רבי אהרן ראטה זצ"ל- נולד באונגוואר שבהונגריה בראש חודש סיוון בשנת ה'תרנ"ד בהיותו כבן תשע ידע את ספר התניא בעל פה עם הלשון. בשנת ה'תרפ"ה עלה לא"י והתיישב בירושלים, שם ייסד את בית-המדרש 'אוהל אלימלך'. לאחר כארבע שנים חזר לסאטמר בהמלצת רופאיו. קבוצת חסידים התאספו סביבו ונקראו בשם 'שומרי אמונים'. על אף שסבל מאש המחלוקת ביקש מחסידיו במכתב שלא להשיב מלחמה. מתנגדיו לא בחלו בשום אמצעי ואף פיזרו מסמרים במקווה בטרם נכנס לטבול.
כתוצאה מהמחלוקת עבר לברגסאס ושם הקים ישיבה בשם "שומרי אמונים" בעקבות שימת הדגש המיוחדת על עניית אמן בקול רם. בשנת ה'תרצ"ט חזר לא"י והקים ישיבה בשם "שומרי אמונים". עיקר שיטתו הייתה תפילה בהתלהבות. התפרסם כאדם קדוש בסיגופיו. רוב ימיו היה חולה. נפטר ב-ו' ניסן ה'תש"ו בעת טחינת קמח ברחיים לצורך מצות לפסח. ציונו בהר-הזיתים בירושלים.
אביו: ר' שמואל יעקב שימש כקצב. בכל לילה קם בחצות ובכה על גלות השכינה. תיקון החצות היה כאבלות חדשה בכל פעם. איש קדוש ונורא אשר גם הגויים חרדו ממנו.
אמו: מרת יענטא בת ר' אברהם מעיירת סאבראנץ.
אשתו: מרת סימא בת ר' יצחק כץ.
מרבותיו: ר' יששכר דוב רוקח מהרי"ד מבלז, ר' ישראל הגר מויז'ניץ בעל ה'אהבת ישראל', ר' צבי אלימלך שפירא מבלוז'וב רבו המובהק, ר' יהוסף רוטנברג מקאסאני, ר' יהושע העשיל פריד מקאפיש, ר' פנחס אדלר אב"ד ראדוואנקע, ר' יהודה גרינוואלד, ר' ישעיהו זילברשטיין מוויצן בתורת הנגלה.
חברותא: ר' אלישע רוזנפלד בן ר' אהרן.
מתלמידיו: ר' אברהם מאיר זיסוויין, ר' חזקיהו כץ אחי אשתו, ר' שמואל זינגער בעל אחות הרבנית, ר' צבי אביגדור פיש אבד"ק ניר אדאני שבהונגריה, ר' חיים יצחק מאליק מח"ס מכלכל חיים על יו"ד ועו"ס, ר' משה ראטה אב"ד האמארד, ר' יוסף מאיר פולאק הי"ד מבערגסאס.
בנו: ר' אברהם חיים.
חתנו: ר' אברהם יצחק הכהן קאהן בעל דברי אמונה.
מספריו: • טהרת הקודש- תיקון היסוד והמידות • שומר אמונים- אמונה, גאולה, ביטחון ושמחה • שולחן הטהור- ענייני האכילה • נועם הלבבות- ענייני התפילה • מבקש אמונה- ענייני האמונה היהודית.
מספר בנו האדמו"ר זצ"ל בהקדמה ל'שלחן הטהור', שסמוך להסתלקותו סיפר, שהוא בעצמו היה בעל העובדה הנ"ל. ואמר רביה"ק, שמסר לו זאת, כדי שנדע עד היכן יכול בר ישראל להשיג ולהגיע ע"י מידת הביטחון בה' יתברך, ומעשה שהיה- כך היה: בימי בחרותו למד בישיבתו של בעל "מעשי למלך" מווייטצין, באותו זמן הוא חי בדוחק גדול, ולא השגיח על מצוקתו, ושום דבר לא הפריע את התמדתו בלימודו ואת עבודתו בתפילתו, וחיזק את עצמו בגודל ביטחונו בה'. ופעם אחת הציק לו מצבו מאד, ויסב פניו אל הקיר ושפך שיחו לפני קונו: שפתותיו נעות וקולו לא נשמע לשום אדם, וכך הייתה תפילתו: "ריבונו של עולם הזן ומפרנס לכל באי עולם מקרני ראמים עד ביצי כינים, הלא גלוי וידוע לפני כסא כבודך את כל דחקותי ומצוקותיי, הזמן לי היום את כל הצטרכותי ולא אצטרך לידי מתנת בשר ודם". ועשה חשבון במחשבתו לפני יוצרו, כמה ממון הוא צריך לאותו היום, והיה כאשר סיים תפלתו התחזק מאוד בביטחונו בבורא, ותיכף פתח את
אמתחתו ומצא שם כסף כפי הצטרכותו לאותו היום, וכה עשה מדי יום ביומו ומצא די מחסורו שנתנו לו מן השמים, כפי שביקש מאת ה' יתברך וככה עבר עליו משך של חצי שנה. וסיבת הפסקת השפעתו מן השמים היה, אשר אשת בעל המלון, אשר הייתה צדקנית גדולה הכירה את מעשי תוקפו וקדושתו, והיא הרגישה בדבר, כי ראתה שבכל פעם הוא היה מקבל מביתו סכום כסף כדי מחייתו
והצטרכותיו, וזה שישה חדשים, אשר לא קיבל שום מכתב ולא כסף, ועם כל זאת הוא משלם כמיקודם שכר בית-מלונו וגם עבור כביסתו וכדו', ומגודל התפלאותה על הדבר הזה הציקה הרבה פעמים ואמרה לו: "הלא אנכי רואה שאין אתם מקבלים מביתכם כלום ומאין לכם הכסף כדי הצטרכותכם? ממה נפשך, אם אתם מקבלים תמיכה מאנשים אחרים למה לא תירצו להנות גם מאתנו". והיה כאשר הטרידה אותו מדי פעם בפעם ולא רצה להוציא שקר מפיו, וגם מפני שרצה להיפטר ממנה שלא תבלבלהו יותר, גילה לה את מקור השפעתו, ומאותו יום ואילך פסק הדבר.
פעם אחת הלך הצדיק יחד עם כמה מתלמידיו להר הזיתים לבקר על ציוני הקדושים. באותה תקופה הר הזיתים היה מוזנח מאוד, המקום לא טופל בכלל וכל ההר היה מלא חול ועפר, והיה קשה מאד לזהות את הקברים, גם יד גויים שלטה בהם לפעמים, כך שלפעמים נמצאו מצבות הרוסות לחצאין או לגמרי. לפתע צדה עינו של אחד מתלמידיו על מצבה, ובה ניתן היה לקרוא בקושי את המילים …רבי אברהם גרשון מקיטוב… התלמידים הראו מיד את המציאה לרב. מיד ניגש ר' אהרן אל הציון וסמך ראשו ונשען על מקלו, ושוב הרים ראשו והפטיר בשפה רפה: "אין זה ציונו של ר' גרשון". התלמידים התפלאו כן תמהו, הלא כתוב מפורש, אך לדברי הצדיק לא יכלו להתנגד. יגעו וניקו את שאר חלקי המצבה, ומה מאד השתוממו כשמצאו אח"כ כתוב: "אשתו של רבי אברהם גרשון מקיטוב".
פעם אחת בא רבנו לבית מדרשו ואמר לתלמידים: "בלילה הזה התגלתה לי נשמה אחת, שהיא נתגלגלה בדג, והפציר בי בתחנונים, שהיא פעלה למעלה, שהיא תגיע לשולחננו בשבת זו, ובקשתה בפיה שנעסוק בטובתה להשלים תיקונה, והראה תוך דיבורו על גודל מדת הדג שהיה דג גדול מאד. והנה בערב שבת-קודש בא תלמידו, ר' דוד מאיר, שהיה רגיל להביא הדגים לרבנו ודג גדול בידו, ואמר: "הנה הסוחר של הדגים בא לפני ואמר: "יש לי הצעה טובה בשבילכם, יש לי דג גדול למכור, אולי תרצו לקנות הדג לרבכם?' ומיד קניתי הדג", וראו התלמידים, שהיה הדג באותו גודל, שהראה הצדיק באצבעותיו.
חיזוק לתקופה מספרו:
נערך והוגש ע"י הרב יוסף חיים אוהב ציון שליט"א
