ממתק לחג הסוכות • צפו

ממתק לחג הסוכות תשפ"א
לפני כמאתיים שנה, כיהן בברלין רב חשוב בשם צבי הירש לווין. הוא היה מיודד עם מושל העיר וזה ביקש להתארח אצלו בחג הסוכות. המושל הופיע בליל החג בבית הרב ונדהם לראות את בני הבית עוזבים את ביתם החם, יורדים אל סוכה קטנה בחצר ואוכלים בין כתליה הרעועים. בסוף הסעודה, ביקש המושל לשאול שאלה: "אני יודע שבליל הסדר שואלים הילדים מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות אך אני מתפלא שהם לא שואלים כך הלילה הזה? מה יותר משונה ומוזר מהחג הנוכחי? לצערי השיב לו הרב, התשובה פשוטה: הילדים יודעים כי החיים שלנו בגלות הם רעועים. פעם אנו כאן ופעם מגורשים למקום אחר. פעם אנו חיים בבית עשיר ופעם צריכים לברוח לסוכה דלה וצרה. לכן אין להם תמיהה על הירידה לסוכה. בפסח, לעומת זאת, אנו יושבים בפאר ובעושר, כמו בני מלכים שיצאו לחירות – ולכן הילדים תמהים אבא, מה נשתנה הלילה הזה.
בזכות מה קיבלו בני-ישראל את מצוות הסוכה? אומר המדרש, שמצווה זו ניתנה לנו בשכר מה שאמר אברהם אבינו למלאכים "והישענו תחת העץ". אברהם נתן למלאכים את צילו של העץ, ובשכר זה אנו זוכים לשבת בצילה של הסוכה. עוד אמרו חז"ל, ש"כל המקיים מצוות סוכה בעולם הזה, זוכה לישב בסוכת עורו של לווייתן לעתיד לבוא".
יש כאן אפוא שלושה סוגים של 'סוכה': א) העץ של אברהם, שבצלו ישבו המלאכים; ב) הסוכה שבה אנחנו יושבים בזמן הזה; ג) "סוכת עורו של לווייתן", שבה נזכה לשבת לעתיד לבוא.
שלושת העניינים הללו מקבילים לשלוש דרגות בקיום מצוות: א) המצוות שקיימו האבות, קודם מתן-התורה; ב) המצוות שאנו מקיימים, לאחר מתן-התורה; ג) המצוות שנקיים לעתיד-לבוא, בזמן הגאולה.
האבות קיימו את המצוות בלא שנצטוו עליהן. מצד אחד, הדבר מבטא את מעלתם הגדולה ואת התבטלותם העצמית לקב"ה. מצד שני, מכיוון שקיימו את המצוות בכוח עצמם, ולא על-פי ציווי ונתינת-כוח מלמעלה, היו המצוות שלהם מוגבלות למידת העלייה האפשרית על-ידי יצור נברא ולא מעבר לכך.
דבר זה בא לידי ביטוי סמלי בעובדה שה'סוכה' שלהם הייתה בדמות צל העץ. העץ, המחובר לקרקע, רומז על חוסר היכולת להתרומם מהמגבלות הארציות. ככל שיהיה גדול ומצל, עדיין יישאר קשור ומחובר לארץ ולא יוכל להתעלות גבוה יותר.
לעומת זאת, המצוות שלאחר מתן-התורה, מכיוון שהן נעשות על-פי ציווי וכוח מיוחד של הקב"ה, מאפשרות לאדם להתרומם ממגבלותיו כנברא ולהגיע לחיבור והתקשרות עם האין-סוף. לכן המצוות שלנו מרומזות בסוכה, שהסכך שלה חייב להיות דווקא 'תלוש', ודווקא למעלה מעשרה טפחים, דבר המסמל את היכולת להתנתק מהארץ ולעלות למעלה-מעלה.
השלב השלישי בהתקשרות עם הקב"ה יהיה לעתיד לבוא. בזמן הזה, אף שניתנה לנו האפשרות להתחבר עם הקב"ה על-ידי התורה והמצוות, עדיין אנו חשים את המציאות העצמית שלנו, והרגשה זו מפריעה לדבקות האמיתית בקב"ה. לעתיד לבוא נגיע לדבקות מוחלטת באלוקות, בלא שהרגשת המציאות העצמית תפריע לה.
דבקות זו באה לידי ביטוי ב'לווייתן', מלשון "הפעם יילווה אישי אליי", לשון של צוותא והתחברות. הלווייתן גם חי במים, שאין שם מציאות של טומאה, והחיים במים ממחישים גם-כן את החיבור ההדוק למקור החיות. ה'לווייתן' מסמל אפוא את עבודת ה' בימות המשיח, כאשר נגיע לדבקות עצומה באלוקות. אולם לדבקות זו אפשר להגיע רק לאחר קיום המצוות בזמן הזה, ולכן אמרו חז"ל שעל-ידי קיום מצוות סוכה בזמן הזה נזכה "לישב בסוכת עורו של לווייתן לעתיד לבוא".
שבת שלום וחג שמח
הרב נחמיה וילהלם
בית חב"ד בנגקוק תאילנד