על הגבול– נסיעת מבחן עם ה-N של יונדאי

יונדאי הפתיעה את העולם שחשפה לפני כשנה את חטיבת הספורט ואת הרכב הראשון שלה, יונדאי i30 N, שנועד להתחרות במתחרות ותיקות עם מורשת ספורט וקהל אוהד במיוחד כמו גולף GTI ולאון קופרה ויונדאי עושה את במבט ישיר וגוו זקוף מול המתחרות.

בדומה ליונדאי גם לי אין ניסיון רב שנים עם מכוניות ספורט, מצד שני קשה לוותר על הזמנה לבלות מאחורי ההגה של ה-N, אז קיבלתי בנימוס את ההזמנה ויצאתי לדרך.

איסוף הרכב נעשה בראש העין במתחם הענק של קבוצת כלמוביל. אחרי שאני עובר את עמדת הביטחון ומקבל תג מעבר, אני ממתין בסבלנות לנציג של יונדאי ומנסה לנחש כמה בולט ומושך עיניים יהיה הרכב, בשיחה המקדימה ביקשתי לקבל N מוסוות…, ככל הידוע לי, יש פאסטבק אדומה ואני רק מתפלל אולי יפול בחלקי משהו בצבע לבן…

לא צריך לנחש שהרכב הגיע, מערכת הפליטה של ה – N מודיעה לכולם שהוד מלכותו מגיע וכולם צריכים לשים לב, ולא תאמינו כמה מבטים הרכב הזה משך בריכוזים החרדים בימי המבחן…

אדום לא הגיע וגם לבן לא, שחור בוהק (ואיך שהוא מתלכלך במהירות…) כן! עם פרונט מאיים, ספוילר כפול, קליפרים אדומים, צמיגי 19 עם מעט מאד גומי ותאורת לד שמשלימה את המראה הנכון. את ה­-N מקבלים עם הדרכה ארוכה על כל הפונקציות וההפעלה של הרכב. אנשי ההדרכה של הרכב מורעלים על האוטו ויש להם ברק בעיניים, ההדרכה נעשית ברכב כמובן עם הווקאליות הנוכחת של מערכת הפליטה שפשוט מבקשת שאסע כבר…

ברשותכם אחסוך את רשימת האיבזור שפלוס מינוס נמצאת גם בi30- שבחנתי בחורף ,כמובן שכראוי לרכב שעולה 240.000 ₪ יש כאן הרבה יותר, המושבים למשל עם אלקנטרה בשילוב עור, הגג הפנימי מושחר, המושבים הקדמיים מחושמלים ועוד כמה דברים שברגע זה הם לא כ"כ מעניינים… ואי אפשר שלא לציין שכרגיל ביונדאי הנדסת האנוש וההתמצאות בתפריטים מושלמת.

בעולם הרכב מקובל לשייך צבע לרכבים בסגמנט הזה, כך למשל האימפרזה טורבו צבועה בכחול מירוצים, הפרארי אדומה, הקורבט צהובה והצבע הרשמי של ה- Nהוא תכלת שמימי, אז לוח המחוונים, מתגי הספורט על ההגה המעבירים בין מצבי הנהיגה ועוד פלסטיק קטן על ידית ההילוכים (הידנית כמובן) צבועים גם הם בצבע תכלת… וזהו בעצם.

שנדבר על מצבי הנהיגה כבר, עוד לא, יש לנו חובה עיתונאית לציין שהשורה האחורית קצת צפופה, המושבים נוחים אבל אין פתחי מיזוג והתאורה האישית אינה לד, מצד שני מי בכלל יעיז לשבת במושב האחורי ברכב כזה?

אז שזהו, דווקא הילדים שלי ישבו במושב האחורי ביום הראשון של המבחן ולמרות שהם רבו כל הדרך, זה לא היה על הנוחות של הרכב אלא רק על מה שילדים רבים ומתווכחים בחופש בדרך כלל… אז אם לא שמעתי שום תלונות אז אפשר לספר לכם שתא המטען שלמרות שהוא לא סטיישן הוא מפתיע לטובה הוא עמוק ונכנס בו הרבה יותר ממה שציפיתי.

אין ברכב אביזר אחד מפתיע או משוכלל באופן מיוחד ברכב שעולה כמעט רבע מיליון שקל, אפילו תא המטען נפתח ללא שום סיוע חשמלי, כי תכלס עיקר ההשקעה נמצאת מתחת למכסה המנוע שם מחכים 275 סוסים חסרי סבלנות…

את פרק "הדברים הפחות חשובים שכותבים על יונדאי i30 N" נסיים בסקירה על איבזור הבטיחות האקטיבי שמכיל בין השאר תיקון סטייה מנתיב, בלימה אוטונומית, מערכת אקטיבית לאור גבוה נמוך, תאורת פנייה ועד כל מיני דברים שהם מאד חשובים אבל לא עכשיו… כי כבר כתבנו כמעט 600 מילים שאף אחת מהם לא מסבירה לנו מה הסיפור של N הזו…

חזרנו, אנחנו עדיין באמצע הדרכה בתוך ה- N השחורה, אנחנו כבר יודעים שרכב ספורט חייב להימכר רק עם גיר ידני (שזה באמת מאד עקרוני, אבל תכלס אין הרבה שמוכנים לקנות גיר ידני…), שיש לו 275 כ"ס, שישה הילוכים וכמעט 40 קג"מ ולדעתם הוא הרכב שמשאיר המון אבק לכל המתחרים הוותיקים ושהחבילה הכוללת שלו נותנת לחובב הנהיגה עסקה שאין אף אחד שיכול להתחרות בה.

חמשה מצבי נהיגה יש לנו. נורמל, חסכוני וספורט. מעבר לזה יש מצב קיצון שמתאים רק למסלולים ולא לכבישים ציבוריים ומצב קסטום שבו ניתן לכוון כמה כח מנוע אתם רוצים, כמה ההגה יהיה קשה, כמה רעש יצא מהאגזוז, (שמצב ספורט+ מוציא פיצוצים קטנים בכל החלפת הילוך ומושך המון תשומת לב…) איך יעבוד הגיר וכמה המיתלים יהיו נוחים, שתכלס אף אחד לא באמת היה נח…

יום הראשון של המבחן כאמור נוצל לנסיעה משפחתית רגועה, המזגן חזק, שילוב ההילוכים נעים מאד ורק המיתלים מזכירים לי את הגב… הנסיעה לירושלים עוברת בנעימים, מסך המולטימדיה מקורי מהיצרן ללא התקנות ישראליות והוא עובד יופי, רוב הדרך אני על הילוך שישי ומחשב הדרך מראה לי נתון יפה של 14 ק"מ לליטר. היתרון של הילוך שישי ומצב אקו או נורמל הוא השקט שיש בתא הנוסעים, מצד שני הרכב כמעט מאולחש ולחיצה על הדוושה לא ממש מעוררת אותו, אלא אם כן נוריד שלשה ארבעה הילוכים, זה המקום להודות שתיבה אוטומטית לטעמי עדיפה… בדרך חזור הילדים נרדמים ואני מציין לעצמי שיום הסבתא היה מושלם…

את היום השני אנו מתחילים בשעה מוקדמת שהכבישים עדין ריקים, תפילת שחרית בציונו של הרשב"י במירון, ארוחת בוקר קלה ואנו יוצאים לרמת הגולן, צומת מחניים לכיוון קצרין, ימינה בצומת המכס, עצירה קטנה בחד- נס והחרטום מופנה לבני יהודה, מחכה לנו עליה תלולה של קרוב ל-10 ק"מ עם נוף מדהים, תנועה דלילה ויכולת להבין מה באמת יש כאן שאין ביונדאי אחרות, אנו עוברים למצב קסטום, כמעט כל האופציות מכוונות למצב ספורט כולל האגזוז… הרעם שיוצא ממנו מדהים, הכח שמוציא הרכב זה משכר, ולמרות שהאספלט מבעבע בחום של אוגוסט האחיזה מושלמת, משטח ישר או סיבוב מתעקל בחדות לא מרשימים את המכונה הזו, כדי להזכיר לנו שמדובר ברכב ידני, מותקן כאן מנתק הצתה עם פס בתאורת לד בלוח המחוונים שמראה לנו עד כמה ניתן למשוך את ההילוך, בצבע לבן הכל בסדר בהמשך הוא הופך לכתום ואח"כ לאדום שם ברור לנהג שהוא חייב להעלות הילוך. הקצב עולה והחלפת ההילוכים דורשת מיומנות, רכב הספורט הזה מתגלה כמכונת מלחמה וזה רבותי רק חימום.

עצירה קטנה לצילומים ליד בונקר סורי נטוש שפעם היה קו הגבול ואנו מתחילים לרדת לכיוון חמת גדר, הנוף מצויר, (ומי בעצם תכנן את הכביש הצר והמתפתל הזה), דווקא בירידה הנסיעה איטית ומחושבת, כי לא באמת בא לנו למצוא את עצמנו מתגלגלים לתהום… העקיפה אגב כמעט לא אפשרית ואז שמתגלה טור ארוך של מכוניות מאחורי משאית בטון, אנו מחזירים את הרכב למצב נורמל ומביטים בסקרנות בנוף הלבנוני הנשקף מאחורי גדרות התיל שמזכירים לנו את המציאות היומיומית של עם המוקף באויביו.

בחמת גדר אנו מסתובבים חזרה, שוב מצב קסטום, שוב המיתלים מתקשחים וכל המערכות מתעדכנות ושוב המנוע רועם בקול רעש גדול ופיצוצים שמנגנים את שירת המסלול. שוב ושוב אנו יורדים ועולים אותו עד שבשלב מסוים אנו מרגישים שמיצינו, מה שצריך עכשיו זה לעשות את הדרך חזרה למרכז הארץ בנסיעה רגועה שטובה לגוף שמרגיש כמו אחרי עשרים הקפות רצופות בקארטינג.

יונדאי עשו את זה, הם הוציאו רכב מרשים מאד, אפוי טוב, חזק מאד שללא רגשי נחיתות מתמודד מול המתחרים שלו, המכירות שלו לא מזנקות כי העם אוהב אוטומט, אבל יש כאן הצהרת כוונות מעולה של היצרן שניתן רק לקוות שימשיך עם החטיבה הספורטיבית הזו גם לרכבים נוספים.