כשפרצה מלחמת העולם השניה, היה יונה בסך-הכל בן שש-עשרה שנה. נער יהודי מהעיר מוגילוב, שגויס לסייע ללוחמי הצבא האדום, והועלה על טנק בחזית למול הצבא הגרמני הכובש. תוך זמן קצר שולב כטנקיסט מן השורה וכעבור תקופה, הוא הוכר כאחד מתוך עשרת הטנקיסטים הטובים ביותר בצבא האדום!

לקראת סיום המלחמה הנוראה, היה הוא הראשון בשיירת הטנקים שפרצו וכבשו את העיר ווילנה בירת ליטא, ובישר לפרטיזנים באזור על סיום המלחמה. במהלך הלחימה הוא נפצע קשה ואודות לטיפול מסור של רופא כירורג ובחסדי שמים, הוא נשאר בחיים ואף החלים מהפציעה הקשה, מה שהביא אותו להחלטה ללמוד רפואה בתחום הכירורגיה.

על הלחימה והשירות הצבאי המפואר שלו, זכה למירב המדליות של הממשל הרוסי והיה לאחד האישיים המכובדים ברוסיה, כשהוא משתלם ברפואה ונהפך לרופא כירורג-אורתופד מומחה. בד בבד אף שלח ידיו בכתיבת שירים שהתפרסמו בציבור.

לתדהמת הממשל הרוסי ולהפתעת ידידיו הרבים, עזב יונה את רוסיה בשנת תשל"ז ועלה לארץ הקודש. כאן הוא הועסק מיד כרופא אורתופד מומחה, ואף המשיך בכתיבת שירים וספרים בשפה הרוסית על העם היהודי, ספרים שהופצו ברוסיה והיו לרבי מכר.

לאחר דברי ברכה ותודה על הטקס שנערך לכבודו, ריתק האורח את הקהל וסיפר כי לאחר מספר חודשים ששימש כרופא מומחה בארץ, החלו לפתע להגיע אליו חסידים שונים לטיפול. כאשר בירר אצלם מדוע באו דווקא אליו’ ענו לו כי פנו אל הרבי מליובאוויטש לבקש ברכה לטיפול או ניתוח כירורגי והוא הפנה אותם אליו. "הייתי המום מהיחס" המשיך ד"ר יונה בסיפורו "וניסיתי לברר אצל פרופסר ירמיהו ברנובר ואצל חסיד חב"ד אחר שהכרתי מרוסיה, האם שוחחו אודותיי עם הרבי, אבל הם ענו לי בלאו מוחלט".

"אין בי ספק", קבע ד"ר יונה, "שהרבי רצה לחזק אותי ביהדותי. והוא אכן הצליח! מאז אני מניח תפילין מדי יום ונושא בחיקי תפלת הדרך עם תמונת הרבי…"

"…לצערי אני לא יודע טוב להתפלל ואני מרוגש מכך שאני עומד כאן קרוב לרבה של רוסיה הרב לאזאר, שיודע וגורם לאחרים לדעת להתפלל!" כך סיים את דבריו הנרגשים.

רבה של רוסיה הגר"ב לאזאר שהשתתף אף הוא בטקס, הגיב לדברים ואמר: "ישנם הרבה אנשים שיודעים להתפלל, אבל לדאבוננו לא מתפללים. אתם אולי לא יודעים בדיוק איך צריכים להתפלל, אבל התפילה מן הלב שלכם בוודאי נשמעת …"