לקראת הבחירות: יהדות התורה ערכה מפקד פנימי היסטורי ורחב היקף | תוצאות מטלטלות

בעוד שישה ימים יצאו מאות אלפי יהודים שומרי תורה ומצוות לקלפיות הממוקמות בסמיכות למקום מגוריהם ויקיימו בהידור את מצוות 'ועשית ככל אשר יורוך'. למרות המאמצים והמשאבים המושקעים בקמפיינים של המפלגות החרדיות, בסופו של דבר רוב מוחלט של הציבור יצא ביום שלישי הבא לקלפיות אך ורק בשל הוראת רבותיו להצביע ולפעול עבור המפלגה המייצגת אותו.

השאלה שמעסיקה יותר מכל את קברניטי המפלגות החרדיות בשלושת החודשים האחרונים, היא סוגיה שהובילה במהלך השנים את הציבור החרדי ללא מעט פילוגים סכסוכים ומריבות קטנוניות: כמה אנשים משתייכים לכל חוג.

תיבת פנדורה
שלושים ושבע שנה חלפו מאז אותו יום שבו צעדו כ-11,000 (מתוך כ-22,000 חברים רשומים) מתפקדי 'אגודת ישראל' לקלפיות שמוקמו בכל רחבי הארץ, כדי לוודא, אחת ולתמיד, מה הם יחסי הכוחות הפנימיים בתוך המפלגה. התוצאות ההן ממשיכות לקבוע, למרות 37 השנים שחלפו מאז, את סדר היום הפוליטי של המפלגה שהפכה ברבות הימים למפלגת 'יהדות התורה'.

תוצאות הבחירות דאז קבעו את סדר הכוחות הבא: "א" – הסיעה המרכזית של חסידות גור קיבלה 27.75%, "ש" – שלומי אמונים קיבלה 24.88% מסך הקולות, "צ" – ציות והגשמה (סיעת צא"י שלימים הפכה לחלק ממפלגת 'דגל התורה') קיבלה סך 21.36% מהקולות, "מ" – הסיעה המאוחדת של חסידות ויז'ניץ קיבלה 12.55% מסך קולות; סיעת 'חי' שייצגה את עדות המזרח קיבלה קרוב לתשעה אחוזים מהקולות, סיעת 'נאמני התנועה' שייצגה את חסידות סלונים קיבלה קרוב לשלושה אחוזים מהקולות ויוצאי בוכרה קיבלו כמחצית האחוז.

גם היחס בין 'אגודת ישראל ל'דגל התורה' נקבע לפני שנים רבות והוא מבוסס על תוצאות הבחירות שנערכו לפני עשרים שנה בשנת תשמ"ט, אז זכתה אגודת ישראל ב-5 מנדטים ודגל התורה בשניים. בהסכם השלום שנכרת לקראת בחירות 92, נקבע יחס של שישים אחוזים ל'אגודת ישראל' וארבעים אחוזים ל'דגל התורה'.

מאז ההסכם ההוא, לא מקובל המתווה הזה על הנהגת 'דגל התורה' שמכריזה בחירות אחרי בחירות כי תוצאות הבחירות בתשמ"ט כבר מזמן אינן משקפות את המציאות, וכי כוחו של הציבור הליטאי גדל מאז והוא מונה לפחות מחצית מהציבור החרדי.

בכירי דגל התורה מצביעים פעם אחרי פעם איך לפעמים באופן אבסורדי דווקא הצלחה בבחירות ממעיטה את חלקם היחסי בעוגה. כך יקרה גם אם תוצאות האמת בבחירות יתאימו לסקרים ובכנסת הבאה ישבו ששה נציגים של יהדות התורה. אם כך יהיה עלול להיווצר מצב שבו 'אגודת ישראל' תזכה בשני שלישים מהתפקידים (ארבעה חברי כנסת), ואילו האחות הקטנה 'דגל התורה' תזכה רק לשליש מהתפקידים (שני ח"כים).

אם כוחה של דגל התורה היה במותניה, היו ראשיה מתעקשים על הסכם רוטציה בין שתי המפלגות שיבטיח כי במקרה כזה תתקיים רוטציה על המקום השישי. אך המחלוקות והפילוגים בציבור הליטאי, גרמו לכך שבכירי התנועה התקשו לעמוד מול ארבעת הח"כים המיועדים של 'אגודת ישראל' שהודיעו בצורה ברורה כי לא יעניקו רוטציה לחבר החדש ברשימה, יעקב אשר. אפילו האיומים של העסקנים הצעירים לפיהם אם לא ייחתם הסכם רוטציה שמבטיח את קיום הסכם הרוטציה עתיק היומין הם לא יעבדו בבחירות, התגלו כאיומי סרק המנותקים לחלוטין מהמציאות.

אלא שההצהרות האלה עלולות להוביל למשבר גדול – שלא לומר בלתי הפיך – אחרי הבחירות. בחודשים האחרונים עסוקים חברי שתי המפלגות החרדיות במחקר מעמיק, ראשון מסוגו בהיסטוריה החרדית, שנועד לבדוק כמה אנשים משתייכים לכל חוג במגזר. התוצאות המפתיעות, כמו כל דבר בציבוריות החרדית – שנויות במחלוקת, ואם לשפוט על פי ההצהרות מכל הגורמים הנוגעים בדבר, נראה כי הבחירות האלה פתחו תיבת פנדורה של ממש. שדים, יידע לומר לכם כל עסקן פריפריאלי מש"ס, קל מאוד להוציא מהבקבוק, איש לא יודע איך מחזירים אותם. אז היום, חמישה ימים לפני הבחירות, השד המספרי מסתובב בין המטות, וכולם רק מחכים ליום שאחרי כדי לשסות אותו האחד במשנהו.

אך קודם כל לעובדות.

תיוגים, פילוחים וחשאיות
לפני שלושה חודשים, עת הוכרז על פיזור הכנסת והליכה לבחירות, התכנסו עסקני מפלגת 'יהדות התורה' והחליטו ללכת על מבצע ראשון מסוגו: פילוח מאגר המצביעים הטבעי של המפלגה והפיכתו לכלי שיוכל להגדיל את כוחה של המפלגה.

מתווה הפילוחים שנקבע בישיבות מקדימות היה ראשון וייחודי מסוגו. כל בית אב במגזר החרדי קיבל תיוג שהגדיר אותו מבחינה מפלגתית ומבחינה סיעתית. כל בית אב הוגדר כליטאי או כחסידי – ומשהוגדר ככזה תוייג גם באופן פרטני. החסידים חולקו על פי החצר החסידית אליה הם משתייכים והליטאים על פי הקהילות והחוגים השונים בציבוריות הליטאית.

ישבו העסקנים והגיעו למסקנה כי מפקד משותף לשתי המפלגות הוא כמעט בלתי אפשרי והחליטו ללכת על מפקדים מפוצלים שבהם כל מפלגה תסקור את מאגר הבוחרים הטבעי שלה כדי שיוכלו להביא אותם ביום פקודה לקלפיות.

התקציב שהוקצה לפילוחים הפנימיים בשתי המפלגות עמד על כמה מאות אלפי שקלים. ב'אגודת ישראל' הקצו לפרויקט סכום של כחצי מיליון שקלים, וב'דגל התורה' סכום נמוך במקצת. התקווה הגדולה היא שהפילוח הדקדקני יוכיח את עצמו ביום פקודה, ואף מצביע אחד לא יישאר בבית.

שיטות הפעולה של ה'מפלחים' היו שונות לחלוטין. ב'דגל התורה' הסתייעו בשירותיו של חסיד סאטמר שפיתח תוכנת מחשב מיוחדת, ו'אגודת ישראל' הסתייעה בשירותי המחשוב של של אריה רוזן, הנמנה עם חסידות גור.

בכל עיר ומחוז מונו שני עסקנים מקומיים – אחד מ'דגל התורה' וחברו מ'אגודת ישראל' – לעשות את עבודת הפילוח. בביתר קיבלו את האחריות מאיר רובינשטיין ויוסי שטרית, בירושלים: איציק ברנר ונציג מ'שלומי אמונים', באלעד השתלטו על המשימה סגני ראשי העירייה וכך הלאה. עיר עיר ופילוחיה, עיר עיר ואנשיה.

למה ערכה כל מפלגה מפקד בנפרד? התירוץ הרשמי הוא שעד הרגע האחרון איש לא היה בטוח שהמפלגות ירוצו ביחד, וכל אחד רצה להכין את עצמו לאפשרות של ריצה בנפרד, כך שיהיה לו את מאגר הנתונים הטבעי שלו. התירוץ האמיתי הוא הפחד הקמאי מפני חשיפת נתוני האמת. האיזונים שנוצרו בעמל, יזע ודמעות והכתיבו את יחסי הכוחות בתוך המפלגה עלולים היו להיות מופרים באחת, לו היו נחשפים נתוני האמת של כל מפלגה. בשלב הטרומי, שאיש לא ידע כמה אנשים הולכים מאחוריו, העדיפה כל מפלגה ללכת לעשות בדק בית פנימי בלי ש'גורמים עוינים' יהיו שותפים לתוצאות שעלולות להיות מביכות.

רוקדים על שתי חתונות
שיטת העבודה ב'דגל התורה' התבססה על מאגר הנתונים של מוסדות הלימוד הליטאיים. ההיגיון מאחורי שיטת העבודה הזו אומר כי אם משה כהן לומר בישיבת חברון הליטאית, הרי שאין הוכחה גדולה מזו שהוא נמנה עם חוג המצביעים של 'דגל התורה'. ואם אותו משה כהן הוא ליטאי הרי שגם משפחתו המורחבת לבטח נמנית עם אותו חוג. וכך, באמצעות סריקה שיטתית של כל מוסדות החינוך הליטאיים, הגיעו אנשי 'דגל התורה' לרשימה מכובדת – מפתיעה אפילו – המשקפת, לדעתם, את כל הציבור הליטאי בארץ.

אלא שהשיטה הזו, כך מתברר, שנויה במחלוקת: "קח לדוגמה את ר' יהושע פולק, איש 'שלומי אמונים' לכל הדעות. ילדיו למדו במוסדות ליטאיים, וממילא הוא נחשב כחלק ממאגר המצביעים של 'דגל התורה', זה נראה לך רציני? ויש גם לא מעט ירושלמים שלומדים בפוניבז', זה אומר שהם ליטאים? איזה מין שיטת עבודה זו?" לאט באוזנינו פעיל נמרץ מהמטה השכן של 'אגודת ישראל'.

שיטת העבודה ב'אגודת ישראל' לעומת זאת עבדה בצורה אחרת לחלוטין: עשרות טלפנים שישבו בכל רחבי הארץ 'בילו' מאות שעות מול מכשיר הטלפון וערכו משאל סיזיפי כמעט מבית לבית. משפחות חרדיות שאינן מזוהות באופן מובהק עם חצר חסידית כזו או אחרת, קיבלו שיחת טלפון בה התבקשו לפרט את השתייכותה החסידית.

"שלום מדברים ממטה 'אגודת ישראל', רצינו לברר לאיזה חסידות אתם משתייכים". זו הייתה שיחת הטלפון שקיבלו אלפי משפחות בחודשים האחרונים. מי שגילה נכונות נשאל גם על השתייכותם החסידית של שכניו, זאת כדי לקבל תמונה כמה שיותר רחבה.

בשבועות האחרונים לאחר שנאספו כל הנתונים החלה המשימה האמיתית: בדיקת הנתונים. קודקודי המפלגה מינו נציגים מכל חוג וחסידות כדי להצליב את הנתונים שהתקבלו במטה אל מול נתוני האמת. העבודה הסיזיפית הזו נעשתה לאחר שהאחראים על הפרויקט גילו לתדהמתם כי ישנן לא מעט משפחות שמופיעות כמשתייכות לארבע או חמש חסידויות. חסידויות קטנות שלא נהנות מקהל גדול של חסידים החליטו על דעת עצמן – ואולי לתועלת תורמיהן- לצרף את כל מי שאי פעם עבר ב'שטיבל' החסידי להתפלל תפילת מנחה ולהפוך אותו לחסיד מן המניין. כך למשל התגלה שגבאי של אדמו"ר חסידי גדול ומפורסם רשום כחסיד של חסידות בני ברקית קטנה. שיחת טלפון קצרה לעסקני החסידות הקטנה הבהירה כי הגבאי מגיע פעם במספר חודשים לבתו הנשואה המתגוררת בסמיכות מקום לבית המדרש של החסידות, והוא נוהג לפקוד את בית מדרשו של האדמו"ר.

במקרה אחר התגלה מחותן של אדמו"ר העומד בראש אחת מהסיעות המובהקות באגודת ישראל כמי שרשום כחסיד חצר המזוהה עם סיעה אחרת לגמרי. גם הפעם העלתה בדיקה קצרה – כי הלה, שהמטבע מצויה בכיסו ניאות לתרום פעם תרומה לבית המדרש של החצר הקטנה ומאז ועד עולם הוא ומשפחתו המורחבת כולה זכתה למקום של כבוד באלפוני ומחשבי החסידות.

היקף הסתירות והכפילויות הובילו להקמת 'מטה מגזרים' שסנכרן את הרשימות שהתקבלו כתוצאה מהטלפונים במטה לבין הרשימות של החסידויות בעצמן. כל שם כפול – נבדק, כל סתירה – לובנה. בימים האחרונים ניתן היה לפלוט אנחת רווחה: עבודת הפילוח הסתיימה.

באופן רשמי נשמרים נתוני האמת של המפקד באופן חשאי מאד. אך מקורות בסיעות שרמת המתיחות מתחת לפני השטח בהן מטפסת לשיאים חדשים, העבירו ל'משפחה' את מרבית תמונת המפקד שאומתה ממקורות שונים.

יד הליטאים על העליונה
נתוני האמת מרתקים. ומלבד ההשלכות הפוליטיות שלהם הם מלמדים גם על גודלו של הציבור החרדי, אבל גם – ואולי בעיקר – על הקרבות הצפויים בעקבות הפילוחים הדקדקניים. מי שחשב שתוצאות האמת ישקיטו את המפלגה רווית האמוציות, עשוי לגלות כי הוא פתח פתח לטענות שהוחבאו עמוק בבוידעם במשך יותר משלושים וחמש שנה.

תחילה לנתונים הבין-מפלגתיים: אנשי 'דגל התורה' ששוחחנו אתם בימים האחרונים מספרים על תוצאות המבשרות על רעידת אדמה ביחסי הכוחות הפנים-מגזריים. לטענת הגורמים שהובילו את המפקד הפנימי בתוך 'דגל התורה', יחסי הכוחות שנחשפו בסיום המפקד מלמדים על יתרון עצום למגזר הליטאי על פני זה החסידי. "הנתונים שנחשפו", אומר ל'משפחה' גורם בכיר ב'דגל התורה', "נראים ממש דמיוניים. עברתי על החומר פעם, פעמיים ושלוש כדי להאמין שיחסי הכוחות בינינו הם פשוט בלתי נתפסים לטובתנו. התברר לי ולשאר חברי בהנהגה כי עשרים שנה הציבור הליטאי 'מממן' בקולותיו את נציגי הציבור החסידי. אנחנו הכנסנו בקולותינו במשך עשרות שנים את הנציגים החסידיים. הפעם", הוא מבהיר בקול שאינו משתמע לשתי פנים, "בעקבות התוצאות הברורות, אנחנו נעשה לזה סוף".

על איזה הפרש מדובר?
"אני לא רוצה לתת נתונים מדוייקים, בפרט שהעבודה עוד לא ממש מושלמת ונותרו אי אלו השלמות קטנות, אבל אני יכול לומר לך בזהירות המתבקשת שיחסי הכוחות הם באמת 60-40, אבל לטובת 'דגל התורה', וזו ההערכה הזהירה ביותר".

ב'אגודת ישראל' מגיבים בזלזול לתוצאות: "זה לא חכמה להוציא כותרות. הכי קל לשבת במשרד ממוזג, רחוק מאוד ממוקדי העשייה ולהפיץ נתונים חסרי אחריות. העובדה שהם לא מסכימים להעביר אלינו את נתוני המפקד שלהם כדי שנוכל לבדוק את אמיתותו, מוכיחה כאלף עדים שהסיפור הזה הוא לא רציני. הנתונים שהם מדברים עליהם אפילו לא ראויים לתגובה. מהבדיקות שלנו אין יתרון ליטאי, ואפילו ישנו יתרון חסידי, אולי לא גדול, אבל הוא קיים".

הפערים בין המפקדים הובילו לדיאלוגים כמעט הזויים בין נציגי המפלגות בימים האחרונים. במפגש בחירות שנערך ביום שלישי בערב במטה הבחירות בירושלים העלו הנציגים טענות שלא יכולות להתכתב עם המציאות. נציג 'דגל התורה' טען כי על פי הנתונים שבידיהם, בירושלים יש לליטאים רוב מוחלט (33,000 קולות לליטאים מול 22,000 קולות בלבד לחסידים), וחברו מ'אגודת ישראל' הביא נתונים המלמדים על שוויון מוחלט בין הסיעות (27 אלף קול לחסידים מול מספר דומה לליטאים). המספר נמצא כנראה איפה שהוא באמצע, אבל חילוקי הדעות המהותיים בין הצדדים מלמדים משהו על הצפוי לנו אחרי הבחירות, שעה שהספרים ייפתחו וכל חוג ידרוש את חלקו בעוגת הכיבודים הן בכנסת והן בעירייה.

הנחישות הליטאית המדברת על יתרון בולט מול הרפיסות החסידית המגמגמת משהו מלמדת כי אנשי 'דגל התורה' הצליחו להפתיע. המספרים, כך נראה, משחקים בבירור לטובתם, ואולי לראשונה מאז ייסוד המפלגה החרדית מתברר כי הציבור הליטאי גדול יותר מהציבור החסידי. אם נשקלל את שלל ההצהרות נוכל לומר בזהירות כי אם מאגר הנתונים של המפלגה מכיל כ-190,000 קול, לפחות 100,000 קולות מתוכם משתייכים לציבור הליטאי.

לשון מאזניים
אלא שהמתח סביב תוצאות יחסי הכוחות בין החסידים לליטאים הוא כאין וכאפס לעומת המחלוקות על הנתונים בתוך 'אגודת ישראל' פנימה. הנתונים המספריים שהעבירו החסידויות והפילוח המדויק שווידא כי הרשימות אכן תואמות למציאות מלמדים על גודלם של הסיעות המרכיבות את 'אגודת ישראל', שלושים וחמש שנה לאחר הבחירות הפנימיות.

החסידות הגדולה ביותר, לפי הנתונים, היא חסידות גור, המביאה ספר בוחרים של כ-9,000 משפחות בעלות זכות בחירה (שווה ערך לכ-25,000 קולות). אחריה צועדות בעלזא (המחזיקה ברשימה של כ-4,000 משפחות המשתייכות לחסידות), ויז'ניץ (מעט יותר מ-3,000 משפחות), ואחריהם החסידויות הבינוניות: צאנז, סלונים באיאן, קרלין (המחזיקות ברשימות של בין 1,500 ל-2,500 משפחות) והחסידויות הקטנות יותר: סערט ויז'ניץ, ערלוי, נדבורנה, ביאלא ולעלוב (עד 1,000 משפחות). יסלחו לנו ולאנשי המטות שאר החסידויות שלא מנינו את שמם מחמת חוסר מקום, וכאלה, כך התברר לנו במהלך הימים האחרונים, יש לא מעט. אל הנתונים האלה מתווספים גם אנשי חסידות חב"ד ואנשי ברסלב שאינם מזוהים לחלוטין עם 'יהדות התורה', אך חלק מהם נרשמו במפקד המפלגה.

עם נתוני האמת קשה מאוד להתווכח. הפעם, כך מודים כולם, נעשתה עבודה רצינית שמשקפת נכונה את הנעשה בשטח. השאלה שמטלטלת בימים אלו את בכירי 'אגודת ישראל' היא האם ואיך נתוני האמת שנחשפו במפקד ישפיעו על יחסי הכוחות במפלגה. כשהחלו לזרום תוצאות המפקד, פתחו במשרדי 'אגודת ישראל' ברחוב פרס שמפניה. קשה היה לעצור את השמחה. אליבא דאנשי 'שלומי אמונים', המפקד הנוכחי הוכיח כי הסיעה שמייצגת את החסידויות הקטנות היא הסיעה הגדולה ביותר מהסיעות ב'אגודת ישראל'.

אנשי האסטרטגיה והמוחות היצירתיים של שושלת פרוש, מיהרו להכריז כי כל מי שאינו נמנה על החסידויות הגדולות (גור, בעלזא וויז'ניץ) משתייך באופן אוטומטי לשלומי אמונים. משכך, הבהירו עולה כי שלומי אמונים היא הסיעה הפנים אגודאית הגדולה ביותר.

ואכן – משקלול הנתונים עולה כי סך משקלן של כל החסידויות הבינוניות והקטנות עומד על יותר מ-30,000 קולות, ולדעת המחמירים המספר נושק ל-40,000 קולות. "איש לא האמין שאלו יהיו הנתונים. כשיצאנו למפקד היו בטוחים שהסיעה שתספוג את המכה הקשה ביותר תהיה 'שלומי אמונים', אולם כשהתקבלו תוצאות האמת היו כמה אנשים שאכלו את הכובע. קח לדוגמה את בני-ברק: משקלן של החסידויות הקטנות (בניכוי שתי חסידויות שמצהירות מפורש שהן משתייכות לסיעה המרכזית) הוא כמעט פי שניים מכוחה של הסיעה המרכזית. זה פותח את כל ההסכמים מחדש. כל מה שסיכמנו עד היום היה על בסיס מסד נתונים ארכאי מפני שלושים וחמש שנה. תוצאות האמת מספרות סיפור אחר לגמרי שמגחיכות את ההסכמים שנערכו עד היום".

אלא שאלה שאמורים לאכול את הכובע לא ממהרים לממש את ההמלצות, ומותירים את הכובע במקומו. "הנתונים שנחשפו במפקד מלמדים על עלייה דרמטית במשקל החסידויות הבינוניות והקטנות. סיעת 'שלומי אמונים' החליטה באופן שרירותי שכל החסידויות שהן לא גור, בעלזא וויז'ניץ שייכות לה. גם אם נתנסח בעדינות ניתן לומר בוודאות שיש לא מעט חסידויות שביום שיתקיימו בחירות פנימיות יעדיפו ללכת עם 'המרכזית' או עם 'המאוחדת' ולא עם פרוש, הרי בסופו של דבר הכל יהיה כפוף ל'דילים' שייסגרו בין החסידויות, ומדוע פרוש החליט שהוא יודע לרקוח דילים יותר טובים מאתנו?" טוענים בהם.

באופן לא מפתיע גם נציגי החסידיות שמנכסת שושלת פרוש לעצמה, נזעקו למשמע הנתונים. "האם פרוש באמת חושב שהוא יכול למנות את באיאן, צאנז, או סלונים בתוך שלומי אמונים" תהה השבוע שועל מטות ותיק הנמנה על אחת החסידויות שהזכיר "הרי כולם בנקודת זמן כזו או אחרת הבהירו שהם לא חלק מ'המשפחה' וכולן ביחד וכל אחת לחוד לא ילכו ביום פקודה עם שלומי אמונים".

טאבלט לכל פעיל, תחרויות הצבעה בין חצרות ומעקב אונליין אחרי מצביעים בעייתיים

בשם המנדט השמיני: עוד לפני הדיבור על ההשלכות הפוליטיות של המפקד – וכאלה ישנם לא מעט – מתעקשים קודקודי המטות להצדיק את ההוצאה התקציבית חסרת התקדי. לדבריהם, המאמץ רחב ההיקף גילה כי בסיס המצביעים הטבעי של יהדות התורה אמור לספק למפלגה יותר משבעה מנדטים שלמים בבחירות. עם הסכם עודפים טוב יכולה המפלגה – אם ימוצה מאגר המצביעים – להגיע גם ל-8 מנדטים.

על פי הנתונים שהצטברו בתום חודשי העבודה, קיימים במאגר הבוחרים של המפלגה קרוב ל-190,000 קולות של אנשים המזהים את עצמם כאנשי 'יהדות התורה' והצהירו כי הם מתכוונים להצביע לה.

על פי הגיון הזה, פילוח הקולות הוא רק הצעד הראשון בדרך להשגת היעדים. הצעד הבא הוא המאבק על ליבות המצביעים ביום הבחירות עצמו.

חוב קדוש בפלזמה
על פי התכנית ייפתח בכל עיר גדולה אולם מיוחד ביום הבחירות, בו יישבו נציגי כל החסידויות ויוודאו שכל החסידים מילאו את חובתם הדמוקרטית ויצאו להצביע. על פי התכנון המקורי, כל חסידות תציב שניים מאנשיה באולם שיישכר לצורך כך, ועל הקיר יוצבו פלזמות ענק שיראו בזמן אמת כמה אנשים הצביעו ואילו חסידויות עוברות את הממוצע בכל רגע נתון. "המטרה שלנו", מסביר ל'משפחה' אחד מבכירי 'אגודת ישראל', "היא ליצור מתח בריא בין עסקני החסידויות. אם נציג של חסידות ויז'ניץ בירושלים יראה שחסידי בעלזא 'עוקפים אותו' מבחינת נתוני ההצבעה, הוא יכנס לאמביציה להראות שהחסידות שלו מצייתת יותר, והוא יעשה הכל כדי להוציא את כל חבריו לקלפיות. גם חברי הכנסת שמפקדים על כל המבצע הזה יוכלו לדעת בכל רגע נתון מהם אחוזי ההצבעה בכל חסידות, ואם יצטרכו יוכלו לחזק חסידויות 'חלשות' יותר מבחינת אחוזי הצבעה ולהעביר אנשים ממקומות אחרים שבהם ישנה היענות גבוהה יותר.

במטות עצמם ישבו גם נציגי 'דגל התורה' כשהרשימות בידיהם ויעשו הכל כדי להוציא את המצביעים הליטאיים מהבית. "בבחירות האלה נוכל לדעת בוודאות מהיכן הגיע כל קול. לא יהיה יותר משחקים. לא יהיו יותר טענות על כך שיש חוגים שנמנעו מהצבעה. אנחנו מכירים כל קול באופן אישי, ונוכל לפלח בדיוק מוחלט מהיכן הגיע כל קול שלנו".

יתירה מזו, הפעם המודרנה הגיע גם למטות הארכאיים של 'יהדות התורה', וכל פעיל האחראי על יותר ממאה קולות יקבל טאבלט חדשני שאליו יוזרמו הנתונים מכל קלפי, זאת כדי שיוכל לעקוב און-ליין אחר מספרי המצביעים ולהעביר למטה המרכזי 'שמות בעייתיים' של אנשים שלמרות השכנועים עוד לא הלכו להצביע.

גם שיטות השכנוע יעלו שלב: בימים הקרובים תקבלו שיחת טלפון מהמטה שתבקש לברר אם אתם זקוקים להסעה ביום הבחירות, אם אתם נדרשים לשירותי 'בייביסיטר' בזמן ההצבעה ואם יש לכם איזו שהיא בעיה שעשויה למנוע מכם להצביע. הפעילים קיבלו הנחיה לא לוותר על אף קול אחד ולגלות יצירתיות במתן פתרונות לאנשים המתקשים להגיע לקלפיות.

העיניים על הבחירות המוניציפליות
לנתוני האמת של המפקד הפנימי הנחשף בעמודים אלו יש משמעות רבה בפוליטיקה החרדית. הימים האלה אמנם מתאפיינים במאמץ משותף של כל הצדדים להגדיל את העוגה של 'יהדות התורה' בכנסת ולכולם ברור כי זהו לא זמן לריב אך מאחורי הקלעים – האדמה בוערת.

הבחירות המוניציפליות הנמצאות ממש מעבר לפינה יהיו את יריית הפתיחה, ואם הצדדים לא ישכילו להגיע להסכם או לעריכת בחירות פנימיות – נראה שהמחלוקות שליוו את המפלגה הקטנה רק ילכו ויחריפו.

למרות הימים הבוערים ורוויי הפעילות, התפנו כמה נציגים לשחרר הצהרות לוחמניות בעקבות תוצאות המפקד. "אנחנו לא נקבל יותר מצב שבו אנחנו צריכים לעבוד תחת 'הסיעה המרכזית'" או תחת אחת הסיעות האחרות, אומר ל'משפחה' גורם ב'שלומי אמונים'. "התוצאות המלמדות על כך שאנחנו הסיעה הגדולה ביותר יגרמו לנו לפעול בצורה אחרת. עכשיו – הכל פתוח. אם נראה בבני ברק שיש לנו סיכויים טובים לקבל את ראשות העירייה – נהיה שם, אם נראה בערים מסוימות שכוחנו גדול ואנחנו יכולים לקבל ייצוג פוליטי גדול יותר – נצא לדרך עצמאית. הכל לפי העניין. ימי הערפל הגדול נגמרו, ועכשיו הכל כולל הכל נמצא על השולחן".

בסיעות האחרות ב'אגודת ישראל' לא מתכוננים לוותר בקלות: "אם זה יגיע למצב של עימות, ייאלץ מאיר פרוש להוכיח פעם אחת מי אתו ומי לא אתו. כל החסידויות יידרשו לשאלה במי הם תומכים. קח למשל את אחת החסידויות הגדולות – חסידות צאנז. מי אמר שהם יבחרו ללכת עם 'שלומי אמונים'? זה הועמד פעם במבחן המציאות? אפילו חסידות סלונים לא בכיס שלו. לא בטוח שהתוצאות ייטיבו עם פרוש, לא בטוח שכדאי לו לפתוח מחדש את יחסי הכוחות בתוך המפלגה".