"נראה לפרש בס"ד דידוע דהשבת מכונה בשם היום, וכמו שדרשו רבותינו ז"ל (שבת קי"ז ע"ב) על פסוק (שמות ט"ז כ"ה) אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו, דכתיב תלתא 'היום' כנגד שלש סעודות של שבת, שהם משפיעים ברכות לימי החול, וכמו שאמרו (בראשית רבה י"א א') ברכת ה' היא תעשיר (משלי י' כ"ב) זו השבת. וידוע דהן אמת מן השבת יש ברכה היינו לשומרי שבת, אבל למחללי שבת היא קללה כי כל המחלל שבת במלאכה, מביא קללה לעצמו וקללה לעולם, וכמו שביאר רבינו האר"י ז"ל (עיין שער הכוונות דף ס"ג ע"ד) על פסוק (שמות ל"א י"ד) מחלליה מות יומת. והנה תמצא כי לפני אותיות ישראל באלפ"א בית"א יש אותיות שבתכם. ובזה פירשתי בס"ד מאמר רבותינו ז"ל "(בראשית רבה י"א ח') אמרה שבת לפני הקב"ה רבונו של עולם לכל הימים נתת בן זוג ולי לא נתת בן זוג, ואמר לה הקב"ה ישראל יהיה בן זוגך עד כאן, ונרמז זה כי לפני אותיות ישראל יש אותיות שבתכם יורה שישראל והשבת הם בן זוג, וזהו שכתוב ראה אנכי נותן לפניכם היום הוא השבת שנקרא בשם היום, נותן אותו לפניכם דייקא, כי לפני אותיות ישראל יש אותיות שבתכם להורות שאתם ושבתבם כאחד חשיבי, וזה השבת המזדווג עמכם הוא ברכה להשומרים אותו וקללה להמחללים אותו ולכך תהיו נזהרים בשמירתו."

להנצל מהיצר הרע, יביט שאין לו רק היום שעומד בו

עוד כתב הגאון הנ"ל בספרו:

"נראה לפרש בס"ד דעצה טובה קא משמע לן, שכל אדם יביט ויסתכל בדעתו שאין לו בעולם אלא רק היום שהוא עומד בו, והסתכלות הזאת מהניא ליה בין בברכה, רוצה לומר בזמן שיש לו עושר וטובה הרבה, דהיצר הרע מושך לבו לגאוה גדולה ונשיאות ראש מחמת רוב טובה, על דרך וישמן ישרון ויבעט (דברים ל"ב ט"ו), דאז הסתכלות זו אהניא ליה שלא יבעוט ולא ירשיע, כיון שהוא רואה בדעתו שאין לו בעולם אלא אותו היום שעומד בו, דאפשר שבלילה תצא נשמתו ולא תחזור אליו עוד וישאר פגר מת ולקברות יובל, בין בקללה שיש לו צער ויסורין, הן בדוחק הפרנסה הן בחלאי גופו, ואם יסתכל בכך אז ישקוט וינוח מן הצער, וכמו שאמר החכם בן סירא (הובא ביבמות ס"ג ע"ב) אל תצר צרת מחר שמא מחר איננו ונמצאת מצטער על עולם שאינו שלך, ולזה אמר ראה והביט במחשבתך ובשכלך כי אנכי נותן לפניכם היום, רוצה לומר היום הזה שאתם עומדים בו בלבד וראיה שכלית זו טובה היא וצריכה לכם הן בזמן שיש בו ברכה וטובה הן בזמן של קללה."

בָּנִים אַתֶּם לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת.

אין להצטער יותר מדאי על הנפטר

כתב מרן החיד"א בספרו 'חומת אנך' בפרשתן אות ד' וזה לשונו:

"לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת. הלמ"ד בקמץ. ופירש הרב החסיד מהר"ר יהודה הכהן ז"ל כמו שכתב בזהר הקדוש משל למלך ששלח בנו וכו' [א"ה יחא"צ כונתו למה שכתב בזהר פרשת ויחי משל למלך ששלח את בנו לכפר אחד לגדלו, כשהגדיל שלח להביאו אל ארמונו כדי להמליכו, התחילו כל בני הכפר לבכות על פרידתו מהם, היה ביניהם חכם אחד שפנה אל אחיו בני הכפר ואמר להם מדוע הנכם בוכים בשעה שידוע לכם שבן המלך עוזב אותנו לטובתו למלוך על כל הארץ ,אדרבה צריכים אתם לשמוח בשמחתו כי רבה היא. כך הבורא מלך העולם כולו שלח את האדם לעולם הזה כדי לעסוק בתורה ובמצוות, כאשר מגיעה עת פרידתו מן העולם בוכים קרוביו וידידיו על הפרידה, בא משה רבינו ע"ה ואומר למה תבכו עליו "בנים אתם לה' אלהיכם"! מאחר שנשמתכם אצולה משמי מרום, והיא חלק אלוה ממעל כבן שהוא נאצל מאבותיו, הרי ודאי שהיא נצחית ואינה מתה במות הגוף. לכן לא תתגודדו וגו' להצטער יותר מדאי, כי זה יורה שאינכם מאמינים בנצחיות הנפש וכאילו אתם סוברים שהמת הולך לאיבוד ח"ו ככלי חרס הנשבר ואין לו שום תיקון לאחר מותו ולא יזכה כלל לעוה"ב, והאמת היא שהוא ככלי כסף וכלי זהב הנשבר שיש לו תקנה] וזהו שאמר בנים אתם ולכן לא תתגודדו והטעם למת, קרי לא מת פירוש כי הוא לא מת והוא בגאון עוזינו לאור באור החיים."

וכוונת מרן החיד"א למה שכתב רבינו 'האור החיים' בפירושו על פסוק זה וזה לשונו:

"בנים אתם וגו' צריך לדעת מה טעם סמך מאמר בנים אתם למאמר תתגודדו, נראה שנתכוין לומר שבמיתת איש אין אבידה למת, אלא הרי הוא דומה לאדם ששלח בנו לסחורה לעיר אחרת, ולימים שלח האב אחר בנו, ואין העדר הבן אלא מן המקום שהלך משם, אבל על כל פנים ישנו, ואדרבה לטוב לו שחזר הבן אצל אביו שהוא מקור החיים, ועל זה אין לנו להתגודד ולשים קרחה, מה שאין כן העכו"ם שלא נקראו בנים לה' (עי' ב"ב י'), והוא אומרו אתם, לשלול שאר האומות, שעליהם ידוו הדווים ביום מיתתם שמתים מיתה שאינם עוד בנמצא בין החיים"

בָּנִים אַתֶּם לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת.

הזהירות ממחלוקת

פירש רבינו חיים פלאג'י בספרו 'תנופה חיים' ז"ל וזה לשונו:

" על פי מה שכתוב במדרש הביאו הרש"ך וז"ל לא תתגודדו לא תעשו אגודות קרחה שלא תהיו כקרח שעשה קרחה בישראל יעוין שם, עוד נקדים מה שאמרו רז"ל מכבדו בחייו מכבדו במותו, כי בכלל כבוד אב ואם הוא כי יהיו הבנים נוהגים כבוד זה לזה ולא יהיה מחלוקת ביניהם כי אז אביהם מצטער בחייו ובמותו כידוע, ואם כן לאבינו מלכנו הקב"ה חי וקיים כשיהיה מחלוקת בישראל חס ושלום כביכול הוא מצטער, עוד נקדים מה שאמרו רז"ל כי קדוש גימטריא שפל, עוד נקדים מה שכתוב במסכת חולין (דף פ"ט) על הפסוק לא מרובכם וכו' כי הקב"ה בחר בישראל על ידי הענווה ועל ידי הענווה אין מחלוקת כמבואר בדברי רש"י ז"ל בחולין דף ז' דיבור המתחיל זחוחי הלב וכו' עיי"ש. וזה שאמר בנים אתם לה' אלהיכם, ובעבור זאת הזהרו שלא תתגודדו לעשות אגודות אגודות, שאתם נותנים צער לאבינו שבשמים חס ושלום, ולכן לא תשימו קרחה להיות כקרח שזה צער השמים, והתיקון שלא לעשות מחלוקת ולהכניע את הלב, הוא בין עיניכם למת, שיזכור לו יום המיתה ולא יליזו מעיניך דרכי מות, כי עם קדוש אתה לה' אלהיך, דקדוש גימטריה שפל, כי בעבור זאת הוא, ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה מכל העמים כמו שדרשו על פסוק לא מרובכם וכו' כי אתם המעט, שממעטים עצמכם, אשר על פני האדמה על דרך מה שפירש הרב בינה לעתים בפירוש הפסוק והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה, ולא יותר מאברהם יצחק ויעקב שהם כבר נמצאים תחת האדמה, וזה השיעור די להם, ואם אתה מוזהר לא תאכל כל תועבה, כל שכן שלא תהיה אתה בעצמך תועבה, כי תועבת ה' כל גבה לב ונכון."

עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה.

על ידי הצדקה מהפך מדת הדין למדת הרחמים

כתב מרן החיד"א בספרו 'נחל קדומים' בפרשתן (אות ז'):

"עשר תעשר. אמרו רז"ל אם תעשר מוטב ואם לאו סוף יצא עשו איש שדה עכ"ל. ואפשר דבמעשר כתיב השקיפה ממעון קדשך וברך, וארז"ל שהצדקה מהפכת מדת הדין למדת רחמים שכל השקיפה לרעה חוץ מזה שהיא לטובה. והשתא אם לא יעשר אם כן ח"ו מדת הדין גוברת וח"ו יצא עשו שהוא הסטרא אחרא וירע לישראל. אך כשיש צדקה ומעשר נהפך מדת הדין למדת רחמים, ועשו שהוא רמז לסטרא אחרא לא מצא רגליו לצאת, כי ע"י הצדקה מגביר ירכין דקדושה, וכל קבל דנא גבר נחש ירכן בנוקבא דתהומא רבה והרי הוא כמבואר. אי נמי אם יעשר ויעשה צדקה גורם שלום בפמליא של מעלה ופמליא של מטה והעני יעשה שלום עם הקדוש ברוך הוא ואם אינו מעשר במקום לעשות שלום וביטל השלום לכן יבא עשו שהוא גימטריא שלום תמורת שלום מלחמה."

כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן.

למלאות חשקו של מלך המשיח

כתב רבינו חיים בן עטר בספרו 'אור החיים' וז"ל:

"ובדרך רמז ירמוז להעיר הערה גדולה על אחד המיוחד שבאומה שאליו אנו מקוים ומצפים מתי יבא, והוא "מלך ישראל משיחנו" אשר הוא "אביון" וכבר נמשל "לעני" כאומרו (זכריה ט'. ט') עני ורוכב על חמור, ורמז הדבר אשר יסובבנו להיות אביון ואמר בך, פירוש בסיבתך, כי עונותינו האריכו קיצנו, גם רמז בתיבת בך כי הוא אביון בנו שמתאוה מתי יבא לגאלנו, וצא ולמד ממה שאמרו רבותינו ז"ל במעשה רבי יהושע בן לוי שכשראהו מלך המשיח שאלו על ישראל שבעולם, ואמר לו רבי יהושע בן לוי כי הם יושבים ומצפים ביאתו, וכששמע כן געה החסיד בבכיה רבה מתשוקתו לבא לגאלם ולזה רמז באומרו מאחד אחיך, שהוא המיוחד שבאחיך, על דרך שפירשו רבותינו ז"ל (תרגום יונתן בראשית כו י) באומרו כמעט שכב אחד העם, שרצונו לומר אחד המיוחד שהוא מלך העם.

ואומרו באחד שעריך להעיר אליו שהוא מיוחד שבסנהדרין שאין כמוהו מורה, כאומרו (ישעיה י"א, ד') ושפט בצדק וגו', ולא למראה עיניו ישפוט וגו', אלא והריחו ביראת ה' ופירוש שעריך, על דרך אומרו (להלן כה ז) ועלתה יבמתו השערה, ואומרו בארצך, להעיר כי הורתו ולידתו בארץ ישראל הקדושה.

או ירצה, על זה הדרך, אביון באחד שעריך, על פי דבריהם ז"ל שאמרו בספר הזוהר (במדרש הנעלם זוהר חדש פרשת נח כג ע"ד) וז"ל "אי חדא קהילה או חדא כנישתא יתערון בתיובתא מיד אתי בן דוד."

ומעתה אביון, הוא תאב בדבר זה שהוא אחד שעריך, שזה יספיק למלאות תאותו לבא ברינה, ואומרו בארצך, העיר מקום תאותו היא "ארץ הקדושה" אשר ה' אלהיך נותן לך, שהוא תאב מתי תפקד העיר היונה "חמדת הלבבות"

ויצו ה' לכל איש ישראל שלא יאמץ את לבבו וגו', אלא יתחזק בכל עוז ותעצומות למלאת חשק האחד המיוחד, כי באמצעות מעשה בני אדם, ובפרט במצות הצדקה, דכתיב (ישעיה נ"ד, י"ג) בצדקה תכונני

וגמר אומר מאחיך האביון, פירוש מסיבת אחיך האביון הידוע, שיעריך אדם בדעתו שהמעשה הוא לתכלית דבר זה של משיח ה' שמו חיים."