באחת אחר חצות של יום שלישי בלילה, אחרי שאיווט ליברמן שרף את המועדון והותיר את נפתלי בנט בעמדת כח שמעולם לא היתה כמותה לראש מפלגה זוטרה בת שמונה מנדטים – צלצל הטלפון בלשכת ראש הממשלה. על הקו היתה רעייתו. היתה לה רק בקשה אחת מבנימין נתניהו: "תתקדמו עם בנט; צריך לסיים את העניין, וכמה שיותר מהר". ביבי כחכח בגרונו ואמר שהוא עדיין בודק את התייחסות החרדים למינויה של איילת שקד כשרת המשפטים. אלא שהגברת הראשונה שאיננה זקוקה למתווכים כדי לדעת בדיוק מושלם מה חושבים החרדים, גרמה לחששות ההזויים מפני משבר חרדי על רקע מינויה של שקד לשרת משפטים – להימוג כעשן.
(צילום: מרים אלסטר – פלאש 90)
המידע על התנגדות חרדית שמעולם לא התעוררה, כמו מידעים אחרים ששטפו את סביבת נתניהו, הצטרף לערימת הספאם ששוכנת באי כבוד על שולחנו של ראש הממשלה, והעלתה אבק דרכים ועשן סמיך ומסמא, לאורך כל ניהול המו"מ הקואליציוני. תחילה, אמרו לו שהחרדים לא יאפשרו את מינויה של שקד לתפקיד. הסיבה, היא אישה, ואישה כידוע לא יכולה למנות דיינים על פי ההלכה. אלא שלבני כזכור, כבר כיהנה כאן כשרת משפטים, ולא רק בקדנציה האחרונה כשהחרדים היו בחוץ. הגב' לבני עשתה זאת עוד בממשלת ההתנתקות של שרון, מבלי שאיש מחה על כך. משכך, שינו הלוחשים לאזנו של נתניהו את הסיבות, כדי להתאים את המידע שהביאו לתוצאה שביקשו להשיג: אלה הם תולדות היחסים העכורים בין המפלגות החרדיות לבין הבית היהודי, שמונעים מהם להסכים למינוי הזה.
הטלפון האחרון של הגברת הראשונה הסיר את החששות שהיחסים הרעועים מהעבר עם החרדים יערערו את המינוי, וביטלו מכל וכל אפשרות שמי שהגיש את הגלידה הזו לראש הממשלה ידע על מה הוא מדבר. אגב, אחרי האישור מהרעיה שאין חשש כזה והכל אוסף של ספאם, הצטרף גם גפני בקולו ביום רביעי ואישר את המינוי מבחינתו.
אגב, אפרופו האישה הראשונה: לזכותה של היושבת בבית ברחוב בלפור ייאמר, כי אחת הפעמים היחידות שגברת נתניהו התערבה במו"מ באופן בולט היתה כשפרשה את משנתה, המתבססת על היכרותה האישית (מה שנכון נכון. הרבה חרדיים ירושלמיים, הורים לילדים הזקוקים לאבחונים ולטיפולה המסור של רעיית ראש הממשלה, יעידו על כך) עם מצב העוני והדחק בחברה החרדית, והיתה מי שהאיצה בנתניהו להסכים לכלל הדרישות שהציב דרעי. פעם נוספת התערבה שוב לטובת החרדים, כשהיא מעניקה עדות אופי על השותפים החרדים שאין נאמנים מהם, כדבריה. נתניהו לא צריך יותר מתמיכה שכזו מבית, כדי להאיץ כל הסכם ולכרוע ברך לפני כל דרישה של דרעי או ליצמן.
כך או כך, אנשי לשכת נתניהו פיזרו מולו מסך עשן לכל אורך ימי המו"מ, כולל ארבעה עשר ימי החסד האחרונים שניתנו מהנשיא כאופציה האחרונה. הם ביקשו לראות בנט וליברמן מורחקים ממוקדי הכוח הלאומיים והעדיפו לקבל את הרצוג בפנים, עם או בלי לבני, ועדיף בלעדיה (היו להם גם אופציות פנטסטיות אחרות, ראו להלן).
אמר כבר מי שאמר, שהמו"מ של נתניהו – ובעיקר של אנשיו הזחוחים – מתבסס על נוסחת הקסם האווילית של – "זרוק מהכדור הפורח אנשים כדי להגביה עוף, ואז, צלול בלחץ מטורף כדי לחפשם כשכבר לא אכפת להם לרסק את הכדור". כך בדיוק ציירו אנשי לשכת נתניהו את בנט וליברמן.
אלא שבמקרה של ליברמן זה ממש לא עבד. האיש הפתיע וברח מהזירה אל המדבר האופוזיציוני תוך סיכון פוליטי רב למדי. במקרה של בנט, הכדור הפורח הגביה עוף, עד שלא ראה איך האנשים הקטנים שתחתיו נרגזים כל כך, עד שיעדיפו לפוצץ את בלון הגז שלו בסוג של שאהידיות, ובלבד שלא להצטרף למסע הקסמים של בנימין הדואה בשחקים.
בעידודם המסור והחשאי של חלק מאנשיו, הפך נתניהו לדאון בעל מנוע מקולקל רגע לפני ההתנגשות בהרי יהודה הסלעיים, שלנהגו אין לחצן מצוקה שיפתח עבורו מצנח פלאים בעת צרה.
המפסידים הגדולים אפוא של המו"מ הנוכחי, הם אנשי הלשכה. המנצחים האמיתיים של ממשלת ה-61 שתקום ככל הנראה, הם העיתונאים וכתבי הכנסת. לא ישעמם להם רגע אחד בקדנציה הבאה. מספיק יהיה שאורן חזן אחד יכבה את הנייד ליומיים של נופש שיערוך לעצמו עם חבריו בבירה אירופית ידועה, וכל השעשועון הפוליטי יצעד לבית הנשיא בראש מורכן כדי לחפש קינג חדש.
חידת ליברמן
בעוד עם ישראל מתמודד עם הפגנות אלימות ואש מתלקחת על רקע תפקודה הלקוי של המשטרה והמדינה בקליטת העלייה של בני אתיופיה, החליט פטרונה של שרת הקליטה בשש השנים האחרונות, סופה לנדבר, לגמור לה את הקרדיט-כארד, יחד עם חשבון הבנק כולו. הוא עשה זאת אולי רגע לפני שנתניהו – מומחה בפעילות במהירות על-קולית ככל שהדברים נוגעים לתקשורת מתלהמת – מצניח את חברת הכנסת האתיופית הראשונה בישראל, וכיום ח"כ לשעבר, עורכת הדין פנינה תמנו-שאטה לתפקיד שרת הקליטה.
את ההודעה על תיק הקליטה שהתפנה יחד עם משרד החוץ, קיבל נתניהו בהפתעה כמעט מוחלטת. שוב היו אלה היועצים והלוחשים לסוסים, ששיבחו ובחנו את האוכפים הלא נכונים לרכב עליהם בדרך לקואליציה. 21 שעות אחרי הכרזתו של איווט ליברמן על פרישה מהמרוץ, התעורר נתניהו ביום שלישי בבוקר לעוד יום טעון ומלא חששות. עד הרגע האחרון, ביבי לא האמין שזה קורה באמת. אשל, שמחזיק את תיק ליברמן בלשכה, הוכיח לו באותות ובמופתים שהוא סגור עם ליברמן כמו כיפת ברזל על רקטת חמאסית.
אפילו ביום שני בצהריים, שעתיים לפני מסיבת העיתונאים שכינס ליברמן ובה הודיע על פרישתו – הודעה שיועדה רק ובעיקר לכל מי שלא פיצח מראש מה הוא עומד להצהיר, נותק'ה אשל עוד צהל וכרכר בעוז באזני נתניהו על הסגירה המוצלחת שלו עם ליברמן.
כשהנצה הבשורה על הפרישה, הגיח נתניהו במפתיע מאחת מפגישותיו העמוסות רק כדי לברר אצל יועציו, האם זהו סופו של הגלגל או שמא הם מחביאים מתחת לחיוכיהם הרגועים הפתעות נוספות. הוא וידא שמהלך אורנים גדול של כחלון, ליברמן ואחרים המבקשים להמליך את הרצוג, לא מתבשל לו מתחת לאף וביקש להרגיע את עצמו בכך שאיווט ליברמן, באופן בלעדי, וללא שותפים לפשע, החליט להשתגע.
אריה דרעי, יותר שחקן שש-בש מוכשר מאשר שחמטאי מחונן – קרי: אמן בזיהוי הזדמנויות לנטרול מוקשים וקפיצה על עגלות עמוסות מזדמנות, הריח את החרדה הנודפת מביבי, ודאג לצאת בעגלות מלאות כל טוב, עוד באותו הלילה. במהירות וביעילות של איש עסקים שמזהה טרף קל, הסיק דרעי, כי מה שלא ישיג בליל שני השבוע, לא ישיג לעולם. הוא מיהר לחתום עוד לפני אישור של מועצת החכמים (בראשי תיבות, נא להירגע) כדי לשמר את המומנטום.
עוד נחזור לדרעי בהמשך. אך דבר אחד התחוור לביבי, שאולי לא יודע לקחת החלטות – למעט בשעת השי"ן – אבל פוליטיקאי משופשף מאין כמותו: הבריחה של איווט הוכיחה – משהו בצוות שלו פשוט לא עובד. הלשכה צריכה כוורת חדשה.
מאזכרה, לאבל
באותו בוקר אפרורי של יום שלישי השבוע, כשאיש לא שיער שבשעת צהריים כל עם ישראל יידע על קשיי הקמת הממשלה שהערים בנט – שבריחתו של ליברמן הפכה למשחק ילדים על ידו – היה בית ראש הממשלה ברחוב בלפור מוכן ומזומן לאירוח טקס האזכרה השנתית של אם הרעיה ע"ה.
משפחת נתניהו היא טקסית ומכבדת. החברים הקרובים מילאו את הסלון, קראו משניות יחדיו, פרופסור דורסט מעין כרם העלה זכרונות מהמנוחה, והמשפחה כולה התיישבה לסעודת מצווה כשהיא צופה בסרט דוקומנטרי לזכרה של השוויגער המלכותית.
אבל ביבי לא ממש היה שם. הוא לחץ ידיים לכולם, אך ראשו ועיניו נישאו לבית ברעננה, שם הסתגר נפתלי בנט והודיע על כניסה ל'מצב טיסה' עד להודעה חדשה. אופס, ביבי הבין פתאום שגם המידעים שקיבל על החזית המופלאה הצפויה בינו לבין בנט במו"מ, מקורם במשפחת ספאמיהו. אמרו לו שלבנט אין אלטרנטיבות; לחשו שאפשר לסנן אותו בכל שעה עגולה ולפתוח עליו קיתונות של בוז בכל מהדורת חדשות; שאפשר לדרוך עליו, להשפילו, לדחותו בלך ושוב או בשקט מוחלט; אמרו שבעצם, אין לו לאן לברוח.
אז אמרו. כבר בתחילת הטקס, ביבי הפנים שמתפתח לו אירוע פוליטי בסדר גודל המצריך עבודה מאומצת יותר מאשר ישיבה בטקס אבל משפחתי סמי-ממלכתי. כשהבין שהמו"מ עם הבית היהודי יוצא מכלל שליטה, מיהר נתניהו להיפרד מהמוזמנים שעלעלו באלבומי התמונות ונבלע בלשכה הביתית.
קצת אחרי השעה שבע בערב, הוא כבר העתיק את מקום עבודתו ללשכתו במשרד ראש הממשלה. לילה ארוך ציפה לו, בניסיון להבין מהו המחיר שיהיה עליו לשלם כדי להביא את בנט לכדי חתימה על הסכם לשביעות רצונו.
במקום טקס אזכרה משפחתי, הבין נתניהו שאם הוא רוצה למנוע מעצמו אבל כבד של סיום הקריירה הפוליטית שלו, עליו לעשות כל מאמץ לרצות את בנט וחבריו.
בשבעת השבועות האחרונים חווה הבית ברחוב בלפור סוג של צונאמי. ארבעה אנשים רקדו סביב נתניהו ונשאו ונתנו בשמו עם המפלגות. עורך הדין דוד שמרון – הפרקליט המשפחתי; נתן אשל האיש שיוצא ובא ואף פעם לא הולך לשומקום. הוא תמיד חוזר, גם כשנדמה שנעלם; דוד שרן – מנהל הלשכה; והיועץ האסטרטגי ניר חפץ.
דוד שרן, דמות אפרורית-משהו, שחיצונית נראה כמו הגנן הביתי, נושא שם משפחה מזרחי אבל למעשה, הוא בן יחיד למשפחה אמריקנית, אשכנזי מבטן ומלידה שאביו פרופסור ידוע, ובשל העדר מראה חיצוני ייצוגי, אינו נושא בתפקידים רשמיים.
אשל לעומת זאת, פעל בחודש וחצי האחרונים באינטנסיביות ובאגרסיביות השקטה השמורה אך לו. הוא ניסה לפרק מפלגות, ניהל מו"מ עם קבוצת ח"כים מיש עתיד ונטע בהם הרהורי פרישה, עד שהתקדם אפילו לטיוטת הסכם עם השר לשעבר, שי פירון, על מעבר לליכוד; ערבב ובחש בבית היהודי כדי להפרידה מתקומה, ואפילו השתעשע עם חברים במחנה הציוני על מחשבות בהלך רוח דומה. בשלב מסוים, מרוב עצים כבר לא ראו את יער ירושלים.
המיזמים עלו ושבו, כשדוד שמרון הפרקליט נמצא בפרונט, במו"מ הרשמי מול המפלגות, ואשל בוחש בקדירות במחשכים. שמרון התמיר והרשמי, בשערותיו המשוחות ובשפתו הנעימה, פועל במישורים הייצוגיים; אשל פועל במאכעריות האופיינית, באיפכא מסתברא סיבובי, ונתפס אצל נתניהו כאיש שתמיד מציל אותו בקסמיו ברגע האחרון מרדת שחת. האיש מומחה לנטיעת התחושה שכביכול, אם רגליו הגדולות לא יטבעו בשטיחי בית בלפור, משפחת נתניהו תצא לגלות פוליטית נצחית.
סופו של דבר, ההרכב שסביב נתניהו, טוב לחרדים. עו"ד שמרון ניהל את המו"מ עם יהדות התורה, ושרן את המו"מ עם ש"ס. האירוניה היא, שדווקא שני ההסכמים הקואליציוניים השקטים של ביבי עם כחלון וש"ס – הם הטובים יותר. לשמחתו של ביבי, המו"מ בינו לבין כחלון, התנהל עצמאית על ידו מול אביגדור יצחקי, ראש לשכתו לשעבר, שנשלח על ידי משה כחלון למשימה. את המו"מ עם הבית והיהודי וישראל ביתנו גלגלו לשמרון ולאשל.
לשמרון יש נטייה מעניינת. כל ידיעה שראש הממשלה מנסה לעמת אותו מולה, הוא מסנן בתגובה: "הלאה. את זה אני יודע כבר מאתמול". שמרון מייצג סוג של פרקליטים אויבער חכמים, שחשוב להם לדחוף ווארטים שנונים יותר מאשר לספק סחורות. זה שדוד שמרון מבין בפוליטיקה, או לפחות חושב כך, זו הצרה הקטנה. הברוך מתחיל כשביבי החל אף הוא להאמין בכך. אשל, שתיק איווט היה בידו, החזיק קרוב לחזהו גם את קלפיה האמיתיים של הבית היהודי. הוא חברו הטוב של שלום שלמה, ראש הסגל בלשכת בנט, ומשכך, יכול היה להעניק לביבי תחושה של אוטוטו הסכם מוגמר.
אשל הסביר לנתניהו חזור והבהר, שכושר הסיבולת של נפתלי בנט הינו זן נדיר עד בלתי מצוי: גם אם יעלה עליו סמיטריילר, הוא יישאר חבר בקואליציית נתניהו. פרשנים מרושעים אף אמרו, שאשל סיבך במודע את המו"מ עם בנט כדי שיוכל לרוץ בסופו של דבר להרצוג ולסגור אתו על ממשלת אחדות. זה לא בדיוק מה שהיה, אבל שיקול הדעת שלו ביחס לבנט, היה מוטעה. בוודאות.
יש לעשות צדק עם הגברת נתניהו: הנושאים ונותנים מטעם ביבי, היו בעיקר זחוחים, לא ממוקדים בידיעת האויב ולא מודעים דיים לצורך בהובלה עצמית בלי שימוש בשרתים ושמשים. דווקא רעיית ראש הממשלה הפעילה שיקול דעת ותבונה במקומות שהביעה בהם את דעתה בפומבי. לא פעם קראה להפסיק למשוך זמן, והאיצה בנושאים-ונותנים לחתום.
קל להבין את הזעם האדיר שמפנה ביבי כלפי אנשיו שהובילוהו להכנסתה של איילת שקד בסופו של דבר למשרד המשפטים ולקבינט המדיני בטחוני שמגיע כחבילה אחת עם התיק. בנט ושקד היו עוזריו האישיים שסיימו עמו ברע, עד שהפכו למתחריו הישירים. לפתע, כדרר אותו מי שכדרר לנישה שמאלצת אותו להעניק להם את מיטב התיקים האפשריים. ולמרות זאת, הוא לא יכול להסתכן. גם בשעות האחרונות – שעת כתיבת השורות – הטיוטה המתגבשת תעניק לשקד את משרד המשפטים. ירצה ביבי או לא ירצה, השעון המתקתק יכריע.
ושלל לא יחסר
ביום שלישי לעת ערב נראתה תהלוכה מופלאה שצעדה במעלה רחוב היהודים בעיר העתיקה בירושלים. היתה זו גוורדיה מכובדת של ח"כים מסיעת ש"ס, שעשו את דרכם לפגישה טקסית ורשמית בלבד בבית מרן הגר"ש כהן. טקסית בלבד אמרנו, יען, ההחלטה על חתימת ההסכם הקואליציוני, נפלה כאמור יותר מיממה קודם לכן, וההכרעה החשובה באמת לצועדים בסך אל הבית, באשר לחלוקת השלל הפנימית ומי ומי יהיו נושאי המשרות – תתקבל רק בשבוע הבא.
דרעי מפצל את ההחלטה על מקבלי השלל. ויפה הוא עושה. לפני כן עליו לקבל שתי החלטות מהותיות: שר הכלכלה-הנגב והגליל, תתרגלו לתואר, ייאלץ להחליט, בהתייעצות עם מועצת חכמי התורה, אם עליו לשמש בעצמו גם כשר דתות, או להצניח כוכב חיצוני שישמש בתפקיד. שמות כבר עלו וירדו אך דבר לא נסגר (אפרופו נגב-גליל: בקרב על הרחבת תיק הכלכלה שדרש דרעי, הציע לו נתניהו לצרף למשרד הכלכלה את תיק המיעוטים במקום תיק הנגב והגליל. רק זה חסר היה לדרעי: להחליף את דוד אזולאי ולכהן מעתה בעצמו כ'מוכתר' הבלתי מעורער של הכפרים הערביים, מהנגב ועד לגליל…).
אם בסופו של דבר ישמש דרעי בשלש משרות, יצחק (איציק) כהן יזכה במשרת השר במשרד האוצר, ויעקב מרגי ומשולם נהרי יחלקו סגנות בדתות ורווחה. אלא שאם תיק הדתות יצנח אצל כוכב לכת מיובא, איציק כהן יכהן רק כסגן באוצר, כשנהרי ומרגי יתמודדו ביניהם על הסגנות במשרד הרווחה.
דרעי וחבריו כבר עורכים – כל אחד מיוזמתו, כל אחד בתורו – מסע של גישושים אצל חברי מועצת החכמים לקראת הישיבה המכרעת. איש איש ואשר על ליבו, איש איש והמשרה הנחשקת בעיניו. אך בכל מקרה, מי שצופה לקרבות אימים בש"ס, יתבדה. זו הפכה למפלגה של איש אחד.
בינתיים, חלוקת העבודה מתבצעת יפה. בקרדיטים על המו"מ המוצלח מוחמא אריאל אטיאס שאף קיבל הצעת כבוד לשמש שר שני מטעם המפלגה וסירב בכבוד – כצפוי. כל הצדדים יוצאים מרוצים בש"ס תשע"ה. המפלגה הצליחה להביא תפוקה מרשימה בהרבה מיכולתה הפוליטית האמיתית. כל שנותר לה הוא להתמודד בהתנהלות חכמה ונבונה, ולהשכיל לשהות פרקי זמן ממושכים יותר מתחת למים ולרדארים התקשורתיים, כדי לקבל הזדמנות להשיב עטרה ליושנה בכל המובנים.
החגיגה התחילה
למי שניצב מבחוץ נדמה כי הח"כים החרדיים כבר הושבעו לתפקידם (התחייבו, התחייבו. תנוח דעתו של יו"ר יש עתיד). סגן שר הבריאות המיועד, יעקב ליצמן, עוד לא נכנס לתפקידו וכבר הוא מציע את הפרופסור זאב רוטשטיין כמי שינהל את בית החולים הדסה בירושלים. רוטשטיין מנהל את בית החולים שיבא בתל השומר יותר מעשור, ויחסיו עם ליצמן ידעו עליות ומורדות, אך ברי כי ליצמן מבקש דמות מקצועית שיודעת לגייס כספים ותחלץ את עגלת הדסה מהבוץ. רוטשטיין מיומן בניהול מערכת בריאות גדולה, וליצמן מתכוון כבר בקרוב להגיש את מועמדותו לוועדת האיתור של דירקטוריון הדסה. פרופסור רוטשטיין עוד לא עיכל את הידיעה המרעישה, וליצמן שלא נח כבר אץ להיפגש עם ראש עיריית חיפה, יונה יהב, כדי לדון עמו בדחיפות במשבר הזיהום בעיר.
גם אצל החבר מדגל התורה המצב מזהיר: מי שראה את חבר הכנסת משה גפני סובב בכנסת כחתן ביום חופתו ומתלחש עם מי שמתלחש, יכול היה לחשוב שגפני מנהל את ועדת הכספים זה למעלה מעשור לפחות.
הקושי הצפוי ליהדות התורה יתמקד בתפקידו של פרוש כסגן שר החינוך. האתגרים שיוצבו לפתחו לא פשוטים. אך מנגד, הוא יוכל לצלוח את תפקידו בקלות יחסית, בשל מאזן מרתק שנוצר ושישחק לטובתו כמו גם לטובת הכלל: בסופו של דבר, ש"ס, יהדות התורה והבית היהודי, ירצו או לא ירצו, חולקים כוח מאזן: אף אחד לא יכול לפגוע ברעהו, משום שהאינטרס המשותף לחיים טובים בלי התגרויות יהיה חשוב יותר. הדבר האחרון שחסר לדרעי הוא ביצוע טעויות מול הציונות הדתית במשרד לשירותי דת, כי בנט יוכל תמיד להיכנס לחדר הפנימי של ש"ס, ולהכות אותו שוק על ירך ברשת החינוך שלה; בנט מצדו לא יבקש לבצע מהפכים דרסטיים מול החרדים, מחשש שגפני עלול להוציא את ועדת הכספים להפסקה בלתי מוסברת, בדיוק רגע לפני שתקציב חינוכי חשוב אמור לעבור. והרי לכם מאזן אימה חיובי, שיכול להפוך לידידות סבירה.
עשה שבעים תיקונים
ממשלת נתניהו שיוצאת עתה לדרכה, סובלת מצפי לתוחלת חיים קצרה. פוליסת הביטוח שלה לעולם לא היתה משווקת בקלות, גם לא על ידי סוכנים חלקלקי לשון. נתניהו יצטרך לבצע בכל בוקר מפקד חברים. צחוק הגורל: נתניהו פיזר את הממשלה הקודמת בגלל יחסים עכורים עם שותפיו. עתה, במהלך מבריק, הוא הצליח לבנות ממשלת 16 שהרעוּת והחברוּת לא יהיו הצד החזק שלה.
האתגרים של נתניהו – עצומים: ממשלת ימין צרה עלולה להוביל לבידוד בינלאומי; לאובדן השקעות זרות; לירידות בבורסה ועוד. לכל הצדדים ברור שמדינה פלסטינית לא תקום כאן בשנים הקרובות אבל כולם מבינים שתהליך מדיני תקוע ובנייה בהתנחלויות, יזכו את נתניהו וממשלתו בלא מעט עונשים מצד האירופים, שיסתכמו במיליארדי דולרים.
בינתיים, צריך לומר לזכותו של נתניהו, הוא הצליח לצאת מכל המתקפות מחוזק, אבל ביום השבעת הממשלה יישבו פוליטיקאים בעלי השפעה בוושינגטון, בבריסל, בפריז ובברלין ויבקשו ללמד את מדינת ישראל לקח כלכלי כבד.
כמה זמן אפוא תחיה הממשלה הלזו, בהיעדר סיוע אמריקני ואירופי פעיל? איש לא יודע. אך מנגד, חוויית התיקון של חטאי לפיד עשויה להוות חוויה מתקנת לח"כים החרדיים ולציבור שולחיהם. מי יודע, אולי רק לשם כך נשלחה ממשלה צרה זו לעולם.
