סגולות שביעי של פסח ואמירת יזכור בצל הנגיף • הרב יוסף חיים אוהב ציון

שביעי של פסח מסוגל לפרנסה
כתב הגאון האדמו"ר ממונקטאש זצוק"ל בספרו שער יששכר (מאמר חדש ניסן מאמר שפת הים אות י"ט) וז"ל, היום ההוא זמן קריעת ים סוף והוא זמן השפעת פרנסה בכח ביזת הים כמקובל בידינו מצדיקים ז"ל וכן מבואר בספרים ע"כ רמוז שפיר בהלל הגדול "לגוזר ים סוף לגזרים" הוא שם מלאך מהגביא"ל שהוא בג"י הוי"ה אדנות כמו שהוא הכונה באז ישיר כי א"ז גי' ח' אותיות משילוב הוי"ה אדנו"ת הנז' עיי"ש בסידור, וגם הוא מהגביא"ל בגימטריא פא"י שהוא שם הפרנסה ר"ת פותח את ידך כנודע היינו שנמשך מגוזר ים לגזרים ביזת הים פרנסה בהרחבה וכל טוב.

מסוגל לכל הישועות
כתב האדמו"ר הנ"ל (במאמר חדש ניסן מאמר שפת הים אות כ"ו) וז"ל, ואתה הרם את מטך ונטה את ידך ובקעהו עפ"י דברי המד"ר (פרשת וישב פרשה פ"ה אות י') מטך זה מלך המשיח כד"א ויצא חטר מגזע ישי וכן מטה עוזך ישלח ה' מציון ועפ"י הנודע בעטרת צבי על הזוה"ק בפרשת בשלח וכדין ויושע ה' ביום ההוא "כי כל הצטרכות ישועה בכלל ובפרט אפשר לפעול בלילה הזאת בעת קריעת ים סוף" שהוא בחינת איילה זו רחמה צר שהיא כורעת לילד כנס"י ובפרט בענין הגאולה השלימה במהרה בימינו בעת חבלי משיח האלו שהוא חבלי לידה דהאי איילתא זו כנסת ישראל וז"ש ואתה הרם את מט"ך וזהו המשיח כנזכר מהמד"ר וישב שיתרומם קרן משיחנו שנקרא מטך, ונטה את ידך על הים ובקעהו בזמן קריעת ים סוף שהוא עת רצון לזה מבחינת עתיקא כנודע עכ"ד.

מסוגל לפרנסה וזיווגים
כתב בספר בית אברהם מסלאנים וז"ל, גם מתעורר ביום זה הענין שצעקו בני ישראל אל ה' והושיעם וקרע להם את הים משום כן הזמן מסוגל מאד שכל אחד יתפלל בענינים שנאמר עליהם קשין כקריעת ים סוף, כגון קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף.

מסוגל להתחזק באמונה בצדיקים
כתב בספר מנחם ציון מרימנאוו וז"ל, שמעתי מגדול אחד מתלמידי מורי שאמר בשם רבו שהעת המסוגלת להתחזק באמונה בה' ובצדיקים היא בליל שביעי של פסח ויתחזק עצמו לקשר דעתו ומחשבתו בצדיקים הקדושים לזה הוא תועלת גדול וסגולה אמיתית שביום זה נאמר ויאמינו בה' ובמשה שאמונתם בה' נשלמה ע"י התקשרותם במשה, וע"ע בזה בהגדה של פסח נחלת שדה עמ' תנ"ג מה שהאריך בזה.

סגולת אמירת השירה בשביעי של פסח ובשאר ימות השנה
כתב הגאון זכר דוד (במאמר ג' פרק ל"ב) וז"ל, כתב הרב החסיד בספר חרדים דמי שחטא הרבה וכרוצה לעשות תשובה שלימה יאמר השירה בכוונת הלב ויעלה על ליבו כאילו הוא בעצמו יצא ממצרים ועבר בים והוא תועלת גדול לתיקון מעשיו הוא אחד המדברים שמכפרים העוונות בלי סיגוף.
וכ"כ החיד"א בקונטרס ציפורן שמיר (אות כ"ד) וז"ל בזוה"ק הפליגו באמירת שירת הים וסודה אחד פסוקי דזמרה שהוא עילוי מאד ונחת רוח לשכינת עוזנו וע"כ צריך לאמרה בשמחה רבה ובנעימה ויצייר בדעתו כאילו הוא עומד ביבשה בתוך הים והמצריים נטבעים והוא ניצול והוא סגולה לכפרת עוונותיו, וע"כ בספר מנחת אהרון (כלל י"ב סעיף י"א) ובספר זרע אברהם פ"ח ובספר אשל אברהם (דף מ"ח ע"ב) דאמירת השירה בכונה גדולה משלמת הנפש מאד ומכפרים לו על כל עוונותיו וזוכה לאומרה לעתיד לבא ומצילו הקב"ה מכל צרה. וסיים הזכר דוד ואם בכל ימות השנה ראוי לשורר שירת הים בכוונה ובנעימה אמור רבנן בכפיל"א ביום הזה שה' עשה עמנו הנס שעברנו ביבשה בתוך הים בזכות האמונה ובזכות המילה ועיי"ש עוד מה שהאריך בזה. וע"ע בספר ארוחת תמיד להגאון ר' שמואל יצחק (עמ' רע"ז הוצאת מכון שובי נפשי)
מוצאי שביעי של פסח שוטחים שבלים בבתים והוא סגולה לפרנסה
כתב הגר"ח פלאג"י בספרו מועד לכל חי סימן ד' אות מ"ג וז"ל "ליל מוצאי פסח נוהגים לשטוח שבלים בבתים ומניחים גם שבולת בראשם משום דבפסח נידונים על התבואה ולסימנא טבא שיהיה שנת שובע ועיי"ש עוד מש"כ בשם הגאון כהנא רבא ר' אליהו הכהן מאיזמיר בספרו אזור אליהו סימן ה' בטעם מנהג זה, וע"ע בשו"ת שער שלמה זורפאה סימן מ"ז שהביא כמה וכמה מנהגים שעושים בלילה זה לסימן טוב שתתחדש עליהם שנה טובה דשנה ורעננה ומתוקה כדבש דומיא שמושחין את המלכים על יד המעיין שתמשיך מלכותם כמי מעיין."

תפילת יזכור במנין מרפסות האם הילדים צריכים להיכנס לבית?

"יזכור" היא תפילת זיכרון מיוחדת לנשמותיהם של הנפטרים. אנשים שהתייתמו מאב או מאם אומרים אותה. תפילת "יזכור" נאמרת בבית הכנסת ארבע פעמים בשנה: ביום כיפור, בשמיני עצרת, בחג האחרון של פסח ובחג השבועות.
בבתי כנסת רבים (בעיקר בקהילות אשכנזיות), בזמן אמירת "יזכור" המתפללים שהוריהם חיים יוצאים מבית הכנסת. מה הסיבות למנהג הזה?
עין הרע
ההסבר הנפוץ לכך שמי שיש לו הורים עוזב את בית הכנסת בזמן אמירת "יזכור" הוא שהדבר נועד למנוע קנאה ו"עין הרע" מצדם של אלו שלצערם הגדול איבדו אבא או אימא1.
בהקשר לזה מובא סיפור מחריד שמופיע בתלמוד2, על מישהו שהקניט אדם שהיה יתום משני הוריו, והיתום הביט בו ב'עין רעה' וכתוצאה מכך שני הוריו נפטרו.
אחדות
חז"ל רואים באופן חמור את מי שעומד מהצד ולא משתתף בתפילה הקבוצתית של הציבור, כי הדבר עלול להתפרש כהתרסה ולבטא כאילו הם 'לא חלק' מהציבור. לכן, מאחר שמי שהוריו בחיים לא מעוניין להשתתף בתפילת "יזכור", עדיף שיעזוב את המקום בזמן התפילה מאשר שיישאר במקום ולא ישתתף בה3.
כוח הדיבור
לפי דברי חז"ל, לדיבור יש כוח מיוחד לחולל מציאות ולגרום לשינוי. זה מסביר את החשש ב"יזכור": אם מי שהוריו בחיים יישאר בבית הכנסת הוא עלול לומר בטעות "יזכור" בעצמו, וזה עלול לגרום, חלילה, לתוצאה מחרידה ש'תצדיק' את התפילה4.
בלבול בשמות
הסבר דומה, שגם הוא קשור לכוחו של הדיבור, אומר כך: בעדות רבות בעם ישראל, אנשים קרויים בשמות של הסבים והסבתות שלהם שהלכו לעולמם, כך שלא פעם יש התאמה בין השמות שמוזכרים בתפילת "יזכור" לבין המתפללים שנוכחים בבית הכנסת שנושאים את אותו שם בדיוק. כדי לא 'לפתוח את הפה' למלאך המוות, חלילה, עדיף לצאת מבית הכנסת בזמן שמציינים את שמות הנפטרים5.

שמחת יום טוב
הסבר אחר הוא שהימצאות בבית הכנסת בזמן אמירת "יזכור" עשויה להיות בעיה הלכתית, משום שהתפילה הזו עלולה לעורר עצבות ודיכאון – וזה מנוגד לחובה לשמוח בחגים6. עם זאת, כמובן, מי שההורים שלהם נפטרו כן רשאים לומר את תפילת "יזכור", כי עבורם אמירת התפילה הזו משרה גם תחושת הקלה ושמחה מכך שהם עושים משהו טוב לזכותם של יקיריהם שנפטרו.
*
לסיום, מי ייתן ונזכה ליום שבו הקדוש ברוך הוא ינגב אחת ולתמיד את דמעותינו, ביום שבו "בילע המוות לנצח", כאשר נתאחד עם יקירינו בביאת המשיח ותחיית המתים.

הערות שוליים
1.
כרם שלמה, א, פד. שערי אפרים, שער י.
2.
מסכת יבמות, דף קו, עמוד א.
3.
על פי תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ, עמוד ב.
4.
לשון חכמים, כד. אוצר כל מנהגי ישורון, עא, כז.
5.
אוצר כל מנהגי ישורון, שם.
6.
אוצר דינים ומנהגים, הזכרת נשמות.
לפי כל הטעמים הנ"ל – ניתן 'לצאת' מ'ביהכנ"ס' (בנדו"ד – רה"ר או המרפסת) אל תוך הבית.