מחבר הספר, שהוא עצמו נכדו של תלמידו של מרן עוד במצרים רבי עובדיה חמוי זצ"ל מתאר בין שבילי הספר המכיל כ-400 עמודים המלאים תוכן, תמונות ומסמכים נדירים אשר לראשונה מתפרסמים בספר הנוכחי ומתוארים בחוויה מיוחדת את רכבת מסעות חייו מתקופת חיי ילדותו עד יומו האחרון. הדגש העיקרי בין כל דפי הספר שכל "מהפכה" בכל תחום שמרן החל לעשות, מראש, לא היו לכך כל סיכויים וכל אדם אחר, סביר שהיה מתיאש ויורד מהר מן הדרך, אבל אז… כולנו היינו מפסידים את האיש והחזון.
התיאור אחת לאחת כיצד קרם עור וגידים כל פרוייקט לחולל מהפכות בעם בקרב הציבור הגדול בעיקר יוצאי עדות המזרח מובא שנעשה בדרכים קשות ולא 'סוגה בשושנים' אלא טיפין טיפין כמים השוחקים אבנים.
דומה כי לא היה עוד גדול בישראל כמו מרן רבנו עובדיה יוסף זצ"ל שמסכת חייו הונצחה בכל כך הרבה ספרים. היכרותו הבלתי אמצעית עם אלפי אנשים מכל הסוגים, יחד עם פועלו בכל כך הרבה תחומים, הולידו סיפורים ועובדות לאין-מספר. יצוין כי בכל ספר ניתן למצוא סיפורים והיבטים אחרים באישיותו הרב-גוונית. ישנם אפילו ספרים שלמים שהתחברו רק על בסיס היכרות אישית של המחבר עם מרן.
בספר החדש "החזון והמהפכה", שיצא לאור על ידי מכון "אורח צדיקים" (שע"י מוסדות "חכמת רחמים" ברכיה), בחר המחבר להציג את דמותו של מרן זצ"ל מזוית פחות מוכרת, זוית המהפכן. על פני עמודי הספר, נעשה נסיון להתחקות אחר סודו של האיש שהצליח להגשים את חזונו ההיסטורי יש מאין בעבודה אישית ובלי שום תשתית, בעשר מהפכות שעיצבו את פניה של החברה היהודית בדור האחרון.
אמנם כמעט ואין תחום גשמי ורוחני בחיינו שמרן לא הטביע בו חותם זהב בל יימחה. אין שטח ביהדות, שלא ניתן למצוא את טביעות אצבעותיו. אולם מכל הדברים בחרנו להתמקד בעשר אבוקות-אור מרכזיות, שמלבד חשיבותם ההיסטורית, יש בהם הרבה כדי ללמד את דורנו ואת הדורות הבאים דרך במסירות נפש למען הכלל.
הספר עוקב צעד אחר צעד ובוחן את כל השלבים בדרך אל כל אחת מהמהפכות. החל מהמצב ההיסטורי שהיה בטרם דרך כוכבו של מרן, ניצני החזון והתחלתו מאין, תהליך הטמעתו, הקשיים שבדרך, השקפתו בנושא, העמידה האיתנה בכל דרך, מפעלי החיים הקשורים לאותה מהפכה, תוצאות המהפכה, וכיצד ממשיכה המהפכה כיום לאחר פטירתו של מרן. בהתאם לכך, כל פרק מחולק לשבעה חלקים: באין חזון, החזון, חזון נסתם, בכל דרך, מפעל חיים, המהפכה, חזון נפרץ.
מדוע מרן זצ"ל הסכים לוותר על האתרוג היחיד שהיה לו בחג הסוכות?
מחבר הספר מציין סיפור מדהים שסיפר לו סבו הרב עובדיה חמוי זצ"ל שהיה תלמידו של מרן במצרים, כיצד היתה מסירותו לציבור. בעובדה זו יש בה גם כדי ללמד פרק במדות: "באותו זמן קיים היה מחסור באתרוגים לחג הסוכות, והיו מביאים מארץ ישראל למצרים בסך הכל שנים עשר אתרוגים. כל אחד מעשרת בתי הכנסת בעיר קיבל אתרוג, ושני האתרוגים הנוספים ניתנו לרבנים הראשיים – הרב אפנדי וסגנו חכם עובדיה. אבי – רבי יום-טוב חמוי זצ"ל שימש כגבאי של בית הכנסת "שערי צדק" בקהיר, ומשום מה נפקד מקומו של בית-כנסת זה, ולא קיבל אתרוג. פנה אבי לרבנות, וסיפר שבית הכנסת שלהם לא קיבל אתרוג שכל הקהל יצאו בו ידי חובתם. חכם עובדיה היה נוכח במקום ומששמע כי חסר להם אתרוג, הוציא מיד את אתרוגו, ונתנו לבית הכנסת, והוא עצמו יצא ידי חובה עם האתרוג של כל הקהל…". ומי שמכיר את מרן, יודע כמה חביבה עליו מצוה זו ועל מה הוא ויתר…
סודו של איש החזון
הדבר המדהים ביותר באישיותו רבת הגוונים של מרן זצוק"ל, היה יכולתו המופלאה להכיל ולשלב בין תכונות קוטביות ממש. מסוגלות נדירה לה זכו יחידים במרוצת הדורות.
מצד אחד להיות שקוע בתורה בצורה שאין לה אח ורע, ואפילו לא לשים לב לראש הממשלה ופמלייתו הנכנסים לחדר, ומצד שני לרדת אל העם ולהיות מעורב בעת הצורך בנבכי הפוליטיקה לפרטי פרטים. רגליים הנטועות היטב בקרקע, וראש הנוגע במרומים.
מצד אחד לשמור במסירות על כל רגע לבל ילך לאיבוד, ומצד שני ל'בזבז' שעות ארוכות על נסיעות לכל רחבי הארץ והעולם כדי לזכות את הרבים ולהרביץ תורה.
מחד גיסא להיות רך כקנה לכל אדם, ומאידך גיסא קשה כארז כאשר מדובר במערכות על קדשי ישראל. להתרגש מבכיו של תינוק, ומנגד לעמוד איתן מול אקדח שלוף של שוחט סורר. לכתוב תשובה עמוקה בהיתר עגונה, ורגע אחר כך לשבת עם ילד יתום, לצחוק עמו ולרדת לרמתו.
בו זמנית לטפל בענייני קירוב המשפיעים על מאות אלפי אנשים, ומאידך להתעסק בקירוב של יהודי אחד ולקחת אותו כפרויקט אישי. מהשיעור ב'יזדים' לרבבות אנשים, ללכת לביתו של בעל-תשובה כדי להשפיע על אשתו להוציא את מכשיר הטלויזיה מהבית.
לשמש כגדול הדור לבני תורה ורבנים, ומאידך להיות רועה ומנהיג לבעלי בתים ופשוטי עם. לחבר מחד ספרים עמוקים מלאי חידושים עיוניים המיועדים למי שתורתם אומנותם, ומאידך להוציא ספרים שכל בר בי רב דחד יומא יכול להתחבר אליהם. להתבטא בכתיבה בשפה גבוהה ורבנית, ולפשוט צורה וללבוש צורה כאשר מדובר בדרשות להמון העם (עד כי המעיין בספריו שו"ת "יביע אומר", לא יאמין כי הכותב והדורש – אחד הם). לכתוב את "יביע אומר" העמוק ומנגד את "יחוה דעת" הבהיר.
לצעוד בזהירות על הגבול הדק שבין פסיקה רחימאית והקלה ככל האפשר, לבין שמירה על מסגרת ההלכה בלא פשרות, ובמקום שאי אפשר להקל, לזעוק ולפרסם האיסור בכל מקום.
בדרך כלל בקיאות באה על חשבון החריפות והעומק. בספריו של מרן לעומת זאת, ישנו שילוב מדהים של בקיאות עצומה, משולבת עם עיון והבנה דקה ומעמיקה.
מחומר סנפרינון שכזה קרוצה אישיותו של מנהיג עובד-י'ה! גם כאשר מדובר בתכונות סותרות, הוא יכול למשול על רגשותיו ולשנות את אופיו ולהתאימו לכל מצב כרצון בוראו ולטובת עמו.
יכולת שילוב נדירה זו, היא שהביאתו לכלל שלמות מנהיגותית.
"המהפכה"
במהפכות שחולל מרן, ניתן למצוא כמה קוים מקבילים שניתן ללמוד מהם רבות:
הדבר הבולט ביותר בכל התמורות שחולל, הוא העובדה שלא חיכתה לו שום קרקע מוכנה. את הכל החל לבנות מכלום, מאפס. במו ידיו, עמל על הישגיו. בחזונו הגדול – חזון עובדיה, הוא הציב בנחישות יעדים, וכבשם אחד לאחד עדי השבת העטרה ליושנה. בתחילת הדרך, לא עמד מאחוריו שום כוח פוליטי או יחוס של משפחה מכובדת. בזכות עצמו הגיע למה שהגיע, מתוך עוני ודלות, והיה מופת לכך שתורה מונחת בקרן זוית וכל הרוצה ליטול יבוא ויטול, ומי שמקיים את התורה מעוני, סופו לקיימה מעושר.
בכל עשר מהפכותיו המנויות בין מאות דפי הספר, מעולם לא בדק את הסיכויים בטרם החל לפעול. אילו היה בודק, סביר להניח שהיה מתייאש, אבל אז אנו היינו מפסידים. כיתותי הרגליים לכל מקום שבו ניתן לומר שיעור תורה, הקמת רשת החינוך, תנופת התשובה, כל אלו לא היו מבוססים על שיקול ריאלי, אלא הבנת חובתו של האדם בעולמו וקיום רצון ה'. הבנה שעל האדם לעשות את המוטל עליו, ואת השאר ה' יעשה. והוא אכן עשה…
חוט מקשר נוסף במהפכות שהוביל מרן, ניתן לראות בכך שכמעט כל המהפכות נבנו בחזונו כתוצאה מחוויות אישיות שנצרבו אצלו בגיל צעיר. אם זה החזרת עטרת ליושנה, בהתוודעו באופן אישי למצוקתם של בני ספרד. אם זה עידוד הכתיבה, שסבל מלעגם של אלו שזלזלו במחברי ספרים. ואם זה כמובן רישום ילדים, שהוא עצמו כמעט ונשר מהמסגרת אלמלא שם לבו עליו מורו מרן הגאון רבי עזרא עטיה זצ"ל וכו' וכו'. ואגב, ניתן ללמוד מכך מוסר השכל, שלפעמים עוברים עלינו חוויות קשות, שמטרתן לעצב את אישיותנו, כדי שנפעל למען מטרות מסוימות. כך גם השאיפות הגדולות שהיו לו כפי שידוע שכבר בהיותו ילד עוד לפני גיל בר המצוה, מצאו במחברתו ציור של חותמת של שמו עם הציור הנודע של ירושלים כמו של הראשון לציון… כששמו חתום בר"ת – עינ"י תמיד אל ד'.
מעמד 'תחיית המתים'
דוגמא להשפעה העצומה שהיתה למרן בעצם אישיותו לרומם את דגלם של רבני הספרדים, גם מבלי שידע על כך, ניתן ללמוד מעדות אישית של הגר"מ מאזוז ר"י 'כסא רחמים' המספר על החוייה המכוננת שהיתה לו בפעם הראשונה בה פגש במרן, ועל העידוד שקיבל מכך:
"בעלותי ארצה בסיון התשל"א, אחר רציחת אבא מארי הגאון רבי מצליח מאזוז הי"ד ביד ערבים פלשתינאים ימ"ש, נשאר בידינו ספרו הגדול שו"ת איש מצליח באמצע עריכתו לדפוס, כי באמצע סימן ט"ו (חלק אורח חיים) נתבקש המחבר לגנזי מרומים, ואיננו כי לקח אותו אלקים. רצינו לסיים את הסימן, והטילו עלי את המלאכה ולא יכולתי. עלי לעבור על מה שכתב מר אבא זצ"ל בנושא של "אין מעבירין על המצוות" (25 עמודי פוליו!) ולסכם ולתמצת את הכל, ולהוסיף עוד להגיע למסקנת ההלכה כפי מחשבתו הראשונה של המחבר זצ"ל. והנה רק אני מתחיל לעיין, בוקעת מלבי שאגה נוראה: "זו תורה וזו שכרה?!" וממשיך ומבליג הלאה. ועוד פעם כל כמה דפים, ואתא את ופסיק. כמעט נתייאשתי מלסיים.
"והנה יום אחד לאחר התפילה בבית הכנסת הגדול בבני ברק, פוגש אותי אברך אשכנזי אחד גבה-קומה, ובשורה בפיו: "תבוא במוצאי שבת לבית הכנסת עולי משהד כאן בסמוך, שם דורש הרב עובדיה יוסף, הוא מזכיר את כל המקורות בעל פה". שמעתי ועשיתי. באתי במוצאי שבת (ט' באייר התשל"ב) בסביבות שעה 9 מקרית הרצוג למרכז בני ברק, יחד עם ידידנו ר' שמואל עידאן (הי"ו). והנה בית הכנסת "עולי משהד" מלא וגדוש, בן-פורת-יוסף, במאות אנשים השותים בצמא את דברי פי קדשו של רבנו, מכל העדות ומכל החוגים: ספרדים תימנים ואשכנזים, כיפות סרוגות ושחורות, רבנים ודיינים וסתם עמך בית ישראל, והפה קולח כמעין המתגבר: חידושי הלכות, קושיות ותירוצים וסברות לאמיתה של תורה, מקורות בשפע לכל סברא ולכל קושיא, עם "הברקות" באמצע לעורר נרדמים ומסקנא ברורה והחלטית כמעט מכל דין והלכה.
בסביבות השעה 11 בלילה עבר מרן מהלכה לאגדה. זכורני, בתחלת דברי האגדה התקיף מרן את יצר הפלגנות בין העדות, ובערך אמר כך: "פלוני אינו רוצה להשיא את בתו לבחור פלוני, כי הוא מעדה פלונית, מה זה? וכי זו עדת קרח? או מעשרת השבטים?!" חזרתי הביתה אחר חצות, שאלה רעייתי (ע"ה): איפה היית עד עכשיו? אמרתי לה: "חבל שהרב לא דרש את הדרשה שלו בבית הקברות, כי אז היינו עדים לתחיית המתים!"…".
"מדרשה זו ואילך חייתה רוחי", מסיים הגר"מ מאזוז "ויכולתי להמשיך בעריכת שו"ת "איש מצליח", שהופיע ב"ה בשעה טובה כעבור שנתיים (בשנת תשל"ד). וסימניך מה שאמרו בני מצרים ליוסף: "ויאמרו החייתנו". ואכן המלה "החייתנו" בגימטריא "איש מצליח"…".
בהמשך עם פתיחת הישיבה בארץ, נוצרה היכרות הדוקה יותר בין מרן זצ"ל לבין הגר"מ מאזוז, כאשר מתנהלים ביניהם עשרות תכתובות בענייני הלכה ושיעורי הלכה רבים בישיבת "כסא רחמים".
"בבל היא בפולניה?!"
למעשה, הבעיה היתה עמוקה ושורשית יותר. מחוסר היכרות עם יהדות המזרח ורבניה, האוירה הכללית היתה שהרבנים בארצות המזרח, לא היו מופלגים בתורה, ומכאן נבע הזלזול והריבונות המתמשכת. הדבר חִלחל אפילו לבני יהדות המזרח עצמם, שמחוסר היכרות עם גדוליהם, הושפעו מכך ורפו ידיהם.
עד שהגיע מרן זצ"ל ונלחם על כבודם של חכמי הספרדים לבל יהיה למשיסה. במקביל, הקים להם שם ושארית, בהאירו את גדולתם ומשנתם הענפה. גם חכמים כאלו שנשכחו במהלך הדורות ותורתם היתה מונחת בקרן זוית, קמו אצלו לתחיית עולם, וחזרו לקדמת ארון הספרים.
"ויוסף בן שבע עשרה שנה", כבר היה יוצא ובא בבתיהם של גדולי ירושלים האשכנזים. ופעם נפגש עם ראב"ד העדה החרדית בירושלים, הגאון רבי זעליג ראובן בענגיס זצ"ל. הרב בענגיס השתומם מבקיאותו ושליטתו המופלגת של הנער הצעיר במרחבי הש"ס, ולא הסתיר את תמיהתו: "מה, גם בבבל יש לכם ש"ס כמו שיש לנו?!".
מרן שהיה מופתע מן השאלה, השיב לראב"ד מיניה וביה: "וכי מה כתוב על כריכת הספר של כבודו?". "תלמוד בבלי", השיבו הראב"ד. "וכי היכן היא בבל, בפולניה?!" תמה מרן "אדרבה, אני הוא שצריך לשאול את כבודו האם יש לכם תלמוד כמו שלנו?"…
את הספר ניתן להשיג במכון "אורח צדיקים" בטל': 08-6727523 או בפלא' 050-4174471
תמונות מחייו הגדולים של מרן זי"ע:
אךך געגועים למרן לראות עוד ועוד