כך מתפוצץ בלון נפוח: הפרשן הפוליטי רביב דרוקר מפרסם הבוקר ב'הארץ' מאמר מיוחד שבו הוא מונה את כל כשלונותיה של מפלגת 'יש עתיד' בראשות יאיר לפיד. במרכז המאמר: ניסיון להבין כיצד מפלגה עם 19 מנדטים שנציגיה חולשים על המשרדים הכי משפיעים בממשלה לא מצליחה להותיר חותם כלשהו על המציאות במדינה.
את המאמר פותח דרוקר בהתייחסות לשר החנוך מטעם המפלגה (שפרש בינתיים מהפוליטיקה), שי פירון. "שי פירון היה שר חינוך יוצא דופן. בכל מיני היבטים. בעיקר הוא ניחן בכישרון לומר דברים שלכאורה לא משרתים את האינטרס שלו. אפילו בסטנדרט שלו, הוא הצליח להפתיע אותי. "אני שר חינוך לא טוב", הוא אמר לי בזמן כהונתו, "אני מאוכזב מרמת התפקוד שלי", ואני התפללתי שהצלחתי להחניק את תנועות ההנהון האוטומטי.
למה רציתי להנהן? פירון הגיע לתפקיד אחרי שכיהן כמנכ"ל עמותת "הכל חינוך". הדגל שאותו הניפו הוא והעמותה היה הנהגת רפורמה בחלוקה הלא צודקת של תקציבי משרד החינוך לבתי הספר. הרעיון היה לאמץ את הקריטריון של לתת יותר למי שיש לו פחות. כמה פשוט, ככה לא עובד. משרד החינוך דאג לאורך השנים לסדר את נוסחת התקצוב שלו כך שהעניים יותר (בעיקר ערבים, אבל גם חרדים) יקבלו פחות, והדתיים הלאומיים יקבלו יותר. פירון נשבע לשנות, אבל כשמונה לתפקיד חלומותיו — הוא לא הצליח להתגבר על ההתנגדויות הפוליטיות (בעיקר מול הבוס, יאיר לפיד) מצד מי שלא הסכימו שייקחו קצת יותר מאלה שרגילים לקבל הכי הרבה. לא פלא שהוא היה מאוכזב מעצמו".
דרוקר מוסיף: "זו רק דוגמה אחת לדפוס, שהוא אולי חסר תקדים. מפלגה עם כוח פוליטי עצום היתה שנתיים בשלטון ולא הצליחה לקבוע עובדה אחת בלתי הפיכה, שתשפיע על חיינו ולא תימחק בקלילות שנייה אחרי שתעזוב את הקואליציה. במשרד הבריאות לא הטביעה יעל גרמן, השרה מטעם "יש עתיד", שום חותם. היא ביזבזה את כל כהונתה על לימוד החומר בקורס שנקרא "ועדת גרמן". במשרד הרווחה יזם השר מאיר כהן את ועדת אלאלוף למלחמה בעוני. גם מהוועדה הזאת לא נותר כמעט דבר. שר האוצר, לפיד כזכור, לקח על עצמו את ההתמודדות עם מחירי הדירות. הוא ביזבז המון זמן על מיזם יומרני להקמת חברה ממשלתית שתשכיר 150 אלף דירות. מה"דירה להשכיר" נשארו כמה פרויקטים ספורדיים, מחירי הדירות ממשיכים לעלות ותוכנית מע"מ אפס נקברה סופית.
לפיד נלחם עד זוב דם למען הפעלת סנקציות פליליות על חרדים שלא יעמדו בחוק הגיוס. הסנקציות בוטלו. הוא השקיע את ההון הפוליטי שלו במאבק על הנהגת לימודי הליב"ה — לפני שבועיים נזרקה גם התוכנית הזאת מספר החוקים. לפיד גם הבטיח ממשלה של 18 שרים, ללא שרים בלי תיק. חחחח".
דרוקר גם מפריך אחד לאחד את "הישגי" המפלגה כפי שהם מופיעים באתר הרשמי שלה: "באתר האינטרנט של "יש עתיד" מופיעה קטגוריה הנקראת "רפורמות שבוצעו". הנה כמה מהכותרות של הרפורמות הללו: בנושא "יוקר המחיה", אחד הדגלים המרכזיים שהניפה המפלגה, נכתב: "הכנסת הגבינה הלבנה לפיקוח". וואו. בנושא "ניצולי שואה" הושג "מחשבון זכויות ניצולי השואה". בשביל זה באמת היה שווה להיכנס לכנסת. בנושא "שינוי שיטת הממשל" מתואר ההישג במלים: "הצעות אי האמון יידונו פעם בחודש". נתניהו הוא הראשון לברך על כך.
לצד הרפורמות פורצות הדרך הללו ש"בוצעו", יש גם קטגוריה של "רפורמות שנתניהו עצר". בראיון האחרון שקיימתי עם נתניהו (היה דבר כזה) הצטיידתי בשלל שאלות על הבטחות שלא קיים. תשובתו הגנרית היתה, ש"אזרחי ישראל לא נתנו לו מספיק כוח לבצע את זה". לפיד מזמן אימץ את הז'אנר".
"הסקרים האחרונים מציבים אותו בעמדת המתמודד היחיד מול נתניהו (לפחות כל עוד יצחק הרצוג ממשיך להתעקש לחסל את "העבודה"). אנשים כמוני ירקעו אולי חזק ברגליים", כותב דרוקר ומוסיף: "אבל בסוף יעדיפו את לפיד על נתניהו. לכן, כל כך מדכדך להיווכח — מפרספקטיבה של שנה וחצי בסך הכל — כמה עלובה היתה היכולת של לפיד להשתמש בכוח הפוליטי שהיה לו".
קרא עוד בנושא:
התיקון לחוק הליבה אושר בועדת החינוך • לפיד התנצל על סרטון ההסתה
