נולד בהורדנקה שבפולין בי"ד אלול ה'תרל"ה למשפחה חסידית. בהיותו בגיל רך עברה המשפחה לקולומאיה, והתפרנסה ממסחר בתבואות. מילדותו הצטיין ר' משולם בכישרונות הפלאיים: בן שמונה ידע כבר מסכתות שלמות בעל פה, עם התוספות. כבר בגיל שלוש עשרה נודע בעולם היהודי כ'העילוי מהורנדקה' וסופר עליו סיפורי גאונות. בן חמש עשרה היה בקי בש"ס ובפוסקים, בלע כל ספר שבא לידו, ועסק גם במחקר ומתמטיקה. קרא ספרים כלליים, וקיבל תעודת סיום של גימנסיה. בהיותו בן שמונה עשרה הוסמך לרבנות.
בשנת ה'תרנ"ז ר' יעקב ברב"ש, אב"ד חורסטקוב נפטר ורבינו התמנה במקומו ושימש כרב העיר במשך שלושים שנים. פעיל בארגון 'מציון תצא תורה' שיסדה בית ספר ברוח המזרחי בחורסטקוב. בשנת תרס"ו יסד ישיבה בעיר וכיהן בה כראש ישיבה. בשנת ה'תרע"ד 2222 גלה לווילנה, והתרועע עם גאוני הזמן ששהו בה. הוא התנצח שם עם מלומדים במכמני הפילוסופיה היהודית והיוונית ובשירה גרמנית, והם לא יכלו לו. ידיו רב לו גם בבלשנות, בגרסאות מדעיות ובעיונים היסטוריים. בשנת ה'תרע"ח שב לחורסטקוב, ורבים עלו ארצה בהשפעתו. לימים נודע כי רבנו ידע את תורת ה'חת"ם סופר' כמעט על-פה.
בשנת ה'תרפ"ט עבר לכהן כרב בסוצ'אבה שכונתה שאץ, ולאחר שש שנים עבר לכהן כאב"ד בצ'רנוביץ והחל משנת ה'תרצ"ו כיהן כראש-ישיבה במקום ולאחר הכיבוש הנאצי, לאחר שסבל במשך 4 שנים בשנות מלחמת העולם השנייה הוברח תמורת שוחד רב לבוקרשט, שם התבלט בגאונותו. עלה לארץ ישראל בשנת ה'תש"ד ומונה לדיין בבית הדין הרבני הגדול וחבר במועצת הרבנות הראשית בעת קום מדינת ישראל. מגדולי הרבנים בתקופתו אצל רובו של הציבור הדתי והחרדי. נפטר בכ"ו בכסלו ה'תשכ"ג חי כ- 87 שנים. ציונו בבית החיים סנהדריה בירושלים. על שמו רחובות בשכונת בית וגן בירושלים ובקרית הרצוג בבני ברק וקרית שמואל.
רבותיו: הרב אברהם שטינברג אב"ד ברודי, ר' מאיר אריק אב"ד בוטשאטש, ר' משה תאומים אב"ד הורודנקה, ר' יעקב ויידנפלד אב"ד הרימלוב, ר' אברהם מנחם מנדל שטיינברג אב"ד סניאטין ואח"כ ברודי. ר' יודל'ה ממודרן מסיגעט תלמיד החתם סופר. נשותיו: מרת ציפורה בת הגביר ר' שמשון שטיינהולץ ממילניצה. בגיל 22 התארס ורק בגיל 24 נשא אותה לאשה בזויוג ראשון. מרת לאה רובין בזיווג שני. ילדיו: ר' אפרים הבן היחיד נפטר בגיל 22 .בתו נישאה לרב ד"ר ישראל הייטנר האיתן ששימש שנים רבות כרב הראשי של חיל הים. מתלמידיו: ר' שלמה זלמן הורביץ, ר' משה קלוגהויפט אב"ד חירוב, ר' חנוך שכטר מחרסקוב.
מספריו: • קול מבשר- שו"ת • מבשר עזרא – על פירוש האב"ע לתנ"ך, כולל הקדמה עם קורות חיי המחבר • בשורת אליהו – הערות וביאורים על ספרי הגר"א • שמחת יום טוב – הערות וביאורים על ספרי התוי"ט • לעמלים בתורה – תוכנית הישיבה.
בספר 'אורח צדיקים' של ידידנו ר' דניאל אלול מביא בשם 'מבשר ואומר' על הרב בהיותו כבן אחת עשרה שנים בבואו לביקור בעיר סניאטין, התאכסן אצל קרובו ר' הירש גולד'ס. ר' הירש זה היה למדן ואף הגה הרבה בספרי מחשבה. פעם הניח על השולחן את ספר "העקדה". כשחזר לחדר מצא את הילד העילוי כשהוא מעיין בספר, ואמר לו: "אתה באמת עילוי, אבל כדי להבין ספר זה אתה צריך לגדול קצת". והילד ענה לו: "בוא ואסביר לך מה שקראתי זה עתה", והסביר בצורה רהוטה את דברי בעל העקדה כזקן ורגיל, ור' הירש עמד נבהל ומשתומם.
ממילנציא הוזמן רבינו לכהן כרבה של חורסטקוב. אך מכיוון שלא כל תושבי העיירה רצו ברב מחסידי צ'ורטקוב, בחרו במועמד נוסף שאינו מאותם חסידים. על המועמדים היה לשאת דרשה בשבת לפני הציבור ועל פיה יקבעו מי משניהם יתמנה לרב העיירה. המועמד הראשון הוזמן לדרוש בשבת פרשת קורח, ואילו לשבת הבאה פרשת חוקת הוזמן הרב משולם. וכך מתאר ר' חנוך שכטר, מיקירי חורסטקוב את הדרשה:
"הרב הצעיר בא לעירנו בערב שבת ונתקבל ברוב פאר וכבור, ותיכף לביאתו מסר מראי מקומות מדרשתו ומתוכם כבר עמדו הכל על גודל בקיאותו וידיעתו הרחבה. הלומדים שבעיר בכלל, והלומדים שמצד המתנגדים בפרט, עיינו במראי המקומות בשימת לב והכינו עצמם להקיפו בשאלות, להכניסו במצר ולנצחו. אבל עוד בליל שבת ראו ונוכחו לדעת כי אוצר בלום הוא, לא בא כבושם הזה ועין לא ראתה. מכל שדרות העיר באו חסידים, לומדים ומשכילים, להקביל את פני הרב הצעיר. הבית היה מלא, מאות אנשים עמדו בחוץ והחלונות היו פתוחים, ודברי תורתו היו מצלצלים כפעמון ונשמעים גם לאלה שעמדו בחוץ. עד שתיים עשרה בלילה לא פסק פומיה מלהגיד דבריו ליעקב, וכל האנשים חזרו לביתם שמחים וטובי לב. ולמחר ביום השבת בשעה שתיים עשרה בצהריים, עמד בבית הכנסת הגדול ליד ארון הקודש ורק ספר התנ"ך בידו, ודרש שש שעות בלי הפסק. בדרשה זו הראה בקיאות וחריפות בש"ס ובפוסקים וגם בספרי מחקר, דברים שלא שמעו בני עירנו מעולם, וכולם הודו בגדולתו, וראשי העיר החליטו פה אחד למסור לידו כתב ההתמנות.
עוד מביא ר' דניאל בספר 'אורח צדיקים' בשם 'מבשר עזרא', כי תלמידו ר' שלמה זלמן הורביץ סיפר: "זכיתי פעם לישון עימו בחדרו ארבעה שבועות וראיתי את סדרו בלילות: עד שעה שלישית בלילה לא פסק פומיה מגירסא, וכאשר הלך כבר לנוח, לקח עימו לחדרו ספרים רבים והניחם על שולחנו סמוך למיטתו, וכמעט בכל חצי שעה הקיץ משנתו, נטל ידיו ועיין בספרים וחזר לישון. על זה חזר כמה פעמים בשעות שנתו המעטות. וכששאלתיו על כך, הסביר לי כי כאשר עולה ברעיונו איזה דבר חז"ל או ראשונים ומסופק הוא מדיוק לשונם בעל פה, חפץ הוא לעיין ולחזור על לשונם מיד שיהיו דברים סדורים לו בדיוק.
כששאלו למדני ירושלים את הגאון רבי יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל הרב הראשי האשכנזי של ישראל כיצד ייתכן שהוא יסמוך בענייני הוראה ולא יזוז מפסקי הלכה של הרב משולם שמוצאו מגליציה, והרי הוא בא מבתי-המדרש הליטאים ורואי עצמו בענייני הלכה כתלמיד לרה"ג
יצחק אלחנן, היה משיב: "הוא אינו ליטאי ואינו גליצאי, פסק הלכה שלו מזכיר פוסק קדמון, מאלה שיסודות ההלכה נשענים עליהם". ואם קרה שבשאלה מסוימת נלחץ הרה"ג הרצוג על ידי השואלים שתבעו ממנו לנקוט בכח דהיתירא, היה אומר: "אם ר' משולם יפסוק כן- אסכים לכך בשתי ידיים". ומספרים שפעם אחת, כשעזר ר' הרצוג לרבנו ללבוש את המעיל, אמר: "אני מלביש מעיל לספר תורה!".
הלו, אתם אתר חרדי או מזרחיסטי ??????
מה קורה פה ???
תתבייש אתה יודע מי היה הגאון הזה