ממתק לשבת פרשת בהר בחוקותי תש"פ
היה פעם באירופה רב מכובד מאוד שעשה בר מצווה לבן שלו, לבר מצווה הגיעו רבנים חשובים, שרים, אישי ממשל ועוד מכובדים, למחרת בר המצווה ראה הרב את הבן שלו מסתובב בין חבריו ואומר להם בגאווה "ראיתם איזה אנשים מכובדים היו בבר מצווה שלי אתמול?" פנה הרב לבנו ואמר לו "יקירי, ראיתי את כל האנשים שבאו לבר מצווה שלך אתמול? הם לא באו בזכותך הם באו בזכותי" הילד היה חכם ואמר "אבא, אם ככה למה לא באו יותר אנשים?" ענה לו האב "זה כבר בגללך…"
כשהתורה מדברת על מעלתו של משה רבנו היא כותבת "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה" ובמבט ראשון זה נראה מוזר איך יכול להיות שאדם שצריך להנהיג עם שלם, מליוני אנשים מקשיבים לכל מילה שלו, על פיו נוסעים ועל פיו חונים איך הוא יכול להיות עניו האם הוא לא יודע שהוא מנהיג את עם ישראל? מסתבר שהקושי שלנו הוא בהבנת המושג "ענווה" העניו הוא לא אדם שלא מודע למעלותיו, להיפך הוא יודע בדיוק מי הוא ומה היכולות שלו אלא שהוא לא מייחס את ההצלחה לעצמו, משה רבנו ידע שהוא המנהיג של עם ישראל אבל הוא לא אמר תראו איזה כח יש לי אלא תראו איזה כח יש לקב"ה שהוא הצליח לעשות אפילו אותי מנהיג.
זה בדיוק מה שהפרשה הראשונה שנקרא השבוע מלמדת אותנו, הפרשה נקראת בהר סיני, לכאורה למה צריכה התורה לספר לי שזה היה בהר סיני? יש מדרש ידוע שמספר על ריב שהיה בין ההרים על איזה הר תנתן התורה, כל הר סיפר כמה הוא מיוחד והר סיני לא התערב כי הוא קטן ולא מיוחד אמר הקב"ה תבוא התורה שמלמדת ענווה ותנתן על הר שמסמל ענווה. אבל אם התורה רוצה ללמד אותנו ענווה למה שלא תנתן במישור או אפילו בבקעה? אלא שהמסר הוא מצד אחד על האדם להיות הר ומצד שני סיני, אמנם האדם צריך להיות עניו כמו סיני אבל עליו להיות הר להיות מודע למעלות שלו ולהשתמש בהם כרצון השם לעשות כדי להשלים את המשימה שלשמה הגיעה נשמתו לעולם.
יהי רצון שנשכיל לדעת את מעלותינו ומתוך צניעות וענווה נסייע לעשות את העולם מקום הרבה יותר טוב, מקום שיהיה ראוי לגאולה אמיתית ושלימה בקרוב ממש.
שבת שלום
הרב נחמיה וילהלם
בית חב״ד בנגקוק תאילנד
