כלכלת שטיבלאך • טורו השבועי של אריה ארליך

השיחה בשטיבל האמצעי התלהטה בדיוק כאשר הש"ץ היתום סיים קדיש אחרון בקול נשבר ונדכה. "די טייקוּנֶען", ירה שוורץ הצהרה קולנית ומאלפת אגב גלגול תפיליו, "זֶענֶען א בַּאנְדע גַּנָּבִים". הטייקונים הם חבר גנבים. וזאת יש לדעת, שהמילה בַּאנְדע ביידיש היא לשון גנאי הרומזת לחבורה חורשת רע. קשר של רשעים. ברנז'ה של חנטרישים. במילה אחת: כנופיה.

הרבה מלומדים מסתובבים בשטיבל'ך שלנו, בייחוד בשעות שבין סוף זמן תפילה לחצות היום – שהוא סוף הזמן לפי הדעה המקלה, אולם שוורץ הוא המלומד מכולם. בקי בנבכי המדינה ובבעיותיה, מכיר את כל פוליטיקות תבל, ביטחוניסט מובהק ששבילי בית חנון נהירים לו כסמטאות בית ישראל, מדינאי מדופלם שפותח את יומו בהאזנה לרָזִי בלי החמץ פיפס, בקי בהוויות העולם שיודע לזהות את תמונתו של כל עוזר תחזוקה בבית הלבן. יש לו דעה מגובשת סביב קרבות אובמה ופוטין, הפלונטר בין ירושלים לוושינגטון, הסכסוך הישראלי-פלסטיני והסכסוך הישראלי-אמריקני. מכור לחדשות, חי אותן וחי מהן. ביום שיסגרו את התקשורת המשודרת, לא יהיה לו עוד חמצן המזרים דמים בעורקיו. בכל בוקר הוא נכנס לשטיבלאך בשער רטוב לאחר מקווה טוב, טליתו על כתפו וצרור תובנות נוטפות מבין שפתותיו משל היה מרצה זקן בפקולטה למדעי המדינה.

לאחרונה נעשה שוורץ סוציאליסט בנשמה. בדיוק כמו גפני – יחימוביץ' היא האדמו"רית שלו. רולניק מורו ורבו. קרל מרקס, אבי הסוציאליזם המודרני, הוא מנהיגו הרוחני. לא בטוח ששוורץ שמע על מרקס, אולם נשמתו לבטח שמעה. אין הסבר אחר לפרץ הסוציאליזם הניתז מפיו בכל בוקר כאשד מים צלולים, בהתלהבות המזכירה ראשי ישיבה גדולים בעת נשיאת שיעורם הכללי. כשהוא מדבר בשטיבלאך, חושבים הזקנים שבחבורה שבגין קם לתחייה, וזאת מחמת הפאתוס הפתטי המאפיין את נאומיו.

לא בטוח ששוורץ שמע עליו... קרל מרקס, אבי הסוציאליזם המודרני

שוד הגז מרתיח אותו, מרופף את עצביו, מפוצץ אותו כמו בלון גז הנתון במאתיים מעלות צלזיוס. את יומו הוא פותח בהשגת גזירי עיתונות של רולניק ושות', שאת תוכנם יעביר הלאה בידענות, במסגרת שיחות השטיבלאך המתנהלות אחרי קדיש בתרא. " די גַאז איז מיינֶע אוּן דיינֶע," אמר לי השבוע, בעת שנפניתי לצאת לעמל יומי (תרגום: הגז הוא שלי ושלך). "קוּמט דער תּשוּבֶה, דער גְרוֹיסער חוּצְפֶּנְיַאק, אוּן ער נֶ עמט צוּ די גֶעז אן קיין בּוּשה" (בא התשובה הזה, החצוף הגדול, ולוקח את הגז ללא בושה). "רוֹלְנִיק האט גֶ עשׁרִיבְּן אז דאס איז די גְרֶעסטע גְנֵיבֶה וָואס איז גֶעוֶוען אין מדינֶה!" (רולניק כתב שזו הגנֵבה הגדולה בתולדות המדינה). " א פּוּשטאק!" (טוב. למילה הזו אין לי תרגום).

את דברם של דורשי רמוזות שאמרו שחודש תמוז מלמד על זמני תשובה הממשמשין ובאין – לקח שוורץ למקום אחר. ימי תמוז הללו הם עבורו זמנים שבהם יש לעסוק במעלליו של האוליגרך המקומי יצחק תשובה, מקור כל הרוע והצרות בעיני שוורץ ומורי דרכו. אל הפגנת לוחמי הגז במוצאי השבת הקרובה הוא מתכנן ברצינות ללכת, וסימוכין מצא לדבריו בדמותו של איש תקשורת חרדי שקרא לנהוג כן. וכאשר שוורץ אומר "מצִּיל ענִי מחזָק ממּנּוּ וְענִי וְאבְיוֹן מגֹּזְלוֹ" – הוא מסלסל בקול רם למען יחדור קולו לעור התוף של אחרון יושבי הספסל האחורי. באותה שעה הוא מגלגל את עיניו בזווית מרובת משמעות. אנחנו העניים, יסביר אחרי התפילה. תשובה והממשלה הם הגוזלים.

כששמע השבוע על כישלון המהלך להסמכת הממשלה להחליט על מתווה הגז, לא היה מאושר ממנו. "די שׂיכְל האט גֶעוּונֶען", אמר. השכל ניצח. "דערְוַויל", סייג תוך כדי דיבור. היינו, בינתיים. שלי יחימוביץ' לא הייתה מנסחת זאת טוב יותר. לו רק הייתה דוברת יידיש.

בחצי הלילה התבשרו באי הכנסת שבסוף לא תהיה הצבעה. הסיבה: נתניהו נכשל בהשגת רוב. דקות קודם לכן עברה הרינה במליאה: אריה דרעי, האיש שבשלו הסער לאחר שהתנגד להצביע בעד המתווה כשכונס הקבינט המצומצם, עזב את בניין הכנסת. גז ונעלם. המשמעות המידית היא שהקואליציה לא תצליח להעביר את ההחלטה. המשמעות הנוספת היא שנתניהו שוב מפתח תסמינים של ברווז צולע. מנהיג ללא מנהיגות. ראש ממשלה ללא משילות. את הצהלולים שנשמעו מספסלי האופוזיציה ניתן היה לשמוע עד לבית העלמין הנטוש בשייח'-באדר הסמוך. זהו לילה גדול עבור מתנגדי נתניהו.

צהלולים מספסלי האופוזיציה. ממראות הקלחת הפוליטית השבוע בכנסת

הרגע הזה היה אקורד הסיום של יום מורט עצבים בכנסת. יום שבו נאלץ צחי הנגבי, פוליטיקאי גבה קומה ונעים הליכות מהליכוד, בנה של גאולה כהן, חברת הכנסת האגדית מתנועת 'החירות' – לתזז מלוח הנוכחות של חברי הכנסת אל ירכתי המליאה, להצליף, לתאם, לצעוק, לוודא שאיש בל ייעדר. תפקידו החדש כיו"ר הקואליציה עושה רע לשלוותו הנפשית ועושה טוב למשקל גופו. התרוצצות בלתי פוסקת, תיאומים ללא הרף, מתח שגואה לשחקים. "נו, מילא", הפטיר סגן השר פרוש כששמע שלא תהיה הצבעה. מחתונת בן גיסו בבני ברק נאלץ להיעדר, עקב העוצר שהוטל על חברי הכנסת. בסוף לא הייתה הצבעה ולא הייתה חתונה. כלומר הייתה חתונה, אך הדוד המפורסם לא השתתף בה. מזל ביש.

אבל ללא קשר לחתונה שבה לא השתתף חבר הכנסת פרוש, חברי הכנסת החרדים הם החידתיים מכולם: סוציאליסטים על הנייר, קפיטליסטים דה פקטו; בעד חלוקת משאבים לאזרחים אך כעת מחויבים לדוקטרינת השוק החופשי; רוצים הטבות לאזרח אך כלואים בממשלת נתניהו המחויבת להסכם עם חברת הגז. היטיב לבטא זאת גפני, זה שהצהיר שיחימוביץ' היא אדמו"ריתו, כשהשמיע את האוקסימורון הבא: "הלילה אני הולך להצביע בעד מתווה שאני לגמרי נגדו".

וכאן שואל האזרח החרדי התמים: מדוע לא יישמע קול חרדי ברור בנושא כה טעון, בסוגיה שחוצה את המדינה לגזרים? וכי אין זה ראוי שיסורו שליחי הציבור איש למעון מורה דרכו, איש להנהגתו הרוחנית, וייטלו עצה מן הזקנים? כלום רק שאלת מינויו של סגן ראש מועצה מקומית בעיירה דרומית נידחת מצריכה הטרחה של גדולי ישראל ונטילת זמנם, ואילו סוגיה שיש בה צדדים הרבה לכאן ולכאן, ויש בה מוטיבים של קידוש השם וחילולו – אינה מצדיקה הימלכות בדעת גדולים ושקילת עמדה במאזני פלס?

מדובר בדילמה מרובת פנים, בוודאי בראייה הלכתית ומוסרית: מחד גיסא, יצחק תשובה השקיע ממון רב בקידוחים ובחיפוש גז, וזאת כאשר איש לא ידע אם חיפושיו יניבו פרי או יעלו חרס. מאידך גיסא, הכסף שהשקיע אינו בדיוק שלו. אלה כספי קרנות ופנסיות השייכים אף הם לציבור. מצד שלישי, הוא שנטל את הסיכון. לו הייתה ההשקעה יורדת לטמיון, תשובה לבדו היה סוחב על גבו חובות של מאות מיליוני דולרים לכל חייו. מצד רביעי, מדובר במשאב לאומי, לא בביזנס פרטי. טובת הכלל מול טובת הפרט. נו, אמרו אתם: האם אין כאן רצף שיקולים שמצדיק דיון רציני וגיבוש עמדה חרדית ברורה?

אח, לו רק היה שוורץ מהשטיבלאך שלי משיג אישור כניסה לכנסת, הכול היה נראה אחרת.

ההפוגה הקומית היחידה בלילה מורט העצבים הזה, נרשמה כאשר הערוץ השני חשף את הסקופ הדרמטי הבא: במהלך מערכת הבחירות החולפת התגנב ראש הממשלה פעמיים למרכז הרפואי מעיני הישועה שבבני ברק, לצורך טיפול חשאי. עצם הטיפול אינו מעניין כמו האופן שבו נערכה הכניסה לעיר.

ובכן, כדי לחמוק מעיני הבני-ברקים הידועים בהיעדר חוש סקרנות בסיסי ובאי נטייתם להפיץ שמועות בתפוצת נאט"ו, אלא כל הליכותיהם אפופות דיסקרטיות מופלאה וצנעת פרט מעוררת השתאות – החליטו ראש הממשלה ומאבטחיו להתחפש: פעם אחת נכנס נתניהו לבית החולים בתוך טנדר של חברת הדברה מקצועית, כשהוא לבוש סרבל של מדביר מזיקים; בפעם השנייה הגיע בתוך משאית להובלת פיתות, בחזות טיפוסית של מוביל פיתות עמלן ומנוסה.

מבצע הברחה חשאי במשאית להובלת פיתות (אילוסטרציה)

ודאי שמעתם בעבר את האגדה על נפוליאון בונפרטה, קיסר צרפת האגדי, שביקש פעם לפצח את סוד השליטה היהודית ברזי הממלכה החשאיים, ולשם כך התחפש לקבצן והלך למקווה בשכונת היהודים. מלתחת המקווה, לחשו לו, היא מוקד העברת המידע של יהודי הממלכה. שם מתגלים כל הסודות. מאום לא ייפקד מתודעתם של באי המקווה, מעוזם של שוחרי הנייעס. החליט אפוא נפוליאון הנועז לשים נפשו בכפו, התחפש והלך למקווה.

בהגיעו לבית הטבילה, נתקל נפוליאון בדממה מזרת אימה. שקט מוחלט. אנשים מתהלכים על בהונות בפיות נעולים, מבלי להשמיע אוושה לא מחושבת. לא יחרץ איש נייעס לשונו. כשהוא נבוך ומבולבל פנה הקיסר המחופש אל טובל אחד שהיה טרוד ברכיסת כפתורי חולצתו, ושאל אותו: "נו, מה קורה ברפובליקה? יש משהו חדש"? למרבה התדהמה, הלה נתקף בעתה מוחלטת. הניח את ידו על פיו של ההלך המחופש ולחש לנפוליאון: "רֶבּ איד, כדאי שתשתוק עכשיו. כלום לא שמעת שנפוליאון בדרך לכאן!?

נתניהו הוא נפוליאון מודרני. הוא חפץ בביקור רפואי בבני ברק והחליט להתגנב לעיר התורה והחסידות בחזות של ביבי-מוכר-פיתות. יודעים אנשי ראש הממשלה את נפש חלק מצעירי הצאן בני ברק, אלה שנפשם הסקרנית אינה יודעת שובעה, ותאבונם להפיץ ולהיות הראשונים שראו ושמעו וידעו – עלול לגבור על שיקולים אחרים. עושה רושם שבסביבת נתניהו פועל לפחות אדם אחד שנקלע פעם לבני ברק בעת שפרמדיקים פינו חולה כשהם נאלצים לפלס דרך ארוכה עד לאמבולנס שמכותר בעשרות ילדים ונערים הצופים בהתרחשות בעניין, משל מדובר בפעלול עוצר נשימה.

לכן הוחלט על התחזות. הקיסר נתניהו התחפש למדביר – והסקרנות המקומית הודברה בעורמה; התחזה למוכר פיתות – וידעני הנייעס יצאו פיתות. נתניהו הצליח היכן שנפוליאון, לפי האגדה, נכשל. התוצאה הייתה מושלמת: אפס פרסום בזמן אמת. השטעטל הורדם, הרדאר השתבש, ומוקדי העברת המידע המידי דממו באותו לילה כמו במקווה בעת ביקורו של בונפרטה. זה היה ניצחון הרואי של התחבולנות מבית היחידה לאבטחת אישים על יצר הסקרנות שתשעה קבין ממנו חונים בבני ברק.

והיי, אם תראו מחר באיצקוביץ' אינסטלטור מיובל בשער משוך שמכסה את קרחתו, כדאי שתתייחסו אליו יפה. יכול מאוד להיות שהוא ראש הממשלה שלכם.

(צילומים: פלאש 90, ארכיון, ברי"א דרך ויקיפדיה)