ח"כ יריב לוין נבחר לכהן כיו"ר הכנסת לאחר שזכה בתמיכתם של 72 חברי כנסת, לעומת שני המועמדים האחרים, ח"כ קארין אלהרר שזכתה לתמיכת 23 ח"כים, וח"כ אחמד טיבי שזכה לתמיכתם של 20 חברי כנסת.
מיד לאחר בחירותו נאם לוין ואמר כי "ביראת כבוד, בהתרגשות, ובתקווה כי אצדיק את האמון שניתן בי, אני מבקש לשאת דברים ראשונים כיושב-ראש הכנסת העשרים ושלוש של מדינת ישראל. העשייה הציבורית הייתה בעבורי, עוד בילדותי, משאת נפש. המנהיג הראשון שזכיתי לראות מקרוב היה ראש הממשלה השישי, מנחם בגין זכרונו לברכה".
"חוויית המפגש עימו הייתה כל כך עוצמתית, שהיא הביאה אותי – כך מספרים – לדמעות של ממש. הוא היה הסנדק שלי בברית המילה. כשבגרתי, הוריי האהוב ים גאיל ואריה לוין, אשר אין שיעור לחוב ולתודה שאני חב להם, העניקו לי חינוך ציוני שורשי. החינוך הזה עיצב במידה רבה את תפיסת עולמי; את מחויבותי המוחלטת לעם ישראל, למורשת אבותינו, ולמימוש זכותנו שאינה ניתנת לערעור על ארץ- ישראל".
"את צעדיי הראשונים במשכן זה עשיתי לפני כעשרים וחמש שנים , בעת ששימשתי עוזר פרלמנטרי. באותה עת, טרם שהומצאו הטלפונים החכמים, הודעות לחבר-כנסת שנמצא במליאה היו מועברות באמצעות פתקים שנמסרו לסדרן האחראי. באחד הימים, הציע לי הסדרן שאכנס בעצמי לחלקה האחורי של המליאה. לא התלבטתי, ולו גם לשניי ה. היה לי ברור שלא אעשה זאת. ראיתי באפשרות להיכנס לאולם המליאה זכות נעלה, שיש להתייחס אליה במלוא הזהירות ויראת הכבוד. זכות השמורה למי שעמדו במבחן הציבורי העליון, וזכו באמונם של עשרות ומאות אלפים מאזרחי ישראל. אלו הם מאה ועשרים חברי הכנסת".
"כך ראיתי את הדברים אז, וכך אני רואה אותם היום. הכהונה בכנסת אינה דבר מובן מאליו. היא מטילה עלינו, נבחרי הציבור, אחריות כבדה : לא רק לייצג נאמנה את ציבור שולחינו, אלא גם לעשות זאת בסגנון ראוי, בשיח מכבד, מתוך נאמנות לדרך שבשמה כל אחת ואחד מאיתנו נבחר. הנושאים המונחים לפתחנו בימים אלה הינם כבדי- משקל, ולעתים גם הרי-גורל. נעסוק בנושאים אלה בכובד ראש, באחריות, ביסודיות ובכבוד הדדי. נשמש כתובת לכל אזרחי המדינה – יהודים ושאינם יהודים; דתיים, חרדים, מסורתיים, וחילונים; ותיקים ועולים חדשים".
"חברות וחברי הכנסת, מעמדו העצמאי של הפרלמנט הוא אבן יסוד בכל דמוקרטיה, ובפרט בדמוקרטיה הישראלית. זכינו לחיות בתקופה בה לעם היהודי יש מדינה עצמאית משלו ופרלמנט חופשי. שילמנו עבור כך בחייהם של מיטב בנינו ובנותינו, שלעולם נזכור אותם. מה שהיה בגדר חלום עבור דורות, התגשם עבורנו. אל לנו להקל ראש בכך. במשטר דמוקרטי תקין שלוש רשויות השלטון מכבדות האחת את מעמדה של רעותה, ואת הסמכויות המופקדות בידיה. כבוד הדדי הכרחי זה מתבטא, לפני הכל, בהימנעותה של כל רשות מהשגת גבולה של הרשות האחרת".
"הביקורת ההדדית של שלוש רשויות השלטון האחת כלפי ה אחרת, היא דבר טבעי. הביקורת אינה חסרון של הדמוקרטיה, היא אינה מנוגדת לדמוקרטיה, אלא היא אחד מיתרונותיה הגדולים. המתח בין הרשויות, ובכלל זה המתח שבין הרשות המחוקקת לבין הרשות השופטת – אף הוא דבר טבעי. דווקא משום מתח זה, עלינו להקפיד הקפדה יתרה על כבודה של הרשות השופטת. אולם, ההתערבות הגדלה והולכת של בית המשפט העליון בעבודת הכנסת ובסמכויותיה, מחייבת אותנו לעמוד בנחישות על כבוד הכנסת, למנוע את השגת גבולה ולהגן על מעמדה".
"חברות וחברי הכנסת, אלה אינם ימים קלים. מדינת ישראל מתמודדת, כמו העולם כולו, עם משבר בריאותי וכלכלי אדיר ממדים. מגפת הקורונה גבתה קורבנות, ואני מבקש להשתתף בצערן של משפחות הנפטרים. רבים מאזרחי המדינה איבדו את ביטחונם הכלכלי, את מקור פרנסתם. עלינו להבטיח שהכנסת תהיה בימים אלה מקֹור-תקווה לכל אזרחי ישראל – תקווה לאחדות, תקווה לפיוס לאומי, תקווה ליציאה מהמשבר".
"מכובדי, ראש הממשלה בנימין נתניהו, אני מבקש להודות לך באופן אישי ומעומק הלב, על האמון יוצא הדופן שנתת בי לאורך שנים ארוכות, ועל החלטתך לבחור בי כמועמדך לתפקיד יושב-ראש הכנסת. אני יכול להעיד שהעבודה איתך אינה בהכרח המתכון לשעות שינה מרובות, אבל דווקא משום כך – בזכות התמסרותך לניהול ענייני המדינה סביב השעון – אזרחי ישראל יכולים לישון בהשקט ובבטחה".
"אני מבקש להודות ליושב-ראש הכנסת לשעבר – חברי, חבר הכנסת יואל אדלשטיין – על עשייתו החשובה והמכובדת בתפקיד זה. תודתי נתונה גם ליושב-ראש הכנסת היוצא, חבר הכנסת בני גנץ, על האופן הממלכתי והראוי בו ניהל את הכנסת בימים מורכבים אלה".
צילום: דוברות הכנסת, עדינה ולמן
העיקר של העבריין אדלשטיין שסירב לצו בית משפט
האיש הנכון. במקום הנכון. (תפיסת עולם שלי)