מרדכי כהן
במוצאי שבת קודש הגיעה הידיעה המעציבה על הסתלקותו של דמות אצילית, ירא אלוקים, שהעמיד הדת על תילה ועמד בפרץ בחומת הכשרות במסירות רבה במשך עשרות בשנים, לא החזיק טיבותא לנפשיה, הי חסיד הי עניו, שנזדכך ביסורין קשים ומרים הרה"ג ר' יעקב אלקבץ זצ"ל רב מושב "אחוזם" ורב אזורי "לכיש" במשך כשבעים שנה, אשר השיב נשמתו לבוראה לאחר שנזדכך ביסורים והוא בן צו' שנים.
הרב זצ"ל נולד בעיר "מוגאדור" במרוקו להוריו שהיו יראים ושלמים בתורה ובאהבתם לתלמידי חכמים, אביו רבי יצחק זצ"ל היה מבאי ביתו של הרה"ק רבי חיים פינטו זצוק"ל (השני) ואף זכה תקופה להיות הבעל תוקע אצלו בית הכנסת במלאח.
כמו כל אותם יהודים באותה תקופה, גם נפשו איוותה ונכספה לחון את עפר ארץ ישראל, וכך בשנת תשי"ב זכה לעלות עם רעיתו ובתו לארץ ישראל למושב "אחוזם" שבדרום. במשך תקופה התגוררו בפחונים ומאוחר יותר בצריפונים, כך בימות החורף הקשים ובימות הקיץ בחום השמש היוקדת, אך למרות הכל צהלתו תמיד היתה על פניו, באומרו לציבור צאן מרעיתו שאנו זכינו לישב בארץ ישראל מה שאחרים וגדולים לא זכו.
מאז ועד יומו אחרון, היה מנהיג לציבור בני המושב יוצאי צפון אפריקה כשכיהן בתפקיד רב מושב 'אחוזם' ורב אזורי של המושבים שבחבל לכיש. את יומו היה מתחיל השכם בבוקר בתפילה עם הנץ החמה בבית הכנסת המרכזי במושב, כך גם בחורף וכן בקיץ ובחודש אלול היו משכימים קום לאמירת תיקון חצות וסליחות.
התושבים מספרים כי כל ימיו היה נוהג עם התושבים כאב אחראי לבניו, היה החזן, המוהל והשוחט ללא תמורה ומורה ההלכות בכל ענין ובעיקר היה שומר על המסורת על פי מנהגי מרוקו להמשיך באותה דרך של גדלי התורה בחו"ל ובעיקר לדור הצעיר שימשיכו לילך בדרך ה', למרות שבימי ראשית קומה של המדינה זו היתה מלאכה קשה עד למאוד. בביקורות שהיו ערוכים הרבנים נציגי הרבנות הראשי ממחלקת הכשרות, תמיד היו מרוצים מבדיקות והעמדת הסכין כהלכה והיו משבחים אותו על כך. את תעודת ההסמכה לרבנות ולשחיטה קיבל מהגאון רבי שלום משאש זצ"ל שהיה אז רבה של מרוקו וישבחו כאשר עבר את המבחן בהצלחה גם בהעמדת הסכין.
מכיון שבאזור מגוריו לא היה תלמוד תורה, שלח את ילדיו למושב 'קוממיות' שם ילדיו למדו והתעלו בדרך ה' ואף שהלימוד היה ב…שפת האידיש, העיקר שיגדלו בני תורה, כך אמר. באותם ימים יצר קשרי ידידות בעבותות אהבה עם הגאון רבי מנחם מנדלסון זצ"ל אב"ד קוממיות וכך עבדו ופעלו יחד לשמור על הצביון היהודי השורשי בקרב העולים ובעיקר בנושא מצות השמיטה ובשמירת השבת ואכן חקלאים שהיו סרים מרותו של הרב זצ"ל, שמעו לו והשביתו את מלאכתם בשנת השמיטה.
הרב אביגדור מנדלסון רבה של קוממיות מספר, שהיתה ידידות מיוחדת בין סבו זצ"ל לרב אלקבץ זצ"ל וזכור שבימי החנוכה, הסבא זצ"ל היה מדליק נרות חנוכה ברוב עם בחדר מרווח ולשם היו מגיעים ילדים רבים שהסבא היה מקרבם וכך זה היה באותה זמן כאשר בנו של הרב זצ"ל למד בת"ת בקוממיות, פנה לעבר הילדים ושאל איפה יצחק? בנו של הרב אלקבץ, וכך קרבו שיעמוד לידו בעת הדלקת נרות החנוכה.
בשמירה על צביון השבת היה נלחם בחירוף נפש. עדיין תושבים זוכרים כיצד היה מגיע למחסום הכניסה לישוב יחד עם תושבים והיה מתישב על הכביש וחוסם את המעבר שלא יכנסו בשבת כלי רכב, היה קשה בעיניו לראות מחללי שבת שתמיד אמר שזה היסוד של התורה כולה. בכל הזדמנות שהיתה, היה מעודד ומחזק את השבת אצל המון העם, כך גם היו שומעים בדרשותיו הרבים שהיה נואם במשך ימות השנה בארועים שונים.
בתפקידו כרב המקום, היה מנהיג בכל המושגים ועמד מול לחצים גדולים על מנת לשמור ולגדור גדרים ולא חת מפני איש. היה מקפיד ללכת לבקר חולים בבתי חולים או בביתם ומנהג זה נהג כמעט עד שנותיו האחרונות למרות הקושי שבדבר, כך גם היה מגיע לנחם בבתי אבלים ונושא דברים בפני הקהל וזו היתה הזדמנות עבורו לחזק ולעורר את הציבור בענינים העומדים על הפרק.
כל ימיו היה מקושר עם גדולי תורה ותלמידי חכמים, כך היה ניתן לראות בימי עיון שהיו נערכין מידי פעם ע"י הרבנות הראשית ובהם היה משתתף, היה בקשרי ידידות עם הגה"צ רבי חיים פינטו רבה של אשדוד וקרית מלאכי שהכירו עוד מילדותו בעירו מוגאדור שבמרוקו ומידי פעם היה מגיע לחלות את פניו בלשכת הרבנות באשדוד והגר"ח פינטו היה קם לכבודו, מכבדו ומעריכו.
מידי שנה היה משתתף בחודש טבת בהילולת הצדיה"ק המקובל רבי דוד פרץ זצוק"ל בעל מח"ס "מגן דוד" עה"ת בדרך הקבלה שרבים מבני המושב היו מבני עירו שראו בצדיק ניסים ונפלאות, בהילולא היה פוגש את הגה"צ רבי שמעון כהן זצ"ל רו"מ "תהילה לדוד" באשדוד והיה משוחח עימו בדברי תורה ונפשו נקשרה בנפשו עם השנים, יצויין, כי ביום פטירתו של הגר"ש כהן זצ"ל, היה צער גדול לרב זצ"ל וביקש להגיע להלוויה אך משהגיע, נסתם הגולל על קברו ואז מלוויו שהיו לצידו נדהמו לראות כיצד משתטח על קברו ומנשק את רגבי העפר הטרי על קברו, מתוך שידע את ערכו הרם של הגר"ש כהן זצ"ל.
פעל רבות למען החינוך בכל כוחו וכך כשבנו הגיע לגיל בר מצוה שלחו ללמוד בישיבת "אור יוסף" בארמונטייר שבצרפת אצל אוד מוצל מאש הגה"צ רבינו גרשון ליבמן זצ"ל שזכה העמיד תלמידם הרבה בדרך הנודעת של הסבא מנובהרדוק.
לאחר שנים שאלו בנו שיחי' איך שלחתם אותי, לתקופה כה ארוכה רחוק מהבית וגעגועים גדולים היה לכם ודאי, איך התמודדתם עם זה? אז פתח את סגור ליבו וסיפר שבמשך חודשיים בכו יחד ההורים על הניתוק הארוך והגעגועים אבל למרות כל זאת, קבלנו על עצמנו מסירות נפש גדולה בשביל שיגדל ויתחנך על ברכי התורה הק'.
במשך עשרות שנים מסר שיעורי תורה במשך ימות השנה ובשבת קודש לפני תפילת מנחה, השיעורים היו בהלכה ובאגדה ובעניני פרשת השבוע, היה פעילות יפה עם הילדים והנערים שהיו מגיעים לחצר בית הכנסת ולפעמים מפריעים למתפללים, אך היה רעיון אותו הגה יחד עם מר שלום פרץ שחילקו לילדים מיני מתיקה ובשלב מאוחר יותר הקימו שיעורי תורה לצעירים במושב 'אחוזם' ובמושבים אחרים יחד עם הרב נפתלי טובים ממושב 'נחלה'. פעילות זו של קירוב הנוער, הצילה אותם מרדת שחת שלא נסחפו לרוחות הרעות המנשבות באותה תקופה.
בשנים האחרונות נחלש, ובחודשים האחרונים חלה הידרדרות נוספת במצבו, אך תמיד היה צלול בדעתו. בשבוע האחרון אושפז בבית החולים 'קפלן', ובשבת בבוקר ראש חודש 'אייר' השיב את נשמתו הטהורה לבוראו כשילדיו סביב מיטתו זעקו 'שמע ישראל, לאחר יסורין קשים כשהוא בן צו' שנים.
במוצאי שבת קודש, עם התפשטות הידיעה המרה, על פטירתו, משפחתו בני המושב ורבים מבני התושבים הסמוכים התעטפו באבל ויגון על סילוקו של מנהיג בעל דמות מיוחדת, אשר עבד את קונו מתוך ענווה ופשטות.
לקראת חצות לילה הובאה המיטה לחצר בית הכנסת המרכזי במושב 'אחוזם', כאשר רבים מבני המושבים הסמוכים הגיעו להשתתף תוך כדי שהתפזרו לכל המרחב ושמרו על כללי הנחיות משרד הבריאות.
את משא ההלוויה פתח הרה"ג ר' שלמה פרץ רו"מ "הדרת יוסף" אחריו נשא דברים, הרה"ג ר' חיים בן חמו מרבני מושב "עוצם", נכדיו הרב אריה רביבו, הרב יוסף חיים אלקבץ רב קהילה 'חריש', הרב שלום אלמליח.
בדבריהם ציינו על גודל אהבתו ומסירותו לציבור צאן מרעיתו כבר מאותן שנים שהיה בבחינת לכתך אחרי במדבר,,, כשלא היו תשתיות מינמליות, אבל הנהיג את הציבור בדרך התורה וההלכה, חיזק את הציבור כשחלקו היו מיואש מהמצב הגשמי הירוד אשר אפילו קורת גג נורמלית לא היתה.
הרבנים ציינו כי אנו מלווים עתה אדם גדול, רב פעלים, אומנם התנהג בפשטות ובצניעות, אבל פעל רבות למען שמו ית'.
את מסכת ההספדים חתם בנו מזכה הרבים רבי יצחק שהעלה את זכרו על עמלו בתורה, על פעליו הגדולים למען השבת, למען החינוך הטהור והפעילויות בשנת השמיטה עם החקלאים שעודדם לשמור כהלכה ולקיים את הלכו שביעית בהפקרת השדות. סיפר על העמל התורה שהיה לו, עם מעלת החסד שהיתה לו, התפילות שהיה מקפיד עליהם עם המנהגים שלא ויתר על קוצו של י', כשלא החזיק טיבותא לנפשיה כלל.
עוד ציין כי גם האמא המנוחה ע"ה נפטרה בשבת קודש. בסיום ביקש מחילה בשם המשפחה ובשם אנשי המושבים, שומעי לקחו וצאן מרעיתו.
לאחר אמירת הקדיש, יצא מסע ההלוויה למושב 'נועם' כשהציבור מלווה את דרכו האחרונה, במהלך ההלוויה תקעו בשופרות כמנהג מרוקו וכך כשעה לפני עלות השחר נטמן לקול בכיים של הנאספים.
בכך נחתמו פרקי חייו של דמות סמל של ענוה וצניעות המלאה בזיכוי הרבים, בתורה ובעבודת ד', מצוות ומעשים טובים המלווים אותו בכתר שם טוב לעולם שכולו טוב.
הניח דור ישרים מבורך, זרע ברך ד', בניו ובנותיו, נכדיו וניניו חלקם רבנים חשובים המכנים בתפקידים חשובים של זיכוי הרבים העושים חיל בתורה ובמצוות.
ת.נ.צ.ב.ה.
