מתלבטים איזה עיתון לקנות לחג? הכתבה הזאת מיועדת עבורכם

למה יתד לא מופיע?

חסר פה דברים, במשפחה יש עוד מוספים + דיסק

במשפחה אין דיסק

הסחרור שאיבד פרופורציות

מאת: יגאל כ"ץ

זה מתחיל עם מייל מהעורך לכל הכתבים הבכירים, אי שם באמצע חודש תמוז: "צוות יקר. מחר יום שלישי ג' תמוז ישיבת מערכת דחופה החל מהשעה 2 בצהריים. הנושא: עיתוני חג הסוכות תשע"ז".
החל מרגע זה תחל הסחרור שתכניס את העורכים, הכתבים, המפיקים וכל אנשי השיווק למערבולת עזה לא הרף ובלי רגע דל הטירוף הזה ימשיך עד לשעות הקטנות של אחד הלילות בעשרת ימי תשובה.
לא אוכל ולא שינה, לא בית ולא ילדים. מטרה אחת ונעלה: להפיק את ההייליגע "עיתון החג" אשר קדוש ייאמר לו. זהו הרי חלון הראווה של העיתון לכל השנה ובלי זה לא שווה הנייר עליו מודפס העיתון על השנה!
"צריך לתת פייט השנה – יאמר העורך בניב סמכותי – המוסף השנתי חייב לתת נוק-אאוט למתחרים"…
אנו כבר לא מדברים על הגרפיקה העמוסה שלפעמים אף לא מסודרת ובלי קו מסויים. מרוב שרוצים להעצים ולעשות ולעשות עוד ועוד, העימוד כבר מאבד כל חן, ומי שמבין, מבין.
שורו והציצו בתמונות של הכתבים המראיינים. בחג הקודם הבחנו כיצד נראים הכתבים כשהם קפוצים, לחוצים. הראש בכלל עוסק עכשיו בסקופ אחר שצריך להשיג והטלפון הלא פנוי של האייטמיסט הבא אבל בשביל מה צריך ראש, יש נגן שעושה את העבודה. מצידי תשאירו את הנגן ושהזקן/הח"כ/המרואיין ידבר עד מחר… רק שהמרואיין יזרוק כבר איזה סקופ ויאלא שילך לכל הרוחות, המשך השיחה כבר לא מעניינת.
הלאה, עשינו כתבה? בכדי שתקבל ציון טוב עדיף למרווווח על 20 עמודים, שיראה טוב. הקוראים הרי בולעים בשקיקה את הכל… למרות שלפעמים השיחה או התוכן שיכול כן לעניין מסתכם בחצי עמוד…
איפוא השפיות והטעם העדין של פעם? הרי זה כבר איבד כל פרופורציות. עיתונים עבי כרס השוקלים כמה ק"ג, על זה גאוונתנו?
על 90 עמודים בעיתון החג או 880 עמודים??
איך אמר פעם מישהו? כשתגיע למעלה ידונו אותך, אם יכול היית לעבור בחג אחד על 2000 דפי עיתון (של מספר עיתוני החג) בזמן הזה יכול היית לעבור (אפילו לא בעיון) ב-2000 דפי גמרא, מה נענה ביום הדין??
תאמינו או לא, ובלי קשר לשום עיתון ובלי אינטרסים: העיתונים היומיים הם עדיין הכי עדינים בזה אם כי לא כולם, ואפילו העיתון הזה שלא! מוציא מוסף נושא, יש לו חומרים לא פחות טובים מהמתחרים.
רוצים לבחון את עצמכם על נכונות המאמר הזה? תנסו להיזכר בכתבות עיתון החג של פסח תשע"ד לדוגמא?
נו,מישהו זוכר??
לא. לא נורא, גם אנו לא זוכרים. אולם הבאזז' שהיה בשעתו (כמו בכל שנה) סביב העיתונים היה כאילו מדובר בעיתוני החג שייזכרו לדורות וייחקקו בהיסטוריה, כאשר בכלל היום כמו התארים המוצמדים לכל מאן דהו, כך ה"בלעדי" ו"חשיפה" וכדו' איבדו כל ערכיות מאחר וכל כתבה שניה הינה בלעדית, וראיון ראשון מסוגו…
תחשבו על זה עוד טיפה, ותיווכחו שזה צן דחף פסיכולוגי לרכוש את כל העיתונים בכדי שלא לפספס חלילה שום פרוייקט, ושיהיה מה לקרוא על הספה עם הארטיק…
וכי בגלל שהעיתון דחף כאן עוד כתבה מיותרת בכדי להרוויח עוד כמה עמודי פרסום, מוכרח אנכי לקרוא את זה? ולמה בתקופות דלות בפרסום פתאום מספיקים שניים או שלושה כתבות…
ואל תשכחו ששמעון פרס נפטר עכשיו, בטח ימרחו כתבה אחת או שניים עליו…
והעיקר הוא שהעיתון יוזכר בפוסט הביקורת של הגונז האלמוני אחרי החג, זה באמת הכי מעניין —

רואים בפירוש על תמונת השער של המשפחה את הדיסק

במשפחה יש דיסק! (אולי זה רק למנויים, אני לא יודע)

צודק באלף אחוז הכותב למעלה זה חסר פרופורציה כבר. חוץ מזה ברובו מדובר בחומר ממוחזר החוזר על עצמו מידי חג זווית אחרת, במקרה יש לי את לפני עיתון משפחה של חג הפסח זה בדיוק אותם נושאים מהעיתון עכשיו בסוכות, פשוט במיקומים ושמות חדשים. וככל שעל השער מופיע 'חשיפה' 'הצצה נדירה' ושאר שמות בומבאסטיים ככה האכזבה מקריאת כתבה נדושה ומשעממת גדולה יותר. וזה חוץ מבעיות בשקפה לא מעטות שיש בשבעונים אלו. הרי הם חייבים לכסות את כל מה שבשם חרדי יכונה מנטורי קרתא עד הכי מודרני ככה שאין לעיתון קן וגבולות רוחניים ברורים הכל כשר לדיון ולדיווח ומי מדבר על הפרסומות המאוד בעייתיות, אפשר להתנחם שמשפחה באנגלית זה עוד יותר גרוע.