מי הוא אבו אל-עטא? המחבל שמאחורי "הסבבים" בשנה האחרונה • הכירו

מי הוא בהאא אבו אל-עטא? לפני שבועיים, אחרי עוד "סבב הסלמה" בדרום, פורסם במגזין 'כל ישראל' כתבתו של אוריאל צייטלין שמנסה לשפוך אור על דמותו המסתורית דאז של מפקד הזרוע הצבאית של הג'יהאד האיסלמי, שכבר אז הואשם כגורם המרכזי לסבבי ההסלמה התכופים. שבועיים אחר כך והכתבה המרתקת אקטואלית מתמיד.

את תושבי הדרום פחות מעניין מי בדיוק הגורם שפעם אחר פעם משגר לעברם טילים. הם רוצים שקט. להבדיל מהם, ישנם גורמים נוספים שלא רוצים לראות טילים: המצרים, אנשי חמאס וחלק גדול מתושבי עזה שחוששים עד אימה ממלחמה. לעומת רשימה זו, ישנו אדם אחד שהחליט אחרת. הכירו את בהאא אבו אל-עטא. אישיות אנונימית יחסית בשבילנו, אבל לא בעיני המרצחים מרצועת עזה.

אל-עטא הוא מפקד הזרוע הצבאית של הג'יהאד האיסלמי ברצועת עזה וברצותו ישוגרו לעבר שטח ישראל טילים. המצרים אינם מסוגלים לעצור אותו, כך גם חמאס ואפילו הדרג הבכיר של הג'יהאד האיסלמי. הוא טיפוס קיצוני מאוד בדעותיו, אוהב כוח ושררה ומבין את הזירה טוב יותר מכל איש אחר בקרב המחבלים ברצועה.

אהבתו לכוח, גורמת לו שלא להקשיב לאף אחד מסביב ועל כן הוא מחליט מידי פעם לשלוח טילים. במהדורות החדשות אנחנו שומעים מדי פעם על "ארגון סורר" ששיגר טילים, כך גם בשבת הקודמת. אבל למעשה זהו אבו אל-עטא, שהחליט לתת פקודה לחייליו מהג'יהאד לשגר טילים. מחבל סורר. ויש לו סיבות אסטרטגיות להיות המרדן של רצועת עזה: תושבי הרצועה מעוניינים בפעולות "התנגדות" בועטות. כלומר, מישהו שילחם את מלחמתם ללא מורא. ברגע שארגון הג'יהאד האסלמי יתפוס תאוצה, הוא עשוי להגיע לבסוף ליעד הנכסף, שהוא להיות הריבון ברצועה ולא רק מקום שני אחרי החמאס. בנוסף, הוא מחזיק בדעות קיצוניות במיוחד נגד ישראל ונגד הפסקת האש הנוכחית מולה, כולל הסכם הכנסת הכספים מול קטאר. כעת, אם רוצים שייפסקו השיגורים, גם חמאס וגם מצרים צריכים לפנות אל אדון אל-עטא ולבקש ממנו לפעול לכך. רק הוא יחליט לפי שיקול דעתו איך ומתי לפעול. כבר היום הוא נמצא במעמד גבוה שבו מתחננים אליו גורמים רבים להפסיק את פעילותו. מצד שני, כנראה שחמאס מבין שלא משתלם לו לשגר טילים לעבר ישראל, אבל לבטח הללו אינם מזילים דמעה מסבל שנגרם לשנואי נפשם מעבר לגבול.

כך או כך, האיש שאחראי כיום על המצב בגזרה הדרומית הוא בהאא אבו אל-עטא שמופעל על ידי איראן ומקבל הוראות ישירות מההנהגה האיראנית. הוא סומן על ידי מפקד כוח קודס, קאסם סולימאני, כמי שיכול להיות המנהיג של הג'יהאד האסלאמי ברצועה ולכן הלה לוקח את המושכות ומגיב עבור האיראנים על תקיפות המיוחסות לצה"ל על פי דיווחים זרים וכן על תקיפות אחרות שלא התפרסמו. פעם אחר פעם טורחת מערכת הביטחון בישראל לפרסם או להדליף את שמו לכלי התקשורת השונים, כמי שעומד מאחורי הירי לעבר ישראל ומאחורי שלל ניסיונות פיגועים, בתקווה שחמאס יאות לרסנו. מתברר כי אפילו מזכ"ל הג'יהאד האסלאמי זיאד נחאלה, לא מצליח להתמודד עם אבו אל-עטא, שפועל מתוך אג'נדה אישית וארגונית מובהקת. האחרון ניצל בעבר מניסיון חיסול של ישראל, עת הופצץ המבנה שבו שהה בהלך מבצע עמוד ענן. ניתן להניח לאור ההיסטוריה, כי ישראל מכירה אותו היטב. אגב, בזמן החיסול הוא היה רק מקום שני בארגון ושימש כסגן מפקד. הוא עלה בדרגה רק כאשר מפקדו חוסל ומאז אנו סובלים ממנו. מקורות פלסטינים אמרו בעבר כי אבו אל-עטא קורא תיגר על מנהיגותו של זיאד נח'אלה, המנהיג החדש של הג'יהאד האסלאמי השוהה בחוץ לארץ. לדברי המקורות, נח'אלה מנסה בחודשים האחרונים באמצעות יד ימינו אכרם עג'ורי להשתלט על מוקדי הכוח של הג'יהאד בעזה ובראשם הזרוע הצבאית של הארגון, אך נתקל בקשיים וטרם השיג שליטה מלאה.

בכירים בג'יהאד ובהם בהאא אבו אל-עטא מותחים ביקורת על המנהיג נח'אלה שלטענתם הינדס את הבחירות הפנימיות בג'יהאד והציב את אנשיו שלו בגוף ההנהגה של הארגון. המקורות מסרו כי כבר, הג'יהאד ביצע ירי רקטות אל ישראל כצעד של התרסה נגד זיאד נח'אלה בהוראתו. אם תרצו יותר מזה, בזמן שראש הממשלה נתניהו הורד מן הבמה בעקבות אזעקת צבע אדום, בהאא אבו אלעטא צולם כשתומכיו מרימים אותו על הכתפיים ומריעים לו, מתוך הכרה כי הוא זה שאחראי לכל "הבלגן". מסביב. בשלב הזה לא ידוע יותר מידי על חייו האישיים מעבר לפעילויותיו הטרוריסטיות, אבל ברור שהוא היום האיש החזק מבחינת ביצוע ברצועת עזה. הוא ככל הנראה חי במסתור מחשש לחיסול של כוחות הביטחון.

חבלי לידה

בכדי להבין מי הוא בהאא אבו אל-עטא, מעניין להתמקד בסיפור הג'יהאד האסלמי, הארגון הכי קיצוני עם האידיאולוגיה הכי דתית באזור.

הקנאות האסלאמית הפלסטינית, אשר מייצגיה המובהקים הם ארגון הג'יהאד האסלאמי ותנועת חמאס, היא חלק אינטגרלי ממגמת התחייה הדתית הפוקדת את המזרח התיכון מאז שנות השבעים המוקדמות, ואשר אחד משיאיה הייתה המהפכה האסלאמית באיראן. נושאי הדגל של התחייה הדתית הם קבוצות אסלאמיות מיליטנטיות, דוגמת הג'יהאד האסלאמי המצרי, המורכבות מצעירים משכילים שהושפעו מתנועת האחים המוסלמים ומהוגי הדעות שהקימו את התנועה. אנשי האחים המוסלמים במדינות ערב התרחקו מהמאבק נגד ישראל, ודחו אותו לשלב רחוק בעתיד, ולעומתם הרדיקליזם האסלאמי שהתפתח בשטחים הדגיש את הצורך בקיום ג'יהאד מזוין ומיידי עד לשחרור כל פלסטין ומיגור "הישות הציונית" עפ"ל. לשם כך הם מוכנים אף להתאבד. סוגיה זאת הייתה אחת מנקודות המחלוקת המרכזיות בין הג'יהאד האסלאמי לבין האחים המוסלמים בשלבי התהוותו הראשוניים של הג'יהאד האסלאמי.

על פי פרסום פנימי של הג'יהאד האסלאמי, גיבש הארגון אידיאולוגיה החותרת ל"שחרור" מיידי של כל פלסטין באמצעות ג'יהאד (מלחמת קודש) מזוין, אשר יכוון נגד "הקיום היהודי בפלסטין" ויביא לחיסולה של "הישות הציונית". ה"ג'יהאד", בתפיסת הג'יהאד האסלאמי, הוא חובה מיידית שיש לממשה ולא לדחות אותה עד לאחר הקמתה של "מדינה אסלאמית". מאבק זה, לתפיסת הארגון, הוא צעד ראשון והכרחי בתהליך שיקומה של האומה האסלאמית כולה וחזרה לערכיה האסלאמיים המקוריים. הג'יהאד האסלאמי, בהשראתם של ד"ר פתחי שקאקי והשיח' עבד אלעזיז עודה, הביע תמיכה נלהבת בחומייני ובמהפכה האסלאמית באיראן והאוריינטציה הפרו־איראנית הפכה לסימן ההיכר של הארגון. בתקופה זאת התגלע סכסוך בין הג'יהאד האסלאמי לבין האחים המוסלמים, אשר התנגדו לתמיכת הג'יהאד האסלאמי במהפכה האסלאמית השיעית באיראן וראו בה משום "סטייה מהדרך".

הגרעין המייסד

"הג'יהאד האסלאמי בפלסטין" צמח מגרעין של סטודנטים פלסטינים אשר למדו באמצע שנות השבעים באוניברסיטת זקאזיק במצרים, מעוז אסלאמי פונדמנטליסטי, בראשות פתחי עבד אלעזיז א־שקאקי, שהיה באותה עת סטודנט לרפואה באוניברסיטה זאת. ד"ר רמדאן שלח, המזכ"ל הנוכחי של הג'יהאד האסלאמי, נמנה גם הוא עם הגרעין המייסד של הארגון. גרעין מייסד זה נואש מחוסר המעש של תנועת "האחים המוסלמים" ממנה צמחו אנשיו, וביקש לחקות את דרכן של תנועות הג'יהאד שפרחו אותה עת במצרים, ולהקים ארגון אסלאמי פלסטיני המשלב רדיקליזם אסלאמי עם לאומיות פלסטינית חסרת פשרות, כחלופה לתפיסה הלאומית החילונית של פת"ח ואש"ף.

האסלאם הרדיקלי בשטחים, הדוגל בקידום מטרותיו באמצעות טרור (ג'יהאד מזוין, בראייתו), הגיע לידי הבשלה רעיונית וארגונית בשלהי שנות השבעים וראשית שנות השמונים, עם שובם של שקאקי וחבריו לרצועת עזה. קבוצת הצעירים בראשותו החלה לפתח את הרעיונות המהפכניים שספגו במצרים ולהתאימם לנסיבות הזירה הפלסטינית תוך הינתקות מהמסגרת הרעיונית והארגונית של "האחים המוסלמים". לאחר שובם של פתחי שקאקי וחבריו לשטחים החלו אנשי הגרעין המייסד להקים בחשאי תשתיות פעילים באמצעות פעילות פוליטית וחינוכית, כשבמקביל הוקמו גם תאי טרור חמושים. האוניברסיטאות והמסגדים בשטחים שימשו שניים מהאתרים החשובים שמהם באו תומכי הארגון בשלבי התגבשותו הראשונים.

המחקר אודות הג'יהאד האסלאמי שנמצא ברשות "הביטחון המסכל" בבית לחם מציין כי הג'יהאד האסלאמי נטל חלק ביצירת האווירה הפסיכולוגית שהובילה לפרוץ האינתיפאדה הראשונה וכי חבריה היו בין הראשונים שהשתתפו באינתיפאדה. לדבריו במהלך האינתיפאדה הראשונה פעל הג'יהאד האסלאמי להסלמת העימות עם ישראל ולהפיכתו למאבק מזוין. גירוש מנהיגו פתחי שקאקי ללבנון (1988), על פי הפרסום, הוביל לשלב מחדש בתולדות הארגון באשר הדבר אפשר לו להדק קשריו "עם העומק הערבי והאסלאמי" (קרי – סוריה ואיראן). בתקופה זאת, מציין הפרסום, התחזקו גם קשרי הארגון עם חזבאללה בלבנון. בכל מקרה, בראיית הארגון עצמו הוא אשר התחיל את האינתיפאדה הראשונה, בפיגועים שביצע כחודשיים לפני התאריך המקובל לתחילתה.

לאחר הסכם אוסלו, "כאשר להבות האינתיפאדה החלו להיכבות", מציין פרסום הג'יהאד האסלאמי, פתח הארגון בשורה של פעולות צבאיות נגד ישראל תוך אימוץ המתווה של "פעולות התאבדות צבאיות" ("אלעמליאת אלעסכריה אלאסתשהאדיה") במטרה לטרפד את תהליך אוסלו. ואכן, הארגון ביצע שורה של פיגועי התאבדות נגד ישראל בתקופה זו, שהכואבת שבהן היה הפיגוע בצומת בית ליד (22.1.95), בו פוצצו עצמם 2 מחבלים מתאבדים בתוך ריכוז של חיילי צנחנים. בפיגוע נהרגו 21 חיילים ואזרח והוא זעזע את דעת הקהל בישראל.

ב־26 באוקטובר 1995 חוסל מנהיג הארגון ד"ר פתחי שקאקי במלטה על ידי סוכני המוסד, בעת שובו מלוב למקום מגוריו הקבוע בדמשק. במקומו מונה למזכיר הכללי של הארגון ד"ר רמדאן עבדאללה שלח, אשר נמנה, כאמור, עם הגרעין המייסד של הארגון. הפעולה הצבאית המרכזית הראשונה לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה, בוצעה בירושלים. בפיצוץ מכונית תופת ב־2 בנובמבר 2000, סמוך לשוק מחנה יהודה נהרגו 2 אנשים.

תשתיות בסוריה ותמיכה איראנית

הג'יהאד האסלאמי הוקם כחלק מתופעת "הג'יהאד האסלאמי העולמי", שם שמשמש גם את אל־קאעידה וחיזבאללה, אך החליט למקד את פעילות הטרור שלו בזירה הישראלית־פלסטינית. למרות מקורו המצרי, הג'יהאד התנתק עד מהרה מהאחים המוסלמים במצרים ועבר לבסס את עצמו על הכוחות השיעים הפונדמנטליסטים בעקבות המהפכה באיראן. כיום, הג'יהאד נתמך בעיקר על ידי איראן, סוריה ולבנון (האחרונה כבת־חסותה של סוריה). מדינות אלה מספקות לו מחסה, ואף כסף, ציוד ואימונים למחבליו. הנהגת הארגון יושבת בדמשק, בתמיכתו ועידודו של המשטר הסורי, הרואים בהם כלי לפגוע בישראל מבלי ללכלך את ידיה של סוריה. לבנון, כבת־חסותה של סוריה, נתנה מחסה לארגון הג'יהאד ולמחנות האימון שלו – בהם הוא מחליף ידע ומתאמן עם חזבאללה ומשמרות המהפכה האיראניים (וזאת ללא הפללה של סוריה ואיראן מאחר שהמחנות נמצאות בלבנון שהיא לכאורה "מדינה עצמאית").

במהלך העימות הנוכחי (מאז ספטמבר 2000) פועלות איראן וסוריה באופן שוטף למניעת הרגעה במצב בשטחים ולהגברת פעולות הטרור. מחשש לתגובה ישראלית ולגינוי בינלאומי הן אינן עושות זאת ישירות אלא פועלות באמצעות "שליחים" – הארגונים הפלסטיניים שבחסותם, עם דגש על הג'יהאד האסלאמי, החמאס ו"החזית". הסורים מאפשרים לארגונים הללו (המקיימים ביניהם שיתוף פעולה) לקיים תשתיות צבאיות, מדיניות והסברתיות בשטחם ובשטח לבנון. תשתיות אלו כוללות מפקדות, משרדים, אמצעי לחימה ובסיסי אימונים כדוגמת בסיס האימונים של "החזית", ג'בריל בעין צאחב, שהותקף על ידי חיל האוויר הישראלי. טענת הסורים, כי בשטחם מצויים "משרדי הסברה" בלבד של הארגונים הפלסטיניים היא, כפי הנראה, שקרית וחסרת יסוד.

מפקדות הארגונים שבחסות סוריה ולבנון מאכוונות מדמשק את פעילי הטרור ב"שטחים". אכוונה זאת כוללת: תיאומים לביצוע פעולות טרור; העלאת רעיונות מבצעיים ו"גלגול" פיגועים באמצעות פעילים המזומנים לסוריה; הנחיות להסלמה ולהגברת פיגועי ההתאבדות או, לחלופין, כשלסוריה ולאיראן יש עניין בכך, הנחיות לבלימה זמנית של הטרור.

מנהיג הג'יהאד האסלאמי, ד"ר רמדאן עבדאללה שלח, שוהה באופן קבוע בסוריה ופועל ממנה בחסות המשטר הסורי. ממפקדתו שבדמשק הוא ועוזריו עומדים בקשר שוטף עם פעילי הג'יהאד האסלאמי ב"שטחים" ומאכוונים את פעילותם. מפקדת הג'יהאד האסלאמי בדמשק עומדת בקשר שוטף עם פעילי הטרור ב"שטחים", כפי שמסרו עצורי הג'יהאד האסלאמי שנחקרו על ידי שרותי הביטחון הישראליים. כך למשל, עלי ספורי ות'אבת מרדאוי, שני טרוריסטים בכירים מאזור ג'נין שנעצרו במבצע חומת מגן, הודו בחקירתם כי עמדו בקשר שוטף עם ד"ר רמדאן שלח ועם עוזריו חברי מפקדת הג'יהאד האסלאמי. השניים מסרו כי נהגו להתקשר באופן שוטף למפקדת הג'יהאד האסלאמי בדמשק ולשוחח על מגוון של נושאים כגון: בירור עמדות מדיניות של הנהגת הארגון בדמשק (לגבי מדיניות הפיגועים של הארגון). נטילת אחריות בפני המפקדה לפיגועים שביצעו אנשי הארגון (דיווחים מהשטחים מהווים בסיס להודעות פומביות המתפרסמות מדמשק. בקשות לכספים. קבלת הדרכה בכל הנוגע ליצור אמצעי לחימה. הסיוע האיראני לג'יהאד האסלאמי

בכירים בג'יהאד הודו בקרבתם לאיראן ואף התגאו בכך בפרסומים פנימיים: "הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני הוא פרי מהעץ עטור הפירות של המנהיג ח'מיני" (ד"ר רמדאן שלח, אירנ"א, 22 מאי 2002). "המהפכה האסלאמית האיראנית שהתחוללה בשנת 79' מהוה ניצחון לדגם אליו חתרה ואותו יזמה הג'יהאד האסלאמי מאז אמצע שנות השבעים…", כך עולה מתוך פרסום פנימי של הג'יהאד האסלאמי.

מכל ארגוני הטרור הפלסטינים, הג'יהאד האסלאמי הוא הארגון המקורב ביותר לאיראן ויותר מכל הארגונים הוא זוכה לסיוע איראני בעיקר בתחום הכספי. המנוף הכספי משמש בידי איראן כלי חשוב ביותר להפעלת תשתיות הטרור ביש"ע ולעידוד פעולות טרור של הארגונים הפלסטינים השונים. מסמכי שלל של "הרשות הפלסטינית" וחקירת מחבלים עצורים ממחישים, כי האיראנים מעבירים באופן שוטף סכומי כסף גדולים ליש"ע באמצעות ארגונים שבחסותם: הג'יהאד האסלאמי, החמאס וחיזבאללה.

יצוין בהקשר לכך, כי איראן מהווה מקור מימון כמעט בלעדי של הג'יהאד האסלאמי. תקציבו השנתי של הארגון נאמד בכמה מיליוני דולרים וחלקו הגדול מיועד למימון פעולות הטרור וקיום "מעטפת הטרור" (משרדים; משכורות; אמצעי לחימה; סיוע למשפחות חללים ואסירים). ביולי 2003 טענו מנגנוני הביטחון הפלסטיניים כי החרימו 3 מיליון דולר במזומן שהועברו מאיראן לג'יהאד האסלאמי (סכום כסף גדול ביותר בראיית הג'יהאד האסלאמי). להערכת ישראל, רק חלק מצומצם מהתקציב, מוקצה למימון התשתית האזרחית של התנועה (הנופלת בהרבה בהיקפה מזו של החמאס). תשתית זאת כוללת מספר אגודות ביהודה ושומרון (אגודת "אלאחסאן", אגודת "אלנקאא" לנשים, מועדון הנוער האסלאמי בבית לחם) וברצועה (אגודת "אלאחסאן" על 7 סניפיה). אגודות אלו פועלות בתחומי הסעד, הבריאות והחינוך האסלאמי.

כל אלה ממחישים היטב כיצד באמצעות השקעת תשומות קטנות יחסית רכשה לעצמה איראן פטרונות על ארגון טרור קטן ו"איכותי" ובאמצעותו היא מצליחה להשיג השפעה על היקף הטרור ב"שטחים". פיגועי ההתאבדות של הארגון מהווים ביטוי בולט להצלחת מדיניות התמיכה האיראנית בטרור וכל זאת תוך טשטוש "טביעת אצבעות" האיראנית.

מאזן הכוחות ומאבקי הכוח בתוככי רצועת עזה צפויים להימשך, הסדר כלשהו עם ישראל לא עומד על הפרק ורק תושבי הדרום ימשיכו לסבול מגחמותיו המסוכנות של מנהיג ארגון הטרור האכזר.