץ עם זקה"ק בעניני השעה, ללא שום הפרעות של מבקרים. יעץ לו מו"ח, להיכנס בשעות שתים שלוש לפנות בוקר, שאז צולל הוא בים התלמוד בלא מפריעים וכנראה שיוכל אז לשוחח עמו על ענין חשוב זה. כשנכנס אליו בשעה זו, מצאו ששקע הוא כל כולו בסוגיה במסכת חולין. אותו עסקן חיכה למעלה משעתיים שזקה"ק ירגיש בו אך לשוא. הוא אף קירב את ראשו סמוך לראשו של זקה"ק, בתקוה שירגיש בו. לפתע – מתוך ניגון מתוק של ניגון הגמרא – דחף זקה"ק את ראשו כמגרש זבוב הטורדו מלימודו, ולא הרגיש שנגע בראש אדם!
"ידוע העובדה שכשהשיא מרן הגרי"ז מבריסק זצ"ל את אחד מבניו בת"א, הופיע זקה"ק כרבע שעה קודם לחופה. הגרי"ז מבריסק ציוה לכבדו בחופה בכיבוד הראוי לו. כשהוכרז שמו של זקה"ק בעת החופה, לא מצאוהו. אחר כמה שעות, וקודם סיום החתונה, הופיע שוב זקה"ק לחתונה. אח"כ נודע שלפני החופה, הבין זקה"ק שיש די זמן עד לחופה. ולכן חיפש בהכנ"ס בסמוך לאולם לשם הלך כדי שיוכל ללמוד בינתיים את לימודיו עד לזמן החופה רק לאחר כמה שעות של עיון מעמיק בתורה, נזכר זקה"ק שהוא נמצא בת"א, ועליו לחזור לחתונה…
עובדה פלאית נוספת אנו שומעים מהגר"י שליט"א: "היה זה בשנותיו הראשונות למגוריו בב"ב, באחד הלילות יצא לטיול קצר כדי להתעמק באויר הלילה בקושיה חמורה שהטרידתו. וסיפרה הרבנית שרק בשעות הבוקר חזר זקה"ק לביתו, הרבנית שהיתה מאוד מודאגת לשלומו, שאלה אותו האם קרה לו משהו? אך זקה"ק השיב בפשיטות, כי היה לו קושיה חזקה בדברי הראשונים ולא שם לב שעובר כמה שעות עד שהאיר הבוקר, אז ראה שהוא הגיע בלא משים לב עד לרמת גן, ואז חיכה לאוטובוס הראשון מר"ג לב"ב לחזור לביתו.
"אגב, אספר בזה סיפור מעניין: באחד מימי חג הסוכות האחרון לחייו, צעדו באישון לילה קבוצת אברכים שחזרו זה עתה מ"שמחת בית השואבה" שהתקיימה במרכז ב"ב. כאשר הגיעו סמוך לביתו של זקה"ק ברח' רשב"ם הם שמעו קול בכיה בוקע מסוכתו. כיון שמיד גם הבחינו כי קולו של זקה"ק הוא, נגשו בלאט לראות ולדעת על מה בוכה גאון ישראל? כיון שהתקרבו הם שמעו את זקה"ק ממרמר בבכי וממלמל: "ישראל יעקב! מה יהיה בסופך כבר זקנת עוד יום ועוד יום וכבר יקראוך למעלה ואיך תתיצב בבי"ד של מעלה…?
דרך החינוך
האם שמעתם מחותנכם מרן הגרח"ק שליט"א כיצד היתה דרך החינוך בבית?
"אכן, שמעתי רבות ואקצר בזה. בחינוך ילדיו הקפיד על שיא הקדושה והטהרה. כשמו"ח היה כבן שנתיים ראהו פעם משחק בחצר הבית עם ילדות השכנים, ללא שהיות נטלו והכניסו הביתה. בעלותו לארץ, עדין לא היה "בית יעקב", ובנותיו היו נראות חריגות במראה המשונה כשלבשו בגדים ארוכים וצנועים ביותר. אחד אמר לרבנית הרי כתוב ש"לעולם תהיה דעתו של אדם מעורבת עם הבריות" ואין זה יאה שהן תהיינה שונות מכל הבנות. מששמע על כך זקה"ק הגיב: אנחנו הרי יודעים את האמת, א"כ אנחנו הם הנורמלים והם המה לא הנורמלים, ומדוע עלינו להתפעל ממה שאחרים חושבים?!
"השירים שהוא שרר בבית היו רק שירי קודש של נוסחאות הגמרא, שמות המסכתות והפרקים וכדו', וכשהשירים הנשמעים בחלל הבית הם "ברכות, שבת, פסחים, יומא"… או "רבי מאיר, רבי יהודה, רבי שמעון", אין זה פלא שגדל בן כזה… כשמו"ח היה כבן תשע הוא כבר חיבר את חיבורו הראשון "קודש קודשים", ובו מנה כמה פעמים מוזכרים שמות התנאים והאמורים בכל דף ומסכת, באוירה כזו הם גדלו. אגב, בלומדו בישיבת לומז'א שלח מו"ח לרה"י מרן הגרא"מ שך זצ"ל משלוח מנות ייחודי: שישים קושיות על כל מסכתות הש"ס.
"זקה"ק סבר שאב צריך ללמוד מוסר עם ילדיו, אף אם הוא קטן ואינו מבין, הוא טען שהדברים ילווהו ומשיגדל יכנסו ללבו. פעם כששאלוהו עד מתי צריך להתפלל על הילדים, התבטא – 'אני עדיין מתפלל על חיים שלי עד היום'…
רופא הנפשות
ידוע עצותיו המחכימות לבחורים ואברכים במצבי לחץ וכדו', מהיכן ידע להבין כ"כ נפש הצעירים?
"היה זה אכן מעניין לראות מקרוב איך אדם שכולו שרוי בעולמות רוחנים עליונים, יודע לרדת לנבכי ופרטי הבעיות הנפשיות של בחורים צעירים וכו' בהם גילה הבנה מדהימה כזקן ורגיל ממש.
"זכרוני, כי פעם נכנס אליו אברך שהתייעץ עמו במספר נושאים בעבודת ה', זקה"ק תפס מיד כי האברך שמולו עסוק מדאי בעבודת ה' ושוכח את ביתו. ואמר לו: "צדיק'ל, יש גם מצוה לעזור לעקרת הבית בעתות לחץ, עליך לעזור לפני הכל לרעייתך…
"בישיבות נהוג לתת יום חופש בחנוכה, א' מראשי הישיבות סח לפניו כי הוא משחרר את הבחורים בערב שבת, נענה לו זקה"ק ואמר לו: "יום שישי הוא ממילא יום קצר והבחורים לא ירגישו את החופש, תשחרר אותם כבר ביום חמישי… ואת זאת אמר מי שלא פסיק פומיה מגירסא… כך הבין וחדר לנפש הצעירים…
"צעירים רבים נכנסו אליו ובפיהם שאלות שונות של דקדוקי הלכה, לא יאומן איך שהייתה לו ראיה חודרת לתפוס מיד מתי מדובר בבעיה נפשית של עצבים מתי זה הגיע מדקדוק ההלכה נטו, במקרים של בעיות נפשיות הוא הורה מיד לשואל: "תפסיק מיד"! והיה משוח עמו בארוכה להעלותו על דרך המלך. כבר התפרסמו מכתביו הרבים והמדהימים לפסיכולוג הנודע מארה"ב ר' יעקב מרדכי גרינוולד בספרו "עצות והדרכות", בו רואים עד כמה חדר זקה"ק לעומק כוחות הנפש ופתר בעיות ביסודיות ובמומיות שאין לה אח ורע…
"לנינים שהיו באים אליו נתן סוכריות גומי בדווקא, והיה מפטיר תמיד: ילדים אינם נהנים מסוכריות קשיחות"! כן דאג תמיד להחמיא לילדים על לבושם היפה, 'כדי שהאמא תהנה'. זכרוני, כי בכל ערב פסח היה מחלק חרוסת לנכדיו הנשואים. באחד מערבי הפסח לא באתי לקבל חרוסת. כשהייתי אצלו שבועיים אחרי פסח הוא מיד שאלני אם היתה לי חרוסת לסדר, הבחנתי שהוא רוצה לתת לי הרגשה טובה לב אפגע כאילו הוא שכח אותי.
בערוב ימיו
מה הנכם זוכרים מהתקופה האחרונה לחייו?
"לא יאומן כי יסופר על עוצם התמדתו גם בתקופת חוליו האחרון. זכרוני בתקופה האחרונה שהיה מתפלל בביתו היות והיה חלש ואף טען שאין לו את הכוחות לצעוד מחדרו למטבח ללא עזרה, אולם התמדתו היתה כשל בחור צעיר לימים ממש עם כל החשק והברען וכאש להבה.
"כך גם זכרוני כאשר היה חולה מעורפל ובשום אופן לא הסכים כנראה מטעמי צניעות ללכת לביה"ח, בני המשפחה דאגו להביא לו מכשירים רפואיים ונשכרו מיטב האחים לטפל בו. ביום הראשון טיפל בו 'אח' לא דתי שלרגל תפקידו התלבש כבחור ישיבה לכל דבר ולא ניתן היה להכיר כי אינו כזה. אולם זקה"ק שהכל היה גלוי לפניו החל לצעוק לפתע: "יש אנשים שמסתובבים על ידי שאני רואה שהגיהנום פעורה מתחת לרגליהם, מדוע הנכם מביאים אותם לביתי ואני מבקש שתשלחו אותם מביתי".
"כן זכרוני בעת ששכב מחוסר הכרה בחודש האחרון לחייו, חום תמוז העיק בחוץ ולפיו לא בא כל דבר מאכל ומשקה, בכל פעם שהרופאים ניסו להרטיב את פיו הוא נרתע והתנגד. ברי לי שהיה זה משום שלא רצה להרטיב את פיו ללא ברכה! והמדובר כאשר שכב מעורפל לא הכרה. כך עבד את קונו במסירות נפש עד לימיו האחרונים עלי אדמות.
"המילים האחרונות שהוציא מפ"ק היו כאשר למד עם מו"ח 'למה נסמכה מיתת שני בני אהרן לפרשת יוה"כ ללמדך שמיתת צדיקים מכפרת כיוה"כ
בקדושה של מעלה
"מו"ר אמר לי שמימיו לא רחץ את גופו עם סבון אף עם סבון כשר עם הכשר, מחשש שמא מעורב בו חומר שאינו כשר. כשהיה לו כתם על אצבעותיו דיש חשש חציצה לנט"י הורידו עם אבן שמוריד כתמים, ואמר לי דחושש לשיטת הגר"א דסיכה כשתיה. ובכל זאת גופו היה נקי צח טהור ומלובן כיום הולדו.
"היה מרבה בטבילות במקוה, וכן ראוהו טובל במקוה קרה שהיתה במרתף דירתו הקודמת לפנות בוקר בקור עז וברד כבד, גם באחרית ימיו כשהיה חולה וחלש מאד, כשגם לבהכנ"ס כבר לא הלך לא החסיר אף פעם טבילות בעש"ק, אף שהיה לו קשה מאד להתפשט ולהתלבש, ולא נתן לאף אחד גם ממשפחתו ומנכדיו שיעזרו לו, ולבדו פשט ולבש בגדיו הגם שזה ארך זמן ואף כשהיה לו חום ודלקת ופצעים קשים ברגלים שהרופא אסר הטבילה, לא חש לזה וטבל בעש"ק, גם בשנותיו האחרונות שהיה חלש מאד וסבל ממחלות היה טובל בש"ק בבוקר, והיה אומר שחסר לו בעונג שבת אם לא טובל בש"ק בבוקר. כן סיפר לי כשבקשוהו להתפלל על חולה קשה היה טובל ואח"כ מתפלל עליו.
"זכרוני, שפעם בעש"ק לאחר שעלה מהמקוה נרדם על הכסא, וכשהתעורר אמר שהוא רוצה לטבול עוד פעם, אף שזה היה בשבילו טרחא גדולה ונימק שראה בחלום את הגר"א מישקובסקי זצ"ל חולה ודברים לא טובים עליו, ורוצה לטבול עוד פעם כדי להתפלל עליו וכך עשה, וכן אמר לי פעם כשמתחיל לכתוב קונטרס חדש של חידו"ת טובל קודם במקוה, וזהו הסוד שזכה שספריו קה"י וברכת פרץ וחיי עולם התקבלו בכל העולם.
"זהירותו באכילה אין לתאר כלל. כל מאכל שיתכן איזה חשש בזה גם אם יהיו אלף הכשרים טובים לא הכניסו לפיו. אני זוכר שלפני למעלה מארבעים שנה בזמן שלמדתי אצלו פתחו חבילת קקאו ולקח קצת בכפית ומצאו שם תולעים, ומאז לא שתה קקאו ולא הכניס לפיו עוגה שאפו בשבילו אם הכניסו בה קצת קקאו ועוד.
"כיו"ב כל השנים שאני זוכר השתמש רק בשמן זית ולא בשמן אחר, אף שיצורו בארץ בהכשר טוב כגון שמן סויה, משום שלפני שנים יבאוהו מחו"ל והיה עליו רק חשש תערובת מועטת משומן מהחי', זהירותו באכילה היתה נוראה וגם כשהיה חולה מסוכן לא הכניס לפיו תרופות או טבלה לפני ששאל את הרופא החרדי שטיפל בו אם אין שום חשש בכשרותה, ואף שלחולים אחרים היה מתיר מטעם שהחומר האסור כבר נפסל מאכילת כלב לפני שמערבבים אותו בתרופה. בפסח לא בלע שום תרופה אף שסבל מאד מכך ולא הועילו עדותו ודבריו של הרופא החרדי הפרטי.
פעם סיפר לי, שעשר שנים לא עישן סיגריות ושאלתיו אם הסיבה בגלל מחלה? ואמר שלא זוהי הסיבה, אלא בזמן שמלחמת העולם פרצה ועם ישראל היה בצער ואמרו חז"ל שצריך להשתתף בצערו של הצבור, ובמה היה לי להשתתף עני כמותי? הדבר היחיד שהיה לי זה עישון סיגריות והפסקתי כדי להשתתף בצערו של הצבור! ובזה מובן איך נעשים גדול הדור שכבר במלחמת העולם השתתף בצערן של ישראל בכמה צער וכאב השתתף עם כל יחיד ויחיד אין לתאר את ההשתתפות בצער עם כל אחד שבאו לפניו ותינו את צרותיהם. (הגר"א הורביץ זצ"ל, ארחות רבינו ח"ה עמ' רלט).
מדוע גנז רבינו אלפיים מספרי הקהלות יעקב?
"אספר לכם אחת מיני אלף על דקדוקו וזהירותו הנוראה בדיני ממונות. כשהדפיס את ספרו קה"י האחרון עמ"ס שבת והביאו לביתו כאלפיים ספרים, פתאום אמר להביא רכב ולהוציא הספרים ולגנזם, ולא גילה את הסיבה. חשבנו שאולי מצא טעות אשר כידוע הקפיד מאד לא למכור ספר עם טעות, ולאחר זמן נודעה הסיבה, כי נדיב אחד נתן לו סכום כסף להדפיס הספר ושכחו להדפיס שמו של הנדיב בשער הספר והדפיס על פתק את שמו של הנדיב כדי להדביקו על שער הספר ואח"כ חשב שמא יפגע הנדיב מזה, וגם לשאול אותו לא רצה שמא יגרום לו חלישות הדעת, וגם שמא ההסכמה תהיה רק מהשפה ולחוץ לכן גנז את כל האלפיים ספרים והדפיס את הספר מחדש על חשבונו הפרטי עד כדי כך היתה זהירותו להפליא בחשש דיני ממונות! (הגר"א הורביץ זצ"ל, ארחות רבינו ח"ה עמ' רמ)
נערך והוגש ע"י הרב יוסף חיים אוהב ציון
הפלא ופלא