סגולה לאחוז המלח בעומר מועיל לעין הרע ומועיל כמו קמיע
בסידור בית הבחירה להגאון ר' אברהם חמוי זצוק"ל (דף צ"א ע"ב אות ט"ז) וז"ל, סגולה וסוד גדול בלילה הראשונה של ספירת העומר יקח בידו מעט מלח ויקרא עליו מזמור מזמורים אלו
פרק קכב
א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד שָׂמַחְתִּי בְּאמְרִים לִי בֵּית יְ־הוָ־ה נֵלֵךְ: ב עמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלָם: ג יְרוּשָׁלַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה־לָּהּ יַחְדָּו: ד שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי־יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל לְהדוֹת לְשֵׁם יְ־הוָ־ה: ה כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִד: ו שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלָם יִשְׁלָיוּ אהֲבָיִךְ: ז יְהִי־שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ: ח לְמַעַן־אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה־נָּא שָׁלוֹם בָּךְ: ט לְמַעַן בֵּית־יְ־הוָ־ה אֱלֹהֵינוּ אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ:
פרק קלא
א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד יְ־הוָ־ה לֹא־גָבַהּ לִבִּי וְלֹא־רָמוּ עֵינַי וְלֹא־הִלַּכְתִּי בִּגְדלוֹת וּבְנִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי: ב אִם־לֹא שִׁוִּיתִי וְדוֹמַמְתִּי נַפְשִׁי כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ כַּגָּמֻל עָלַי נַפְשִׁי: ג יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל־יְ־הוָ־ה מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם:
פרק קלג
א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד הִנֵּה מַה־טּוֹב וּמַה־נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם־יָחַד: ב כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל־ הָראשׁ ירֵד עַל־הַזָּקָן זְקַן אַהֲרן שֶׁיּרֵד עַל־פִּי מִדּוֹתָיו: ג כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיּרֵד עַל־הַרְרֵי צִיּוֹן כִּי שָׁם צִוָּה יְ־הוָ־ה אֶת־הַבְּרָכָה חַיִּים עַד־הָעוֹלָם:
ואח"כ יקרא פרשת העומר ככתוב לפניך ויאמר אח"כ תפילה זו יה"ר מלפניך ה' או"א בזכות ספירת העומר אשר ציותנו בתורתך ובזכות שמותיך הקדושים וטהורים היוצאים מהמזמורים הללו היוצאים מראשי תיבות וסופי תיבות ובזכות אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב שיהיה זה המלח לי לשמי פב"פ או לשם מי שירצה ולכל מי שישא המלח הזה עליו יהיה לו למגן וצינה מדבר וממגפה ומעין הרע ומכל דבר רע אכי"ר, ואח"כ יתן המלח בידו ויספור העומר וכן יעשה כל ימי הספירה ויזהר של ישים המלח על הארץ ושיהיה בידו בשעת ברכה ואח"כ יהיה מסוגל הרבה לעין הרע ויועיל כמו קמיע מומחה ופקיע, מספר כתב יד ועיין בסה"ק דבק מא"ח (מערכת ו' אות ט"ז).
סעודת המן
כתוב בשל"ה הקדוש שיש להוסיף בסעודה ביום ב' דפסח לכבוד סעודת אסתר, שבו ביום ניתלה המן. כי 'בלילה ההוא נדדה שנת המלך' היה בליל הסדר השני. שהרי הצום שלושה ימים לילה ויום התחילה ביום י"ג ניסן, יום האגרות, והתענו י"ג י"ד וט"ו, ובלילה ההוא בין סעודה ראשונה שעשתה אסתר הצדקת לסעודה השני, זה היה בליל שני דפסח, ואז נתהפך הענין שהמלך שאל מה נעשה יקר וגדולה למרדכי על זה, וכו' קח את הלבוש ואת הסוס וכו' והמן נדחף אל ביתו, ויבהילו להביא את המן לסעודה השניה, ובזמן הסעודה שאל אחשורש 'מיהו זה ואיזהו אשר מלאו לבו לעשות כן', ואמרה אסתר, איש צר ואויב המן הרע הזה, ואח"כ אמר המלך תלהו עליו, ביום ט"ז ניסן.
וכתב התפארת שלמה איך שייך לכתוב על המן הרשע 'ויצא המן ביום ההוא שמח וטוב לב', מה יש לרשע עם שמחה, הרי שמחה יש רק בסטרא דקדושה. וידוע מש"כ בזה הקדו"ל. ותי' התפארת שלמה ע"פ מש"כ בפסיקתא דרב כהנא סוף פ' בשלח 'כי יד על כס י"ה אמר רבי אליעזר בן יעקב נשבע הקב"ה בכסאו שלא יהיו גרים מעמלק'. רק אחד היה גר עמלקי שתיכף שהודה בכך ואמר 'בן איש עמלקי אנכי', נהרג, הוא השליח שבא לבשר לפני דוד המלך שהרג שאול, תיכף צוה דוד להורגו. והקשה התפארת שלמה מדברי חז"ל בגמ' גיטין דף נ"ז 'מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק' הרי שיש גרים מעמלק?
ונודע מספרי הצדיקים שמי שזוכה להנות משלחן גבוה, מסעודה שצדיקים מסובין בה, יכול לזכות למדרגות גדולות בקדושה וטהרה, וכמ"ש הרמב"ם שזהו חלק ממצות 'ולדבקה בו', להתדבק בת"ח ולאכול עמהם, כי ע"י שסועדים עם איש קדוש וטהור, זה מעלה את האדם למדרגה גדולה. ומכיון שאסתר סעדה עם המן, שאב המן קדושה כזאת מהסעודה עד שנאמר בו 'שמח וטוב לב', וממילא גם זכה שבני בניו ילמדו תורה בבני ברק.
ושמעתי ממורי ורבי הגה"ח רבי משה וואלפסאן שליט"א הוספה על דברי התפארת שלמה ע"פ מש"כ במגלה לאחר שבקשה אסתר להוסיף עוד בשושן ביום י"ד אדר וכן לתלות את בני המן, 'ויאמר המלך להעשות כן', שנתן רשות לבקשתה. ובתרגום האריך בפסוק זה, שלכאו' אין יודעים מה היה הסוף של זרש, מצאנו שהרגו את המן ועשרת בניו, ושאר בניו אי' בגמ' שהיו מחזרים על הפתחים, שכל העולם יתבשרו על מפלתו של המן הרשע. אך מהו עונשה של ארורה זרש אשת מפחידי, שהיא נתנה את העצה לתלות את מרדכי הצדיק, מה איתה? כתוב שם בתרגום 'וזרש ערקת'. היינו שברחה משם. וצריך להבין מדוע עשה השם ככה שלא העניש את זרש, ונתן לה לברוח?
ואמר רבי משה ביאור פשוט ע"פ דברי המדרש ברות, כתוב בחז"ל שבאותה לילה שנשא בועז את רות ונשאר שם ושארית למשפחת בית דוד, ולמחרתו מת בועז. ולא היה בברית של עובד בנו. וכתב החיד"א לבאר ע"פ דברי האור החיים הק' בפרשת ויחי שביום הסתלקותו של הצדיק הוא בתכלית שלימות המדרגה שלו, כמ"ש 'תוסף רוחם יגועון', ואמר האריז"ל שבכל יום ויום חי האדם עוד ניצוץ מימי חייו, ובכל יום ויום מחיה האדם את הניצוץ היומי כפי התורה והמצוות שמסגל בזה היום, וגם כשאדם חי כאן בעוה"ז, יש חלק מהניצה"ק שכבר יושבים בגן עדן או הפוך ח"ו, ועל זאת מתפללים 'שתצילני היום ובכל יום מדינה של גהינם', וזה שכתוב 'ויקרבו ימי ישראל למות', כי לפני הסתלקות האדם, מתקבצים ומתאספים כל חלקי ניצוצות נשמתו ונכנסים בגופו, ואז אמר יעקב אבינו 'האספו ואגידה לכם', בכח שלימות כח נשמתו. וכמ"ש האגרא דכלה בסוף פ' וילך 'בן מאה ועשרים שנה אנכי היום', כלומר כל חלקי החיים נתקבצו ביום אחד. היום ממש הוא כלליות של כל השנים כולם. כך הוא בכל אדם ביום הסתלקותו. הן צדיק והן רשע.
וזה שנאמר בהפטרת שבת זכור ששאול המלך לא הרג את אגג, ובא שמואל והוכיחו על כך, ואח"כ ביקש שיקרא לאגג, וכתיב 'וילך אליו אגג מעדנות ויאמר אגג אכן סר מר המות'. מהו 'אכן סר' הרי ידע שהוא הולך לההרג? וביאר האלשי"ך הק' בספר מראות הצובאות שסבר שמואל שאגג לא יבא, יצטרכו להביאו בכח להריגה, אך באמת הלך אגג מעדנות כמי שהולך למקום טוב, והתפלא שמואל על כך, ואמר לו אגג, אל תתמה על שאני הולך בנחת, כי באותו לילה שנשאר אגג חי השריץ ע"י הבהמות שהיו ע"י כישוף את בנו של המן האגגי, כי הבהמות של העמלקים היו ע"פ כישוף. וזה שאמר לו שמואל 'כאשר שכלה מנשים חרבך כן תשכל מנשים אמך', עתידה אסתר הצדקנית נכדה של שאול המלך, ותהרוג את נכדך המן הרשע, אשע"כ אל תשמח כ"כ עם 'אכן סר מר המות'. כי סך הכל נדחה הדבר לעוד כמה דורות.
ונמצא שבועז זכה להוליד בעולם בלילה אחרון את השורש לבית דוד, ולעומת זה עשה אגג בלילה האחרון שהשאיר בעולם את השורש לזרע עמלק.
ואי' בתרגום שבשעה שיצא שאול למלחמה נאמר 'ויפקדם בטלאים' וכתוב בתרגום שהיה סופר אותם באמרי פסחיא, כמו אגריפס המלך שספר את ישראל עי"ז. ואי' בזה"ק שמלחמת עמלק הוא ביום י"ד ניסן, זהו היום שמשביתים כל כוחות הרע עשרה כתרין דמסאבותא. ולכן אמר הקב"ה באותו יום 'לך והכית את עמלק'. ולחמו ביום ט"ו, ולמחרת כבר העבירו שמואל, ונמצא שיום הריגתו של אגג ע"י שמואל, היה ביום היארצייט של נינו המן הרשע. כי עמלק ביקש לעכב את בנין בית הבחירה, שהרי זהו המצוות שנצטוו ישראל בכניסתן לא"י, להכריז זרעו של עמלק ולמנות מלך ולבנות בית הבחירה, כי הוא עומד כנגד שלימות כסא השם ע"י בית המקדש. ולכן צריך להעבירו. וכיון שלא העבירוהו בשלימות והשאיר אחריו שרץ, עדיין לא נבנה ביהמ"ק, ושמשי בן המן כתבו שטנה שלא לבנות בית המקדש השני. וזה שאמר מרדכי לאסתר 'אם החרש תחרישי וכו' ואת ובית אביך וכו" שהיה יודע שצריך לתקן את מה שהשאיר שאול זקנה את אגג חי ליום אחד. והנה אסתר המלכה קיימה את כל התורה כולה, בוודאי הכינה כל מה שצריך לכבוד פסח, חיטה שמורה ויין כשר לד' כוסות, והיה היתה מצפה שתזכה לקיים כל המצוות בליל הסדר, אלא שגזרו תענית ג' ימים. וידוע שאחשורש היה מחבב סעודות של בני ישראל, כמ"ש במדרש רבה 'בהראותו את עושר כבוד מלכותו, אמר רבי יהודה בן רבי סימון, סעודת ארץ ישראל הראה להם', כלומר שבאותה סעודה היה נותן להם מאכלים יהודיים. וכך אמרה אסתר לאחשורש שהיא מזמינה אותו לסעודה, הוסיפה לו שהיא תביא לסעודה מאכל יהודי מעניין. כך נוהגים בעלי תאוה שאוהבים לאכול דברים מעניינים, כמו שיש באמריקה וכו' מסעדה איטלקית ומסעדה סינית, מי שכבר רגיל במאכלי מדינתו, מחפש מאכלים ממדינות רחוקות אולי יחוס אולי ירחם, כך עשתה אסתר כיון שהיתה בתענית באותו יום, הכינה להם המצות והיין שהיא לא אכלה בליל הסדר. וכמובן שקדושת המאכלים האלה השפיע על אותו רשע המן, ובאותו יום הרי היה יום אחרון שלו, בבחינת 'תוסף רוחם יגועון' כנ"ל, והצדקת אסתר הוציאה מהמן הרשע את כל הניצוצין קדישין שהיו בלועים בו. ובאותה הלילה נמשכו ונתבררו בזרש הניצה"ק של רבי שמואל בר שיל"ת שלמד תורה בבני ברק. וזה שאמר התרגום שזרש ברחה, כי הקב"ה גלגל שיתגלה הניצוץ הקדוש לאחר כמה דורות על ידה. שאילו היו הורגים אותה, לא היה מתגלה בני בניו של המן בבני ברק.
'יבוא המלך והמן היום אל המשתה' בגימטריה 'למדו תורה בבני ברק'. אות באות. כי בזכות ובכח אותה המשתה ומאכלי פסח דאסתר, נתגלה הניצה"ק דרבי שמואל בר שילת.
[ערוך מתוך שיעור של ידידי המגיד ר' מנשה ישראל רייזמאן]
נערך והוגש ע"י הרב יוסף חיים אוהב ציון שליט"א
