שבעת ילדי משפחת ששון שנספו באסון השריפה הנורא שאירע בשבת בביתם שבברוקלין, ניו יורק, מובאים בשעה זו לקבורה בחלקה הספרדית שבהר המנוחות בירושלים.
קרובים ומכרי המשפחה לצד מאות יהודים מעמך ישראל אשר הזדעזעו מהטרגדיה הנוראה ובאו להטות כתף ולהשתתף בצער הבלתי נתפס, מלווים כעת את שבעת הנספים בדרכם האחרונה. בזה אחר זה יוטמנו ברגבי ארץ הקודש: יעקב בן ה-5, שרה בת ה-6, משה בן ה-8, יהושע בן ה-10, רבקה בת ה-11, דוד בן ה-12, ואלישע בן ה-15.
קרא עוד:
[postim]
גבריאל ששון, אבי המשפחה שרובה איננה עוד, ספד בכאב עצום ליקיריו: "לבני ישראל היה משכן במדבר, וגם למלאכים היה משכן. המשכן הוקם שנה וחצי אחרי שבני ישראל יצאו למדבר, כמו שאנחנו היינו באמריקה שנה וחצי, ובראש חודש יש קורבן עולה שורפים את הכל", בכה האב בהתייחסו לתאריך הסמלי בו נלקחו שבעת העולות התמימות – ראש חודש ניסן, אשר בו הוקם המשכן.
"התחלתי ללמוד עם הבן הגדול בכל יום עמוד גמרא. רצה לסיים ש"ס עד שיתחתן"
"הקרבתי את הכל. אשתי ממש נשרפה כולה. הקורבנות בראש חודש הם פרים בני בקר שניים – זה אני ואשתי, ושבעה כבשים תמימים". בכה האב ומנה בזה אחר זה את שמות שבעת ילדיו שאינם עוד, כשהקהל כולו גועה בבכי. בקול שבור הוסיף: "הם היו ילדים תמימים".
"בראש חודש מתחדשת הלבנה. מה מיוחד בלבנה? הלבנה מחזירה את האור שהיא מקבלת מהשמש. אנחנו יש לנו את הדרכים שלנו. הקב"ה רוצה שכל אחד יבנה את החלום שלו ואת הדרך שלו. אבל צריך לדעת שאנחנו רק מחזירים את האור של הקב"ה. אני חשבתי על העתיד של הילדים. רציתי נכדים. רציתי תורה ומצוות מהם. התחלתי ללמוד עם הבן הגדול שלי כל יום עמוד גמרא. רצה לסיים ש"ס עד שיתחתן. כל אחד היה לו משהו. עבדו את השם בשמחה תמיד", ספד בבכי.
"אבל הקב"ה חשב אחרת, ורצה לקחת אותם לקורבן. עם הכנעה אולי נוכל להחזיר את האור. קיבלתי ילדים צדיקים ממש. אשתי מסרה נפשה מיום שהתחתנו עד לרגע האחרון – כשהיא קפצה מהחלון לבקש עזרה להציל את הילדים שלנו. כל יום היא מסרה את נפשה לא חשבה כלום, רק על הילדים שיהיו עובדי השם. בארץ אמרו לנו 'מי אתם'? הם לא ישראלים, ולא אמריקאים. אז מה הם? הם מלאכים.
"כתוב בשיר השירים: הקדוש ברוך הוא יורד לגן שלו ורואה את כל הצדיקים שלו והוא מלקט שושנה ואת הפרח בשיא היופי שלה. לפני שזה הולך להתקלקל ונהיה זקן. רוצה לתפוס את הצדיק בשיא הצדיקות כדי שיישאר ככה.
"כל שנה ראיתי שיא חדש, התפתחות חדשה מהחודש הראשון", המשיך האב השכול. "17 שנים ראיתי פסגות חדשות. כל פעם נפתח פרח ועוד פרח ולא ידעתי איפה זה יעצור. הקדוש ברוך הוא הכריז שעכשיו זה השיא".
"אני רוצה שהקרבן לא ילך לבזבוז. שכל עם ישראל יקבל לעשות תשובה"
ר' גבריאל המשיך בהספדו המרטיט כל לב: "הם היו דוגמה בכל הכיתות. אני רוצה שהקרבן לא ילך לבזבוז. שכל עם ישראל יקבל לעשות תשובה. כל ילד זה טהור וקדוש, צריך לאהוב אותם. צריך לשים לב. בהסתכלות של היחיד, אי אפשר להבין. הפסדנו ילדים. אבל במקום הילדים שלי בגוף, עכשיו הם בלבבות של כולם. הילדים שלי חיים וקיימים, בליבי ובלב אשתי. הלב של עם ישראל שנפתח, שם הם קיימים. אני לא יכול לדבר על כל ילד וילד, אני משאיר למישהו אחר. קשה לי. אם ירצה השם, שהכפרה לא תלך לבזבוז. אם הלב שלנו יישאר פתוח כל יום ויום, לא צריכים אסונות. זה רק בשביל לאחד אותנו. אם אנחנו נהיה מאוחדים, לא יצטרכו שום קרבן. אסור לנו לשכוח שאנחנו אחד. צריכים לוותר אחד לשני, שלא יהיו עוד קרבנות", סיים האב.
האם והבת הגדולה, גילה בת ציפורה וציפורה בת גילה לרפואה שלמה, עדיין מאושפזות במצב קשה בבית החולים בניו יורק. הבת ציפורה מורדמת ואילו האם שהתעוררה עדיין אינה יודעת מאומה מהאסון הבלתי נתפס שפקד את משפחתה.
מחקירת השריפה עולה כי היא פרצה כתוצאה מפלטת שבת שגרמה לקצר חשמלי, בעת שבני המשפחה ישנו. האם הצליחה לתפוס את הבת הגדולה ולקפוץ אתה מחלון הקומה השנייה, ובכך ניצלו חיי השתיים שנפצעו באורח קשה בנפילה. שאר הילדים, שבעה במספר, עלו בסערה השמימה.
תהא נשמתם צרורה בצרור החיים ומי ייתן שיהיו לכפרה ולמליצי יושר על כל עם ישראל.
צילום: מערכת JDN
