מופת הדור
פרקי הוד ממסכת חייו ודרכיו בקודש
של כ"ק מרן אדמו"ר הזקן הרה"ק רבי אלימלך מנחם מענדל מסטריקוב זי"ע – י"ט שבט תרצ"ו
גידולו בקודש
רבנו נולד בשלהי שנת תרי"ט לאביו רבנו הגה"ק רבי דב בעריש מביאלא זי"ע בנו של רבנו רשכבה"ג הגה"ק רבי אברהם מטשעכנוב זי"ע, ונקרא שמו בישראל מנחם מנדל, נכדו כ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק מסטריקוב זי"ע היה מספר שהדבר היה לפלא בעיני החסידים כי רבו של אביו הרה"ק רמ"מ מווארקי זי"ע עוד היה בחיים, והיו שסברו שנקרא ע"ש של הרה"ק מקוצק זי"ע שנסתלק באותה שנה.
כבר בילדותו נבטו בו גידולי הנהגתו בקודש בחריפות שכלו וצדקת דרכיו שהפליאו את כל רואיו, בתקופה זו למד בצוותא עם הרה"ק רבי שמעון מסקרנוביץ זי"ע, שהתייתם מאביו הגדול הרה"ק רמ"מ מווארקי זי"ע וגדל כבן אצל הרה"ק מביאלא זי"ע, כבן ט"ו היה בהסתלקותו של זקנו הגדול הגה"ק מטשעכנוב זי"ע אך כבר אז הספיק לקלוט הימנו תורה ודעת בעבודת ה'.
בשנים אלו אף נקשר בקשרי ידידות של אהבה עם הרה"ק ה"אמרי אמת" מגור זי"ע שהיה סמוך על שולחן חותנו החסיד רבי נח שחור זצ"ל בביאלא, חסידים סיפרו שאביו הרה"ק ה"שפת אמת" מגור זי"ע ציווה את בנו אחר חתונתו כשנסע לגור בביאלא ע"י חותנו שיראה להתחבר עם בני הרה"ק מביאלא, הערצתו של הרה"ק מגור זי"ע ניכרת באגרת שלומים שכתב אל רבנו בימים שכבר הנהיגו את יהדות פולין, "אל כבוד אהובי ידידי הרב הצדיק בנש"ק קדוש יאמר לו כקש"ת ר' מנחם לאנדא שליט"א…"
לאחר הסתלקותו של אביו רצו החסידים להכתירו כרבם, אך רבנו לא הסכים לכך, ונסע אל הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר זי"ע גדול תלמידי אביו שהנהיג את העדה באלכסנדר, גם לאחר פטירתו המשיך לנסוע לאלכסנדר אל בנו הרה"ק ה"ישמח ישראל" זי"ע שהעריצו וכיבדו מאד, ומעשה פלא סיפר הגה"צ רבי יעקב שכנא דאמב זצ"ל אב"ד יבלונה ומגדולי חסידי סטריקוב: פעם בעת ששהה רבנו בפניא דמעלי שבתא באלכסנדר. נכנס אל הרבי הישמח ישראל זי"ע בפנים צוהלות, שאלו הרבי לסיבת השמחה, והשיבו רבנו "איך האב זוכה געווען זיך מדבק צו זיין מיט'ן מגיד הקדוש", כששמע הרה"ק מאלכסנדר זי"ע זאת תיכף קם ממקומו בהתרגשות גדולה ואמר "אזוי, איך אויך".
על התקשרותו המופלאה אל המגיד הקדוש מקאזניץ זי"ע, סיפר נכדו כ"ק מרן אדמו"ר זי"ע שהרבה פעמים היה קורא מתוך הספה"ק "עבודת ישראל" בשולחנו הטהור מבלי לפרש כלום והיה מתחיל דבריו "דער מגיד הקדוש זאגט"…
לאחר הסתלקותו של הרה"ק מאלכסנדר זי"ע שוב לא הרפו החסידים מבני הרה"ק מביאלא זי"ע, והכתירו את בנו הרה"ק רבי אהרן צבי מביאלא זי"ע כאלוף לראשם, אך למגינת כולם נסתלק לאחר ירחים אחדים בז' סיון תר"ע.
על כס ההנהגה.
בפי זקני החסידים מסופר על השבת הראשונה לאחר פטירת הרה"ק רא"צ מביאלא זי"ע, ששהו בווארשא אלפים מחסידיו ובראשם שני אחיו רבנו והרה"ק רבי יצחק ממלאווה זי"ע, והנה בליל שבת לפני קידוש מזג רבנו יין לתוך הגביע והעמידו לפני אחיו רבי איטשקה מלאווער שהיה מבוגר ממנו, אך אחיו החזיר אליו את הכוס תיכף ומיד, ובפנותו אל המוני החסידים שעמדו שם נענה ואמר "עלטער בין איך, אבער א רבי איז ער"… ואכן נהרו אחריו גדולי התלמידים מימי אביו הקדוש כשהם מתבטלים אליו ומקבלים עליהם את מרותו.
רבנו החל להנהיג את עדתו ביד רמה, בתחילה קבע מושבו בעיר "סטריקוב" ורכש את בית מדרשו של דודו הרה"ק רבי וואלף סטריקוב'ער זי"ע, אך לא ארכו ימי מגוריו שם ובימי מלחמת העולם הראשונה עבר לעיר "לודז'" מפני האויבים, לאחר המלחמה נודע כי בית מדרשו שהיה עשוי כולו עץ נשרף אז עבר לעיירה "זגערש" הסמוכה ללודז' בה הקים את חצירו ופעל בה עד ימיו האחרונים. בימיו נתרחבו גבוליה של בתי החסידים דסטריקוב, כשישים ושמונה שטיבלעך היו מפוזרים ברחבי פולין, כאשר נודעו בקרב חסידים ואנשי מעשה כמקום שלא פסק בהם קול התורה ברמה יומם ולילה ותדיר היו נראים בעלי תריסין מתנצחים ביניהם לעומקה של הלכה.
מדברנא דאומתיה
רבנו נודע כאחד מקברניטי יהדות פולין בדור דעה, כאשר בתקופת הנהגתו שנמשכה כחצי יובל שנים, הטביע את חותמו על פני יהדות פולין כולה, לבד מעדת חסידיו שמנתה אלפים והתייחדה בחסידים מופלגים בתורה ועבודה, היתה השפעתו רבה בכל ענייני חיזוק הדת, ודבריו חוצבי להבות אש קודש נשמעו תמיד באסיפות לביצור חומות הקדושה, בתקיפות דקדושה נלחם בכל עוז נגד מי שרצה לשנות מדרכי אבות ולא נשא פנים לאיש, במכתבו לחסיד שעלה לארה"ק מזהירו "לבל תהין לשנות מדרכי אבותיך תתחבר רק להיראים שם ואל תשנה מלבושך ולשונך כלום".
כאשר פשטה הפירצה של העתונות החפשית פנה רבנו באגרת נרגשת ונוקבת אל חסידיו:
ב"ה אל כבוד ידידינו היקרים אנ"ש ה' עליהם יחי'
גם אני חבר לכל אשר יראוך, בלב נשבר אבקש מאד מאד מאנ"ש יחי' לרחק בכל מיני רחקות המ"ע אשר כותבים נבלות פה רח"ל ולעמוד על המשמר שבל יבא לבתיכם ח"ו, חוסו נא על נפשות בניכם ובנותיכם, לבי מלא בטחון אשר תשמרו לדברנו המועטים אשר יוצאים מקירות לבנו ויכנסו בלבכם.
דברי ידידכם הכותב באמת ומצפה לישועה
כל תקיפות זו היתה מהולה באהבת ישראל, כדרך בית ווארקי שהתייחדו במדה זו היה גם רבנו מיוחד בה, כל ימיו דאג במסירות נפש עבור כל אחד ואחד מישראל ואוהבם כנפשו ממש, כפי שמתבטא באחד מאגרותיו "אני כותב כל זאת מחמת מר נפשי ומרגיש צער עניים ואביונים חסר לחם רח"ל", ובאגרת אחרת כותב "היום קבלתי מכתבך וקראתי היטב, ובמסתרים תבכה נפשי אבל מה אוכל לעשות רק לבכות עמכם",
וכך דרש רבינו בדברי המדרש עה"פ ומשה היה רועה- א"ל הקב"ה למשה יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם כך שכל גדי שהיה משה רבנו רואה שהוא צמא מיד מרכיבו על כתיפו ומוליכו לבאר לשתות מים חייך אתה תרעה צאני צאן ישראל. ולכאורה תמוה הרי זה היפך האחריות לעזוב עדר שלם של גדיים עבור גדי בודד, אלא, ביאר רבנו לפי דרכו, מזה נראה שכך נבחן מנהיג ישראל האם יודע הוא שהעדר כולו מורכב מהרבה גדיים וכל אחד הוא יחיד בפני עצמו…
מדת האמת היתה טבועה בנפשו, ובפי זקני החסידים מסופר על הפחד שהיה במחיצתו אפי' על תנועה שאין כולה אמת. ופעם ביאר את הכתוב במגילת אסתר "דברי שלום ואמת", ולמה על אמת לא אמר הכתוב "דברי אמת" תמה רבינו, וביאר לפי דרכו דעל "שלום" צריך להרבות בדברים לפייס ולרצות עד שישרור השלום אולם על "אמת" א"צ לומר כלום כי האמת מדברת בעד עצמה.
ובדרך זו היה מבאר דברי הגמ' (כתובות יז.) הקונה מקח מן השוק ישבחנה בעיניו. ומה יעשה אם המקח גרוע, איך יוציא שקר מפיו, אלא נראה שבכח עין טובה יוכל להשביח את המקח- "מיט זיין אויג קען ער אויסבעסערן די זאך".
אוהב שלום ורודף שלום היה רבינו, בורח מן המחלוקת כמפני אש. מעולם לא הביט און ביעקב, בספר כף חן הובא בשמו עה"פ (ויקרא יז, ד) דם יחשב לאיש ההוא דם שפך- מכאן שאסור לו לאדם לדון את חבירו לכף חובה אפי' במחשבה, ואם לאו כאילו שופך דמים.
מופת הדור
רבנו נודע בגאונותו העצומה בכל חדרי תורה, והוי עובדא כשנתארח פעם בעיר גדולה בפולין, נתעוררה שאלה בבית המטבחיים אודות כשרות בהמה אחת, משלא מצאו הלומדים אסמכתא מכריעה לדעתם פנו לאכסנייתו של רבנו, רבנו עיין בשאלה שהוצעה לפניו, וכהרף עין השיב הרי יש "ירושלמי" מפורש במס' פלונית שם נמצאת ראיה מכרעת להכשרת הבהמה.
מלבד גדלותו בנגלה היה מגדולי חכמי הקבלה, וכעדות נכדו כ"ק מרן אדמו"ר זי"ע היה מאריך במקומות מסויימים בתפילה כשהוא מתעמק במחשבה זמן רב, והיה רגיל לכתוב עלי גליון את חידושיו מדי יום ביומו וגם את הערותיו בסידור האר"י בנוסח התפילה רשם בצידי הסידור, אך במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו ומחשש גיאות היה גונזם.
עמוד צלותהון דישראל היה רבנו וכך מעיד תלמידו החסיד המופלג מהרנ"ג וינטרויב זצ"ל המפורסם בספרי הח"ן "מי שלא ראה את רבנו באמירת "מזמור לדוד" בקבלת שבת או ב"עזרת אבותינו" לא ראה התלהבות מימיו, בכל כוחותיו ממש עד שכל שומעיו הרהרו תשובה בלבם, וכן ב"נשמת" אמר בקול גדול כל ארכובותיו דא לדא נקשן ופניו בוערים כלפידים".
מעשיות רבות היו בפי החסידים על ישועות מופלאות שראו אצל רבנו, מהם אנשים אשר הרופאים כבר נתייאשו מחייהם ונושעו בכח ברכותיו של רבנו, ומהם אשר נתרפאו כשאכלו מאכלים מסויימים כפי צוויו . ומסופר על אחד מחסידיו שהיה גר אצל גוי שונא ישראל בלודז' שרדף אותו מאוד, נסע החסיד אל רבנו ושטח לפניו את צרתו בכתבו שם הגוי ושם אמו, תיכף העביר רבנו את ידו הקדו' על השולחן לנקותו מטומאת שם הגוי עד שנפל שם הגוי ארצה, לא עבר שבוע ומת אותו הגוי.
זורע צדקות
"מילדותי אני נוטל כסף כדי להחיות יהודים" התבטא פעם רבנו, ואכן מיוחד היה רבנו במדת החסד שנתבלט בה במשך כל ימי חייו, משהגיע אליו מעשה צדקה או חסד היה עוסק בה במסירות מופלאה עד שנמצא מזור ומרפא למצוקתם.
תכונה מופלאה זו שראה אצל רבו הרה"ק ה"ישמח ישראל" זי"ע, כפי שסיפרו זקני החסידים, כי מנהג היה בחצר הקודש אלכסנדר שגדולי התלמידים עומדים סביב שולחנו של הרבי בעת קבלת הקהל, בשעות אלו היו לומדים לקח רב בדרכי עבודת ה' ודברי מוסר שכבשו את הלבבות היו נשמעים מפ"ק. פעם אחת פנה הרה"ק מאלכסנדר זי"ע אל רבנו, החווה בידו הקדו' על ערימת הקוויטלעך שנערמה על שולחנו ואמר "איר זעט, דריי פערטל פון דעם בערגל ואלט איך ארליידיגט ווען איך האב גענוג געלט", ברמזו על מצב הפרנסה הקשה שהיה אז בפולין.
משעלה רבנו על כס ההנהגה המשיך ביתר עוז לתבוע ממעריציו להרים תרומתם בעין יפה, עבור העניים הדחוקים. ומסופר על אחד מחסידיו שתינה לפניו צרתו, שבעה"ב פטרו מעבודתו, ובביתו אין בידו לפורטה לכלכלת ילדיו הקטנים הסובלים עד כדי חרפת רעב, רבנו לא השתהה קם ויצא בחשכת ליל עם משמשו כשהוא מועיד פעמיו למעונו של אחד מאנ"ש שהיה ברשותו מפעל גדול, רבנו הקיש על דלתו וציווה על חסידו המופתע לשבץ את אותו יהודי בין עובדי המפעל, כאשר שב רבנו למעונו עדיין המתינו לו קהל גדול כשהוא ממשיך בעבודת הקודש ושש ושמח על החסד הגדול שנפל בחלקו להושיע יהודי ממצוקתו.
מנהג התקין רבנו בקרב חסידיו בימי השובבי"ם, לפדות את תעניתם בצדקה עבור הכנסת כלה. בכל עיר ועיר ברחבי פולין בהם התגוררו חסידיו היה ממונה גבאי שהיה מכתת רגליו אל בתי החסידים ומקבץ מיד על יד דמי הצדקה עבור הכנסת כלה.
מסכת בפני עצמה היא פעליו הרבים לטובת עניי ארה"ק ועניי ירושלים בפרט, רבנו היה שולח דרך קבע סכומים עצומים מדי חודש בחודשו להחזיקם ולהחיותם על אדמת ארה"ק.
מסופר שבעת ביקורו בירושלים בא אחד ממעריציו והפציר בו שיבא להשתתף בשמחת הבר מצוה של בנו, אך רבנו התנה עמו שיתן לו סכום גדול לצדקה, הלה ניסה להצטדק שהוא סכום גדול מדי, אך רבנו נענה אם חפץ אתה שאבוא אל תפחית מסכום זה, והניח לפניו הלה את כל הסכום, אז קרא רבנו לאחד מבני הבית ופקד עליו ללכת עם כל המעות למשפחה ברחוב מלאכי ולמסור להם סכום זה, כשדפק השליח בדלת עמד בעה"ב נפעם כי באותה שעה עמד לשדך את בתו אלא שלא היה בידו כל הסכום הדרוש, בעודו משתאה מאין יבא עזרו, דופק השליח בדלת. כולו נרגש נענה: איך ידע הרבי, הרי זהו הסכום המדוייק שהייתי זקוק לו כעת… ויהי לפלא.
נכדו כ"ק מרן אדמו"ר זי"ע היה רגיל לספר, כי בעת שנסתלק רבנו היו סבורים בני הבית שימצאו ממון רב כי חסידיו היו נגידים גדולים, לפליאתם לא נשאר כי אם קצת מעות שהספיקו לצרכי הבית כדי שבוע כי הכל פיזר ונתן לצדקה.
כי רצו עבדיך את אבניה
כל ימיו היה רבנו קשור בעבותות של אהבה בכל נימי לבו ונפשו לארה"ק וליושביה, ולירושלים עיר הקודש בפרט, וככה מתבטא באגרותיו אל אנ"ש היושבים בארה"ק …"אחת שאלתי שאזכה לעלות לירושלים אמן" "…מייחל ומצפה בכליון עיניים מתי אוכל ליסע לארה"ק אי"ה"… "אתם יושבים בירושלים ב"ה, מה זה אתה מכניע את עצמך לפני"… אלו הם מעט מהתבטאויותיו של רבנו באגרות שלומים ששלח לחסידיו בהם ניכרים היטב אהבתו וכיסופיו לארץ הקודש ויושביה.
באהבתו היוקדת לארה"ק אף ביקש בכל חפץ של מצוה שישלחו לו מארה"ק, כמו בשמן זית להדלקת נרות חנוכה, ומצות לפסח, ואפי' שטריימל חדש ביקש שישלחו לו דוקא מארה"ק.
פעם שמע אנשים משוחחים ביניהם בטרוניה אודות האקלים החם בא"י, מיהר רבנו והיסה בהם "חוששני, שבדיבורים אלו אתם בכלל מוציאי דיבה על הארץ…"
ועובדא הוי בעת שישב בשולחנו הטהור בעיה"ק ירושלים, והביאו לפניו את פרי ה"סאברא" הגדל בארה"ק, מכיון שלא הכיר את הפרי אכלם רבנו כדרך גידולו בקליפתם המלאה קוצים, ולא היה ניכר עליו שום שינוי והתפעלות מרוב חביבותו לפירות א"י.
בשנת תרפ"ד נתקיימה משאת נפשו של רבנו, ובז' אדר דרכו רגליו על אדמת ארץ הקודש. זמן רב שהה רבנו בה עד סוף הקיץ, כשעיקר שהותו היתה בירושלים עיה"ק נקודת לבבו, ואף ביקר בישובים רבים ברחבי ארה"ק. במיוחד נסע לפקוד את קברי הצדיקים בגליל ולציון הרשב"י באתרא קדישא מירון בפרט, נסיעה שהיתה כרוכה באותם הימים במסירות נפש ברכיבה על חמורים דרך כפרים נידחים.
ביקור מיוחד ורב רושם ערך רבנו בעיר "בני ברק" שהיתה בשבועות הראשונים לייסודה וראשית התיישבותה. תושבי העיר יצאו לקבל את פני רבנו, כשהוא מיסב לסעודה רבתי שערכו לכבודו, ומרעיף עליהם עידוד וחיזוק רב על עמלם בכל עוז לשמור את שנת השמיטה כשעזבו כל אשר להם בפולין ועלו ארצה לקיים מצות ישוב א"י.
את רחשי לבו וגודל שמחתו למראה עיניו אשר ראה העלה רבנו מיד עלי אגרת שהשאיר בידיהם:
בעזה"י יום ג' שנכפלו בו כי טוב לסדר "הנני נותן לו את בריתי שלום". פה העיר העתיקה "בני ברק" (מחוז יפו- ת"א). הנני בא בקידה והשתחויה, לספר תהלות ה' במזמור לתודה, ורב תהלה לנורא עלילה, שזכיתי לעלות למעלה ולהיות בארצנו הקדושה בכל מקומות הקדושים, יהי שם ה' מבורך עדי עד. נתכבדתי להשתתף בהנחת אבן הפנה של העיר העתיקה 'בני ברק' המתחדשת עכשיו מאחינו עולי פולין מאנשים מופלגים והחרדים לדבר ה'. נסעתי במכוון לפה לראות את התיסדות המושבה 'בני ברק' הנה ב"ה ראיתי ומצאתי את שאהבה נפשי ורב ששון ועונג היה לי ולשמחת לב כל יראי ה' וחושבי שמו לראות מקום קדוש הלז ברוח ישראל סבא על מי מבועי התורה והיראה כאשר עם לבבנו, וראשית מעשיהם שהמה שומרים תורת ה' ופקודיו על אופן היותר טוב ונאה, וכולם שובתים שנת השמיטה בכל מלאכת עבודת האדמה וגידוליה, ובעזרת ה' יתפרסם על ידם כבוד שמים. והעולה על כולם הוא הבהמ"ד אשר בנו תיכף בבואם, והקול תורה נשמע שם על הרי יהודה וירושלים, וב"ה המה שוקדים על התורה והמצוות, זאת הביא שמחה גדולה בלבבי והנני מביע את ברכתי ל'בני ברק' שיעזור לכם השי"ת ותשרה השכינה במעשי ידיכם בשפע ברכה והצלחה.
ובזכות זה אשר אתם 'בני ברק' מקיימים שנת השמיטה ככל משפטו וחוקתו, ישוטטו רבים לבקש דבר ה' ותרבה הדעת ויראת ה', ותכונן עיר הצדק ויבנה בית עולמים במהרה בימינו אמן.
מנחם בהרב הקדוש זצללה"ה זיעועכ"י מביאלא"
נערץ בסוד קדושים
פרק מיוחד בתקופת שהותו בארה"ק היתה התקשרותו המופלאה של רבנו עם גדולי ירושלים, ברית של אהבה והערצה עזה שנמשך מני אז בקשר רצוף של מכתבים אף כשחזר אח"כ למעונו בפולין.
את מרא דארעא קדישא הגה"ק רבי יוסף חיים זוננפלד זי"ע. העריץ בהערצה מופלגת, באגרת להגאון המקובל הריא"ז מרגליות זצ"ל כותב רבנו "קבלתי מכתב מהרב הצדיק ר' יוסף חיים שליט"א וראיתי גודל ענוה שלו והבושה על פני", ובהגיע עת דודים באהלו משגר רבנו לאחד מאנ"ש מכתב הזמנה שימסור להגרי"ח כשהוא מוסיף בביטויים נדירים "תמחול למסור מכתב חתונה לידו ממש, ונא להזכיר אצל אדמו"ר שליט"א שיעלה זיווגם יפה, כך יאמר בפה קדשו ויברך אותם באריכות ימים ושנים עד ביאת גואל אמן".
כן נתקשר בקשר אמיץ עם גדולי חכמי הקבלה. על הרה"ק מהרש"א אלפנדרי זי"ע שחיבבו מאד כותב רבנו באחד מאגרותיו "אבקשך לפרוס בשלומם… ובפרט מהרב הצדיק אלפנדרי שליט"א שהוא חקוק בלבי מעת שראיתי אותו בפעם ראשונה".
בקשר מיוחד וטמיר נתקשר רבנו עם זקן המקובלים הרה"ק מהרח"ש הכהן דוויק זי"ע שביתו היה בסמיכות לאכסנייתו של רבנו, שעות ארוכות ישבו שני ארזי הקבלה והשתעשעו ביניהם בתורת הח"ן. הגרח"ש שהתפעל מאד מגדלותו של רבנו מכנהו בתואר "חכם הרזים". לימים העיד תלמידו המקובל רבי משה יאיר וינשטוק זצ"ל "אוכל אני להעיד כי הייתי אז עומד אצל מו"ר הרח"ש ז"ל, וכשבא האדמו"ר מסטריקוב לבקרו העמידו כסא ע"י כסא הרח"ש, ואני זוכר היטב כי שמעתי מפורש יוצא מפי הרח"ש בזה הלשון "הנני שמח מאד לראות פני שכינה".
זקני ירושלים היו מספרים כי הגרח"ש זצ"ל התבטא בהזדמנות על רבנו "כי את פנימיות נפשו של הרבי מסטריקוב קשה לבריה בדורנו להשיג".
בפקודת קדשו נוסד השטיבל הראשון דחסידי סטריקוב בירושלים בשנת תרפ"ד, ע"י קומץ חסידים שעלו ארצה בעידודו ובכך נוצר היסוד לבניינה של חסידות סטריקוב בארה"ק, רבנו עמד תדיר לחזקם כשהוא דורש בפרטות בשלום כל אחד מהמתפללים וכך כותב "הגופים רחוקים אבל הלבבות קרובים ובדבר רוחני אין הפסק ומניעה".
עם כל חיבתו הגדולה לציון וירושלים שימר רבנו על קהל עדתו לבלתי יהיו מושפעים מאוירת החולין שפגעה ברבים מהעולים ארצה, ועמד בתקיפות שבקדושה שיגדלו ילדיהם על טהרת הקודש בדרך המסורה. בתוכחת אהבה לא חשך בשבט מוסרו, והזהיר "חלילה וחס שיעלה ברעיונך לילך בדרכים שונים חוץ מיראים ושלמים אשר היו אתנו בצוותא חדא, הט אזנך ושמע להם וטוב לך… בל תלמוד הלשון הנקרא עברית… שרק תורה ועבודה יהיה עסקך".
וכבר היה מעשה באחד מאדמור"י פולין ששוחח עם רבנו על אחד מקרוביו שעומד לעלות ארצה, ורוצה להתגורר ב"תל אביב" דוקא, ונימוקו עמו מפני שתל אביב עיר חדשה היא, ואילו ירושלים מלאה במסגדים המעכבים את התפילה (כפירש"י עה"פ (שמות ט, כט) כצאתי את העיר אפרוש את כפי אל ה'- אבל בתוך העיר לא התפלל לפי שהיתה מלאה גלולים), לאחר הרהור נאנח רבנו עמוקות והפטיר "אינני יודע אם 'מינות' אינה מעכבת את התפילה…"
אך חזר מביקורו הארוך, וכבר נכספה נפשו לבקר שוב בארה"ק, ובאגרת לנכדו הוא כותב "אולי יעזור לי ה' שאוכל ליסע עוד החורף הזה לא"י אשר כלתה נפשי לזה". אכן כעבור אחת עשרה שנים בערוב ימיו בשנת תרצ"ה פקד רבנו זצ"ל בשנית את ארה"ק, בלוויית בנו מ"מ מרן האדמו"ר האמצעי רבי יעקב יצחק דן מסטריקוב זי"ע ונכדו הגאון המופלא רבי טוביה יוסף הי"ד ראש ישיבת "בית אהרן" דסטריקוב, בי' אדר ב' דרכו רגליו בנמל יפו כאשר בימי הפורים שהה במחיצת חסידיו בתל אביב, וביום ד' ניסן עלה לעיה"ק ירושלים כאשר המונים מנכבדי ירושלים ממתינים לבואו בתחנת הרכבת ובבית האכסניה בבתי וורשא, ביניהם נראה הרה"ק רבי משה מרדכי מלעלוב זי"ע שהגיע עם בניו שהיו ילדים רכים בשנים כאשר בדרך סיבר את אזנם "בניי היקרים, עתה אנו הולכים לקבל פני צדיק" (מעדות בנו כ"ק האדמו"ר רבי שמעון מלעלוב זי"ע).
בביקורו זה כבר התנוססו לתפארת בתי החסידים דסטריקוב בירושלים ובתל אביב, רבנו ערך בהם את שולחנותיו הטהורים, וקיבל שמה את קהל ההמונים ששיחרו לפתחו לעצה ולברכה, ואף ביקר אצל אחדים מחסידיו וצאצאיו שדרו בארה"ק כשהוא מרעיף טל של תחיה על יושבי הארץ.
בירושלים אף יסד אז רבנו את ישיבת "זכותא דאברהם" ע"ש זקנו רשכבה"ג שר התורה הגה"ק מטשעכנוב זי"ע, כשנכדו הגאון המופלא רבי טוביה יוסף הי"ד עומד בראשות הישיבה בראשית דרכה.
בתקופה זו נחלה קשות, ואז ציווה להוסיף לשמו את השם "אלימלך" ע"ש רבנו הקדוש הרר"א מליזענסק זי"ע. וסיפר החסיד הישיש רבי זושא גרליץ זצ"ל שזכה לשמשו בתקופה זו, והלך עמו אל הרופא בעת שנצרך לעבור טיפול קשה אשר היסב לו יסורים גדולים, באמצע הטיפול יצא הרופא החוצה בהתפעלות ואמר "מי הוא זה היהודי המיוחד הזה, כי בטיפול הזה שאני עושה לאנשים אחרים הם צועקים בקולות רמים אך ממנו איני שומע אפי' אנחה קלה, אין זה אלא שהוא איש אלוקים (א געטלעכער מאן)…"
ונר אלוקים טרם יכבה
בתפילות רבים שנערכו ע"י שריד בית מקדשנו וברחבי העולם בקעו רקיעים עבורו, עד שבחסדי ה' שב רבנו לאיתנו, ובשלהי חודש תמוז שב אל מעונו בפולין.
על ימיו האחרונים וסדר הסתלקותו בחודש שבט תרצ"ו סיפר נכדו כ"ק מרן אדמו"ר זי"ע שנסע בב' שבט להלויית מחותנו הרה"ק רבי יוסל'ה מאמשינוב זי"ע שהתגורר באטוואצק, שם חלה בדלקת ריאות קשה, ונשאר למנוחה בבית בנו הרה"צ רבי יוס'ל לנדא הי"ד באטוואצק. בשבת האחרונה עוד ערך את שולחנו הטהור, ואמר "תורה" בהתלהבות, במוצש"ק בעת שזימרו "המבדיל" ציווה לשנות הניגון בתיבות "נחנו בידך כחומר", וחרדה גדולה אחזה בלב הנוכחים. ביום שלישי י"ט לחודש שבט שנת צרו"ת בעודו יושב בבית בנו באטוואצק, ומתעמק בספה"ק עץ החיים למהרח"ו ז"ל נדם לבו לפתע ועלה השמימה למגינת לב כל ישראל.
אשכבתיה דרבי
בכתבי העת מתואר על הזעזוע שפקד את יהדות פולין בשעה שנודעה הבשורה הקשה, הרגשת יתמות אפפה את כולם, בית ישראל כולו עמד אז בשעה קשה כאשר הצורר הנאצי ימ"ש כבר החל להצר את צעדיהם בגרמניה, אנשים בכו מאין הפוגות על אבדן צדיק הדור המגין עליהם מפני הרעה.
באשכבתיה דרבי שיצאה מביהח"ס דסטריקוב בווארשא הלכו רבבות יהודי ווארשא רגלי עד לבית העלמין "גנשע", הקור העז ששרר באותו יום לא מנע מהם לשאת את ארונו של רבנו מרחק כה רב, כאשר בראשם נראו רבני וורשה והאדמורי"ם מסוכטשוב, אלכסנדר, גרודיזסק, פיאסצנה, אופלא, מודזיץ, זוואלין, אמשינוב, וואלברוז. ומאות חסידים מהערים לאדז, טשנסטחוב, לובלין.
בנו הגדול ומ"מ כ"ק מרן האדמו"ר האמצעי מסטריקוב זי"ע נשא דברי הספד קצרים לפני המטה בהזכירו את פירש"י עה"פ כי מפני הרעה נאסף הצדיק – טרם באה ומתרגשת הרעה לעולם לוקחים מעמנו את צדיק הדור אשר מגן עלינו, וכל הקהל געה עמו בבכי רב.
דברים דומים אף התבטא הרה"ק מסוכטשוב זי"ע בהספדו "עס קומט דאך זייער שווערע צייטן, די וועלט וואלט אייך געדארפט האבן…"
רבנו זי"ע נטמן בבית העלמין הגדול "גנשה" שבווארשא, ועל ציונו הוקם אוהל שנהרס בשנות הזעם, והוקם מחדש לפני כמה עשורים.
זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל.
מוגש ע"י הרב חיים צבי שיינבך – מכון אוצר החיים ב"ב
